דברי ריבות נ״אDivrei Rivot 51
א׳באשר עיני הארץ מופת הדור החכם השלם מוהר"ר אברהם ירושלמי מ"ב בעל ההסכמה הזאת המתקנה והמעטירה בכל ענייניה הלך לעולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק נפל מחלוקת בין הק"ק יצ"ו הנז' ובין אנשי יחידי הקהל כי היחידי' טועני' כי ההסכמה הזאת בכל פרטיה היא בתקפה וגבורתה ואם מת המכריח כבר יש אלהי' בארץ לברור להם מכריע אחר והקהל טועני' על זה מאחר שהחכם הנז' בחיי' איננו א"כ כל דבר התלוי בהכרעתו כבר הוא בטל ומבוטל מעיקר' כי אדעתא דהכי קבלו ההסכמה שבחיי' חייתו יעשו ככל אשר יצוה על פי הכרעתו אפס אחרי מותו אינ' מתרצי' בשום מכריע אחר כי על אלה לא נכנסו באלות ברית החרם והשבועה כי מקודם לא ביררו החכ' הנז' מדינא כי אם מרצונם הטוב ועתה כיון שכבר עבר חלף הלך לו חזר הדין לסיני שאחרי רבי' להטו' כאשר נהגו מאז ומקדם מיום הוסד הקהל קודש יצ"ו עד עתה אך כל דבר אשר איננו תלוי בהכרעת החכם הרי הם מרוצים לקיימו וחזקו בכל תוקף החומר הנז' בהסכמה ועתה יורנו מורנו הדין עם מי אם הדין עם הק"ק יצ"ו או עם היחידים בעלי הכת המתנגדים ושכרך כפול ומכופל מן השמים.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד דודאי במה שקבלו עליהם הק"ק שלי הסכמת והכרעת החכם השלם ז"ל וכן במה שכבר פסק החכם הנז' ז"ל ואין באותו דבר פרטיות לישא וליתן ואופן שיהיה צריך הכרעת החכם הנז' ודאי שבכל זה ההסכמה והחומרה היא בתוקפה ובגבורתה ואין לזוז מינה אבל בכל חלקי ההסכמה הנתלי' בהכרעת החכם השלם הנז' ז"ל נראה לע"ד שהדין עם הק"ק דמצו אמרי אנו לא ביררנו ולא קבלנו עלינו אלא סברת החכם וגזרתו והכרעתו אבל גזרת והכרעת אחר לא קבלנו עלינו ולא החרמנו וזה שהרי אפילו אם בהיות החכם הנז' בחיי' חייתו ויהיו המובחרי' או הפרנסים או הדיינים נושאים ונותני' בדבר מה ויהיה הפרש מה ביניהם והיה החכם הנזכר אומר איני יודע להכריע דיש פנים לכאן ולכאן אין בדבריו כלום עד דיכריע ויגזור הדבר משום דהוה ליה כמאן דליתיה כ"ש אחר פטירתו והלך לבית עולמו וראיה לזה דתנן בסנהדרין פרק קמא הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי ב' ופריך בגמרא סוף סוף לרעה על פי שנים לא משכחת לה אי י"א מזכין וי"ב מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין תלתא הוו אמר רבי אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין וכו' ופי' רש"י דתנן בפ' היו בודקי' אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שני' דהשת' הוה ליה ב"ד שקול דאיני יודע כמאן דליתיה הוא ופשו להו כ"ד משכח' ליה על פי שני' אחד עשר מזכין ושלשה עשר מחייבין.
2
ג׳וקאמר עוד בגמרא אמר רבי אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמ' מילתא שמעינן ליה פי' רש"י מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות קמ"לן דהאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי.
3
ד׳וכיון שכן נידון ונאמר ומה אם באומרו איני יודע לא היו חייבים הקהל לקבל עליהם גזרת המובחרים והפרנסים והדיינים שהרי גזר החכם הנז' וזה לשונו בהסכמה לא יעשו רק על פי הכרעתי וידוע הוא כי אכין ורקיע מיעוטין הן ובמקו' אחר כתב ויגמר על פי הכרעתי לא באופן אחר ובמקום אחר כתוב לא יוכל החזן או השמש להכריז דבר בקהל עד שארשה אותם אני באופן שכל לשון ההסכמה כתוב בסגנון זה בלשון שלילה לא בלשון חיוב באופן שאינם חייבים הקהל לקיים שום דבר עד שיכריע ויקיים סברתו ויתן טעם לדבריו לצד אחד.
4
ה׳בנדון דידן דנפטר לבית עולמו דאיכא לספוקי תרי ספקי חדא אולי אם היה בחיים היה שקול בדעתו ונותן טעם לתרי גיסא ואת"ל שהיה מכריע לצד אחד שמא היתה הכרעתו לאידך גיסא הפך מה שגוזרים עתה אלו הדיינים או המכריח המחודש לא כל שכן דמצו אמרי אדעתא דהכי לא החרמנו ולא הסכמנו וכן פסק הרא"ש בתשובותיו כלל ו' שכתב קהל שבררו ברורים לתקן תקנו' הקהל והתנו שלא יגמר שום דבר אם לא בהסכמת כלם וכו' ארכו הימים מת אחד מהברורים והנשארים הסכימו לעשות תקנות וכו' והקהל רוצים לבטל התקנה שעשו כיון שמת אחד מהם.
5
ו׳תשובה מה שטוענים הקהל שבטלה הסכמתם במיתת אחד מהם נראה לי טענתם כי מתחלה תלו הדבר בדעת כלם שהיו מוסכמים כלם בעצה אחת ואם יארע אונס לאחד מהם שיזמינו המלך לא יהיה כח לאחרים לעשות דבר זולתו אלא אם כן יתרצה לקבל עליו למה שיסכימו חביריו וכן הדין נמי במת אחד מהם נתפרדה החבילה ואין לנשארים כח לעשות בלתי אם שמו הקהל אחר במקומו ויותר אני אומר אפילו אם נבררו בתחלה בענין זה שיש להם לילך אחר הרוב אם מת אחד מהם בטלה הברירה מידי דהוה אסנהדרי גדולה וקטנה ודיני ממונות בשלשה דאזלי בתר רובא ואפילו הכי אם מת אחד מהם בטלה כל החבורה עד שימנו אחר במקומו וכן נמי הכא שהסכימו הקהל לברור זה המנין ואם מת אחד מהם בטלה הברירה.
6
ז׳הרי שפסק שבמיתת אחד מהברורים בטלה כל הברירה כל שכן בנדון דידן שעיקר ויסוד כל הברירה היה החכם השלם הנזכר ז"ל וקבלו עליהם שלא לחתוך ולגמור שום דבר כי אם על פי דבורו והכרעתו דפשיטא ופשיטא דבטלה הברירה ונתפרדה החבילה. וכן כתב הריב"ש בתשובות שאלה הביאו בית יוסף הלכות נדרי' סי' רכ"ח הסכימו הקהל לברור אנשים למנותם נאמנים על המס והחרימו עליהם ובשעת החרם מסר אחד מהם מודעא שאינו נסכם באותה הסכמה ולא מקבל החרם.
7
ח׳תשובה אין כל אדם רשאי לפטור עצמו מתקנות הקהל והסכמותם לפי שהיחידים משועבדים לציבור וכו' ולפיכך זה שהוציא עצמו מן ההסכמה לא עשה ולא כלום ומכל מקום אם אמת היה הדבר שנשבע קודם לכן על כך הרי זה אסור מחמת שבועתו ואין לו תקנה עד שישאל על שבועתו ואם אינו מוצא פתח לשבועתו או חרטה כדינה אסור ואם מנהג הקהל כשממנין נאמנים שמקצתם נוהגין המינוי אף על פי שמת אחד מהמנויים או שהלך למדינת הים זה שלא נודע בבירור שנשבע כך אלא שהוא טוען כן אינו נאמן לבטל הברירה אלא ינהגו האחרי' נאמנותם והוא יחוש לעצמו אבל אם יש עדים קודם לכן והוא אינו מוצא פתח לשבועתו אין הברירה שהצבור לא קבלו מינוי של ד' אלא של ה' ואין כאן אלא ארבעה.
8
ט׳הרי לך ראיה ברורה שכשמסתלק אחד מן הנבררים בין מחמת אונסא בין מחמת מיתה נתפרדה החבילה ונתבטלה הברירה ואף בנדון דידן נאמר כן שבמיתת החכם השלם נתפרדה החבילה ונתבטלה הברירה וחזר הדין לסיני לפי שורת הדין אלא שמתוך דברי החכם השלם הנז' ז"ל נראה שלשכך המון גלי המחלוקות והמצות והמריבות אשר בתוך הקהל שם נפשו וכובדו בנקרות הצורים ובנקיקי הסלעים ואזן ותיקן עד מקום שיד אדם מגעת ולכן מוטל על הק"ק יצ"ו למחול על כבודם ולהשתדל בכל עוז להיות מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ולברר ולמנות חכם אחר במקום החכם השלם הנזכר ז"ל למלאת פגימתו ולהכריח הכרעתו ובריא לי שבזה ימחול על כבודו אלא אדרבה יעשו שלום לו שלום יעשה לו הנראה לע"ד ואמר לי לבי כתבתי אני הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9