דברי ריבות מ׳Divrei Rivot 40
א׳ב"ק דף ט' מה שאין כן בבור שאין משלם כופר וכן אש וכו' הקשו בתוספו' וא"ת ונילף משור וניחייבו בכופר וכו' ואחר כך הקשו וא"ת שור ולא אדם דכתיב בבור למה לי ת"ל מעליו וי"ל דאצטריך שור ולא אדם לפטור עבד שנפל בתוכו או עובד כוכבים ומזלות הקנוי לישראל דקשה לא ימנע או התוספות בתחלת הדבור ידעי דשור ולא אדם אתא לעבד ועובד כוכבים ומזלות או לא אי לא ידעי אם כן מאי פריך מעיקרא דנילף בור משור לכופר והא קיימא לן שור ולא אדם דממעטינן בור מכופר ואי ידעי דלא אתא שור ולא אדם אלא למעוטי עבד ועכומ"ז ולהכי פריך דניליף בור משור דמשלם כופר בבן חורין אם כן מאי קא פריך שור ולא אדם דכתיב בבור למה לי תיפוק לי' מעליו והא שור ולא אדם לא אתא אלא לעבד ועכומ"ז וי"ל דמעיקרא לא הוה ידע דשור ולא אדם אתא לעבד ועכומ"ז אלא הוה ס"ד דאתא לבן חורין ומה שהקשו התוספות ונילף משור וניחייבו בכופר וכו' אין הכונה לומר שיהיה הדין כך אפילו בבור שהרי ממעטינן ליה משור ולא אדם אלא הכונה לומר שאפשר למילף משור ולא חיישינן לשום פרכא והראיה דאיצטריך מיעוט למעט לבור מכופר מקרא דשור ולא אדם משמע דהוה מצינן למילף וכיון שכן באש דליכא שום מיעוט נשארה הילפותא במקומה ויהא חייב בכופר ולהיות כוונת התוספות להקשות באש לכך עירב כאן אש ואמר וכן אש דקתני בסמוך וכו' באופן דמיעוטא דבור היא הוכחה גמורה דמצינן למילף משור מדאיצטריך קרא למעוטי ונמצא דבאש דליכא מיעוטא ילפינן ותירץ דאין נמי כמי דמצינן למילף אבל ממקום דממעטינן לבור ממעטינן נמי אש ושקולים הם כי מעליו ממעטינן לכלהו והשתא חידש לו דרשא דעליו אם כן שור ולא אדם למה לי וכו' וחידש לו עתה דאתא לעבד ועכומ"ז מאי דלא הוה סלקא דעתיה מעולם יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
1