דברי ריבות ס״הDivrei Rivot 65
א׳אחר שקריתי ושניתי ושלשתי נסח לשון השטר אשר בין הגבירים והנשיאים ה"ר יצחק וה"ר יהודה וגם נסח שטרי ההתראות שהתרו זה לזה נראה לע"ד שעם היות שה"ר יצחק התרה תחלה וגם כתב בהתראתו שכל מה שהשתדל והכשיר והזמין בענין לקיחת הקנפנ' היה ברשות ה"ר יהודה מכל מקום אין בכך כלום להכריח לה"ר יהודה מכח החומרות הכתובות בשטר לכתוב לו בטחון שלא לנגדו באותה הרינדה כמו שכתוב בתנאי השטר אשר ביניהם והטעם כי דבר ברור הוא כי בין בנדרים בין בשבועות אזלינן אחר משמעות הלשון כדמוכח פרק ד' נדרים והביאו הרמב"ם הלכות נדרי' פרק ט' והטור סי' רי"ו ורל"ט וכן פסקו כל הפוסקי' וכיון שהאמת כן בנדון דידן מצינו שמה שנתחייבו זה לזה הוא שאם לא ירצה אחד מהם ליכנס בעצמות הרינדה כלל אז נתחייב לכתוב לחבירו הבטחון אבל ה"ר יהודה מעולם לא אמר שאינו רוצה ליכנס ברינדה אלא אדרבה לעולם אמר שרוצה ליכנס בה והודא' בעל דין כמאה עדים דמו שה"ר יצחק בהתראת הוא עצמו או' שההכנה וההזמנה שעשה לקחת הקנפנה היה ברשות ה"ר יהודה הרי שהוא עצמו מודה שמתחלה רצה ה"ר יהודה ליכנס ברינד' וגם עתה עמד טעמו בו כי מה שאומר לה"ר יצחק ומתרה בו ומנגדו אינו מנגדו במציאות הרינדה כי אם באופן לקיחתה ומראה מקום הוא לו איזה דרך תהיה הרינדה יותר בטוחה או ביותר תועלת ובודאי שעל זה לא נשבע ולא נדר וכן נראה ממשמעות לשון השטר אשר ביניהם וז"ל שכל איזה משניה' שירצה ליכנס או לקחת שום רינדה לא יוכל לקחתה או ליכנס בה אלא שיודיע הדבר תחלה לחבירו ואם ירצה חבירו ליכנס גם הוא בה אז יהיו שניהם שותפים בה בכל דבר כפי הנז' לעיל ואם לא ירצה חבירו להכנס בה אז יוכל אותו שרוצה להכנס בה לקחתה וליכנס בה כרצונו מבלי שיהיה בה שום חלק לחבירו אשר לא רצה ליכנס בה.
1
ב׳ועתה ראה כמה הקפידו ודקדקו בלשונם בכתבם כמה פעמי' מיותרי' מלת בה המורה על עצמות הרינדה לא באופן לקיחתה וכל זה לומר כי כל זמן שירצה כל א' מהם בעצמות הרינדה אף על פי שלא ירצה באופן לקיחתה אז יהיו שותפי' כי אצל אופן לקיחתה אפשר להתברר הדבר לידע הדרך הישר ולאו כל כמיניה כי חבירו יאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואם לא ירצה חבירו ליכנס בה ר"ל בעצמות הרינדה אז יוכל אותו שרוצה ליכנס בה לקחתה וליכנס בה כרצונו משמע כשחבירו גם כן רוצה ליכנס ברינדה אינו יכול הוא ר"ל המשתדל לקחת הרינדה ליכנס בה כרצונו ובאופן שאומר לו לבו כי אם שיסכימו שניהם באופן הכנסתם לקרב התועלת אבל כשלא ירצה חבירו ליכנס ברינדה אז יוכל אותו שרוצה ליכנס בה בעצמות הרינדה ליכנס בה כרצונו ר"ל באופן שאומר לו לבו כי אז אינו מזיק לאחר בפעלו.
2
ג׳ועוד כתוב לשון השטר על פי שני עדים כשרי' שיעידו בפני ב"ד איך בפניהם אמר שאינו רוצה ליכנס באותה הרינדה משמע שצריך שיאמר שאינו רוצה ליכנס במציאות אותה הרינדה אבל לא שיאמר שאינו רוצה ליכנס באותו האופן ברינדה כי בזה לא נתחייב מעולם והוא דבר ידוע דאמרינן יד בעל השטר על התחתונ' אפי' היכא דהלשון משמע קצת כדברי בעל השטר כדמוכח בבתרא פרק גט פשוט על ההיא ברייתא דקאמר דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב ופריך ואימא דהבא פריכא בתרי דינרי דהבא קאמ' ומשני אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה והביאו הרר"י קולון שרש ז' אם כן בנדון דידן אפילו אם יהיה הלשון תלוי ומסופק לא היה לו כח לה"ר יצחק לחייב ולהכריח לה"ר יהודה לכתוב לו שטר בטחון כיון שה"ר יצחק בא לחייב לה"ר יהודה מכח השטר הכתוב ביניהם נמצא שאצל זה הוא בעל השטר ואמרינן יד בעל השטר על התחתונה כל שכן בנדון דידן כי הלשון מורה להפך שצריך שהמיאון יהיה בעצמות הרינדה לא באופן לקיחתה כמו שכתבתי.
3
ד׳ואף על פי שנתן ה"ר יהודה רשות לה"ר יצחק שיקחנ' באופן ההוא אז היה לפי שעדיין לא היה בטוח מהשתדלותו שהוא בעצמו היה מכין ומזמין והיה בוחר הרע במיעוטו אבל עתה שראה שהועיל השתדלותו אז התרה לה"ר יצחק וגלה את אזנו תוך כדי דבור להתראה שהתרה בו ה"ר יצחק ואמר לו שיעזוב אופן לקיחתו ושהאופן שהשתדל הוא בלקיחת הרינדה הוא יותר נכון ובטוח וקרוב לתועלת אבל לא שממאן במציאות הרינדה ולכן נראה לע"ד שכיון שיש בפנינו שני דרכים באופן לקיחת הרינדה אין שום אחד מהם יכול לומר לחבירו שאינו רוצה ליכנס ברינדה כיון שהוא אומר בפירוש שרוצה לקחתה כי אם בזה האופן שיהיו נושאים ונותנים בעניין בפני אנשים נבונים וידועים בטיב אופני לקיחת הרינדאש ואז יתברר ויתלבן איזו דרך ישרה ואחר כך יתרה לחבירו המנגד אם ירצה יכנס ברינדה באופן ההוא הרי טוב ואם לאו ודאי שהוא הולך בעקיפין ואף על פי שאומר בפיו שרוצה הרינדה רוח אחרת עמו ובטלה דעתו אצל אחרים ויהיה חייב מכח החומרות לכתוב שטר בטחון לחבירו זהו מה שאומר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
