דברי ריבות שס״וDivrei Rivot 366
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שראובן היה עני חוזר על הפתחים והניח את אשתו שילדה בת וילך לו למצרים ואם הילדה בראותה שאין לה כח לקיים את הילדה היתה צועקת במרירות נפשה והאלדים אינה לידה איש אחד שמתו כל בניו ובנותיו ונתנה את הילדה לאיש ההוא והאיש ואשתו קבלו עליה' לגדל את הנערה ולהשיאה ומכל זה לא ידע אבי הנערה דבר ואחר שנתגדלה ותהי כבת שבע בא האב לקושטנדינה ויכר בתו ביד מי היתה ויבקר אותם על הטובה אשר גמלו עם בתו ושהיו מתקנים לה נדונייתה וחזר האב ללכת למצרים לחזור על פתחי הנדיבים ומתוך הדברים ניכרו דברי אמת וכולי עלמא ידעי האב הניח את בתו בידם כדי שהם ישיאו אותה כפי רצונם למי שיזדמן אלא שאין עדים בדבר שהוא עשאם שלוחים ואחר שהלך האב למצרים בקשו האיש ואשתו בחור שנזדמן על פי רצונם ועשו שטר שדוכין ביניהם ויקדשוה לו ויהי כי ארכו הימים נתקוטטו וישליכו אותו החוצה מן הבית כי היה זמן רב שהכניסו את החתן בביתם וילמדו את הילדה למאן ונתקבצו שלשה חכמים ומיאנה בפניהם והתירוה להנשא ועתה שאל השואל דאיך תצא בלא גט כיון שהיה שהות זמן שאפשר ששמע האב בקדושי בתו והבחור צועק כי היא ארוסתו ואיך התירוה ממנו בלא גט.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי דהיא מותרת לעלמא בלא גט וטעמא דמילתא משום דאית בה ספק ספיקא ספק אם הלכה כרב אלפס ושאר גאונים רב אחא משבחא ובעל הלכות גדולות ורבינו האיי בתשובותיו דהני כלהו פסקו הלכה כרבינא דהיכא דקידשה קטנה או נערה נפשה בלא דעתא דאבוה דלא הוו קדושיה קדושין בין נתרצה האב בין לא נתרצה כמו שכתב הרי"ף שם בהלכות פרק האיש מקדש וכן פסק הרמב"ם הלכות אישות פרק ג' דלדברי כל הני אשלי רברבי בנדון דידן פשיטא דלא בעיא גט אפילו נתרצה האב אחר הקדושין משום דסברי דאין הקדושין חלין למפרע אלא צריך שבשעת נתינת הקדושין יהי' מרוצה האב וכיון שכן בנדון דידן שהוא ודאי שלא ידע ולא נתרצ' האב בשע' הקדושין פשיט' דלא בעי' גיט' דהא אפי' מיאון לא בעיא דאין במעשה קטנה כלום בחיי אביה ואם תמצא לומר דלית הלכתא כוותייהו כי אם כשאר רברבתא דסברו שאם נתרצה האב אף לאחר הקדושין חלו הקדושין למפרע דהוי כאלו אמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא וכיון שנתרצה אח"כ חלו למפרע הקדושין מכל מקום איכא ספקא דאף על גב דחיישינן שמא נתרצה האב איכא לספוקי אם הרצוי ההוא היה קודם המיאון או לאחר המיאון שאם הי' לאחר המיאון אין כאן קדושין ולא בעיא גט לפי שכבר נפקעו הקידושין קודם שנתרצה וכדאמרינן פרק האיש מקדש קטנה שנתקדש' שלא מדעת אביה אמ' רב בין היא בין אביה יכולין לעכב ופירש רש"י הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב אם באת לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת ולא מהני אך ריצוי האב וכתב הר"ן שם בהלכות על הא דרב וקיימא לן כרב ונפקא לן מינה לדידן דאפילו נתרצה האב בפי' אחר כך מהניא מחאת הבת שמיחת מתחלה וכן פסק הרמב"ם הלכות אישות פרק ג' שכתב ובין היא ובין אביה יכולין לעכב.
2
ג׳באופן שעלה בידינו דאיכא ספק ספקא ספק אם הלכתא כרי"ף והגאונים ואפילו נתרצה אחר הקידושין ולא חל הקדושין ולא בעייא גיטא ואת"ל דלית הלכתא כותייהו אלא דאם נתרצה אחר כך דהוו קידושין ספק אם נתרצה קודם המיאון וחלו הקדושין או אחר המיאון ולאו מהני ריצוי שלו שכבר נפקעו הקידושין קודם רצונו וזה הספק ספקא מתהפך במשא וזה דאמרי' ספק אם נתרצה האב קודם המיאון ספק אם נתרצה לאחר המיאון ואינה צריכה גט ואת"ל דנתרצה קודם המיאון ספק אם הלכתא כהרי"ף שהם גאוני עולם דסברו דלא מהני רצוי שלאחר קדושין ולא בעי גט וכיון דאיכא ספק ספקא אזלינן לקולא ואפילו באיסורא דאורייתא ולכן גמרתי אמרתי שהחכמים שהתירוה להנשא לקטנה הנז' על ידי מיאון בלא גט נעשו שותפים להקב"ה במעשה בראשית על שדנו דין אמת לאמתו לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
