דברי ריבות שס״טDivrei Rivot 369
א׳אנו עדים חתומי מטה היינו מצואין ונרשמים לעדי' יום ג' כ"ו לחדש כסלו משנת הש"ס כשקדש ראובן את הבחורה לאה עם טבעת זהב אחד מחותם כשר וטישטימיל אחד עם חאלבה ואמר לה בשעת נתינה שהיה נותנם לה לשום קדושין לו ושתקה ולהיות לראיה ביד ראובן הנז' חתמנו שמותינו היום פה שאלוניקי משנת הש"ם ושריר וקיי'. שמעון בן יעקב צוה לחתום במסירת קולמוס חיים ב"ר משה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד נפק שטרא דנא קדמנא דחתי' ביה שמעון בן יעקב וחיים בר משה שצוה לחתום ואתא שמעון הנז' ואסהיד אחתימת ידיה וחיים הנז' שצוה לחתום שאלנו את פיו שיעיד על מה שראו עיניו והעיד בפנינו על פה איך קדש ראובן הנז' את הנערה לאה בטבעת זהב ובחאלוה הנז' ואמר לה בשעת נתינה הרי אני נותן ליך טבעת זו עם החאלוה שתהי' לי מקודשת בהם וקבלתם ושתקה ומדאיכוון סהדותיה דחיים הנז' למאי דכתיב בשטרא הדין אשרנוהי וקיימנוהי כד חזי. היום כ"ה לטבת הש"ס ליצירה והכל שריר וקים. פלוני דיין. פלוני דיין. פלוני דיין.
1
ב׳תשובה ראיתי השאלה ואמרתי שמן הראוי היה חייב כל אדם ללבוש בגדי נקם על כל איש שימצא גונב נפש אחת מישראל לקדשה בחשאי שלא מדעת קרוביה וגם על הדיינים אשר גברה חוצפתם בהיותם בעיר גדולה לאלקים שאלוניקי של חכמים וסופרים העיזו פניהם וקבעו ב"ד לקבל עדות קדושין בהיות שאינם יודעים בטיב קדושין ולא היה להם להתעסק בהם על כן הייתי גומר בלבי שלא להטפל בענין זה עד שיתקבצו כל חכמי העיר ליסרם בסלוא דלא מבע דמא וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד ועם היות שלא נעשה דבר לאיזו סבה מכל מקום הרבו עלי רעים ואנשי סגולה והוכרחתי לחוות דעי להיות נושא דאיסורא לפי מה שיורוני מן השמים לעניות דעתי ואומר אני כי אחר אשר העיד שמעון בן יעקב בב"ד על חתימת ידו וחיים בר משה העד השני העיד בפניו ובשפתיו בפני ב"ד על הקידושין כמו שהיה כתוב בשטר הקדושין לית נגר ובר נגר דיפרקינה ללאה הנז' לפוטרה בלא גט מרבי ראובן המקדש הנז' וטעמא דמילתא דלמאי ניחוש לה ועל מה סמכינן להתירה לעלמא בלא גט אי משום דאמרי' דהיא קטנה ובמיאון סגי ליתא דהא הוגד הוגד לי מפי אנשי אמת שהיא בת י"ג שנה ויותר ולא נקראת קטנה אלא עד י"ב שנה כמו שכתב הרמב"ם פ"ב הלכות אישות הבת מיום לידתה עד שתהיה בת י"ב שנה גמורות היא הנקראת קטנה וכי תימא הרי כתב שם הרמ"בם הגיעה לי"ב שנה ויום אחד ולא הביאה שתי שערו' אע"פ שנראו בה סימני אילונית עדיין קטנה היא עד עשרים שנה ולאה זו הנז' לפי הנשמע בדקוה נשים ואמרו שלא היו לה שתי שערות ונמצא שהיא בחזקת קטנה מכל מקום הרי יש באשה סימן עליון כמו שכתב שם הרמב"ם ויש בבת סימנין מלמעלה והם נקראין סימן עליון והם שמנה וכו' עד נעשית בת י"ב ויום א' אם לא נראה סימן תחתון ונראה בה אחד מכל אלו השמנה הרי היא ספק בין נערה לקטנה ודנין בה להחמיר פי' מחזיקין אותה לגדולה שלא תמאן ומחזיקין אותה לקטנה שלא תחלוץ עד שתביא שתי שערות ולאה הנזכרת לא בדקוה באחד משמנה סימני עליון ואולי יש בה אחד מהם ואפילו יבדקוה עליהם מי יודע אם הם בקיאות הנשים להכירם באופן שאפשר שיש ללאה הנז' אחד מהם כיון שהיא בת י"ג שנה ונמצא שיצאה מתורת קטנה להחמיר דלא תוכל למאן אף על פי שאין לה סי' תחתון כל שכן בר מן דין כבר כתבו התוספות פ' בא סימן דאפילו לא יהיו לה שתי שערות במקום ערוה אלא אחד בגבה ואחד בין קשרי אצבעותיה סגי. ועוד כתוב שם ור"ת כתב בספר הישר דמשהגיעה לכלל שנותיה לא תמאן בזמן הזה משום דאין אנו בקיאין לבדוק בכל גופה שלא יהא לה שערות דאפילו אחד בגבה ואחד בכריסה ובקשר אצבעותיה מצטרפין או גומות גרידא וכן כתב ספר התרומה הביאו הטור ן' העזר סימן קנ"ה דבזמן הזה אינה ממאנת אחר י"ב שנה דקיימא לן גומות אף על פי שאין שערות דאין אנו בקיאין בדבר זה שלא יהו בה גומות ועוד שמא הביאה שערות אפילו א' בגבה וא' בכריסה או על קשרי אצבעותיה ומי יוכל לבדוק כל הגוף ולעמוד על אמיתת דבר זה עד כאן וכן הביאו הגהות מיימוניו' הלכות גרושין פרק י"א וכתב עוד שם בשם ה"ר אלחנן דהא דאמרינן בפרק בא סימן דלאחר הפרק נשים בודקות אותה היינו להחזיקה כגדולה אבל להחזיקה לקטנה להקל אינה נאמנת דכיון שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ולא תמאן וגם הרמב"ם הלכות אישות פרק שני כתב שתי גומות זו בצד זו ואין בהם שיער הרי אלו סימן חזקה אין גומא בלא שיער.
2
ג׳ואחרי הודיע אלקים לנו את כל זאת מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לסמוך על בדיקת נשים לומר שאין ללאה הנז' סימנין להתירה במיאון בהיותה בת שלש עשרה שנה. ועוד נוסף על כל מה שכתבתי כתב הרש"בא בתשובה סימן אלף רי"ו על אשה שנסתפקו במספר שנותיה ונתקדשה ונבדקה ולא מצאו לה סימנין אפשר שגם בזו אנו חוששין שמא נשרו אלא שיש להתישב בזה לפי שיש לומר בזה שני ספקות ספק הגיע לכלל שנותיה ספק לא הגיעה ואם תמצא לומר הגיעה ספק הביאה סימנין ונשרו ספק לא הביאם וכל ספק ספיקא אפילו בשל תורה לקולא ואפי' הכי איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתישב בדבר דאפי' במקום ספק ספקא לא ראה להקל בנדון דידן דליכא אלא חד ספק לא כל שכן דאין ראוי להקל באופן שעלה בידינו שאין להתירה במיאון בלא גט מצד שנחשבנה לקטנה.
3
ד׳ואי סמכינן להתירה בלא מיאון ובלא גט משום דאין כאן קידושין כלל ממה שכתב הרש"בא בתשובותיו סימן אלף ר"ט ואלף ר"י על שטר קדושין שכל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם היא זו ועוד כתב שם בתשובה שנית שאין סומכין על עדות החתימה דבכל הא מפיהם בעיא ולא מפי כתבם וכו' עד אם אמרו שאין זה כתב ידם ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר בכל מקום אין משגיחין על הכתב שהם הם נאמנים ואין אומרים בכי האי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וגם הרב הגדול מרי ורבי זלה"ה סמך על התשובות הנז' על מעשה שבא לידו וכתב תשובה ארוכה מארץ מידה והתיר אשה בלא גט שהוציאו עליה שטר קידושין בעדים גם בזה אין בו ממש לנדון וזה דמה שכתב הרשב"א שהשטר הוא כפנקס בעלמא הוא לענין דלא חשבינן ליה לשטרא שבראיית החתימו' לבד יהיה חשו' כשטר גמור עד שנ' עליו עדי' החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין דכל שטר בחזקת כשר הוא הא ודאי לא אמרינן בשטר קידושין כיון שנעשה שלא מדעת המתחייב אבל אחר שהעד עצמו החתום על השטר העיד על חתימת ידו בפני בית דין נמצא שכבר העיד והגיד כל הענין הכתוב בשטר דהא קיימא לן כחכמים דעל מנה שבשטר הם מעידין וכמו שפסק ח"ה סימן מ"ו וכתבו התוספות דלרבנן אפילו אומרים בהדיא שעל כתב ידם הם מעידים לית לן בה אלא לעולם אנו חושבים אותם כמעידין על מנה שבשטר וכן כתב הרא"ש ואף על גב שכתב הריב"ש סי' קצ"ג שבשטר כזה שהוא כפנקס מה שמעיד בפני בית דין שהוא כתב ידו אינו מועיל להכשירו משום דמפי כתבם הוא מכל מקום מהני העדות כיון שיכול להגיד דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ודוקא אלה לא מהני כתב שלו דמפיהם אמר רחמנא נמצא בנדון דידן שכיון שהעיד על חתימת ידו הוה ליה כאלו הגיד והעיד כל מה שכתוב בשטר הקדושין וכיון שכן הרשב"א עצמו סבר דאם באו העדים החתומים על השטר והעידו בפני בית דין על חתימות ידיהם ודאי שהיא מקודשת דמפיהם איקרי וכן כתב שם בתשובה הנז' אם כתבו וחתמו העדים שלא מדעת המתקדש' אין סומכים על עדות זה עד שיבאו ויעידו בפיהם וכיון שכן בנדון דידן הרי העד החתום בשטר העיד בפני בית דין על חתימת ידו והרי הוכחתי שעל הקידושין שבשטר הוא מעיד והעד השני שצוה לחתום העיד בפיו ובשפתיו בפני בית דין הקדושין הנז' בשטר דאלים טפי העדות שמעיד בפיו וודאי דכולי עלמא מודו בנדון דידן דהוי מקודשת גמורה וגם מה שכתב הרב הגדול מרי ורבי זלה"ה היה על מעשה שאחד מהעדים מעולם לא הודה שהיה כתב ידו ולא היה כתב ידו יוצא ממקום אחר ולא זו לבד אלא אפילו קודם שיצא השטר בפני בית דין קבל עליו חומרות שלא היו דברים מעולם לא מציאות קדושין ולא מציאות חתימתו באופן דקודם שהוחזק השטר בבית דין הורע חזקתו ולא היה כתב יד העד ההוא יוצא ממקום אחר כמו שיכול לראות המעיין שם בתשובתו וגם תשובת הרשב"א סימן אלף ר"י מיירי שקודם שיצא השטר בפני בית דין ולא הוחזק בבית דין הכחישו העדי' ואמרו שלא היו דברים מעולם ולא היה כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל בנדון דידן שהעיד עד אחד על חתימת ידו בפני בית דין וגם העד השני העיד בפני בית דין על מציאות הקידושין ודאי לכולי עלמא הוי עדות גמורה ואינם יכולים לחזור בהם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ושניהם העידו על מציאו' הקידושין והרי לאה הנזכרת בחזקת מקודשת היא עומדת.
4
ה׳ואי סמכינן להתירה משום שנתקבל עדות הקידושין שלא בפניה מלאה הנז' וקיימא לן דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין הרי כתב המרדכי פרק הגוזל ומאכיל בשם ראב"ן דכיון דמכשרינן קבלת אונס בלא בפני בע"ד כגון היו עדיו חולים או מבקשין לילך למדינת הים שמע מינה דבלא אונס כשר בדיעבד דאי פסיל על ידי אונס נמי מפסיל ועוד כתב המרדכי פרק שני דכתובות בשם ראבי"ה וז"ל מכאן שאם קבלו הדיינין עדות שלא בפני הבעל דין בדיעבד הוי עדות הרי דבנדון דידן כיון שכבר נתקבל חשיב עדות ובר מן דין בא לידי תשובת שאלה מיד החכם השלם הה"ר דוד בן זמרה ז"ל על עדות קידושין שנתקבל שלא בפני בעל דין וקבלה האשה קידושין מאחר השיב וז"ל תשובתי כי אשה זו מקודשת לראשון קדושי תורה ואין קדושי שני תופסין בה כלל וגדולה מזו אני אומר וסובר דמקבלין עדות קדושין שלא בפני בעל הדבר דכולי עלמא בעלי דבר נינהו לאפרושי מאסורא [מצאתי סמך לזה בתוספות פרק אלו נערות בדבור מתחיל רב אשי אמר בזר שאכל תרומה וכו' ורי"בא אומר דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב ורודף שאני דניתן להציל לכל אדם וחייב מיתה לכל העולם ולהכי חשיב מיתה ותשלומין לאחד.] וזה לשון המאירי ומקבלין עדות שלא בפני בעל דין לאפרושי מאסורא כגון שיש עדים שנתקדשה פלונית וכן נראה מתשובת ריב"ש בקדושי מיירונה והכי משמע מתשובת הרשב"א כאשר הוא כתוב בקונדריס ואני מעיד שכן היה דעת כמהר"ר יעקב בירב ז"ל על מעשה שהיה וכמהר"ר שמואל ן' סיד ז"ל אלא שהם הפריזו על המידה לקבל עדות שלא בפני בעל דין לאסור אשה על בעלה ואני וחברי חלקנו עליהם בזה אבל בעדים שנתקדשה פלונית דהוי לאפרושי מאיסורא לא חלק אדם מעולם עד כאן דבריו. הרי דלכל הני אשלי רברבי ראשונים גם אחרונים לאה זו הנזכרת היא בחזקת מקודשת כיון שהעידו עליה בפני בית דין ואף על פי שיש איזה חולק דסבר אפילו בעדות קדושין שנתקבל שלא בפני בעל דין דלא הוי עדות מי הוא זה שיכניס ראשו בין הרים גדולים להורות התר באיסור ספק אשת איש שהוא עוות שלא יוכל לתקן.
5
ו׳ואי סמכינן להתירה להיות שעדי הקדושין הם פסולים להעיד לפי שעברו על החרם שהחרימו בתוך קהל ועדה שלא לקדש אשה בחשאי כי אם בעשרה וכתב הטור ח"ה סימן ל"ד העובר על השבועה אחד שבועת שוא ואחד שבועת שקר של ממון וביטוי פסולין לעדות ואפילו עובר על חרם שהחרימו הקהל גם הרמב"ן כתב במשפט החרם שהעובר על החרם הרי הוא כעובר על השבועה וכיון שכן נמצא שהן פסולין מדאורייתא ואין כאן עדי קידושין יש לומר דאף טעם זה לאו בר סמכה הוא וטעמא דמילתא דלא מבעיא לסברת רש"י והרמב"ן והרשב"א דסברי שאין נעשה חשיד על שבועת ביטוי להבא משום דבשעה שנשבע היה דעתו לקיים ולא יהיה חשוד לישבע על שקר בשעה שמוציא השבועה מפיו דפשיטא ופשיטא דמי שעבר על חרם הקהל לא נקרא חשוד על השבועה משום דגריעא טפי העברת על החרם משבועת ביטוי להבא וכמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן ק"ה וזה לשונו והחרם שהחרימו הקהל הרי הוא כשבועה להבא וגרע מיניה שהרי לא יצאה שבועה מפיה כלל אלא אפילו לדעת רבינו תם והרמב"ם דסברי דנקרא חשוד העובר על שבועת ביטוי להבא אפילו הכי בנדון דידן אין לנו כח לפסול עדותם משום דאיפשר לומר ששכחו ולא זכרו החרם שהחרימו על זה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות עדות פרק י"ב שהעושה מלאכה בשבת או ביום טוב לא נפסל לעדות אלא אם כן הודיעוהו שהיום שבת או יום טוב שמא שוכח הוא וכן פסק הריב"ש בתשובותיו סימן שמ"ד על איש שעבר על שבועת ביטוי להבא דלא נקרא חשוד אפילו לדברי ר"ת כי שמא לא היה נזכר ולא יהיה פסול לעדות העובר על החרם אלא דוקא כשמתרין לו שעובר על חרם ולא שת לבו וכמו שנראה מתוך דברי הריב"ש בתשובותיו סימן רס"ו בענין קדושי מיירונה.
6
ז׳וגם אין לסמוך להתירה בלא גט להיות הדיינים הדיוטות ולא ידעי לחקור ולדרוש משום דהא קיימא לן דאין בודקין עדי גיטין וקדושין בדרישה וחקירה וכן פסקו הגאונים דגיטין וקידושין לדיני ממנות דמו דהא ילפינן דבר דבר מממון ומשום האי טעמא לא בעינן סמוכין אלא אף על גב שהן הדיוטות וכמו שהאריך בזה הריב"ש שם בסימן רס"ו. ועוד דהני דייני בנדון דידן אף על גב שהם חצופים אינם כל כך נעדרים על שלא יהיה נחשב לכלום קבלתם עדות העדים להתיר ספק אשת איש. כלל העולה מכל הבחינות שכתבתי נראה לעניות דעתי שאין שום צד להתיר ללאה הנזכרת בלא גט והיודע נסתרות יתעלה יודע כי לא כתבתי אלא להיות נושא דאיסורא וגיליתי דעתי הקצרה לבלתי היות נכשל אולי יכשר בעיני החכמים השלמים המורים וה' יצילנו משגיאות ויורני ויאמר לי ובתורתו יפתח לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.
7
ח׳וגם החכמים השלמים נר"ו אשר בצפ"ת תוב"ב פסקו כן וזה לשונם כלל הדברים שדעתי מסכמת שאין ראוי להקל בנדון זה אלא להחמיר ואשה זו צריכה גט להתירה לשוק הנ"ל כתבתי וחתמתי נאם הצעיר יעקב בי רב. ופשיעת אשר באה בידו השאלה לא כתבתי בה כי לא ראיתיה עד עת נסוע וראיתי דברי פי החכם השלם חן והנני מסכים עמו נאם הצעיר משה בר חיים אלשי"ך זלה"ה. כן דעתי נוטה כדברי החכם השלם נר"ו דאשה זו צריכה גט להתירה לשוק נאם הצעיר שלמה אבסבאן.
8
