דברי ריבות ע״אDivrei Rivot 71
א׳לאה שאירסה אביה עם ראובן ונדר לה נדוניא סך ל"ג אלפים לבנים כמנהג ק"ק פטרץ וטרם הכנסתה לחופה מת אבי לאה הנז' וצוה מחמת מיתה שתקח בתו לאה הנז' הסך שנדר לה והנותר מנכסיו שיחלקום עם אחותה רחל הנשואה ללוי בחיי אביהן הנ"ל ואחר מיתת אביהן הזקן הנז' נשאת לאה לראובן בתנאי מנהג המדינה שאם ח"ו תפטר הכלה קודם החתן בלתי זרע קיימא ממנו שירש ראובן החתן חצי הנדוניי' לבד והשאר יחזור ליורשיה ולא כתבו ללאה בכתובתה לנדונייא בתורת נכסי צאן ברזל לולי הל"ג אלפים לבנים שנדר לה אביה בשעת אירוסין אמנם הנותר שצוה בהיותו שכיב מרע שתחלקנה השתי אחיות לא נכתבו בכתובת לאה לא בתורת נכסי מלוג ולא בתורת נכסי צאן ברזל ובשעת הכנסתה לחופה ערערו קרובי לאה ואהובי אביה וטענו שראוי שיכתב גם מה שהניח לה אביה בשעת מיתה בתורת נכסי צאן ברזל וכן נשארו בפשר עם החתן ונתנו השטר מקויים ביד חכם הקהל קדוש יצ"ו להיותו בידו עד שיכתבו שטר כתובה אחר לתקן המעות ואחרי עבור ימים אחדים נטתה לאה למות וצותה מחמת מיתה שחצי נדונייתה תקח בעלה כמנהג המדינה וחצי האחר הנוגע ליורשיה כתנאי מנהג המדינה צותה שיתנו מהם לשנייתה ומהם לדודתה לחורגתה לחורבת' והשאר השארה לאחותה רחל היורשה מתנאי הכתוב' וממנהג המדינ' ומה שהניח לה אביה בעת מותו שלא נכתבו בכתוב' כנז' צותה שינתנו לבעלה ועתה אחרי פטירת לאה בלתי זרע של קיימא טוענת שניית לאה ודודתה וחורגתה הנז' לקחת מה שצותה לאה שתנתן להן.
1
ב׳ורחל אחותה הנז' טוענת שאין בדברי לאה אחותה כלום ולאו כל כמינה להפקיע אחרי מותה ירושת יורשיה כפי מנהג המדינה ותנאי הכתובה וצריך לקיים התנאי דק"ל כל תנאי שבממון תנאו קיים ואם תתקיי' צואת לאה יתבטל התנאי ואם כן אין בדברי לאה כלום.
2
ג׳גם ראובן בעל לאה טוען לקחת מה שנתן חמיו ללאה בעת מיתתו ולא נכתבו בכתובה כנזכר ורחל אחות לאה היורשת מתנאי הכתובה טוענת שגם מאותם הנכסי' נוגעים לה חציים כתנאי הכתובה אחרי שנשארו בפשר שיכתבו גם הם בתורת נכסי צאן ברזל ויש עדות ברורה על זה אם כן הוה ליה כאלו נכתבו גם הם עם האחרים.
3
ד׳ילמדנו ילמדונו מורי אם יש ממש בטענת רחל אחות לאה הנזכרת אחרי שתנאי הכתובה שחצי הנדוניא יחזור ליורשיה שיראה כוונת מנהג התנאים הנז' שלא תסוב נחלה מקרובי האשה הראויה ליורשה זולת הבעל ועקרו ירושת הבעל שהיא מן התורה ונתנוה ליורשה ולא השליטוה בחצי הנדוניא לעשות בה כטוב בעיניה ולתתה למי שתחפוץ אחרי מותה כי כל כוונת התנאי הנז' אינו אלא שיחזור הנחלה ליורשיה אחר מותה ולא שיהיה כח ביד האשה לתתם למי שתרצה שאלו היה הכח ביד האשה לא הועיל כלום התנאי הנז' כי הבעל היה מפצירה כל ימיו לתתם לו אחרי מות' והיא היתה נשמעת לו משום דאין אדם דר עם נחש בכפיפה וכמו שפסק הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל נ"ו סימן א' על דבר תקנות טוליטולה ומולינה שאין כח ביד האשה לתת דבר לאחר מיתה מכח כוונת התקנה ויראה שכוונת התקנה ההיא וכוונת מנהג התנאי הנז' הכל דבר אחד ומאת ד' תהיה משכורתכם שלמה להשיב דבר כדת מה לעשות ואם יש לחלק בין התקנה לתנאי או לא.
4
ה׳תשובה דסלקין לעילא ודנחתין לתתא ידעין דכלל גדול אמרו חז"ל אוקי ממונא בחזקת מריה והמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון שכן ממה נפשך אין לשניית לאה ולדודתה ולחורגתה בנכסי הללו כלום דלא ימנע או דין תורה במקומו עומד או תקנת טוליטולה במקומה עומדת אם דין ירושת התורה במקומו עומד אין להם כלום שדבר פשוט הוא שהבעל יורש את אשתו ואם תקנת טוליטולה במקומה עומדת אין להם כלום שאין כח ביד האשה לתת לשום נברא כלום וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ו וכיון שהם באים להוציא ממון או מיד הבעל מכח נחלה דאורייתא או מיד היורשים מכח התקנה עליהם להביא הראיה איך כונת תנאי הכתובה היא לתת כח ורשות לאשה לעשות כרצונה ולתת מתנה לאיזה שתרצה וכל זמן שלא יביאו ראיה ברורה לזה אמרינן יד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו הראיה כל שכן דלישנא דצואה משמע בדברי רחל היורשת שכן כתיב והשאר יחזיר ליורשה משמע יורשים דוקא.
5
ו׳ואף על פי שכתב ה"ר יוסף קארו נר"ו באבן העזר בסימן קי"ח וזה לשונו ומבואר שם שלא כתב הרא"ש כן אלא לפי תיבת לשון כפולה במקור בטעות לשון תקנת טוליטולה וכמו שדקדק שם מדברי התקנה ואם כן אין ללמוד מזה לתקנה אחרת שאינה כתובה באותו סגנון וכן כתב ה"ר שלמה בר צמח מקומות שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעלה יחזור מקצת הכתובה ליורשיה אם אותו מקצת רצתה האשה למוחלו לבעלה והוציא הבעל שטר מחילה מזה היא קיימ' דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד נחלה דאורייתא במקומה אנו עושים. הרי שנראה מדבריו שיש כח ביד האשה לבטל התקנה וליתן מתנה למי שתרצה יש לומר שהרי כתב הוא עצמו דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד נחלה דאוריתא במקומה אנו עושים משמע טעמא משום שאנו מעמידים בזה נחלה דאוריית' אבל בנדון דידן איכא תרתי לריעות' ביטול התקנה וסתירת נחלה דאוריית'.
6
ז׳ועוד בר מן דין דבנדון דידן סותרת במתנתה דברי התנאי שכתוב יחזיר ליורשיה ואלו מקבלי המתנה אינם יורשיה ואלו התם הבעל הוא היורש האמיתי ונכנס בכלל יורשיה ולכן מכל מה שכתבתי גמרתי אומ' שהדין עם רחל אחות לאה ולא עם שניית לאה ודודתה וחורגתה מקבלי המתנה.
7
ח׳ולענין ההפרש שנפל בין רחל אחות לאה ובין הבעל על ענין שאר הנכסים שלא נכתבו בכתובה בתורת נדונייא כמו שכתוב בשאלה. נראה לע"ד שלא נתברר בשאלה כל הצורך וזה דאיכא לעיוני אם מה שנתפשרו קרובי לאה עם הבעל על שאר הנכסים להיות להם דין נכסי צאן ברזל אם היה קודם כניסתה לחופה או היה אחר כניסתה לחופה וזה שאם היה קודם כניסתה לחופה ודאי שאם קנו ממנו וקבלם על עצמו בנכסי צאן ברזל ודאי שחייב להחזיר לרחל חציים כמנהג המדינה אף על פי שלא נכתבו דסתם קנין לכתיבה עומד אבל אם נתפשרו אחר כניסתם לחופה הפשרה והתנאי בטל ואין בדבריהם ממש ואפילו קנו מידו וכן כתב הרמ"בם פרק כ"ג הלכות אישות אם התנה עמה שירש מקצת הנכסים וכן אם התנה עמה וכו' שאם מתה בלא בנים יחזירו נכסים לבית אביה הכל קיים בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא שהנחלה הבאה לו לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא יירשנה קודם שתהא ראויה לו אבל אם התנה עמה אחר שנשאת תנאו בטל ויירשנה וכתב עליו הרב המגיד אבל משנשאת אין תנאו בירושה כלום דכיון שהירושה ראויה לו אם תמות עתה הוה ליה כאומר לא אירש את אבא שלא אמר כלום ואפילו קנו מידו וכן כתב הרמ"בן והרש"בא ז"ל.
8
ט׳וגם כתב הרא"בד על דברי הרמ"בם שכתב אחר שנישאת תנאו בטל כתב נראה לי שחסר מכאן וקנו מידו ואף על פי שקנו מידו לסלק הירושה אינו מועיל וכו'. הרי דאיכא כמה וכמה אשלי רברבי דסברי דלבתר נשואין אף על גב דקנו מניה לא מהני א"כ הדין עם הבעל שהוא היורש האמיתי ואוקי ממונא בחזקת מריה אם קנו מניה אחר נשואין זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9