דברי ריבות שפ״דDivrei Rivot 384
א׳בפרק אלו כתובות ל"ד תוספות אמר קרא להם וא"ת ולא לכתוב לא קודש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי באכילה מלא תאכל כל תועבה וכו' קשה דמאי קא פריך תוספות אלו לא כתיב לא קודש ולא לכם הוה אמינא דאסור אף בהנאה מלא תאכל כל תועבה דהא קיימא לן כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ואנן לא בעינן אלא איסור אכילה לבד ונראה לעניות דעתי דהכי פירושה שהגמרא אמר שכתב רחמנא לכם בעבור שכתב קדש דמשמע אף איסור הנאה להכי כתב לכם להתירו בהנאה על זה פריך התוספות לא לכתוב לא קדש ולא לכם בשביל מילת קדש שכיון שלא כתב קדש לא הוה צריך למכתב לכם בשבילו אבל אין הכי נמי דהוה צריך לכתוב לכם ויאמר הכתוב ושמרתם את השבת לכם והשתא הוה ידענא איסור אכילה מלא תאכל כל תועבה והתר הנאה מלכם וי"ל דאי מהתם הוה אמינא בין שוגג בין מזיד וכו' הכונה לומר דבשלמא השתא שאין לי איסור מעשה שבת אלא ממילת קדש והאי קדש כתיב גבי מזיד דכתיב מחלליה מות יומת נמצא שהשוגג מעולם לא נכנס במשא ומתן מעולם לא נאסר וההנאה שמתיר מילת לכם הוא על המזיד שאסר אבל אי הוה ילפינן איסור מעש' שבת מלא תאכל כל תועבה הוה משמע בין שוגג בין מזיד בין איסור אכילה בין איסור הנאה ומילת לכם היה מתיר הנאה אבל מכל מקום היה נשאר איסור אכילה בין שוגג בין מזיד להכי כתב קדש לומר שאין איסור מעשה שבת אלא דוקא במזיד מדאסמכיה למחלליה מות יומת אבל בשוגג מעולם לא נאסר לא באכילה ולא בהנא' זהו מה שנר' לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
1
