דברי ריבות ס״טDivrei Rivot 69
א׳ראובן הוציא מעות ונתן לשמעון שיעסוק בהם למחצית שכר ועשו שטר ביניהם וכתוב בו בזה האופן עוד התנו ביניהם השותפי' הנז' שאין לראובן שום אחריות כלל על הקרן הנזכר רק שאם ח"ו יארע אונס או שום הפסד יהיה נחשב על הריוח ולא על הקרן ומעות הקרן יהיה מנוקה ומשופה מכל דבר והפסד שבעולם ויודע אותו ראובן הנז' משמעון חבירו כל זמן שירצה אותו לבד שאם ח"ו יארע שום גניבה או שריפה אז יש לו לראובן אחריות על הקרן עוד התנו ביניהם ליפוי כח ראובן ולבטחון המעות שנתן לו שמעון חבירו כל שטרי חצריו וחנויותיו וביתו כדי שיהיו מעותיו מובטחי' מכל הפסד ונמשך זה השותפו' שלש שנים שהיה לוקח ראובן מחצית השכר שהיה מראה לו שמעון אחר זה תבע ראובן משמעון מעותיו ובהיות המעות מפוזרים ברחובות ובסחורות לא יכול שמעון לתת המעות לראובן עד שאמר לו ראובן לחבירו בא ואזקוף עליך כל המלוה בשטר ואתה תפרע לי כל הסכום בזמנים מתחלפים וכך עשו עד שלא הספיק שמעון לפרוע את ראובן ומת ועתה תובע מיד ערב היתומים שיפרעו לו מה שנשאר ביד אביהם והיתומים טוענים לאמר כל הריוח שלקחת מיד אבינו הלא לנו היא כי רבית קצוצה היא אחר שהאחריות כלו היה על אבינו ושואלין ממנו כל מה שלקח גם כי נאבדו מהחברה חובות רבים שחציים שלך הם בהיותך שותפו ועתה לא נאבד אנחנו לבדנו כל מה שנאבד ילמדנו רבינו מה דינם אם נוכל להוציא מיד ראובן כל מה שלקח בהיות כי לא די שלא נתן לחבירו יתרון אחד כדין עסקא לקחת ב' שלישי ההפסד או לתת שני שלישי שכר אלא שגם שם כל האחריות על חבירו ולא נתן לו שכרו כפועל ויודיענו מורנו במה הוא פועל בטל או אם נאמר שאינו רבית קצוצה מאחר שלקח עליו אחריות גניבה ושריפה ואין מוציאין מיד ראובן אבל גם מיד שמעון או יתומיו לא נוציא מה שהנו בידם גם יודיענו אם יש להם דין ודברים על מה שעשו אחר כך במה שנאבדו חובות רבים ובשביל מה שהמתין להם אינו מאבד כלום ראובן שהיה שותף ומחציתם שלו הם והוי רבית כדין אגר נטר ליה ואם יוכלו בית דין להכריחו לראובן שיקח מחצית החובות יורנו מורנו כפי יושר שכלו ורב טובו ולית דין צריך בשש.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד דאין כאן רבית דאורייתא כי אם רבית דרבנן וראיה לזה דתנן פ' איזהו נשך אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית ופירש רש"י אין מקבלין צאן ברזל כל אחריות הנכסים על המקבל ושם אותם עליו במעות וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקין השכר ואף על גב דמשנ' יתירא היא דהא תנא ליה אין מושיבין חנווני למחצית שכר לפי דמקבל עליה פלגא בהפסד וכל שכן הכא דמקבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא וכו' וכתבו עליו התוספות ולפירושו לא הוי רבית זו אלא מדרבנן שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד.
2
ג׳הרי לך דאף על גב דמקבל עליו כל האחריות אינו אלא רבית דרבנן וכן פסק הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פ"ד וז"ל נכסי יתומים מותר ליתן אותם לאדם נאמן שיש לו נכסים טובי' קרוב לשכר ורחוק להפסד כיצד אומר לו תהיה נושא ונותן בהם אם יש שם ריוח תן להם חלקם מן הריוח ואם יש שם הפסד תפסיד אתה לבדך שזה אבק רבית הוא וכל אבק רבית אינה אסורא אלא מדבריהם ובנכסי יתומים לא גזרו וכן פסקו כל הפוסקים וקרוב לשכר ורחוק להפסד אינו אלא איסורא דרבנן ואף על גב דר"ת מוקי לה לההיא מתניתין דאין מקבלין צאן ברזל ברבית דאורייתא היינו כמו שפירשו שם התוספות דמיירי שפסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה דבר קצוב בין יהיה שם שבח בין לא יהיה והיינו רבית קצוצה וכו' אבל מודה ר"ת בנדון דרש"י דלא הוי אלא איסורא דרבנן ולא פליגי לענין דינא אלא בפירושא דמתניתין וכיון שכן בנדון דידן כיון שלא התנו דבר קצוב בריוח שיתן המקבל לנותן המעות בכל שנה אין כאן רבית דאורייתא כי אם אבק רבית ומה גם עתה בנדון דידן שכתוב בשטר העסק ואם ח"ו יארע שום גניבה או שרפה אז יש לו לראובן אחריות על הקרן דאפשר לפרש דשמעון המקבל קיבל עליו אחריות יוקרא וזולא ושאר מיני הפסד אבל לא גניבה ושרפה כלל וראובן הנותן קיבל עליו כל אחריות דגניבה ושרפה דבכי האי גוונא אפי' אבק רבית ליתא לדעת הרי"בן כמו שהביאו הטור סימן קע"ז ואפילו לדברי החולקים עליו אינו אלא רבית דרבנן.
3
ד׳ואחר שזכינו לומר דלא הוי אלא רבית דרבנן נפקא מינה דלא מנכינן ליה לראובן ממעותיו מה שכבר נטל מן הריוח וטעמא דמלתא דהלכתא פסיקתא היא דרבית קצוצה יוצאה בדיינין אבל אבק רבית לא וז"ל הרמב"ם פ"ד הלכות מלוה ולוה קידם המלוה וגבה הכל מוציאין ממנו הרבית קצוצה אבל אבק רבית שהוא מדבריהם אינו גובה מן הלוה למלוה ואין מחזירין אותו מן המלוה ללוה. וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן בנדון דידן אם היינו מחשיבין הריוח שנטל ראובן בתורת קרן והיינו עכשיו מנכין אותו הסך מן הקרן הוה ליה כאלו מוציא ממנו אבק רבית שאכל כבר.
4
ה׳וראיה לזה דגרסינן בגמרא פרק איזהו נשך אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מיניה ולא מחשבינן משטרא לשטרא ובדיתמי אכל טפי נמי מפקינן ומחשבינן משטרא לשטרא אמ' רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקי' ליה בלא זוזי מאי טעמא סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא הוי אבק רבית ואבק רבית אינה יוצאה בדיינים עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים בגדולים ופרש"י אכל כשיעור זוזי בא הלוה לפנינו ואמר איני רוצה שיאכל פירות ברבית ישומו פירות שאכל ויטלם בחובו אילו הוו לי זוזי לא מסלקינן ליה השתא נמי פרי שאכל זוזי דידי נינהו מסלקינן ליה ואף על גב דאבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין הני מילי לבתר דשקלי אבל זה זריז הוא ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן אכל טפי וכו' דאבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין ולא מחשבינן משטרא לשטרא אם חייב לו מעות בשטר אחר אין העודף הזה שאכל פרעון לחוב השטר האחר דהאי אפוקי מיניה הוא מה שאכל כבר רב אשי אמר וכו' אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן וכו' פי' רש"י לא מסלקינן ליה עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו דכיון דכי אכלינהו להך לאו בתורת פרעון אכלינהו הוה ליה אבק רבית משעת אכילה ואינה יוצאה בדיינין וכי סלקוה משדה זו בלא זוזי אפוקי מיניה אבק רבית שאכל הוא וקיימא לן דהלכה כרב אשי וכן פסק רב אלפס שם בהלכות וכתב שם נמקי יוסף כל שאתה מסלקו בלא כל זוזי ואפי' מנכה זוז אחד אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע בחובו וכן פרש"י וכן עיקר וכן פסק הטור סימן קע"ב וז"ל ואי הוה מסלקינן ליה בלא זוזי הוי כאלו מוציאין ממנו שמתחלה לא אכלו בתורת פרעון חובו הלכך לא מסלקינן ליה בלא זוזי.
5
ו׳אם כן נמצא שבנדון דידן כיון שבשעה שנטל המעות שנטל לא לקחו אלא בתורת ריוח ולא בתורת פרעון חובו אם אנו מנכין אותו עתה הסך ההוא מחובו נמצא שמוציאין ממנו ומידו האבק רבית שאכל כבר מה שאין הדין כך דלא מפקינן מיניה כמו שכתבתי.
6
ז׳וא"ת תינח אם נטל ראובן מעות בתורת ריוח כדי כל החוב והשתא בעינן לסלוקי ליה בלא זוזי כלל ניחא דאמרינן סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אבל אם עדיין לא נטל שיעור חובו דלא מסלקי ליה בלא זוזי כלל דעדיין משלמי ליה שארית החוב לא מקרי אפוקי מיניה וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם פ"ו הלכות מלוה ולוה שכתב וז"ל לפיכך אם עדיין לא החזיר לו חובו ובא לגבות שכר החצר שדר בה מן החוב אם היה השכר כנגד החוב אינו מנכה לו הכל אלא כמו שיראו הדיינין שאם תסלק אותו בלא כלום הרי זה כמי שהוציא אותו בדיינין ואבק רבית אינה יוצאה בדיינין וכן בפ"ז כתב המלוה את חבירו ומשכן לו את השדה וכו' ואכל פירות כשיעור חובו אין מסלקין אותו בלא כלום וכו' וכתב עליו הרב המגיד דדעתו ז"ל שהכוונה לסלק בלא מעות כלל אבל אם נותנין לו מקצת מחובו ומנכין לו כפי מה שיראו הדיינין אין זה קרוי אפוקי מיניה וזהו שכתב בלא כלום ע"כ א"כ בנדון דידן אף על גב דמנכינן ליה מה שנטל מהריוח לא מיקרי אפוקי מיניה כיון שנשאר הרבה מן החוב.
7
ח׳ויש לומר שיש כמה חולקים בזה שהרי כתב הרב המגיד שם ודעת רש"י וקצת מפרשים שנותני' לו כל חובו משלם ואין מנכים לו כלום ולזה הסכי' הרשב"א ז"ל וכתב הה"ר יוסף קארו סי' קע"ב שדברי הרא"ש ובנו בעל הטור מטין כן וכן פסק נמקי יוסף כמו שכתבתי לעיל וכיון שכן לא שבקינן כל הני רברבת' ועבדינן כיחידאה דודאי הלכת' כרבי' דאין הדבר תלוי אלא כיון שבשעת אכילה לא אכלו אלא בתורת ריוח לא בתורת פרעון לא מסלקינן ליה ולא מנכינן ליה משום דאפוקי מיניה הוא.
8
ט׳ועוד בר מן דין בנדון דידן אפי' הרמב"ם מודה דלא מנכינן ליה מידי דעד כאן לא קאמר הרמב"ם דמנכין לו כפי מה שיראו הדיינין אלא כשעדיין שטר חוב המשכנתא עומד ועדיין לא פרע חובו שכן כתב שם פ"ו הנז' לפיכך אם עדיין לא החזיר לו חובו ובא לגבות וכו' אבל בנדון דידן שכבר פרע לו לגמרי שטר העסק ועשו חשבון ביניהם והשאר זקפו עליו במלוה נמצא שעניין אחר הוא זה ושטר' דעסקא הראשון כבר חלף הלך לו ונמחל שעבודו ומה שאכל אכל ולא מפקינן מיניה ובזה כולי עלמא מודו שהרי אפי' הרמב"ם פסק פ"ז הנז' דבמשכנתא אין מחשבין משטר לשטר פי' אם אכל פירות משדה משכנתא אחת יותר ממה שהיה החוב ההוא אין מחשבין אותו המותר לפרעון חוב השטר האחר אפילו ששני השטרות ושני החובות עדיין קיימין ולא פרע שום אחד מהם משום דהוי כמאן דמפיק מיניה כ"ש בנדון דידן שכבר שטר העסק כבר נמחל שעבודו וחלף הלך לו ונתחייב שמעון עתה מחדש בתורת הלואה וזקפו עליו במלוה ונתן לו ערב עליה דפשיטא ופשיטא דאפקי מיניה הוא ולא מנכינן ליה ממה שאכל כלל.
9
י׳וא"ת תינח דלענין דינא לא מנכינן ליה אבל מכל מקום אם תפס לוה לא מפקינן מיניה וכאן בנדון דידן הערב והיתומי' תופשים בחוב שחייבי' לראובן מה שאכל בתורת אבק רבית.
10
י״אויש לומר שכתב נמקי יוסף בפרק איזהו נשך בשם הרשב"א והרנב"ר דאפילו תפס לוה מפקינן מיניה דאי לא תימ' הכי היכ' דאכל שיעור זוזי אמאי לא מסלקינן ליה דהא תפס לו וקרקע בחזקת בעליה עומדת אלא ודאי כל שאכל מדעת הלוה אפילו תפס לוה מפקינן מיניה וכתב עוד שם כתב הרנב"ר ז"ל דכיון שכן הדבר ברור שאינו חייב להחזיר אבק רבית אפילו בבא לצאת ידי שמים כיון דמפקינן מלוה אי תפס נמצא מכל מה שכתבתי דבנדון דידן אין מקום לערב וליתומי שמעון לגרע ולנכות שום דבר מהחוב מטעם רבית. זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה:
11
