דברי ריבות של״גDivrei Rivot 333
א׳שאלה ראובן שדך את בתו לאה עם שמעון ונעשה שטר שדוכין ביניהם אשר בו קבעו זמן הנשואין לשבת נחמו הבא ראשון ובעד מעות הנדוניא נתחייב לוי לפרוע לשמעון שלשה אלפים לבנים לראש חודש אב הבא ראשון בשטר כתוב בלשון זה להיות כי ראובן שדך את בתו עם שמעון וקבעו זמן הנישואין לשבת נחמו הב"ר עתה בפנינו חתומי מטה נתחייב לוי בחיוב גמור לתת לשמעון ראש חודש אב שלשה אלפים לבנים והנה כשהגיע זמן הנשואין נשא שמעון את בת ראובן ולא אמר ללוי כלל מענין המעות רק ראובן נתן לו לשמעון מה שנתן כפי מה שנתפשרו ויהי כי ארכו הימים כמו שלשה או ארבעים שנים אחרי נשואי שמעון נפלו דברי ריבות וקטטות בין שמעון ולוי באופן שנתעורר שמעון ותובע מלוי אלף לבנים מהשטר הנ"ל וטוען לא נתפרעתי מזה השטר רק ב' אלפים לבנים ואני נאמן כי יש בשטר נאמנות ולוי טוען לא נתחייבתי לך כי אם מדין ערב שכן משמע מלשון השטר שכתוב בו להיות כי ראובן שדך וכו'. הנה בשטר הכתובה הודיתה איך קבלת כל השלשה אלפים אשר אני נתחייבתי ושמעון טוען מה שהודתי בשטר הכתובה היא לפי שהיה עדיין שטר החיוב קיים בידי ילמדנו רבנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי דכיון שלא נתחייב לוי לשמעון אלא מחמת הנדונייא נראה בעיני לדמות ענין זה להא דתנן בכתובות פרק ב' דייני גזירות שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו ופירש רש"י שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה ראובן על שמעון ושמעון על ראובן שטר הוציא ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר אדמון אומר יכול שמעון לומר לראובן אילו חייב הייתי כדברי שטרך כיצד אתה לוה ממני אחרי כן היה לך לתבוע את חובך ממני וחכמים אומרים זה גובה וכו' וקאמר בגמרא היכי דמי אי דמטא זמניה מאי טעמא דרבנן פירש רש"י אם שלמו חמשת השנים כשבא המלוה ללות מן הלוה מאי טעמא דרבנן דמכשרי שטרו של מלוה ראשון הרי הגיע זמנו והיה לו לתובעו ולא ללות וכו' עד דמוקי לה בגמרא לא צריכא דאתא כההוא יומא דמשלם חמש וכו' הרי לך דמסיק בגמרא דכשהגיע זמן השטר המוקדם קודם שבא המלוה ללות מן הלוה כולי עלמא מודו שיכול לומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני.
2
ג׳אף בנדון דידן כיון שלוי לא נתחייב לשמעון אלא מחמת הנדונייא נמצא שמוציא שמעון שטר מוקדם על לוי שחייב לו סך כך ולוי מוציא שטר הכתובה על שמעון שחייב כך מחמת הנדונייא וזמן חיוב לוי לשמעון הגיע קודם שנתחייב שמעון בשטר הכתובה שהרי זמן פרעון שטר שמעון היה בר"ח אב וזמן חיוב שמעון בכתובה היה בשבת נחמו וכיון שכן יכול לומר לוי אם אמת שאני הייתי חייב לך איך נתחייבת בשטר הכתובה היה לך לתבוע את חובך ממני ועוד נוסף על זה שהודיתה בפיך שקבלת כל סך הנדונייא והודאת בעל הדין כמאה עדים דמו ומה גם עתה בנדון דידן דיהבי זוזי והדר כתבי לשטר הכתובה דבכי האי גונא ליכא מאן דפליג דיכול לומר אלו הייתי חייב לך וכו' כמו שהביאו הטור ח"ה סי' פ"ה אלא אפי' אם נדון נדון דידן כאתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי דאיכא מאן דאמר שיכול לומר המלוה הוצרכתי למעות ולא יכולתי להפרע ממך אף בנדון דידן יאמר שמעון הוצרכתי לישא אשה ולא יכולתי להמתין להפרע ממך ובטחתי על סמך השטר שהיה לי עליך לוי מכל מקום לפחות היה לתובעו בדין וכמו שכתב הר"מה הביאו הטור סי' הנז' וז"ל וכתב הר"מה לא שנא באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא לא שנא באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי יכול לומר לו היה לך ליפרע מחובך ופירש שם מהרי"ק ענינו לומר היה לך לתבעני בדין וכיון שכן בנדון דידן כיון ששמעון לא הזמינו לדין ללוי קודם כניסתו לחופה יוכל לומר לוי אילו הייתי חייב לך וכו' דלאוקומי ממונא בחזקת מריה יכול לומר קים לי כהרמ"ה אף על גב דאיכא מאן דפליג עליה. זהו מה שנראה לעניות דעתי יאמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
3
