דברי ריבות שע״וDivrei Rivot 376
א׳שאלה הקהלה הקדושה ק"ק עץ חיים יע"א העריכו את הגביר ונעלה כה"ר יוסף קאזיש י"א ושמו אותו בסך ידוע וכשומעו ה"ר יוסף הנזכר את אשר נעשה ונערך עליו סבר וקבל בחושבו בקרבו כי השיגה ידו כדי אותו הסך שנערך עליו בסומכו על נכסים ידועים שהיו לו בארץ מרחקים ובתוך ימים אחדים נשא כה"ר יוסף הנזכר את רגליו ושטף ועבר לפקח על נכסיו באשר הם שם ומצא כי כל נכסיו אשר היו לו מלפנים אשר עליהם נסמך בשעת העריכה כולם עלו בתהו ונאבדו בענין רע ימים רבים טרם שנעשתה עריכת הקהל באופן שלא נשאר לו לרבי יוסף הנזכר ממון כלל אבל אדרבה נשארו עליו חובות מרובות ורבי יוסף הנזכר כאשר ראה עצמו עמוס התלאות והחובות הלך נע ונד בארץ לפרוע חובות. ובין כך וכך היו באים פרנסי הקהל וגובים מאשתו של רבי יוסף הנזכר דמי הערך שנערך עליו ואף כי אשתו היתה צווחת ככרוכיא לאמר להם כי אין לבעלה קרן כדי לפרוע ממנו ערך כלל אין גם אחד מהם שת לבו לדבריה והיום הזה בבוא רבי יוסף הנזכר תובע לפרנסי הק"ק לדין וטוען עליהם שיפרעו לו כל כמה שגבו מאשתו שלא כדת אחרי שמודעת זאת בכל הארץ שנאבדו כל נכסיו טרם שנעשתה העריכה ואף גם הוא נשאר עמוס החובות ילמדנו רבינו אם הדין עם רבי יוסף הנזכר או אם הדין עם הק"ק הנזכר ושכרו מן השמים כפול ומכופל. תשובה נראה לעניות דעתי שהדין עם רבי יוסף הנזכר וטעמא דמילתא דגרסינן בפרק קמא דגיטין אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה ומסיק בגמרא דברים הללו לא נתנו לחזרה וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק שני הלכות מכירה וזה לשונו היו עומדים שלשתן ואמר לו מנה שיש לי בידך תנהו לזה קנה לוי ואין אחד משלשתן יכול לחזור בו וכן פסק ח"ה סי' קכ"ו ועם היות שהוא דבר קיים שאין שום אחד מהם יכול לחזור בו מכל מקום אם היה שם איזה טעות יכולין לחזור כדאמרי' בירושלמי הביאו ההלכות פ' המקבל וזה לשונו ראובן היה חייב לשמעון מנה סמכיה אצל לוי איפרסן לוי פי' העני לית ראובן חייב הדא דתימא כשלא עשו ערמה אבל עשו ערמה חייב כלומר שהי' עני לוי בשעה שהמחהו אצלו חייב ראובן לשלם לשמעון לפי שהטעהו וכן כתב הרמב"ם ז"ל הלכות מלוה ולוה פרק י"ו ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואמ' שמעון לראובן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי והיו שלשתן עומדין וקבל לוי ונמצא ראובן עני ואין לו ממה שיגבה ממנו הרי לוי חוזר בחוב על שמעון שזהו הטעהו וכן פסק הטור ח"ה סימן קכ"ו שכתב ואם היה עני באותה שעה ולא ידע לוי היה מקח טעות וחוזר.
1
ב׳הרי לך שאף על פי שענין מעמד שלשתן הוא דבר קיים שאין שום אחד מהם יכול לחזור עם כל זה אם יש טעות בענין כגון שהיה עני באותה שעה לית ביה מששא ויכול לחזור אף בנדון דידן כיון דאיגלאי מילתא למפרע שבשעת העריכה היה רבי יוסף הנז' עני וכבר נאבדו הנכסים פשיטא ופשיטא דלא חל עליו שום חיוב מאותה העריכה לפי שהיתה בטעות ואף על גב שרבי יוסף הנזכר בשעת העריכה סבר וקביל עליה אותה העריכה לא מהני וראיה לזה דאמרינן שם בפרק קמא דף י"ד הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פוש חמש איסתרי זוזי גבי חד מנייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעא באפי מרי ארעא וקנה מיניה לסוף אזל עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי אתא לקמי' דרב נחמן אמר ליה מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב וכו' ועוד הא קנו מינך אמר ליה רבא אטו הא מי קאמר לא יהיבנא דליכא גבאי קאמר אם כן קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר.
2
ג׳אף בנדון דידן מי קאמר רבי יוסף הנזכר לא יהיבנא דליכא גבאי קאמר דלית ליה אותם הנכסים שהעריכו עליו מקודם שעשו העריכה וכיון שכן נמצא שנעשית העריכה בטעות ואפילו היה שם קנין חוזר כל שכן שבנדון דידן לא היה שם קנין ואף על גב שכבר לקחוהו היה שלא כדין שהיה שלא מדעתו והוא לא נתן להם כלום אדרבה אשתו היתה צווחת ככרוכיא ולכן אין לומר דאינו חוזר וגובה מהקהל מה שכבר לקחו ממנו כי הא דכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ט סימן ז' הביאו ח"ה סימן קכ"ו על ראובן שקנה סחורה מלוי והמחהו אצל שמעון ואמר שמעון לפרוע ללוי מפני שהיה סבור שהיו ראובן מעות בידו ופרע קצת ללוי ושוב עיין בחשבונו ומצא שלא היה חייב לראובן כלום ולא רצה ליתן יותר ללוי וכו' ופסק שהדין עם שמעון ולא יתן יותר אבל המעות שנתן כבר ללוי אינו יכול להוציאם מידו וכו' בנדון דידן לא אמרי' הכי וזה דהתם היינו טעמא דמה שנתן כבר אינו יכול להוציאו הוא כמו שכתב שם הרא"ש דאמרינן שנתן לו כדי לקיים דבריו אפילו אם ידע דלא משתעבד אבל בנדון דידן מעולם לא נתן ה"ר יוסף הנז' כלום מדעתו ועוד כתב שם טעמא דלא מהימן לומר שטעה כדי להוציא מה שנתן כבר אדרבה אמרינן דקדק יפה ואלו לא היה לו בידו משל ראובן לא היה נותן בשבילו ללוי אבל בנדון דידן לפי מה שבא בשאלה הוא דבר מפורסם והכל יודעים שבשעת העריכה כבר נאבדו הנכסים וכיון שיש עדים על כך פשיטא ופשיטא שהכל היה בטעות וחוזר וחייבים אנשי הק"ק לחזור לה"ר יוסף הנז' כל מה שלקחו ממנו כי כל מה שלקחו יתר על מה שהיה לו באותה שעה היה שלא כדין ומפני שהם רבים לא הותר הגזל.
3
ד׳כלל העולה מכל מה שכתבנו שמאחר שהעריכה נעשת בטעות שכבר באותה שעה לא היו לו לר' יוסף הנז' אותם הנכסים אין באותה העריכה ממש וחוזר וגובה מהם כל מה שלקחו ממנו וכן נראה מתוך מה שכתב הרשב"א בשם בעל העטור בתשובה סי' אלף שי"ג על פשרה שנעשת מפני שאין לו ראיה או שטר ואחר כך מצא ראיה ההוא ודאי קנין בטעות הוא וחוזר וכן פסק הרמב"ם הלכות סנהדרין פ' ו' על אחד שעשה פשרה כדי שלא לישבע שדנו עליו שהיה חייב שבועה ואחר כך ידע שאינו בן שבועה אף על פי שקנו מידו על הפשרה אינו כלום וחוזר וכן כל כיוצא בזה באופן דבהא סלקינן ונחתינן דכיון שהקהל קדוש לא הטילו על ר' יוסף הנזכר הסך ההוא אלא בחשבם שהיו לו נכסים ראויים לפרוע הסך ההוא שהרי המעריכים הם מושבעי' ועומדי' שלא לעוות הדין וכיון דהשתא איגלאי מילתא למפרע שלא היו לו לרבי יוסף באותה שעה אותם הנכסים שכבר נאבדו ויצאו מרשותו נראה לעניות דעתי דלית דין ולית דיין שחייב לרבי יוסף לפרוע הערך ההוא אלא אדרבה כל מה שנטלו ממנו יתר מן הערך שהיה לו באותה שעה הכל הוא שלא כדין וחייב הק"ק להחזירו לו שמפני שהם רבים לא הותר הגזל והחייבים להיות נקיים מה' ומישראל. זהו מה שנראה לענות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
