דברי ריבות של״דDivrei Rivot 334
א׳פרק מרובה בבא קמא דף ס"ד אי הכי שה למה לי הוה מצי לאקשויי שור ושה למה לי דמכעין הפרט דחיים לחוד מרבינן כל דבר אפי' דלאו בעלי חיים ולפי שהש"ס וכו' כונת התוספות לע"ד בזה הדבור היא שהוא מקושר עם הדבור של מעלה מזה שכתבו התוספו' אית ספרים דגרסי לאתויי ולעיל מפורש ובדבור דלעיל דחה התוספות גירסת הספרים עתה בדבור הזה הרגישו התוספות קושיא לגרסתו דגריס למעוטי אלא שהוא מוכרח גירסת הספרים דגרסי לאתויי דבר שאינו מסויים וזה מכח קושית הגמרא דפריך אי הכי שה למה לי ולא פריך שור ושה למה וזה דבשלמא לגירסת הספרי' דגרסי לאתויי דבר שאין מסויים אף על גב דמחיים לחוד מרבינן כל דבר מכל מקום לא מצי לאקשויי שור למה לי משום דאצטריך לאתויי דבר שאינו מסויים אפילו בדבר שאינו בעל חי דאי מחמור לחוד לא הוא מייתינן אלא דבר שאינו בבעלי חיים אבל מכח יתורא אשור מרבינן דבר שאינו מסויים אפילו במה שאינו בעל חי באם אינו ענין באופן דמחיים לחוד מרבינן כל דבר המטלטל וגופו ממון והוה אמינא דוקא בדבר מסויים כתב שור וחמור לרבות אפילו דבר שאינו מסויים ואי לא כתיב אלא חד הוה מרבינן דוקא ב"ח אבל דלא ב"ח לא להכי כתב תרי שור וחמור חד לרבו' דבר בלתי מסויים בב"ח וחד דבר בלתי מסויים בדבר שאינו ב"ח באם אינו ענין באופן דלא מייתר אלא שה ולהכי לא פריך אלא שה למה לי אבל לפי גרסת התוספות דגריס למעוטי קשה דאמאי לא פריך שור ושה למה לי וכיון דלא פריך הכי נר' ודאי דגרסת הספרים אמיתית לכך תירצו התוספות דאין הכי נמי דהוה מצי לאקשויי שור ושה כו' אלא לפי שהש"ס התחיל דבריו וכו' ועם זה יתיישב מה שרמז תוספות בדבור שלפני זה גרסת הספרים ולא כתב אלא לעיל מפורש שכונתו היתה לקשר עמו הדבור שלאחריו שמקושר עמו כמו שפירשתי זה מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
1
