דברי ריבות ס״זDivrei Rivot 67
א׳אנו עדים חתומי מטה היינו מצויים ונרשמים לעדים כי הפלה החכם השלם לנדור נדר נזיר להזיר לה' ובפיו מלא וכן אמר הריני נזיר כשמשון בן מנוח בעל דלילה כמי שנקרו פלשתים את עיניו כמי שעקר דלתות עזה אם אכנס בק"ק קי"אנה י"ץ מהיום ועד משך עשר שנים רצופות לא בתורת חכם ולא דורש ולא מפרש ולא על דרך ביקור ולא בשום אופן אחר בעולם לא בתוך הק"ק הנז' ולא בתוך הקהל אשר יעמדו שם האנשים המפורשי' מק"ק קי"אנה יצ"ו ואם חס ושלום בכונה או על צד המקרה וההזדמן אכנס בשום מקום מהנז' והריני נזיר וכו' בלי שאוכל לבקש עליו התרה כלל ואפילו שכל חכמי עצומי רבני גאוני ישראל יצ"ו הן מהארץ הלזו הן מחוצ' לה יתירו לי הנזירו' הנז' הריני נזיר כשמשון וכו' אם אעמוד על פי התרתם או על פי שום מין התרה בעולם שימצא לנזירותי עד אשר יעברו עלי העשר שנים הנז' נמנים מהיום אמנם אם אותם יחידי הק"ק הנז' שנשארו תוך הק"ק הנז' ילכו להם לבית הכנסת אחר לבדם אוכל להיות חכם ודורש כל דבר חכמה אמנם אם ישארו תוך הק"ק הנז' הריני נזיר כשמשון וכו' אם אכנס בשום אופן בעולם שם עד תשלו' העשר שנים הנז' גם אני מקבל עלי בפניכם שאם שום קטטה דין ודברים יפלו בין שני יחידי ק"ק קיאנ"ה יצ"ו שלא אוכל להיות דיין ולא פשרן ולא פסקן עליהם אורה הורה את הדין או אפשר ביניהם הריני נזיר כשמשון וכו'. עוד אמר בפנינו החכם הנז' הריני מתיר מעתה ומעכשיו כל שבועה וכל חרם וכל נזירות בעולם שישבעו או יחרימו או יזירו עליהם ק"ק קי"אנה יצ"ו או שום אחד מה' על דבר הנוגע אלי וכמו כן הריני מתיר מעקרן כל נדרי ואסרי וחרמי ושבוע' וקונמי וקונחי וקונסי וכל גזירות שנדרו ושאסרו ושהחרימו ושנשבעו ושהזירו לי הק"ק הנז' או שום יחיד מהם כלהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין הותרו הנדרים מעיקרן הותרו השבועות מעקרן הותרו החרמות מעקרן הותרו הנזירות אין כאן נדר אין כאן שבועה אין כאן נידוי אין כאן נזירות כלל מכל אשר נשבעו ונדרו והחרימו והזירו קהל קדוש קי"אנא או שום יחיד מהם כל דבר נוגע אלי והרי אני מודה בפניכם שלא מסרתי שום מודעא ודבר שיגרום שום ביטול לשום דבר מכל הנז' ופוסל אני על עצמי כל עד או עדים בין בשטר בין בעל פה שיבאו ויעידו שמסרתי שום מודעא ודבר שיגרום שום ביטול לשום דבר מכל הנז' לעיל והרי אני מקבל עלי כל הכתוב לעיל בלי שום שיור ותנאי כלל בעולם ובביטול כל מיני מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל המודעות מודה אני כל הכתוב לעיל פלוני יהושע ירמיה יצחק יוסף.
1
ב׳במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד הנפק קדמנא שטרא דנא דחתימין ביה יהושע ירמיה ויצחק יוסף והתקיים קדמנא כדחזי ומדאתברר לנא דאלין ניהו חתימות ידיהון דסהדייא אלין אשרנוהי וקיימונהי כדחזי וקיים. בנימין בכמ"הרר מאיר הלוי זלה"ה אשכנזי דיין. שמואל לבית קלעי דיין. יצחק בדרשי דיין.
2
ג׳שאלה הקהל הוציאו השטר הנז"ל והעדים החתומים בשטר הנז' מעידים על פה וגם בשטר אחר היותם מאויימים בחומרות וחומרי חומרות איך מעולם לא קבל החכם הנזכר נזירות בפיו בפנינו על הדבר ההוא ואפי' שום חומרא אחרת כלל אלא שבשעת חתימתו באותו השטר באו עליו באונס גמור אנשי הקהל ההוא כי מקדמת דנא הלשינוהו לפני ערכאות של תרגומי' ואמרו לפניהם איך החכם הנז' יש לו בית ועד לדון דיני ממונות ושהוא הכריז בכל המדינ' לבלתי לכת לערכאותיהם כלל אלא לבוא לפניו כי ערכאות של תרגומי' אין דיניהם דין ובזה ובכל כיוצא באלה ההלשנות והמסריות הביאוהו בסכנה גדולה ועצומה כנודע לכל באי שער עירו ועל זאת ההלשנות הקהל עשו אותו השטר והביאוהו לפניו יחד עם השוטרים עמהם באומרם שאם לא יחתום בשטר ההוא שימסרוהו ביד אומות העולם ואז הוכרח מחמת האונס ההוא לחתום בכתב ידו מבלי שהוציא שום דבר בפיו לא נזירות ולא חומרא אחרת כלל וגם אז הוכרח להחתים העדים ההם בשטר ההוא שאם לא יחתמו עדים בשטר ההוא ימסרוהו בידי האומות אף שיחתים הוא שם וכל זה היה בעצת יועץ חכם חרשים.
3
ד׳כל אלה הם דברי העדים החתומים בשטר הנזירות הנז' אחר היותם מאויימים בחומרת וגזרת התורה להגיד האמת והצדק מכח החומרות והאלות המוטלות עליהם.
4
ה׳ומלבד כל זה החכם הנז' עצמו קפץ בשבועה חמורה כראוי איך מעולם לא הוציא בפיו ולא קבל שום נזירות ולא שום חומרא אחרת על הדבר ההוא רק שחתם שם באותו שטר מחמת האונס הגדול ההוא גם כי מקדמת דנא מסר מודעא גמורה כראוי בכל תוקף ובכל תנאי המודעא וביטל כל שבועה או חומרא או נזירות שיקח על הדבר ההוא בהיותו אנוס ומוכרח וגם אז באותה מודעא הודיע שאם באולי יוכרח לפסול עד או עדים או טענה או כל איזה דבר בעולם שיבטל הנזירות או החומרא שיוכרח לקבל מעתה ומעכשיו יהיו כל אותם הנדרים נפסלים ומבוטלים כחרס הנשבר כי כל אותם התנאים יוכרח לעשותם מחמת האונס הגלוי וידוע לעידי המודעא ההיא וגם הודיע להם שאפשר שיכריחוהו ויאנסוהו לומר באותו שטר הנזירות שהוא פוסל ומבטל כל איזה מודעא או ביטול שעשה מקדמ' דנא הנה הוא מעכשיו מבטל ביטול המודעא באופן שלעולם תשאר המודעא ההיא קיימ' אפילו שיפרש שתהי' המודעא ההי' שעש' בפני העדים ההם בטלה לא יהיה לה ביטול עולמית וגם אם יוכרח לקבל עליו נזירות אם מסר מודעא מקדמת דנא וכל זה יעשהו באונס גמור ומעתה ומעכשיו יהיו כל אותם הדברים בטלים.
5
ו׳גם יש עדים אחרים שאינם חתומים על השטר ואחר האיומים מעידים איך ראו כשבאו בני הקהל ההוא עם השוטרים בשעת חתימת החכם הנז' בשטר ההוא והוכרח באונס גמור לחתום בו ושהם יודעים בבירור שלא קבל שום נזירות ושום חומרא אחרת על אותו דבר ושהחכם הנז' אמר להם הוו עלי עדים על האונס הזה אשר אונסים אותי לחתום בשטר זה ולהחתים בו עדים אחרים ואיך איני מקבל שום חומרא וכ"ש נזירות שמשון בדבר ההוא וגם לא קראהו השטר ההוא כלל רק חתם והחתים העדים ההם מחמת האונס ור' משה רושו יצ"ו שהוא מן הקהל שהיה מי שהוליך לו הכתב ולא זז ממנו עד שקבלו וחתמו והחתימו נשב' שבועות נוראות שלא היה לו שוטר ולא מושל אלא הוא לבדו והוא דבר עמו עד שקרא השטר הנז' בפיו וקבל עליו כל הנז' ועשה עם העדים שיחתמו ועתה הם שואלים הדין עם מי.
6
ז׳תשובה ידעתי באמנה כי אני מכניס ראשי בסלע המחלוקו' ובנקיקי המריבות אבל להיות השתי כתות מפצירו' בכמה וכמה רעים עלי מעתירות אמרתי וגזרתי דעתי לחוות ולהורות ושלחתי ידי לעטי לגלות דעתי ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה השאלה הערוכה אולי ישר בעיני האלקים ותעלה ארוכה וזה כי במה שטען החכם ראשונה כי העדים החתומים על קבלת הנזירות הם עצמם מעידים אחר האיומים איך מעולם לא קבל החכם נזירות בפיו בפנינו על הדבר ההוא וכו' דבר פשוט הוא שאין בטענה זו ממש שכתב הרמב"ם פרק ג' הלכות עדות כל עד שנחקרה עדותו בבית דין בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין יכול לחזור בו כיצד אמר מוטעה הייתי שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן לפחדו עשיתי אין שומעין לו אפילו נתן טעם לדבריו וכן אינו יכול להוסיף בעדותו כללו של דבר כל הדברים שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו שיבא מכללן ביטול העדות או תוספת תנאי בה אין שומעין לו עדים החתומי' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואין יכולין לחזור בהן בד"א כשאפשר לקיים השטר שלא מפיהן כגון שהיו שם עדי' שזה כתב ידן וכו' וכיון דבנדון דידן נתקיימו חתימות אלו העדים בב"ד הרי נחקרה עדותן בב"ד ואין יכולין לחזור ולהגיד.
7
ח׳וגדולה מזאת כתב מהררי"ק שרש ע"ד דאפילו באין כתב ידן יוצא ממקום אחר וגם אין עדים מכירין חתימת העדי' ואמר העד זה כתב ידי הרי העיד שראה ההלואה או הדבר מעתה שוב אינו נאמן לומר לא ראיתי ההלואה וכמו שמוכיח הוא ז"ל שם דהלכה כחכמים דאמנה שבשטר הם מעידים ואף על גב שכתב הרמב"ם פרק ח' מהלכות עדות שטר שיצא לבית דין ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זו וכו' לא נתקיים השטר וכו' תירץ הוא ז"ל דלא אשכחן דאית ליה האי סברא אלא בממונא אבל באיסורא לא.
8
ט׳ועם היות שאין דבריו ז"ל צריכין חזוק נראה לע"ד דהכי משמע מתוך דברי הרמב"ם שכתב שם וכל מי שאינו דן כן לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו משמע דלא כתב כן אלא בדיני ממונות להיות כי המוציא מחבירו עליו הראיה אבל לענין אסורא כנדון דידן אפילו הרמב"ם מודה דאפילו לא נתקיימו החתימות אין יכולין העדי' לחזור בהם כל שכן דאיכא תרתי איסורא וגם קיום החתימו' דפשיטא ופשיטא שאין יכולין לחזור בהם.
9
י׳וגם במה שטען דאיכא עדים מעידים שאינם חתומים על שטר הנזירות ואחר האיומים מעידים שראו בני הקהל ההוא עם השוטרים בשעת חתימת החכם בשטר ההוא והוכרח באונס גמור לחתום בו והם יודעי' בבירור שלא קבל שום נזירות ושום חומרא אחרת רק חתם והחתים העדים מחמת האונס באופן דאיכא למימר דהוו שתי כתי עדים המכחישות זו את זו שהדין הוא שדוחין את שתיהן ואמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה אף בנדון דידן אוקי גברא אחזקתיה דלא קבל נזירות ומה גם עתה בהיותו קופץ ונשבע שמעולם לא הוציא נזירות מפיו וכו'.
10
י״אגם בטענה זו אין בה ממש והטעם כיון שנחקרה עדות העדים החתומים בשטר בבית דין יש לנו לקיים דברי שתי כתי העדי' באופן דלא סתרי אהדדי וראיה לזה דגרסינן בסנהדרין פרק אחד דיני ממונו' שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקו' פלוני שטר כשר ועדיו כשרי' חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו וכו' ופירש רש"י קודם לכן ראו המלוה במקום הכתוב בשטר והוטל עליהם לכתוב שטר ואיחרוהו מלכותבו עד אחד בניסן וכו' וכן פסקו כל הפוסקים שהשטר כשר.
11
י״בועתה נידון ונאמר ומה במקום הזמה שהעדים האחרוני' נאמני' נגד הראשוני' מכל מקום נקיים דברי שניהם באמרנו שאיחרוהו מלכותבו וקודם לכן היתה ההלואה ומפקינן ממונא בהאי שטרא ולא מחזקינן ביה רעותא כיון דאיתחזק חתימות ידייהו כמו שכתוב בהגהות הלכות עדות פרק י"ט בנדון דידן דאינו אלא הכחשה שאין עדים האחרונים נאמנים יותר מן הראשוני' ועוד דאיכא איסורא ולא ממונא לא כל שכן דנקיים דברי שתי כתי העדי' ונקיי' דברי השטר כיון דאיתחזק חתימות ידייהו בבית דין.
12
י״גוכיון שיש לדון ולומר כן נאמר לפי זה כי העדים החתומים על השטר שמעו קבלת הנזירות בפה מלא קודם חתימת השטר או ביום אחד קודם כתיבת וחתימת השטר או בו ביום קודם שעת חתימת השטר ואיחרו מלכתוב ולחתום השטר באופן שהעדים המעידים על הנזירות מעידי' אמת וגם מה שמעידים הכת האחרת שבשעת החתימה לא קבל נזירות אפשר שהאמת אתם שבאותה שעה לא קביל אבל מה שאומרי' שהם יודעי' שלא קבל שום נזירו' בזה אינם נאמני' כי מנין זה להם וכי מעולם לא זזה ידם מתוך ידו שיוכלו להעיד שלא קבל וכיון שכן אין ספק מוציא מידי ודאי העדות שמעידים עדי השטר שכך קבל.
13
י״דועוד בנדון דידן איכא ידים מוכיחות לקיים דברי השתי כתי עדים באופן שכתבתי וזה שהרי העדים החתומי' על השטר מעידים על פה כי מחמת האונס הוכרח לחתום בכתב ידו מבלי שהוציא שום דבר בפיו וגם אז הוכרח להחתי' העדים ההם בשטר וכו' וזה דאיכא למידק היכי סתרי לנפשייהו לגמרי אלא שיש לנו לומר דאע"ג שקבל החכם הנזירות על פה לא היה רוצה שיהיה כתוב בשטר וחתום וזהו אונסו וכן מעידי' הכת האחרת שחת' והחתי' מחמת האונס ועביד איניש דקפיד אהאי שהרי הלכה פסוקה היא דסתם קנין לכתיבה עומד ומכל מקום אם הלוה מוחה בעדי' שלא יכתבו ויחתמו אין כותבין שאין רצונו של אדם שיצאו עליו שטרו' אף בנדון דידן אנסו היה מציאו' הכתיבה והחתימה אבל מציאות קבלת הנזירות עדות העדים החתומים על השטר קיים כיון שנחקרה עדותן בבית דין.
14
ט״וועוד כתב רבינו אפרים בהגהה פרק י' הלכות מכירה וז"ל כתב רבינו אפרים בתשובתו אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואחרי כן נותן ואפילו הוא אנוס דכיון דעדים ראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואחר כך מכר בפני אחרי' בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידי' שהיתה מכירה זו גמורה ושנים הראשונים מעידי' שהיה קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כלם דאמור בסוף נתרצה הילכך לא כתבינן מודעא אזביני וכו' הרי דבמלת' דסתרי אהדדי כת שנייה לכת ראשונה קאמר דנקיי' דברי כולם ונאמר שחזר בו ולבסוף נתרצה אף בנדון דידן דלא סתרי אהדדי כמו שכתבתי שהראשונים מעידים שקבל הנזירות בפה מלא וברעות נפשיה והאחרונים מעידים שחתם והחתים מחמת אונס והם נושאים מחולקי' כמו שכתבתי והשתי כתות מעידים אמת ודאי שנקיי' דברי שתיהם:
15
ט״זאבל במה שראוי לעיין הוא במה שטען כי מקדמת דנא מסר מודעא גמורה כראוי וכו' כמו שכתב בשאלה כי בנדון זה איכא כמה סברו' ודעות שונות וזה שכתב נמקי יוסף פרק חזקת הבתים בשם ה"ר יונה ז"ל ואם אנסוהו עד שבטל המודעא שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה ואם המוכר מוסר מודעא על המכר ועל כל ביטול שיבטל המודעא באונס כיון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו ביטוליו ואגב אונסו גמר בלבו ובטלם ואין כח מסירת המודע' על הביטול יתר מכח מסירת המודעא על המכר שאנו דנין בו ואומרים כשבטל המודעא מתוך האונס גמר בלבו הקנה וכן דעת רבותי.
16
י״זהרי שלדעת רבינו יונה ורבותיו בנדון דידן חל הנזירות אע"ג דמסר מודעא כיון דלבסוף בשעת קבלת הנזירות ביטל כל המודעות וכל הביטולי' שיבטלו המודעות כמו שכתוב בשטר קבלת הנזירות וכן נראה שהיא סברת הרא"ש באבן העזר סי' קל"ד ובחושן המשפט סימן ר"ח.
17
י״חואם תמצא לומר דלית הלכתא כהוי רברבי אלא כהרמב"ם ז"ל שכתב פרק י' הלכות מכירה ואם אמר לעדי המודעא הוי יודעין שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואין אני אומר כך אלא מפני האונס וכו' הרי המכר בטל ובנדון דידן מסר מודעא על כל הבטולים שיבטל נמצא שהמודעא קיימת.
18
י״טיש לומר שכבר כתב הרמב"ם ז"ל פרק ששי הלכות גרושין אמר בפני שנים הגט שאכתוב לפלונית אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זאת הרי הוא בטל וכתב אחר כך ונתנו לה אף על פי שבטל המודעא קודם הרי גט בטל א"כ מה תקנת דבר זה שיאמרו לו העדי' קודם כתיבת הגט אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הן בטלים והוא אומר הן ואחר כך אומר להן לכתוב ולחתום וליתן לה הגט וכתב הר"ן פרק השולח דתיקון הרמב"ם ז"ל מספיק לכל מודעות שמסר וטעמא דהא דאמרינן בערכין מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא קמא לא על מודעא ידועה אמרו אלא מפני חששן של מודעות ובודאי שראוי לחוש שמסר מודעא על הביטול כמו שיש לחוש למודע' גרידתא ואף על פי כן העלו דבביטול סגי שאף על פי שידענו באונסו מתחלה שהרי אנו כופין אותם להוציא ואפשר גם כן שמסר מודעא על הגט ועל הביטולין כיון שחזר וביטלן אנו דנין שנתרצה ובדיבור זה האחרון שהוא לשון כולל נתבטלו כל דבריו הראשונים ובהכי סגי וכן כתב מגיד משנה פ"ו הלכות גירושין.
19
כ׳הרי דבענין גט אע"ג דאונסיה בגלוי מילתא בעלמא סגי כמו שפסקו כל הפוסקים מ"מ הגט גט כשבטל דרך כלל בדבריו האחרוני' דבריו הראשונים אף בנדון דידן בשעת קבלת הנזירו' פסל וביטל כל דבר שיגרום שום ביטול לשום דבר מכל הנז' לעיל כמו שכתוב וחתום בשטר נמצא שכבר ביטל בדבריו האחרונים המודעא וגם ביטולי המודעא ואנו דנין שנתרצה לקבל הנזירות.
20
כ״אואף אם תמצא לומר דלית הלכתא כן ולא מהני לשון כולל וכמו שכתבו שם בשם הרשב"א אף בנדון דידן איכא תיקון הרשב"א שכתב וזה לשונו דתקנת דבר זה שיאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה דשוינהו לנפשיה כעדים פסולים וכענין שאמרו בנאמנות וכמו שהאריך הר"ן פרק השולח וגם מגיד משנה פ' ששי הלכות גרושין וגם הביאו פרק עשירי הלכות מכירה בשם אחרים הרי שגם לדעת הרשב"א ואחרים מהני בפיסול עדי מודעא ובנדון דידן בשטר הנזירות כתוב ופוסל אני על עצמי כל עד או עדים בין בשטר בין בעל פה שיבאו ויעידו שמסרתי שום מודעא וכו' וכיון שכתב כן אנו דנין שנתרצה.
21
כ״בואף אם תמצא לומר דלית הלכתא כן אלא כמו שכתב הרנב"ר ז"ל הביאו נמקי יוסף פ' חזקת הבתים וז"ל שאם מסר מודעא אף על פיסול עדים זה אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא על זה ולפיכך נראה לי דכל היכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולים שיעשה ואף על פיסול עדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה.
22
כ״גלזה אני אומר שכבר פסק הררי"ק שרש קכ"ו דעביד אינש דגזי' ולא עביד אפילו בממון הקל שניתן להשבון כל שכן להפיל חבירו לתוך המכמורת כנדון דידן למסור גופו וכתב עוד ודבר פשוט הוא כי היום הזה אדם קורא לחברו מלשין יורד עמו לחייו יותר מהם יקראוהו עובר על מה שכתו' בתורה ומינה נלמד דאיסור חמור הוא היום הזה בעיני העולם למסור חבירו בידי כותים בפרהסיא ואפילו כי בעונות הרבים רבים מפריצי עמנו פורצים גדר וכו' ומ"מ היכא דליכא לאשתמוטי כגון לשאול תביעה בין הכותים דמילתא דאוושא טובא הוא לא ימצא אחד מני אלף שיחציף כ"כ לעשות כדבר הרע הזה ופשיטא דביוצא בזה אית לן למימר דגזי' אניש ולא עביד ואע"ג שכתב ר"ח שכיון שהפחידו בדברי' שבידו לעשות אע"ג דלא עביד כתבינין ליה מודעא פשיטא שמאחר שמהר"ם והריב"א חולקין והוי פלוגתא דרבוותא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה וכו' ועוד דאפילו לדברי ר"ח פשיטא דלא חשיב בגזום כגזום בעלמא אלא היכא דגזים ליה במידי דאי עביד ליה בריא הזיקא או בגופו כגון דגזים ליה למקטליה או למחויי או בממונא כי ההיא דכבישנא שטר משכנתא דפרדסא וכו' שביד המגזים לעשותו בלי ספק אבל היכא שמגזמו לעשות דבר דאף כי יעשהו שמא לא יוזק חבירו בכך כגון כיוצא בנידון שאנו עומדים עליו שטוען שגזמו להביאו בערכאות של כותים דלא חשיב אונס כלל שהרי לא כל המביאים חבריהם בעש"כ נוצחים והרבה עשו כן ולא הצליחו ע"כ.
23
כ״דהרי אתה רואה בעיניך מתוך דברי הרב כמדומה שדבר ממש על נדון דידן שהיו מגזימין למסור לחכם ביד הכותים ופסק דלא חשיב אונס ובר מן דין נוכל לומר דאפי' שיהיה חשוב אונס כשהדין נותן לעשו' האונס ההוא אמרינן ודאי שגמר בלבו לבטל כל המודעו' לגמרי וראיה לזה דגרסינן פרק חזקת הבתים אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני מאי טעמא כל דמזבין איניש אי לאו דאניס לא הוה מזבין ואפילו הכי זביניה זביני וכו' ופריך עלה בגמרא ומשני אלא מסיפא וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמ' רוצה אני ופריך ודילמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים ופירש רש"י כי אמר רוצה אני גמר בלבו לגרשה דמצוה קא עביד.
24
כ״ההרי דאף על גב שזה האיש בהיתר באה לידו זאת האשה ונשאה מכל מקום כיון שנולדו בו מומין הללו מוכה שחין ובעל פוליפוס וכו' ואז"ל שחייב להוציאה אף על גב שכופין אותו על כך אמרינן שנתרצה לגמרי ולא הוי אנוס בנדון דידן שהחכם הרמוז היותו מרביץ תורה בק"ק הנז' אין זו ירושה לו מאבותיו. ועוד שעם היותי פורש ומתבודד מלשמוע שמועות ודברי ריבות בזמן ההוא שמעתי קול ענות ודברי תלונות וקלא דלא פסיק שהיו מרננים אחר זה החכם להיותו מולך על הקהל הרמוז בחמה שפוכה ויד האומות תקיפא ולכן אפשר וקרוב לודאי שהחכם הנז' להסיר מעליו את תלונות בני ישראל נתרצה וקבל עליו הנזירות הנז' ועשה בזה מה שמוטל עליו דמצוה קא עביד דגרסינן ביומא היכי דמי חלול השם רב נחמן בר יצחק אמר כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא רב יצחק בר רב דימי אמר כגון שחביריו בושין משמועתו ובנדון דידן תרוייהו איתנהו ביה ומשום דמצוה לשמוע דברי חכמי' גמר בלבו לקבל עליו נזירות שמשון לשכך את התלונות ולקדש שם שמים.
25
כ״וועוד כתב בית יוסף סימן קנ"ד באבן העזר וז"ל כתב ה"ר יהודה בן הרא"ש בתשובה שנשאל על מי שאסר על עצמו הנאת תשמיש אשתו אם ישחוק גם נשבע שאם ישחוק שיגרשנה בגט כשר מוסף על איסורו והלך ושחק והשיב הרי הוא מושבע ועומד לגרשה וב"ד כופין אותו לקיים שבועתו והגט הניתן בכפייה זו גט הוא שכל דבר המוטל על האדם לעשות כופין אותו לעשותו והמעשה קיים וכיון שכן בנדון דידן כיון שמוטל עליו לעשותו כמו שכתבתי לא חשיב אונס ומעשה קיים וכשם שאמרו תליוה וזבין זביניה זביני דזוזי אנסוהו וגמר ומקני כן בנדון דידן מצוה אנסיה וגמר בלבו וקבל הנזירות וכן מצאתי בשיטת בתרא פרק חזקת הבתים מכתיבת יד וז"ל ניחותא דכפרה וניחותא דמצוה איכא למימר דהויא טפי מזוזי רוצה לומר שכשם שאמרו זוזי אנסוהו וגמר ומקני כל שכן דאמרינן הכי במקום מצוה דמצוה אנסיה וגמר ובטל כל מודעא ובטולא וכל שכן לדברי רבינו אפרים שהבאתי לעיל שכתב שמוטל עלינו לקיים דברי שתי כתי העדים שמתחלה בשעת המודעא גילה דעתו שהיה אנוס ואחר כך בשעת קבלה נתרצה לשמוע דברי חכמים.
26
כ״זהרי שהתנהלתי לאטי והעלתי מהכרעתי כי הנזירות חל בודאי לכולי עלמא להאי כדיניה ולהאי כדיניה דבנדון דידן כלהו איתנהו ביה כמו שכתבתי וכיון שכן מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשו' כן ולעבור על קבל' נזירותו כי לפי מה שכתבתי אין כאן צד ספק לשנאמר הא תנן ספק נזירות להקל וכמו שפסק הרמב"ם הלכות נזירות פרק שני.
27
כ״חואפילו אם יעלה על איזה מחשבה לאהבת הניצוח לומר שיש איזה צד ספק ברור הוא דבנדון דידן רצוני לומר בנזירות שמשון אזלינן לחומרא וזה דטעמא מאי אמרינן ספק נזירות להקל משום דלא מעייל איניש נפשיה לספקא והני מילי כשספקו חמור מודאי אבל בנזירות שמשון דספקו כודאו ודאי אמרינן דמעייל איניש נפשיה כדמוכח בנדרים פרק שני. ועוד קאמר שם בגמרא דבקדושה הבאה מאליה עייל איניש נפשיה לספקא אבל הבאה בידי אדם לא עייל איניש נפשיה לספקא ובנדון הזה אם יש להרהר איזה צד ספק הוא לסברת הרנב"ר ז"ל שהבאתי לעיל שאם מסר מודעא אף על פיסול העדים אכתי לא מהני והמודעא קיימת אבל לכולי עלמא אין שום צד הרהור דודאי חל הנזירות באופן שעל הרוב נוכל לומר דאיכא פלוגתא אפי' הכי יש לנו להחמיר משום דחשיב קדושה הבאה מאליה.
28
כ״טוהטעם דלא נקראת באה בידי אדם אלא כשהיה איש אחד בא כנגדו ואמר הריני נזיר אם האיש הבא כנגדי הוא פלוני ונעלם האיש ההוא ולא נודע מקומו איה אז אמרינן דלא מעייל נפשיה לספיקא ולא הוי נזיר משום דאנן סהדי כשהדיר לא הדיר אלא על הכוונה שיתברר הדבר מיד וידע מי הוא אלא שאחר כך נולד הספק ואדעתא דהכי לא נדר אבל כשהספק הוא קבוע וישן נושן קודם שנדר ועם כל זה נדר ודאי דחשיב קדושה באה מאליה ואזלינן לחומרא וכל זה פשוט מסוגיית הגמרא בנדרים פרק אלו מותרין כל שכן דכתב הררי"ק שרש קמ"ט דאעג"ב דלענין ממונא יוכל המוחזק לומר קים לי כפלוני גבי איסורא מי יקל ראשו כנגד התורה להתיר איסורא חלילה לא תהא כזאת בישראל ואפילו בדיני ממונות אין לומר קים לי כיחיד היכא דחולקין עליו כל חכמי ישראל.
29
ל׳הרי דבנדון דידן אפילו לסברת אוהב הנצוח איכא תרווייהו ענין איסורא ויחיד נגד כל חכמי ישראל דפשיטא ופשיטא שאין יכול לומר קים כהאי בהאי כל שכן וקל וחומר לפי האמת הברור שאין גם אחד שיאמר שלא חל הנזירות אלא דלכולי עלמא חל מכמה וכמה בחינות וטענות כמו שכתבתי ובררתי זהו מה שהשגתי לפי עניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
30