דברי ריבות ס״גDivrei Rivot 63
א׳ראיתי דברי הכותב על ענין ההפרש אשר נפל בין ראשי מנהיגי ק"ק גרוש קאטילאניש יצ"ו ובין הנבון ונעלה ה"ר מנחם יצ"ו על ענין פרעון המסים מצד שנתפשרו עמו פרנסים ואנשי מעמד ורבים מפורעי המס שיפרע סך ידוע בכל שנה ושנה כ"ש בארוכה בשטר אשר ביניהם ומצאתי בדבריו שבנה הבנין על יסוד רעוע וזה שהוא מדמה הנדון הזה למילתא דאיכא רוחא להאי ופסידא להאי ואם כן אין כח ביד הקהל לפשר ולעשות שום דבר אם לא מדעת כלם וזה ליתא.
1
ב׳דאין הנדון דומה לראיה ולא מקרי כלל רוחא להאי ופסידא להאי וראיה לזה ממקום שבא.
2
ג׳עקר האי מילתא במרדכי פרק קמא דבתרא שכתב וששאלתם על ראשי הקהל שבאו לשוות ולהטיל מס על שוה ליטרה קרקע וכו' התם ודאי איכא פסידא לחייבם לפרוע מה שלא פרעו מעולם מבלי שיגיע להם שום הנאה וגם מה שכתב ההר"י קולון ז"ל בתשובה שנית שמניעת פרעון המס חשיב היזק רבים ודאי שכן הוא שהאנשים ההם אשר בא השאלה עליהם שברחו מן העיר לא היו רוצי' לתת כלל ממה שנוגע להם מהמס כמו שנר' מתוך השאלה הנז' ולכך ודאי במניעת פרעון המס הוא היזק לרבים אבל בנדון דידן אין כאן לא היזק לרבים ולא רוחא להאי ופסידא להאי אלא רוחא להאי ורוחא להאי.
3
ד׳והטעם דכל שאר פורעין המס גורעין ומוסיפין ודורשין וחוקרין סך המס המוטל על הקהל ואפילו בהיותן עומדין על תלם ובערכם הראשון או אפילו העשירו יותר ממה שהיה להם תחלה לפעמים גורעין ואינם פורעים כל כך מצד שמס השנה ההיא היה מעט וגם לפעמים גורעין מצד שיורדים מנכסיהם ואפילו יהיה מס השנה הרבה אבל בנדון דידן נתחייב ה"ר מנחם הנז' לתת בכל שנה ושנה הסך הנז' הן יהיה המס מעט הן יהיה הרבה הן יעלה בנכסיו הן ח"ו ירד מנכסיו וכיון שכן בין הקהל בין ה"ר מנחם קרובים לשכר כמו להפסד שהרי אפשר שמן הדין לא יהיה חייב לפרוע הסך שנתחייב ובשביל פשרת הקהל חייב לפרעו. וכן נר' מלשון השטר שכתב וגם הוא נתחייב שכל זמן שיהיה עם ביתו פה שאלוני"קי שיתן לק"ק בכל שנה סך ק"נ אש' וכן יעשה שנה בשנה וכו' וכתב אחר כך וגם ה"ר מנחם הנז' לא יהיה רשאי לגרוע מהסך הנז' הרי דאסיקו אדעתייהו דאפשר לגרוע מהסך הנז' לאיזו סבה ועם כל זה נתחייב לפרוע הסך הנז' דעביד איניש דזבין דיניה וסבר וקביל לפרוע הסך הנז' הרי דאיכא רוחא לקהל ולא פסידא כיון שנתחייב לפרוע לעולם הסך הנז'.
4
ה׳וראיה לדבר דמיקרי רוחא להאי ורוחא להאי ולא פסידא שכתב הה"ר יוסף קולון בתשובה הראשונה על הא דאמרינן בגיטין פרק השולח אמר שמואל האי פרוסבול עולבנא דדייני הוא אי איישר חילי אבטיליניה ולבתר הכי קאמר אמר רב חסדא פרוס בולי ובוטי וכו' כתב ויש לתמוה אמאי לא קבע הגמרא הך מילתא דרב חסדא וכן דרבא לעיל מינה מקמי דלייתי למתני' דמסכת שביעית גבי מתניתין דקתני הלל תקן פרוסבול וכו' דלישנא דמתניתין הוה ליה לפרושי מקמי דלייתי מתניתא אחריתי. אלא ודאי דלא הוצרכו לההיא דרב חסדא אלא לאחר דמייתי מילתא דשמואל דאמר עולבנא דדייני הוא וכו' וכמו שפי' הוא משום דאין יכולין להפקיע ממון במידי דאיכא רוחא להאי ופסידא להאי וכתב ופשיטא דהיינו חוצפא דדיינין ומשום הכי סמיך לה הך דרב חסדא דאתי למימר דלאו חוצפא דדייני הוא דשפיר מצו דייני לאפקועי ממונא בכה"ג דהא הוי כמלתא דאיכא רוחא לכולי עלמא דהא איכא פרוס בולי ופרוס בוטי ומשום הכי ליכא לבטולי ואף על גב דבעלמא אין כח לשום דיין להפקיע ממון היכא דאיכא רוחא להאי ופסידא להאי ע"כ.
5
ו׳הרי לך שיש לבית דין כח להפקיע ממון העניים משום דאית להו רוחא שלא ינעלו דלת בפניהם וחשיב נעילת דלת לבד רוחא בנדון דידן דאיכא רוחא ממש נתחייב ה"ר מנחם יצ"ו לפרוע לעולם הסך ההוא בין יהיה חייב מן הדין בין לא יהיה חייב לא כל שכן דמיקרי רוחא להאי ורוחא להאי וכיון שכן ודאי שמה שעשו הפרנסים ואנשי המעמד הממונים על כל עניני הקהל שהוא שריר וקיים אפילו שעשו שלא מדעת הקהל כיון דאפשר דאיכא רוחא לקהל ועוד שנעשה ברצון כמה אנשים רשומים מגדולי פורעי המס שחתומים על השטר וגם נעש' ברצון החכם השלם המרביץ תורה ביניהם דודאי שהוא שריר וקיים וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ו' על ענין ראובן שעש' פשרה עם שבעה טובי העיר בענין המס ופטרו לו ממס ארבע מאות זוז והבאים אחריהם היו שואלים ממנו המס כו' והשיב וז"ל וטובי העיר הרגילין להשתדל בצרכי הקהל הם יכולין למנות מורשה לדין בשביל הקהל וכל מעשיהם קיימים.
6
ז׳ומה שכתב עוד דלא מהני מה שעושים ז' טובי העיר אם לא עשאוהו ברצון אנשי העיר והביא ראיה מהא דאמרינן פרק בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתא ביה שכרא שפיר דמי הרי שלא די אלא במעמד אנשי העיר ובמעמד לאו דוקא אלא ברצונם ע"כ דבריו ורצה להוכיח מכאן בנדון דידן דלא מהני פשר' ה"ר מנחם הנז' אם לא היה במעמד וברצון אנשי הקהל בראותי דברים כאלו גמרתי אמרתי בלבי ודאי שאין לאיש הזה ספרים לראות ולהבין חומר המילות והדברים שודאי אפילו תנוקות של בית רבן לא יאמרו דבר כזה.
7
ח׳וטעמא דמילתא שמה שצריך מעמד אנשי העיר אינו לקיים המכר שמכרו הרחובה של עיר או הבית הכנסת דקאמ' מתני' דאין הכי נמי שאם מכרוהו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר דמכרן מכר אבל מה שצריך מעמד אנשי העיר הוא להפקיע הקדושה מהדמי' שלקחו בשביל הבית הכנסת ולהוציאו לחולין לגמרי כי כשהוא במעמד אנשי העיר יצאו לחולין לגמרי וכמו שאמר אפילו למשתי ביה שכרא שפיר דמי וטעמא דהאי מילתא הוא או כמו שפירש הרמב"ן שכתב שאין בני העיר רוצין מן הסתם שתכחש מצותן לגמרי אלא שתחול קדושת בית הכנסת על הדמים אבל כשנמלכו בני העיר למכרו ולשתות בו אפילו שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקעה קדושתו ממנו כסוכה ולולב אחר זמנן.
8
ט׳או כמו שפי' הר"ן דז' טובי העיר אין להם כח לאפקועי קדושת דמים אף על גב דאיקלישא אבל במעמד אנשי העיר יכולין להפקיע לקדושת בית הכנסת להפקיעה בכדי כמו שהביאו הר"ן בארוכה הרי דלא בעינן מעמד אנשי העיר אלא לענין קדושת הדמים וכן פירש רש"י בגמרא על הא דאמר רבא לא שנו וכו' פי' לא שנו דאין מורידין דמים מקדושתן וכו' עד פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים ומותר לעשות מהם כרצונם אבל המכר ודאי דהוי מכר כיון שנעשה על ידי ז' טובי העיר אפילו שהיה שלא מדעת ורצון אנשי העיר וכן כתב הר"ן וז"ל והיכא שמכרו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר הכי נמי הוו דינייהו דמכירתן מכירה אלא דבעיא עלויא פי' ליקח בדמיו דבר יותר קדוש וכתב והכי איתא בירושלמי ג' מב"ה בבית הכנסת ז' מבני העיר בעיר מה הן קיימין אם כשקבלו עליהם אפילו א' ואם בשלא קבל עליהם אפילו כמה כי כן קיימין בסתם והכי פירושה וכו' עד וכן שבעה בני עיר שמכרו את הרחוב וכיוצא בו הרי דינן כאנשי העיר שמכרוהו שלא מדעת השבעה דבכל הני מכירתן מכירה ומיהו בעינן עלויא ובתר הכי קאמר מה הן קיימין אם כשקבלו עליהן בני העיר כל מה שיעשו הז' במכר זה אפילו אחד ואם כשלא קבלו עליהם כלל ממכרן בזה אפילו היו כמה שמכרו אין ממכרן ממכר והעמידוה בסתם כלומר שהעמידו עליהם סתם שבעה טובי העיר לפקח על עסקי צבור הילכך אף על פי שלא קבלו עליהם בפי' מכר דברים אלו אפילו הכי ממכרן ממכר שלא תאמר דברים של תשמישי קדושה ובית הכנסת לא עלתה על לב דעת בני העיר שימכרו אלא מדעתן ולא תועיל מכירתן אלא אם כן נטלו רשות מבני העיר בפירוש קמשמע לן.
9
י׳הרי שמה שעושין ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אפילו בדברים שנראה שלא נתנו להם רשות לפקח עליהם הוא קיים כ"ש בנדון דידן שעיקר מינוי הפרנסים ואנשי המעמד הוא לפקח בעניני הפרעונות והמסים וארנוניו' דפשיטא ופשיטא שמה שעשו הוא קיים אפילו שעשאוהו שלא ברשות' ורצונ' כ"ש דבנדון דידן אומדנא דמוכח הוא שהיה ברצון ורשות כל הקהל שהרי כמה ימים ושנים יש שנעשה זה השט' אשר ביניהם וקלא אית ליה אם מכח השט' אם מכח המעשה שבכל השנים שעברו לא פרע כי אם הסך אשר התנה עם אנשי הק"ק ואין מי שימחה בידו וסברו וקבילו מה שעשו ותקנו ז' טובי העיר וחבר עיר שהוא החכם השלם המרביץ תורה ביניהם לכן ראוי לאנשי הק"ק יצ"ו לקיים עליהם ולהיות עושים את אשר החלו לעשות ואת כל אשר כתוב בשטר ההוא ואף על פי שהם רבים ויש לאל ידם לעשות כנגד יחיד כאשר לבם חפץ מכל מקום חייבים לעשות לו דין וכמו שכתב המרדכי אטו משום דרבים נינהו יגזלו ליחיד ויקבלו עליהם את הדין בסבר פנים יפות כי האמת נאהב מהכל וכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
10
