דברי ריבות של״בDivrei Rivot 332
א׳להיות שנפלו קטטות ומריבות בין הגביר ונעלה ונבון ה"ר יוסף פארדו יצ"ו כת אחת. ובין היקר בנו של ה"ר אברהם מיניר נ"ע כת ב' על ענין בנין אשר על אויר ביתו של אברהם הנזכר אשר קנה אותו הזכות אביו של ה"ר יוסף הנזכר כמו שנראה מתוך השטרות אשר בידו באופן שבנה עלייה על אותו אויר ועתה בא ה"ר יוסף הנזכר ורצה לקבוע עמוד בתוך ביתו של אברהם הנזכר לחזק את בדק העלייה הנזכרת ולהעמידה על תילה להיותה מתמוטטת והולכת ובנו של ה"ר אברהם הנז' מוחה ומעכב בידו באופן שרבו כמו רבו ביניהם הפרשים וטענות ודברי ריבות לכן גמרתי לדרוש ולחקור הענין היטב להשקיט הקטטות ואחר ששמעתי טענותיהם וראיתי השטרו' אשר ביניהם וגם ראיתי תוכן הענין והמציאות איך היה ואיך הוא.
1
ב׳נראה לעניות דעתי שעם היות שלכאורה היה נראה שהדין עם ה"ר יוסף פארדו הנז' וטעמא דמילתא דגרסינן במסכת כתובות פרק נערה שנתפתתה אמר רב נחמן שני שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון ופרש"י ב' שטרות של שדה אחת של מכר או מתנה וכתבן ראובן לשמעון אחד בניסן ואחד בסיון ביטל שני את הראשון ואם כתב לו אחריות וטרפוה ממנו אינו גובה אלא מזמן שני וקאמר עלה בגמרא ומודי רב נחמן דאי אוסיף לה דיקלא לתוספת כתביה ופירש רש"י ולא לבטוליה קמא אף כאן בנדון דידן עם היות שיש שני שטרות לה"ר יוסף הנזכר על קניית אויר זה אשר על גג בית ה"ר אברהם הנז' אחד נכתב בשנת הש"ו ואחד נכתב בשנת השכ"ו לא אמרינן ביטל שני את הראשון וכיון שבשני לא הוזכר חיוב קביעות אותו העמוד דאף על פי שבראשון הוזכר חיוב קביעות העמוד כבר ביטל השני את הראשון לא אמרי' כן משו' ששטר שני לא נכתב אלא משו' התוספת שבשטר הראשון לא קנה מאויר הגג אלא כמלוא רוחב האכסדרה לבד ובשטר השני הוסיף לו עוד ומכר לו אויר יותר מעל הגג עד הסולם אשר הוא חזקת הר' יצחק חמיץ וכן כתוב בשטר השני וז"ל ואחר כך נתפשרו ביניהם הקונה והמוכרים ומכרו לה"ר פלוני עוד מהאויר אשר על גג ביתם עד הסולם אשר הוא בחזקת ה"ר יצחק חמיץ וכו' ובשביל תוספת זה כתביה ולא ביטל השטר השני את הראשון וכיון שבראשון נתחייב המוכר להעמיד העמוד הנז' נראה שחייב להעמידו וכן פסק הר"מבם ז"ל הלכות זכיה ומתנה פרק ה' וזה לשונו היו שני השטרות במכר או שניהם במתנה אם הוסיף בשני כלום הרי הראשון קיים שלא כתב השני אלא מפני התוספת ואם לא ביטל ניטל שני את הראשון וכו' וכן חו"מ סימן ר"ם כתב מי שהוציא שני שטרות על שדה א' בין של מכר בין של מתנה וזמנו של זה אחר זמנו של זה ביטל אחרון את הראשון והמוכר או הנותו נוטל הפירות עד זמן שטר שני וכן אם לוה המוכר או הנותן בין זמן שטר הראשון לזמנו של שני בעל חוב גובה ממנו ואם יש שום תוספת בשני לא ביטל שני את הראשון וגובה התוספת מזמן השני ואת העיקר מזמן הראשון ואפילו אם לא כתב לו אוסיפית לך על מה שמכרתי או שנתתי לך תחלה. הרי לך שכשהוסיף איזה דבר בשני לא ביטל את הראשון וגובה את העיקר מזמן ראשון כי השטר הראשון בקיומו עומד וכיון שכן בנ"ד כיון שהשטר השני יש בו תוספת כמו שכתבתי לא ביטל הראשון וכיון שבראשון יש שנשתעבד המוכר להעמיד עמוד בתוך הבית גם עתה כן באופן שמכל זה נראה שהדין עם ה"ר יוסף פארדו יצ"ו.
2
ג׳אבל כד מעיינן שפיר נראה בנדון הזה שאין הדין כך אלא דבנדון דידן נהי דלא ביטל שטר שני את הראשון לענין דלא אמרי' שנתבטל השעבוד הראשון עד שנאמר שאם לוה או מכר המוכר הנזכר בין זמן השטר הראשון לזמן השטר השני שהיה המכר שמכר קיים או אם לוה שיוכל הב"ח לטרוף ממנו ודאי שלענין זה לא ביטל השני את הראשון אלא הראשון קיים וזכה רבי יוסף פארדו הנזכר באותו החלק מזמן הראשון אבל שנאמר שיהיה קיים השטר הראשון אפי' לענין קביעות העמוד הנזכר לא וטעמא דמילתא שכתב הרא"ש ז"ל שם בפסקיו על הא דאמרינן ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה דיקלא לתוספת כתביה ולא ביטל שני את הראשון ושניהם קיימים וקשה מאי שנא מהא דאמר רב הונא הוציאה עליו שתי כתובות אחת של מאתים ואחת של שלש מאות באתה לגבות מאתים גובה מזמן ראשון באתה לגבות שלש מאות גובה מזמן שני אלמא אע"פ שהוסיף בכתובה שניה לא אמרינן שתיהן קיימות ותגבה מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני אלא מדלא כתב לה ואוסיפת לך מאה המאתים אחילת לשעבודא קמא אם באת לגבות השני וכן הכא לישנא דאי אוסיף בה דיקלא לא משמע דכתב ליה ואוסיף לך על שטר הראשון אלא שטר אחר כתב לו ממש ויש בו דקל יותר מבשטר הראשון וא"כ אמאי שניהם קיימים ותירץ בשם ה"ר יצחק בר ברוך ז"ל דלא דמיין אהדדי דבכתובה שדרך העולם כשמוסיפין על עיקר הכתובה שכותבין ואוסיף לה כך וכך והשתא לא עבד לה הכי אלא כתב לה שתי כתובות סתם ולא הזכיר באחרונה לשון תוספת כמנהג העולם מוכחא מילתא דלא נתכוון להוסיף על הראשון אבל במכר שאין דרך המוכרים וכו' עד וכן עקר.
3
ד׳הרי שכתב שלהיות שעמד בשב ואל תעשה ולא כתב לשון תוספת כמנהג העולם אמרינן דביטל השני את הראשון בנדון דידן דאית ביה קום עשה שהלוקח עצמו סתר בידים זכותו שהי' לו מכח השטר הראשון בעת שעשה השטר השני ולא חזר והזכיר ההיא הוא מהעמוד בשטר השני לא כל שכן דאמרינן שביטל השני את הראשון לענין ההוא וזה שמציאות הבנין והשטר הראשון היה שהיתה קורה אחת מונחת באמצע בית המוכר הנזכר הולכת מדרום לצפון ושם בצד צפון קבעו עמוד סמוך לכותל הבית שהקורה הנזכרת נסמכת עליו והקונה הנזכר קנה האויר אשר על הגג אולי צ"ל הסמוך שהולך מביתו ממערב למזרח עד גבול התקרה הנזכרת ולא יותר וגם יש להם גבול ברוחב העמוד בין דרום לצפון שלא היה יכול הקונה להרחיב בנינו יותר מאותו הגבול באופן שחצי הקורה הנז' שהיתה מברחת מן הקצה אל הקצה כל בית המוכר היתה פנויה ולא היה עליה שום בנין מצד צפון אלא היתה עומדת על סולם שיש לו למוכר בתוך ביתו לעלות לעליתו והיו עולים ויורדים באותו הסולם בדוחק מחמת אותם הקורה העומדת על הסולם ובשעה שמכר המוכר שארית אויר גג ביתו ובא הקונה הנזכ' והעמיד שני עמודים בתוך בית המוכר בקנה הבית סמוך לכותל העומד בצד מזרח ושם תקרה על שני העמודים הנזכר ואז בנה ביתו מחדש בקורות ארוכות מבריחות כל הבית מן הקצה אל הקצה עד השני העמודים הנזכרים מי הכריחו לחתוך הקורה באמצע הבית ההולכת מדרום לצפון והלא היה טוב לו להניח' ולסמוך עליה הקורו' שבנ' עתה מחדש ההולכות ממערב למזרח והיה הבנין יותר חזק אלא ודאי כיון שעמד הקונה בקום עשה שאינו כמנהג העולם וחתך הקורה הנזכרת ועקר העמוד הנזכר העומד בצד צפון הבית אשר הקורה הנזכרת היתה עומדת עליה אומדנא דמוכח הוא שלא נתרצה המוכר הנזכר למכור לו שארית אויר גגו אלא לסלק מעליו שעבוד אותה התקרה שהיה קץ בה בעלותו לעליתו דרך הסולם ולכך נתרצה הקונה לחתוך הקורה לסלק העמוד כי קורה אין כאן עמוד אין כאן וטעינן ליורש שהוא בן המוכר מה שהיה יכול לטעון אביו באופן דאף על גב שיש לרבי יוסף הנזכר השטר הראשון בידו והשטר השני נעשה לתוספת יהיה גם הראשון קיים לענין שזכה בו מזמן ראשון אבל לא לענין התקרה והעמוד כיון שסתרו ולא חזר והזכירו בשטר השני אלא אדרבה לישנא דשטר שני מוכח שלא סמך בינינו אלא על שני העמודים אשר חידש וז"ל נתפשרו ביניהם רבי פלוני והמוכרים הנזכרים ומכרו לרבי פלוני עוד מהאויר אשר על גב ביתם עד הסולם אשר הוא חזקת רבי יצחק חמיץ שהוא הבנין אשר הקונה הנז' בנה על שני עמודים נכוחיים הסמוכים לסולם כו' עוד כתוב לבנות עליות זו על גב זו עד רום רקיעא על הבנין אשר עשה על העמודי' הנזכרים כו' עוד כתוב על כח וזכות ושעבוד וחזקה אשר למוכרים הנז' בכל האויר הנז' שהוא שיעור כל הבנין הנזכר אשר בנה רבי פלוני הנזכר על העמודים הנזכר עוד כתוב ויהיה כח בידם וביד באי כחם מעתה ועד עולם לבנות עליות זו על גב זו על הבנין הנז' אשר על שני העמודים הנזכרים.
4
ה׳הרי כמה וכמה פעמים מזכיר הבנין על שני העמודים ולא משתמיט פעם אח' להזכיר העמוד השלישי והקורה הנסמכת עליו ודאי אומדנא דמוכח הוא שלא נתרצה המוכר הנזכר במכירת שארית אוירו אלא לסלק מעליו שעבוד הקורה הנזכרת וגם יש הוכחה קצת לזה שבשעה שמכר לו השארית האויר חזר וצירף המעות שכבר נתן לו מכח המכירה הראשונה חזר וצירפם עם מעות המכירה השניה שנראה שכונתו לומר שאותם המעות שכבר זכה בהם הם באופן הבנין הזה הסמוך על שני העמודים לבד וזה לשון השטר שמלבד הארבע מאות ושבעים ושנים לבנים הנזכר נטלו וקבלו עוד שש מאות לבנים שהם בין הכל אלף ושבעים ושנים לבנים ובעבורם ובשבילם מכרו לו והעבירו בידו וכו' עד שהוא שיעור כל הבנין אשר בנה רבי פלוני על העמודים הנזכרים וכו' ומי הכניסו בתגר זה אלא לכתוב שבעד שש מאות לבנים מכר לו שארית האויר אלא ודאי ידים מוכיחות שהכל נעשה לקיחה אחת באופן הבנין שהוא עכשיו נסמך על שני העמודים הנזכרים לבד ולהיות שנכתב השטר השני בתוספת מכירת שארית אויר הגג נשאר השטר הראשון קיים לענין השעבוד מזמן הראשון לענין שלא יוכל למוכרו ולא לגבות בעל חוב ממנו אם לוה המוכר בין שני זמני השטרות כמו שכתבתי זה מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
