דברי ריבות ע׳Divrei Rivot 70
א׳הן אמת שבאו לפני לדין רבי שלמה אלקלעי כת אחת ורבי מאיר די ליאון ורבי משה מושודו כת אחרת ורבי שלמה הנזכר הוציא בבית דין שטר הרשאה כתוב כדין וכשורה ונתקיי' בחותמיו בבי' דין שהרשהו אחיו ר' שמואל אלקלעי לטעון ולתבוע ולעמוד בדין עם איזה נברא בעולם על נכסי עזבון רבי יהודה אלקלעי נ"ע להיות שר' יהודה הנזכר מינה לאפטרופוס על נכסיו לרבי שמואל הנזכר כנראה מתוך שטר הצואה שצוה רבי יהודה הנפטר הנז' ולכן מכח המנוי והאפטרופוסות ההוא מינה והרשה רבי שמואל הנזכר לרבי שלמה הנזכר לטעון על נכסי עזבון רבי יהודה הנזכר בכל מקום שהם ולכן טען ואמר שטינטי אחד שעושים בו מלאכת הצביעה רבי מאיר ורבי משה הנזכר אותו הבית וכל כלי הטינטי הם עזבון רבי יהודה הנפטר הנזכר והוא בחזקת יורשיו ומאי בעו ביה השיבו השותפי' הנז' ואמרו כי הם לקחו הטינטי הנזכר מיד אלמנת רבי יהודה הנפטר הנזכר שמכרה לכתובתה כמו שנראה מתוך שטר שבידם כתוב וחתום בעדי'.
1
ב׳טען רבי שלמה ואמר כי אין לאלמנה בגוף נכסי בעלה כלום אלא שעבוד בעלמא ואי בעו יורשין מסלקו לה בזוזי באופן שמכרה אינה מכר ועוד שהרי רבי שמואל אלקלעי האפטרופוס הנז' מחה במכר וכתב שטר מחאה על זה וחתם עדים כמו שנראה מתוך שטר מחאה שהוציא רבי שלמה הנז' ועוד שמכרה בפחות לפי שהיא מכרה הטינטי עם כל כליו כסף אלף וארבע מאות לבני' והוא שוה הרבה יותר ולכן מכרה בטל.
2
ג׳כיון שראו כך השותפים הנז' הביאו אנשים נאמנים ובקיאים בשומא ובפרט בענין הטינטי להיותם צבעים ויודעי' בטיבן של דברים אלו ואחר האיום והגיזום וההתראות העידו בתורת עדות איך היו נכנסים ויוצאים בתמידות באותו הטינטי כי היה להם עסק ומשא ומתן עם רבי יהודה הנפטר הנז' והיו יודעים מה טיבן של כל הכלי' הנלוים אל הטינטי והיורו' באיזה מצב היו בזמן ההוא שנמכר ולהיותם יודעים כל זה אמרו על נפשם בתורת עדו' שנמכר ביותר משויו ושאדרבה בזמן שנמכר היו תמהים איך נתנו כ"כ מעות בשבילו זה העדות העידו הרבה אנשים בקיאי' בשומא כמו שכתוב בארוכה בשטר קבלת העדו' מקויים בב"ד.
3
ד׳כיון שראה כך ר' שלמה המורשה הנז' היה מחזיר אחר עדים שיעידו שנמכר בפחות משויו להכחיש את העדים הראשונים והביא בכמה ימים שלשה כיתי עדים ואת כלם ישא רוח כי לא היה בדבריהם ממש ולא היו נוגעי' בעצמו' הענין לכן מהכח המסור אלי מאת שתי הכתות הנז' שקבלוני עליהם לדין ואחר החקירה והדרישה בכל פרט ופרט מהכתו' לעיל גזרתי אומר שהדין עם השותפים ור' מאיר ור' משה הנז'.
4
ה׳והטעם דתנן בכתובות פרק אלמנה נזונת אלמנה בין מן הארוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין רבי שמעון אומר מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין הרי דלכולי עלמא מן הנישואין מוכרת שלא בבית דין ואף על גב דקיימא לן דשלא בבית דין היינו שלא בב"ד מומחין אבל צריכה שלשה הדיוטות דהכי אמרינן בשלהי אלו מציאות אמר רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן אינה צריכה בתי דינין מומחין אבל צריכה בתי דינין הדיוטו' וכיון דבנדון דידן מכרה שלא בבית דין אפילו הדיוטות נמצא שמכרה אינה מכר.
5
ו׳יש לומר דהיינו לכתחלה דלכתחלה בעינן בית דין הדיוטות אבל בדיעבד אם מכרה בינה לבין עצמה אפילו בלא הדיוטות מכרה קיים וכן פסק הרמב"ם פרק י"ז מהלכות אישות וזה לשונו אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה בינה לבין עצמה אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים וכתב עליו הרב המגיד ודעת רבינו כדעת קצת המפרשים שאמרו שאף על פי שצריכה בית דין הדיוטות והבקיאים בשומא זהו לכתחלה אבל דיעבד אפילו בלא הם כשמכרה שוה בשוה מכרה קיים הרי שהסכימו קצת המפרשים לדעת הרמב"ם ז"ל וכן נראה מתוך סוגית הגמר' שהרי כשאמר רב יוסף אינה צריכה בתי דינין מומחין אבל צריכה בית דין הדיוטות קאי אלישנא דמתניתין דקאמר מוכרת שלא בבית דין ולשון מוכרת משמע לכתחילה נראה דמאי דבעינן לפחות בית דין הדיוטות לא קאי אלא אלכתחלה.
6
ז׳ובנדון דידן אף על גב שמכרה בינה לבין עצמה בלא בית דין הדיוטות כיון שמכרה ביותר משויו כמו שהעידו העדים ומכרה לגבות כתובתה כנראה מתוך שטר המכר וגם רבי שלמה המורשה הנז' הודה כן בפני וגם האלמנה המוכרת אמרה כן בפני ושעדיין לא נתפרעה מכתובתה משלם ולכך היו מערערים במכר וכיון שכן המכר קיים. ואף על גב שפסק ר"ח שאם מכרה שלא בבית דין הדיוטות אפילו בדיעבד מכרה בטל וכן פסק הר"אש והרמב"ן מכל מקום במקום דאיכא פלוגתא דרבוותא מי יכניס ראשו בין הרים גדולי' להוציא ממון מחזקת המחזיקים בו זה כמה ימים ושנים אדרבה נאמר קים לי כהני אשלי רברבי הרמ"בם וקצת המפרשים וגם רב אלפס מתוך לשונו בפרק אלמנה נראה דסבר כן דבדיעבד אפילו בלא ב"ד הדיוטו' ונוקי ממונא בחזקת מריה.
7
ח׳ועוד אומר לעניו' דעתי דלפום ריהטא דסוגיא משמע כפי' הרמ"בם דאמרינן פ' אלמנה ניזונת אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה כלום דאמרי לה מאן שם ליך וכו' הא לאחר מה שעשתה עשתה דבשלמא להרמ"בם דסבר דאפילו בלא ב"ד הדיוטות בדיעבד מיהו כשמכרה לאחר ניחא דלעצמה אמרינן מאן שם ליך דליכא שום בית דין לשום הקרקע ולכך לעצמה לא עשתה כלום אלא לר"ח דסבר דמיירי בבית דין הדיוטות היכי קאמר מאן שם ליך והא ב"ד הדיוטות בקיאין בשומא עד שנדחק לומר ר"ח מאן שם ליך כלומר מי החזיקך באלו הנכסים שמה שמחזיקין אותה ב"ד הדיוטות לא חשיבא חזקה וכו' כמו שהביאו באורך התוספות שם בגמרא.
8
ט׳ועוד ראיה אחרת דאמרינן שם בגמרא איבעיא להו שליח כמאן אי בטעות כל דהו בטל המקח כאלמנה דתנן מכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל או כדיינין ועד דטעי בשתות. אמר רב נחמן כאלמנה מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד והקשו התוספות אף על גב שיש להם בית דין הדיוטות מכל מקום כחד חשיב להו ובזה הולך לשיטתו דאפילו בדיעבד בעינן ג' הדיוטות וגם כשלקחה לעצמה אפילו בג' הדיוטות לא מהני אבל להרמ"בם דמהני כמו שכתבתי גם לענין זה מהני דבג' הדיוטות לא הוי בטל מקח עד דטעו בשתות ומאי דקאמר מתניתין מכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל היינו יחידה דוקא ובזה יצדק לישנא דגמרא מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד.
9
י׳מכל הני לישני משמע פי' הסוגיא כשטת הרמב"ם וקצת המפרשים ולכן ראוי לסמוך עליהם וכל שכן בנדון דידן שהוא להעמיד ממון בחזקת מריה. ואף על גב דאיכא שטר מחאה ביד המורשה שמיחה רבי שמואל האפטרופוס הנז' אינה כלום אדרבה משם ראיה ואיכא ידים מוכיחות שנתרצה האפטרופוס הנז' במכר וזה כי שטר המכירה נעשה ביום כ"ג לתמוז משנת הש"ט והמחאה היה ביום שלישי או רביעי לאלול שנת השי"ד כנראה מתוך שטר המחאה הרי שעברו חמשה שנים ולא מיחה וכיון שכן ידים מוכיחות שנתרצה במכר שהרי פסק הרמב"ם הלכות טוען ונטען פרק אחד עשר טען ואמר מפני שלא הגיע אלי הדבר שהרי הייתי במדינה רחוקה אומרים לו אי אפשר שלא יגיע לידך הדבר בשלש שנים וכיון שהגיע לך היה לך למחות בפני עדים וכיון שלא מחית אתה הפסדת את עצמך וכיון שכן בנדון דידן עם היות שהאפטרופוס עומד באנקונה ודאי שהגיע אליו הדבר בזמן שנים או שלשה חדשים כי אין מלחמה ולא שבוש דרכים לעכב הענין וכיון שלא מיחה ידים מוכיחות דסבר וקביל כל מה שכתבתי נראה לע"ד שכל מי שעיניו בראשו יאמר בנדון דידן שחזקת הטינטי הנז' עומדות בחזקת השותפים הנז' והוי המכר מכר ואוקי ממונא בחזקת מריה המחזיק בו ולא מפקינן ממונא מספיקא כל שכן שהוא ודאי או קרוב לודאי שהדין עם השותפים לטעמים שכתבתי ואמר לי לבי לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.
10
