דברי ריבות שע״הDivrei Rivot 375
א׳שאלה ילמדנו רבינו על ראובן שמנה והורשה מורשה גמור לשמעון לתבוע ולגבות בעדו מלוי שחייב לו ומסר לו ראובן כל השטרי חובות לגבות מלוי וכשבא שמעון לתבוע מלוי מכח הרשאתו טען לו לוי שיבא ראובן שהוא בעל החוב ויתבע לו שהוא אינו רוצה ליתן לשמעון כלום עתה יורנו מורנו אם יכול לוי לטעון כן.
1
ב׳תשובה אע"ג דעכשיו נהגו לכתוב הרשאה אפי' על מלוה על פה שכפר בה מפני תיקון העולם כדי שלא יטול כל אחד מממון חבירו וילך למדינה אחרת מכל מקום בנ"ד הדין עם לוי הנזכר וטענתו טענה דהא ק"ל שהמוחזק יכול לומר קים לי כפלוני לאוקומי ממונא ומה בנדון הזה שאין שום חולק על מה שכתב הרמ"בם ז"ל פרק ג' הלכות שלוחין ושותפין וז"ל אבל אם לא ירצה הנתבע לדין עמו אין כופין ליתן לו ולא ישבע עד שיבא בעל דינו וזה מיירי אפילו על מלוה בשטר שיש בה שעבוד קרקעו' שהרי סבר הרמב"ם דתקנת הגאונים שתיקנו לכתוב הרשאה על מלוה לא הית' אלא על מלוה שבשטר כי על מלוה פה לא תקנו כמו שכתב הוא שם בפרק הנזכר ולכן בנידן דידן הדין עם לוי הנז' עד שיכתוב ראובן לשמעון המורשה קני לך אינהו וכל שעבודייהו דהנהו שטרי ואז אינו יכול לוי לדחות לשמעון בשום טענה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
