דברי ריבות ש״פDivrei Rivot 380
א׳שאלה ראובן מינה לשמעון אפוטרו' להיות מפקח על בנו ועל העזבון שלו ושמעון בעת שצוה ראובן לא נמצא בעיר אמנם אחר שבא נתרצה להיות אפוטרופוס ולאחר שנתגדל היתום והיה בן י"ד או ט"ו שנה עמד בחשבון עם האפטרופוס ונמצאו ביד מעזבון אביו עשרה אלפים לבנים ונתפשר היתום על האפטרופוס שיעמדו המעו' בידו עוד חמש שנים ויתן לו לאחר החמש שנים חמשה אלפים וחמש מאות לבנים אחרים ריוח וכל זה בלי אחריות כלל רק רבית קצוצה ולאחר הגיע הזמן מהחמש שנים הנזכרים בקש היתום מהאפטרופוס הט"ו אלפים לבנים ות"ק אש' ולא היו לו מעות לאפטרופוס ולכן בקש היתום ממנו שלפחות יעשה לו שטר חוב מהמעות הנז' וכן עשו לא עברו ימים מועטים ופרע ליתום העשרה אלפים אשפרוש מהקרן ובין כך מת היתו' ועתה קמו יורשי היתו' ותובעי' מהאפוטרופוס שארית החוב הכתוב בשטר והאפטרופוס הוציא עכשיו שטר מקויים על אביו של היתום שהיה חייב לו י"ו אלף אשפרוש וטען שלהיות שבעת פטירת ראובן לא נמצא הוא בפניו על כן לא נתבע החוב הזה אז ויורשי היתום טוענין שאם כן למה נתחייב לבנו אחר כך בשטר ולא ניכה לו חוב אביו ועוד טען שמעון שכבר פרע לו עשרה אלף אשפרוש שהם הקרן והשאר הוא רבית קצוצה ואינה יוצאה בדיינין ויורשי היתום טוענין שהם אינם יודעים כלום אלא השטר עומד בחזקת כשר והכל היה קרן ולא ריוח על כל זה יורנו איזה הדרך ישכון אור.
1
ב׳תשובה לענין הטענ' הא' שטען האפטרופוס שמוציא שטר חוב על אביו של היתום טענה זו אין בה ממש והשטר ההוא כחרס הנשבר וטעמא דמילתא דמשנה היא פ' שני דייני גזירות ב' שהוציאו שטר זה על זה ופי' רש"י ראובן על שמעון ושמעון על ראובן שטר שהוציא ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר אדמון אומר אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני ופי' רש"י יכול שמעון לומר לראובן אלו הייתי חייב כדברי שטרך כיצד אתה לוה ממני אחרי כן היה לך לתבוע את חובך ממני וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו וקאמר בגמ' אי דמטא זימניה כלומר זמן פרעון החוב הראשון כשבא המלוה ללות מן המלוה מאי טעמא דרבנן דמכשרי שטרו של מלוה ראשון הרי הגיע זמנו והיה לו לתובעו ולא ללוות אלא ודאי נאמן שמעון לומר פרוע הוא ושובר היה לי ואבד או החזרת לי את השטר ונפל ממני ומצאתו כמו שכתב הרא"ש שם בפסקיו, עד דמוקי לה בגמרא פלוגתא דאדמון וחכמים בדאתא בההוא יומא דמטא זימניה:
2
ג׳הרי דלכ"ע בין לרבנן בין לאדמון כשהגיע זמן הפרעון של המלוה הראשון קודם שלוה מן הלוה מצי למימר ליה אלו הייתי חייב לך וכו' כדקאמר אדמון וכן פסק ח"מ סי' פ"ה וכן כתב הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א כהרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כ"ד.
3
ד׳וכיון שכן בנ"ד אם האמת הוא כמו שטוען שהיה חייב לו ראובן הסך ההוא איך נתחייב וכתב שטר חוב עליו שהיה חייב סך כך שהרי בזמן ההוא כבר הגיע זמן פרעון שטרו שמתוך דבריו של האפוטרפוס נראה שבשעת פטירת ראובן כבר הגיע זמן הפרעון שכן כתוב בשאלה שאמר שלהיות שלא נמצא בעת פטירת ראובן לא תבע החוב אז ועוד לא די שנתחייב בשטר אלא שפרע בפועל ליתום י' אלפים אש' אלא ודאי ידים מוכיחות שהשטר ההוא פרוע ואפי' יהיה מקויים בב"ד דאמרינן שובר היה לו לראובן ואבד דאי לא תימא הכי לא היה לו לאפטרופוס להתחייב בשטר בשום סך אלא היה לו לומר ליתום אביך חייב לי סך כך ואף אם לא היה אז השטר בידו היה נאמן במיגו דאי בעי אמר החזרתי לך המעות שהייתי אפטרופוס עליהם ואפילו לסברת י"א שמביא ח"מ סימן פ"ה דאפילו בהלואה אם כותבין השטר תחלה אין הלוה יכול לטעון היה לך להפרע מחובך מפני שיאמר המלוה הוצרכתי למעות ולא יכולתי ליפרע ממך בנ"ד לא שייך האי טעמ' שהרי היו המעו' ביד האפוטרופוס ומי הכריחו להתחייב בשט' אלא ודאי אין בטענתו ממש ושטרו הוא חזקת פרוע:
4
ה׳ולענין הטענה הב' שטוען שזה המעות הוא של רבית קצוצה נראה לעניות דעתי אם יש עדים מבחוץ שמעידים כך ודאי דלא מגבינן להו אבל אי ליכא עדים לאו כל כמיניה דאפטרופוס מכמה טעמי חדא דאין אדם משים עצמו רשע שגם הלוה עובר בלאו דרבית ועוד אלו היה היתום חי והיה מכחישו היה נאמן אפילו בלא שבועה דחזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא וכ"ש המרדכי בגיטין פ' השולח על א' שתבע לחבירו ר' זהובים והלה השיב איני חייב לך אלא ק' דר' רבית קצוצה והשיב השני חלילה לי כו' עד והשיב ר"י מפרי"ש הלה נאמן כמו שטען שהלוה לו בהיתר דקיימא לן נאמן אדם לו' פרוזבול היה לי ואבד ופי' ר"ת אף בלא שבועה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא וכן פסק הרא"ש בתשובות כלל ק"ח הביאו הטור י"ד סי' קס"ט וכן פסק הרשב"א בתשובות סי' תתע"א וכיון שאם היה היתום חי והיה מכחישו היה נאמן גם עתה שמת טענינן ליורשי' והשטר עומד בחזקת כשר אי ליכא עדים מבחוץ חוץ מעדי השטר שיעידו שאותם המעות היה רבית קצוצה. זהו מה שנראה לעניות דעתי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
