דברי ריבות שע״חDivrei Rivot 378
א׳שאלה מנורה שנתקדשה לראובן ומיאנה בו ועמדה ונתקדשה לשמעון כת אחת מעידה שהיתה קטנה בשעת קדושי ראובן וכת אחת מעידה שהיתה גדולה ובוגרת בשעת קדושי ראובן יורנו המורה לצדקה אם קדושי שמעון תפסי בה מטעם שכשנתקדשה לראובן היתה גדולה כפי דעת הכת האחת ואת"ל שתופשים בה קדושין משמעון יורנו אם אסורה לראובן ושמעון כיון שיש שתי כתות המכחישו' זו לזו או נאמ' יגרש ראשון ונושא שני ואת"ל יגרש ראשון ונושא שני אם כופין לגרש בשוטים או אם הכפיה בין לראשון בין לשני היא כדעת ר"ת ז"ל.
1
ב׳תשובה לא נתברר בשאלה זו אם בדקו ללאה בשעת מיאוניה אם היו לה סימנים או לא וזה שאם בדקוה והיו לה סימנין על כל פנים היה צריכה גט מראובן וגם היה צריכה גט משמעון כיון שיש ספק אם הגיעה לכלל שנותיה שהרי הכתות מכחישות זו לזו וכמו שכתב הרמב"ן הביאו הרב מגיד משנה ז"ל הלכות אישות פרק ב' הלכה י"ט וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל וקטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמרא דינה מפורש וי"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר הספקות וכן בנדון דידן היתה לאה צריכה גט מזה ומזה דחשבינן לה כגדולה להצריכה גט מראובן ואינם יוצאה במיאון ודיינינן לה כקטנה כי שמא עדיין לא בא לכלל שנותיה וסימנים אלה שומא נינהו ומיאוניה מיאון ותפשי בה קדושי שמעון אבל בדקוה ולא היו לה סימנים או שלא בדקוה ולא ידעינן אם היו לה סימנים או לא היו לה היה נר' בתחלת המחשבה לו' שאינה צריכה גט כלל מראובן אלא שיצתה במיאוניה משום דאיכא תרי ספקי ספק הגיעה לכלל שנותיה ספק לא הגיעה ואת"ל הגיעה ספק הביאה סימנים ספק לא הביאה וספק ספקא זה מתהפך ספק הביאה סימנין ספק לא הביאה ואת"ל הביאה ספק לא הגיעה לכלל שנותיה והוו שומא וכיון דאיכא ס"ס אפי' בדאורייתא אזלינן לקולא ונמצא שהיתה לאה הנז' פנויה גמורה בשעה שקדשה שמעון אבל אחר העיון מצאתי שכ' הרשב"א בתשובותיו סי' אלף רי"ו וז"ל כל שיש ספק קדושין דאורייתא אינה יוצאה אלא בגט והלכך אשה זו שנסתפקו במספר שנותיה אנו חוששין שמא כבר הגיעה לכלל שנותיה ומקודשת היא דבר תורה ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנים אפשר שגם בזו אנו חוששין לשמא נשרו וכדרבא אלא שיש להתיישב בזה לפי שיש לומר בזה שתי ספקות ספק הגיעה לכלל שנותיה כשקידשה ואפי' את"ל שהגיעה ספק הביאה סימנים ונשרו ספק לא הביאה וכל ספק ספקא אפילו של תורה לקולא ואפילו הכי איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתיישב בדבר ע"כ הרי שכתב שאפילו במקום ספק ספקא בנדון דידן כי האי לא ראה להקל וכיון שכן נמצא שעל כל פנים צריכה גט משניהם להתירה לעלמא או יגרש ראשון ונושא שני אבל לא נאמר יגרש שני וישא ראשון דאתו למימר מחזיר גרושתו מן הארוסין כדקאמר בגיטין פרק המגרש ואף על גב דנדון דידן קדושי ראשון לא הוו קדושין ודאין ועוד שכבר מיאנה והוו כאילו אין שם קדושין מעולם ולא שייך למימר מחזיר גרושתו וכמו שנראה סברה זו מתוך מה שכתבו התוספות בפ' המגרש דכשיש בקידושין הראשונים ממשות ראוי לומר יגרש ראשון וישא שני שמא יאמרו מחזירת מחזיר גרושתו כיון שהיה ממשות בקידושין הא' אבל בלא העמידו הדבר על בוריו דאין כאן כי אם קול לקדושין הראשונים הוה אמינא דמותר לשני לגרש ולישא ראשון מכל מקום בנדון דידן אי אפשר לומר כן שהרי גדולה מזו כתב הרמב"ם הלכות גרושין פרק י"א קטנה שלא מיאנה והגדילה אם עמדה ונתקדשה אחר שגדלה תפשו בה קידושין של שני ואם גירש הראשון ישא השני אבל אם גירש השני לא יקיים הראשון שמא יאמרו החזיר גרושתו מאחר שנתארסה והשתא נידון ונאמר ומה התם דידעינן בודאי שהקדושין היו בעודה קטנה ודאית וקדושי השני היו ודאין קדושי תורה שהיו אחר שגדלה אפילו הכי אמרינן שלא יגרש שני וישא ראשון שאסור לקיימה שלא יאמרו מחזיר גרושתו בנדון דידן שיש ספק שמא הקדושין הראשונים היו דאורייתא שהרי כת אחד מעידה שהיתה גדולה לא כל שכן דאמרי' מחזיר גרושתו מן האירוסין ולכן גמרתי אומר שיגרש ראובן ללאה הנז' וישא שמעון אם ירצה.
2
ג׳ולענין מה שבא בשאלה אם כופין אותו לגרש בשוטים לזה אני אומר דמי הוא ואי זה הוא אשר ימלאנו לבו לכפות בשוטים באיסור ספק אשת איש כזה במקום שיש כמה גדולי עולם שכתבו שאין כופין בשוטים זולת באותם ששנינו בפרק המדיר ואלו הן שכופין אותם להוציא וכן תוספות ריש פרק המדיר בשם רבינו תם ז"ל וכן הגהות מיימוניות סוף הלכו' אישות
3
ד׳לשונו ופסק ר"י ש"מ שאין כופין אלא היכא דמפרש בהדיא שכופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא אומרין לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא מוציא מותר לקרות אותך עבריינא אבל לכפותו לא וכן פסק ס"ה ועוד כת' הרי"בש בתשוב' סימן קכ"ה כבר הסכימו האחרוני' דכל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה אין כופין על הגט אבל כופין על הכתובה ומבקשין על הגט ואומרים לו שהוא חייב להוציא ואם לא הוציא אין רוח חכמי' נוחה הימנו ושרי לאקרויי עבריינא אבל לעולם אין כופין אותו על הגט לא בשוטים ולא בשמתא זולתי באותם ששנינו בפרק המדיר וכת' עוד שם הלכך כל היכא דלא מפרש ביה כופין אין כופין על הגט דמספק לא שרינן אשת איש שהרי גט מעושה בישראל נמי פסול אלא שכופין ליתן כתובה כיון דמשעבד לה ומבקשים ליתן גט ואי לא בעי לא משמתינן ליה דאין לך כפיה גדולה מזו כו' וכן כתב ר"ת בתשובה דליכא עליה אלא מצות דרבנן כדי שלא תתעגן שאומרים לו גרש ואי לא עבדינן רבנן הרחקה מניה וכן כתב הרמב"ן ז"ל ועוד כתב שם בשם הרשב"א שהטוענת על בעלה שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שהיא נאמנת ואמר ומכל מקום ב"ד באים עליה בדרך בקשה וכו' ואם היא אינה שומעת להם אלא שרוצה להתגרש עכ"פ מפני טענה זו מבקשים מן הבעל לגרש ואם לא רצה לגרש כופין אותו ליתן כתובה אבל אין כופין אותו ליתן גט אלא יכול בית דין לאיים עליו בדברים בלבד ובלבד שלא ינדה ולא יכה ולא יצער אותו בגופו וגם הרא"ש בתשובותיו כלל מ"ג סימן ג' כתב איני רואה מתוך טענותיו דברים שיהא ראוי לכופו עליה' לגרש כי אין להוסיף על מה ששנו חז"ל בפרק המדיר אלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין וכו' לכן אין לכופו לגרש אך תפייסנו שיגרש וכו' ע"כ ועוד כתב שם בכלל הנז' סימן י"א דע לך כי מנהג רע הוא זה לכוף את אדם מלבד אותם ששנינו פרק המדיר שכופין אותם וכו' וכתב עוד שם שיחתמו קהל קרטבא ואישביליא וכל הנלוים אליהם שלא יכופו ליתן גט אלא אותם שאמרו חז"ל שיש לכוף הרי לך כל הני אשלי רברבי דסברי דלא כייפינן בשוטים ולא בנדוי כי אם לאותם שנזכרו בהם כפייה והבו דלא נוסיף עלה ובפרט בנדון דידן שראובן הנזכר לא גרם שום דבר לכן גמרתי אמרתי שאין כופין אותו לגרש לא בשוטים ולא בנדוי כי אם בדברים באמור לו שעובר על דברי חכמי' ז"ל שאמרו יגרש ראשון וישא שני אם ירצה שני להשיאה עד כאן מה שכתבתי תשובה לשאלה הנזכרת לעיל. ויהי היום והנה בא אלינו כתב מאת יחידי סגולת תהלת ק"ק ליפאנטו מגיד כל פרטי עניני אותן הקידושין והעדים אשר נתקבלו עליהם הן העדים המעידי' שהנערה היתה גדולה בשעת קבלת הקידושין הן העדים שהעידו שהיתה קטנה בשעת קבלת הקידושין ואחרי ראותי כל זה אמרתי גמרתי לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה וצדקתי בכל מה שכתבתי בנדון זה והוא כי על כל פנים נערה זו להתירה לעלמא צריכה גט משניהם או יגרש ראשון וישא שני אבל להתירה מן הראשון במיאון שימאנה בו לבד בלא גט אי איפשר בשום צד וזה יתברר ממה שכתבתי שהדין כך אפי' לא בדקוה לנערה הנזכרת אם היו לה סימנים כמו שכבר הוכחתי מתוך שאלת ותשובת הרשב"א סימן אלף רי"ו כל שכן עתה שנתברר שבדקו לנערה הנזכרת נשים כשרות ונאמנות ואמרו שהיו לה סימני' ושומעין להן כמו שכתב הרמב"ם הלכות אישות פר' שני ועוד העידו שני עדים איך היתה גדולה הנערה הנזכרת בשעת קידושין הלא הם רבי אליה כהן ורבי אליה גירמידי כמו שנתברר מתוך דבריהם ועדותם וכיון שיש כאן עדות שנים ועדות סימני' היה קרוב הדבר לומר שהיא מקודשת גמורה לראשון ולא תפשי בה קדושי שני אבל מ"מ כיון דאיכא כת מנגדת ומעידה שהיא קטנה בשעת הקידושין ראוי לחוש להחמיר וכמו שכבר כתבתי שכתב הרמב"ן הביאו הרב המגיד פרק שני הלכות אישות קטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמרא דינה מפורש, וי"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר הספקות וכיון שכן חשבינן לה לגדולה להצריכה גט מהראשו' ואינה יוצאה במיאון ודיינינן לה לקטנה כי שמא עדיין לא בא לכלל שנותיה, וסימנין אלו שומא בעלמא נינהו ומיאונה מיאון ותפשי בה קדושי שני באופן שלהתיר נערה זו לעלמא צריכה גט משניהם או יגרש ראשון וישא שני אבל להתירה מן הראשון בלא גט לית נגר ובר נגר דיפרקינה זהו מה שנראה לעניות דעתי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
ה׳על דבר הנערה רבקה בת כלב ולארגו אשר נתקדשה זה שלש פעמים שם בשיא"ו ונתמנה החכם השלם ה"ר חיים באסאן נר"ו לקבל העדויות הן מהקדושין מהשלשה אנשים המקדשים לנערה הנז' הן מהכתות המכחישות זו את זו א' אומרת שהיתה קטנה בעת שקבלה קדושין מהראשון וכת שנית אומרת שהיתה גדולה וקבל כל העדויות ואיזן וחיקר עד מקום שיד האפשר מגעת וכתב והאריך בפסק שפסק והעלה מדבריו שהיא מקודשת לשלשתם וצריכה גט להתירה לעלמא משלשתם אבל לאיזה מהשלשה תהא נערה זו מותרת אחר גרושי השנים כתב מלתא דפשיטא היא שאם יגרשוה שנים הראשונים שהיא מותרת לשלישי דלא שייך ביה שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין דהא אחרון הוא והשני פשיטא דלא מצי לכונסה אפילו אם יגרשוה השנים משו' שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין אמנם במקדש ראשון נסתפק אם הנערה מותרת לו אחר שיגרשוה השנים מאחר דמיאנה לא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין אלא כיון שלא נבדקה אם היו לה סימנין שמא לא היו לה ומיאון מעלייא הוה ותלו במיאון ואף על גב שמתוך לשון א"ה סי' קנ"ה כתב דאף במקום מיאון חוששין שמא יאמרו מחזיר גרושתו שכן כתב ואם מיאנה בו אחר שנבעלה ונבדקה ולא נמצא לה ונתקדשה לאחר צריכה ממנו גט ואסורה לחזור לו לזה תירץ דהתם הוי טעמא משום שנבעלה וכיון שאין מיאון אחר בעילה לא יאמרו דמשום מיאון יצאה וכתב שהוא מגמגם ומסופק בזה אבל ראה פסקי כמה רבנים שהתירוה לראשון.
5
ו׳ולהיות שנשאלתי לגלות דעתי על זה אמוה דעי אף אני מה שנרא' לעניות דעתי וזה שכתב הרי"ף ביבמות פרק בית שמאי וז"ל ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אף על פי שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון אלא צריכה גט מדרבנן וכיון דמדרבנן הוא דצריכה גט תפשי בה קידושי שני וצריכה ממנו גט ומסתברא לן שאם רצה השני לכונסה מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא כי ההיא דגרסינן וכו' הרי לך דאף על גב שלא נבעלה ותמאן אחר שגדלה אינה יוצאה במיאון אף על גב דמיאנה ולא אמרינן מגרש שני וישא ראשון והשתא נידון ונאמר ומה התם דידעינן בודאי שקדושין ראשונים היו בעודה קטנה ודאית והקידושין השניים היו ודאי קידושי תורה שהיו אחר שגדלה אפילו הכי אמרינן שלא יגרש שני וישא ראשון בנדון דידן שיש ספק שמא הקדושין הראשונים היו דאורייתא שהרי כת א' מעידה שהיתה גדולה לא כל שכן דאמרינן מחזיר גרושתו מן האירוסין לכן נראה לעניות דעתי שהנערה הנזכרת כשם שאסורה לשני אסורה גם כן לראשון זהו מה שנראה לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
