דברי ריבות שפ״גDivrei Rivot 383
א׳[סימן זה הושמט בטעות ממהדורת סדילקאב והושלם כאן ממהדורת ונציה:]
שאלה ראובן ושמעון נשתתפו שראובן ישב בשאלוניקי ליקח בגדים וישלחם לקושטנדינה לשמעון ושמעון ישתדל למוכרם שם והתנו ביניהם שכל ריוח והבאה ותועלת שיזמין להם הבורח ממשאם ומתנם מחמת עסקם ושותפותם ואפילו מניאה בשוק הכל יחלוקו ביניהם ויהי בהמשך הימים תבע ראובן לשמעון ואמר ידעתי מפי מגידי אמת כי לקחת לעצמך ממון הרבה מטעית חשבון הכותי' שהיו טועים בשעת הפרעון ואותו ממון אתה חייב ליתנו לשותפות שכך הוא התנאי בינינו כמו שכתוב לעיל כל ריוח וכו' וכל זה בשבועה חמורה ושמעון מסרב בדבר יורנו מורה צדק הדין עם מי:
שאלה ראובן ושמעון נשתתפו שראובן ישב בשאלוניקי ליקח בגדים וישלחם לקושטנדינה לשמעון ושמעון ישתדל למוכרם שם והתנו ביניהם שכל ריוח והבאה ותועלת שיזמין להם הבורח ממשאם ומתנם מחמת עסקם ושותפותם ואפילו מניאה בשוק הכל יחלוקו ביניהם ויהי בהמשך הימים תבע ראובן לשמעון ואמר ידעתי מפי מגידי אמת כי לקחת לעצמך ממון הרבה מטעית חשבון הכותי' שהיו טועים בשעת הפרעון ואותו ממון אתה חייב ליתנו לשותפות שכך הוא התנאי בינינו כמו שכתוב לעיל כל ריוח וכו' וכל זה בשבועה חמורה ושמעון מסרב בדבר יורנו מורה צדק הדין עם מי:
1
ב׳תשובה עיקר ושרש דין זה הוא בכתובות פ' אלמנה ניזונת דתנן התם היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה ופריך בגמרא מאי שנה שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחנה אמר רב נחמן כאן שנא ר' הכל לבעל המעות כדתניא הוסיפו לו א' יתירה הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות והא דתניא ר' יוסי אומר חולקין אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן בדבר שיש לו קיצבה כאן בדבר שאין לו קיצבה דבר שיש לו קיצבה חולקין ופי' רש"י כגון קטנית הנמכר במדת מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו א' יתירה חולקין דמתנה הואי יש לומר לשליח ניתנה וי"ל לבעל המעות ניתנה דבר שאין לו קיצבה כגון טלית וחלוק הנמכרים באומר פעמים מותר למכור בזול ופעמים בצמצום הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה וכן פסק שם הרי"ף בהלכות וכתבו שם התוספות דבדבר שאין לו קיצבה כעין משנתינו שמכר לו בזול מחמת מעות שוה מנה במאתים אפילו ר' יהודה מודה שהכל לבעל המעות והטעם כמו שפירשו התוספות דכיון שהזילזול בא מחמת המקח הכל לבעל המעות הרי דלכ"ע בדבדר שאין לו קיצבה הכל לבעל המעות משום דאין כאן מתנה עד שנאמר לשליח ניתנה:
2
ג׳וכיון שכן בנדון דידן שהטעות לא בא אלא מעסק המשא ומתן הדין הוא שהכל לבעל המעות וכיון שכן חויב שמעון ליתן כל דמי הטעיות לתוך כיס השותפות ואף על גב שכתבו התוספות שם בפרק הנזכר ששאלו לר"ת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו וטעה הכותי בחשבון והשיב נראה לי שחולקין בין שניהם וכו' כבר כתבו התוספות באותו דבור עצמו שר"ת חזר בו ואמר דכל טעות בין על ידי מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות ואף על גב שכתב ר"י שם שהכל לשליח וכמו שכתב הטעם דטעות בעלמ' הוא ודבר בפני עצמו הוא תדע שהא סבר' הוא שאם היה רוצה היה מחזיר כל מה שהטעהו דזהו תימא למימר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו לזה בר' לע"ד שסבר' זו דחוקה דאדרב' תימה הוא לומר שיכול להודיעו ולהחזירו וכמו שכתב הר"ם בהגהות מיי' סי' כ' לספר קנין וז"ל ואינו יכול לומר אעפ"י ששכחם הכותי החזירם לו כי על זה נאמ"ל למען ספות הרוה את הצמאה ולא בשביל קידוש השם כעובדא דשמעון בן שטח שאם הוא חפץ שיתקדש שם שמים על ידו יקדש בשלו ולא בשל אחרי' ע"כ הרי דמסתבר' שאפילו שמעון זה דנ"ד לא היה שותפות של ראובן אלא שליח בעלמ' היה הדין נותן שכל הטעות הוא לבעל המעות כ"ש בנ"ד שהיו שותפי' ונתחיבו זה לזה על כל ריוח והנא' ואפי' על מציאה שבשוק שהכל יהיה לחצאין והכל בשבוע' חמור' כמו שבא בשאלה דפשיט' ופשיט דלכולי עלמ' חייב שמעון להביא כל דמי הטעות לכיס השותפות ואינו יכול להעלים דבר זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה:
3
