דברי ריבות נ׳Divrei Rivot 50
א׳תופס דברי השאלה בקצרה:
1
ב׳ועל דבר העדר ח"ו הסכימו הכתות הנז' לעשות כמנהג ק"ק שלום באופן זה שאם ח"ו יעדר הוא בשנה ראשונה וכו' עד ואם ח"ו תעדר היא בשנה ראשונה אחר החופה בלתי זרע קיימא אז יחזיר הוא ליורשיה מן האב כל מה שהכניסה לו הנ"ל בכלל ופרט והדורונות יחלוקו ואם ח"ו תעדר היא בשנה שניה אחר החופה בלתי זרע אז יחזיר הוא ליורשיה מן האב החצי מכל מה שהכניסה לו הנ"ל וכו' ובשנה השלישית הדין חזר לסיני הבעל יורש את אשתו וכו' ומקבלי' הכתות התנאי' עליהם בחרם חמור ובשבועה חמורה וכו' וראובן נשא אשה בר"ח כסליו שנת השט"ו ומתה האשה כ"ז חשון של שנת השי"ו ושנת השט"ו היתה מעוברת ונשארו מלבושים ותכשיטין ביד ראובן החתן והמעות בעין ביד שמעון קרוב האשה שנתנם לו ראובן בתורת עסקה אחר שקבלם והחזיקם בידו בעת שנשא עם האשה הנזכרת ועתה צריכין אנו לדעת אם אנו מונין השנה י"ג חדש ונמצא שעדיין לא כלתה שנה כי יחסרו עדיין ג' ימים או אם נאמר שאין מונין לשנה אלא י"ב חדש ונמצא שכלתה שנה.
2
ג׳תשובה דברי הרב הפוסק נר"ו אינם צריכין חיזוק כי כל דבריו חיים וקיימים ונאמנים וכמסמרות נטועים וכראי מוצק חזקים ועל אדני פז מיוסדים אבל להיות כי אין מסרבין לגדול אענה אף אני חלקי וזה כי נראה לע"ד כי הדין עם ראובן החתן הנז' וחייב שמעון להוציא כל מה שבידו ולחלק עם ראובן כדין מתה בשנה שניה ואף על פי שבנדון זה איכא אסורא חומרת השבועה והחרם שקבלו עליהם השתי כתות לקיים התקנה והוה לן למימר ספיקא דאסורא לחומרא מכל מקום הדין עם ראובן וזה מיוסד על שתי הקדמו' אחת דקיימא לן דיד בעל השטר על התחתונה בכל ספיקא דאיכא לספוקי ולומר דלכך נתכוון.
3
ד׳שנית דקיימא לן במילי דרבנן היכא דאיכא חד ספק אזלינן לקולא ובמילי דאורייתא אזלינן לחומרא אבל היכא דאיכא ספק ספיקא אפילו במילי דאורייתא אזלינן לקולא וכיון שכן בנדון דידן שמעון בא מכח לשון השטר לבטל ירושת הבעל ולשון השטר איכא לספוקי תרי ספיקי חדא דאיכא למימר דמאי דקאמר ואם ח"ו תעדר היא בשנה ראשונה אחר החופה וכו' לאו שנה תמימה של שנים עשר חדש קאמר אלא בשנת ימי העולם קאמר ונשלמה השנה בסוף אלול.
4
ה׳וגדולה מזאת מצאתי בתשובות שאלה הביא תרומת הדשן סימן רי"ו דתנן בגיטין פרק מי שאחזו על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים רבי יהודה אומר י"ח חדש וכו' וזהו המחלוקת עצמו שחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בברייתא בכתובו' פרק אף על פי כמו שכתב רש"י והתם בברייתא פליגי בסגנון אחר דקאמר' מניקת שמת בעלה בתוך כ"ד חדש הרי זו לא תארס ולא תנשא עד תשלום עשרים וארבעה חדשים דברי רבי מאיר ור' יהודה מתיר בשמנה עשר חדש. הרי דנקט בברייתא עשרים וארבעה חדש ולא נקט לישנא דמתניתין שתי שנים ותירץ התשובה הנז' דנקט הברייתא כ"ד חדשים משום דלישנא דשתי שנים דמתני' מצינו לפרושי לפי מניין שנות העולם ולהשלימו כשיגיע ר"ה כדאשכחן בכמה דוכתי דיש לומר יום אחד בשנה חשוב שנה וכו'.
5
ו׳הרי שבמקום שידים מוכיחות והשכל מחייב ששתי שנים דקאמר רבי מאיר הם שנים שלמים לפי שטבע התינוק לינק זה הזמן מכל מקום אמרינן דאיכא למימר שהם נמנים לשנות העולם ושנים עשר חדש ויום אחד עולים למנין שתי שנים בנדון דידן דאתי שמעון בלישנא דשטרא למעקר ירושה דאורייתא לא כ"ש דאיכא למימר דמאי דקאמר בשנה הראשונה היא שנה של שנות עולם ראשונה לנשואיה ונשלמה בר"ה.
6
ז׳וכיון שכן בנדון דידן איכא תרי ספיקי ספק אם שנה ראשונה משמע שנה של שנות עולם ונשלמה בר"ה וזכה ראובן בנכסים ואם תמצא לומר שאינה שנות עולם אלא שנה תמימה ספק אם יכנס חדש העיבור בתוך השנה אם לאו דאיכא פלוגתא דרבוותא וכמו שכתב הרב הפוסק נר"ו וכיון שכן אפי' בספיקא דאורייתא וחומרת שבועה וחרם אזלינן לקולא והוו נכסי בחזקת ראובן.
7
ח׳אבל לגבי שמעון הוא הפך הדברים ממש וזה דאפילו הונח שנאמר יד בעל השטר על העליונה מכל מקום איכא לספוקי אם חדש העיבור נכנס בתוך השנה אם לאו וכיון דליכא אלא חד ספיקא והוא איסור דאורייתא חומרת השבועה והחרם אזלינן לחומרא ואמרינן שחדש העיבור לא נכנס בתוך השנה לאפרושי מאיסורא זה נראה לע"ד בקצרה ומה אאריך בראיו' אחרי שכבר כתבו גדולי עולם ולא יפלא מהם כל נעלם אלא כלל העולה מקוצר דברי שהדין עם ראובן וחייב שמעון להוציא כל מה שיש בידו ולתת חלקו לראובן כדין מתה בשנה שנייה זהו מה שנראה לע"ד ואמ' לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
