דברי ריבות פ׳Divrei Rivot 80
א׳ילמדנו רבינו אם חייב ר' חיים זוננה יצ"ו הנזכר לשלם הפקדון אשר הפקד אתו או לא.
1
ב׳תשובה לדרישת והפצר' השני בעלי דינים הנזכרי' וגם שרבו עלי כמה אנשים רבים ונכבדים מק"ק מדרש הוכרחתי להיות דיין בזה הענין ולחוות דעי בו כאשר יורוני מן השמים. ולכן כדי לברר וללבן הענין היטב היטב הסכמתי אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי ואומר אני כי בהתבונני בטענות הבעלי דינים מצאתי ראיתי כי כלם מודי' שנמסרו לרבי חיים שם בסופי"אה שני מיני פקדונו' בזמנים מחולפים ולכן היה נראה לפום ריהטא שגם דיניהם מחולף כמו שאני עתיד לבאר אבל כד מעיינן ביה טובא מצינן דכלם שוים לטובה ושקולים הם ויבואו שניה' הפקדון הראשון כפי מה שבא בשאלה הוא מ"ח זהובים וק"יו אשפר' שמסר רבי שלמה מר"אגי לרבי חיים זונאנה בשוק הסוחרים ורבי חיים הנז' הביאם לביתו ושם אותם בתוך ההאראר כמו שכתוב בשאלה.
2
ג׳בזה נראה לע"ד דדבר פשוט הוא שחייב רבי חיים הנז' לפרוע הפקדון הנז' וראיה לזה דתנן במציעא פרק המפקיד הפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניה' שלא כראוי חייב שלא שימר כדרך השומרים וכו' ואמרינן בגמרא צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למעבד אמר רבא אמר רבי יצחק אמר קרא וצרת הכסף בידך אף על פי שצרורין יהיו בידך הרי דאף על גב שצררן בסודרו ומונחין על גופו כיון שאינם מונחי' לפניו כי אם לאחוריו חייב וכן פסק הרמ"בם הלכות שאלה פרק ד' וז"ל הפקיד אצל חבירו כספים בדרך להוליכם לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריכין שיהיו צרורין ומונחין בידו או קשורין כראוי על בטנו מכנגד פניו עד שיגיע לביתו ואם לא קשרן כדרך הזאת אפילו נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה וכן פסק הטור סי' רצ"א וגם רבינו ירוח' נתיב ל' כתב אף על פי שצררן צריכין להיות בידו.
3
ד׳הרי שלדברי כלם אף על פי שצרורין ומונחין על גבו חשיב פושע כיון שלא היו בפניו כל שכן בנדון דידן שהניחן בהראר על סוס אחר ולפעמי' היה הולך הסוס ההוא לפנים ולפעמים לאחור דפשיטא ופשיטא דחשיב פושע.
4
ה׳וא"ת אמאי חשיב פושע הרי נתנו במקום שהיה מביא מעות שלו וכתב הטור סי' רצ"א בשם רבי יהודה ברצלוני וז"ל ודאי כך הלכה שאין לכספים שמירה אלא בקרקע אבל כך קבלנו מרבותינו שלא נאמר זה אלא בשעה שגנבי' מצויין וכו' אבל במקום דליכא כל הני אין צריך לכסותן בקרקע אלא מניחו במקו' שמניח את מעותיו ולא עדיף מדידיה ועל זה סמכו קדמונינו וכתב הרא"ש וראוי לסמוך על קבלתו דהכי איתא בירושלמי אם נתנו במקום שרגיל להניח שלו פטור וכן כתב רבינו ירוחם נתיב ל'.
5
ו׳ויש לומר דלשון הירושלמי כך הוא הביאו האלפסי פרק המפקיד נתנן במקום שנהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב משמע מתוך הלשון דדוקא כשראוי לשמירה מהני כשנתנן עם שלו אבל כשאין ראוי לשמירה לא מהני. וכן כתב הרמ"בם הלכות שאלה פרק ד' וז"ל ואף על פי שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים וכן דקדק סמ"ג ואור זרוע וכתב המרדכי פרק המפקיד בשם אבי העזרי שכתב על הירושלמי וז"ל משמע שנהג ליתן את שלו בתיבה בחדרו ואפילו הכי בעינן מקום הראוי לשמירה דהיינו מאש וגניבה דאם לא כן מה בא לחדש אין לך משועמם שיתן את שלו במקום שאין משתמר ואפי' פשע בשלו פשיטא שלא יפסיד המפקיד דמאי חידושי' אלא שמע מינה כדפירשתי והוצרכתי לכתוב יען כי יש שפסקו דכל היכא דיהיב דיליה יהיב נמי דחברי' וכו' וכן פסק ה"ר יוסף קולון שרש קל"א דאפילו נתן שם את שלו בעינן ראוי לשמירה ומשום הכי פסק שם על מעשה שהיה ששמעון שלוחו של ראובן היו לו מעות בכיסו גם משלו גם משל ראובן משלחו ובאו גנבי' שודדי לילה וגנבו בגדו עם כיסו וחייב את שמעון משום שהיה לו להניח כיסו תחת מראשותיו או קשורה לו בזרועו ואפילו היה שומר חנם קרוב אני לומ' שהיה חייב בענין זה דאע"גב שכתב המרדכי וכו' בשם ספר החכמה בשם ר"ת דדוקא לדידהו שהיו להם בתים רעועי' כשדות אבל לדידן האידנא אין צריכין שמירה בקרקע היינו היכא שהניח בתיבתו במקום המשתמר מגנבים לדידן שאין לנו בתים רעועים אבל בכ"הג שהניח כיסו קשור בבגדו נר' דחשיב פשיע' ואפילו שומר חנם היה חייב כדמשמע מתוך לשון הירושלמי וכו' וכתב עוד ואפילו הניחם בתיבה שבחדרו כתב רבי אבי"ה שהוא חייב ואף החולקים עליו מודים דבעינן ראוי לשמירה כדמשמע מתוך לשון הירושלמי.
6
ז׳הרי שאפילו לפי הירושלמי ואפילו מונחים בתוך כיסו עם שלו פסק דחשיב פושע כיון שלא קשרם בזרועו כל שכן וקל וחומר בנדון דידן שהניחם על סוס אחר רחוקים ממנו דפשיטא דלא חשיב מקום המשתמר וכן משמע מתוך לשון הטור סי' רנ"א שהביא לשון הרמב"ם שכתב שאין שמירת כספי' אלא בקרקע ומיד כתב לשון רבי יהודה ברצלוני החולק עליו וגם הירושלמי דמשמע מיניה כיון שנתנו במקום שמניח שלו פטור ואחר כך כתב צרר המעות בסדינו והפשילו לאחוריו ונגנבו חייב עד שיהיו מונחים על בטנו בענין שיהיו עיניו עליהם תמיד ואם איתא דהירושלמי חולק גם על זה דכיון שנתנו עם שלו חשיב שמירה היה לו להביא חלוקת צרר מעות בסדינו וכו' סמוך לדברי הרמב"ם שגם הרמב"ם כתב זה הדין ואח' כך היה לו לכתו' דברי ברצלוני והירושלמי שחולק על הכל אלא ודאי זה לחוד וזה לחוד שהירושלמי לא בא למעט אלא דאין צריך שמירה בקרקע כמו שכתב הרא"ש בפסקיו פרק המפקיד שכתב הא דירושלמי דנתנו במקום שנוהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור מיירי בכפיפת אבנים דמינטר מנורא ומגנבי כמו שמיר' בקרקע אבל דין צרר מעות בסדינו לא שייך כלל לזה משום דכיון דלא חשיב שמירה כולי עלמא מודו דחייב.
7
ח׳ומה גם עתה בנדון דידן שסופו הוכיח על תחלתו שלא נעל בפני הפקדון כראוי דמיד כשנפל ההראר יצא הבוגו מתוכו אשר שם מעות הפקדון ונפל בתוך הנהר ותנן פ' המפקיד ונעל בפניהם שלא כראוי חייב ופי' נמקי יוסף ונעל בפניהם לא קאי אקטנים אלא למעות שנתנם בתיבתו ונעל שלא כראוי חייב.
8
ט׳וא"ת והא אמרינן פרק אלמנה ניזונת רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוה לדידיה נמי חמרא הוה קמסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו לאמטויי בהדן אמר ליה זיל לא עדיף מדידך משמע דכיון שמניח האדם הפקדון עם נכסיו אינו חייב עוד ויש לומר שכתב על זה הר"ן וז"ל דוקא בכה"ג דאיכא למיחש שמא יחמיץ אם יניחהו כאן הא לאו הכי לא שרינן ליה שאף על פי שהוא רוצה ליזוק בשלו אינו רשאי בשל אחרים וכן משמע מתוך לשון רב אלפס וזה שאף על פי שבגמרא דידן לא קאמר אלא אתא לקמיה דרב אשי סתם הוא כתב אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למשקליה בהדאי נשקליה דילמא מתניס נשבקיה דילמא מתקיף וכו' משמע דמשום האי טעמא אמר ליה לא עדיף מדידך הא לאו הכי לא וכמו שכתב הר"ן וכתב המרדכי על זה בשם הרשב"ם ה"ה ב' אחים ב' שותפים מה שיעשה האחד בחלקו להרויח עושה בחלק חבירו ובלבד שלא יהא פושע בדבר אבל בשיש פשיעה לית דין ולית דיין דאף על גב שמניח שם שלו חייב וכבר ביררתי שרבי חיים הנז' פשע בנתינת המעות בהראר מן הטעמי' שכתבתי ובפרט בהיות זה הסך מעט מזער מ"ח זהובים שהיה לו להניח' בחיקו או באיזה מקום מגופו שהיה מעט הכמות וכיון שלא עשה כן חייב לשלם אף על גב שנגנבו משם משום דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן פסקו כל הפוסקים זהו מה שנראה לע"ד לענין דינא הפקדון הראשון.
9
י׳אבל בפקדון השני אשר מסר לו רבי יעקב חיים שהיו שבעים זהובים וסך מה מא"שפרוש היה נראה לפום ריהט שהדין עם ר' חיים הנתבע מתרי טעמי חדא דטען רבי חיים הנתבע שר' יעקב עצמו שם המעות בתוך ההראר אם כן נראה דסבר וקביל אותה השמירה כמות שהיא והוה ליה כמי שהתנה עמו ליתנו במקום שנותן את שלו דמהניא כמו שכתב ראבי"ה. ועוד טעם שני שנראה מתוך טענות רבי חיים הנתבע באומרו שרבי יעקב קשר הפקדון בבוגו ושם אותו בתוך ההראר ושרבי יעקב הנז' יצא עמו להראות לו את הדרך אשר יצא בה מן העיר נראה לע"ד שכונתו בדברו אלו הדברים לומר שהיתה שמירתו בבעלים ולכן אפילו פשע פטור דכתיב אם בעליו עמו לא ישלם וכדאמרינן בהשואל דפשיעה בבעלים פטור וכי ישאל נדרש לפניו ולפני פניו שהוא שומר חנם אם בעליו עמו לא ישלם אפילו בפשיעה וכן פסקו כל הפוסקי' וכיון שכן בנדון דידן כיון שהיה רבי יעקב הנז' שאול לר' חיים ועוסק במלאכתו בשעת מסירת פקדונו הוי שמירה בבעלי' ופטור דהא אמרינן בגמרא האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר לימא ליה אשקיין מיא דהוי שאילה בבעלים ואי פקח הוא נימא ליה שאיל ברישא והדר אשקייך ואולי שכיון ר' חיים לכך והוא פטור.
10
י״אנראה לי שכל זה אינו שווה לו וזה דתנן אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב ותניא בגמרא היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבירה ומתה היה עמו בשעת שבירה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה וכיון שכן בנדון דידן נמצא שרבי יעקב לא היה עם רבי חיים בשעה שחל עליו חיוב שמירת הפקדון שהרי כתוב בשאלה ובטענה שר' יעקב הביא פקדונו ורבי חיים הנתבע לקחו מידו ושם אותו בתוך פיאל ואותו הפיאל בתוך פיאל אחר ואחר כך נתנו לר' יעקב אותו הפיאל ושם אותו בתוך הבוגו בתוך ההראר וכיון שכן נמצא שמשעה שמשך רבי חיים הפקדון בידו מיד נתחייב בשמירתו וכדאמרינן בגמרא כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין ואפילו לא אמר אלא הנח לפני תנן פרק השוכר את האומנין דהוי שומר חנם וכשנתעסק רבי יעקב במלאכת רבי חיים היה אחר כך ולא חשיב בעליו עמו וכן פסק הרמב"ם משך את הבהמה ואחר כך השקהו אינה שאלה בבעלים וזהו מוסכם מכל הפוסקים כלם.
11
י״בוגם לטענה הראשונה דסבר וקיבל השמירה ההיא נראה לע"ד שהיה מועיל לו אותה הטענה אם היה טוען בריא רבי חיים שנגנב ממנו עד בואו לנהר סא"מאקו אבל כיון שאינו יודע היכן נגנב אם קודם בואו שם או לאחר שעבר משם לא מהני ליה טענתא והטעם משום שבבואו שם פשע שתי פשיעות גדולות חדא דכיון שהוא הודה בפיו שכיון שנפל ההראר בנהר מיד יצא הבוגו מתוך ההראר ונפל שם בנהר הוה ליה לאסוקי אדעתיה ואיבעי ליה לעיוני אם נפל שם הפקדון דכיון דאיתרע חזקתיה דאותה קשורה הוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא מתוך כובד המעות יצא ושמא נפלו המעות בתוך היאור והיה לו לקדם באנשים לחפש אחריו ומה גם עתה שהוגד לי מפי מגידי אמת שנהר סאמ"אקו בזמן הקיץ אין בו מים וזה המעשה היה בסוף חדש סיון והיה הדבר נקל מאוד לחפש אחריו וכיון שלא עשה כן חייב דהכי אמרינן פ' השוכר את הפועלים שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב וכן פסקו כל הפוסקים.
12
י״גוראיה לזה דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שהרי כתב ה"ר יוסף קולון שרש קנ"ג על ראובן ששלח מעות לשמעון לקנות לו חיטים וכן עשה שמעון ושם החטים בבית אחד מבתי העיר ועמדו שם זמן מה ובשלוח ראובן אחר החטים נמצאו נרקבין מחמת שירדו עליהן גשמים וטוען ראובן שעל שמעון לשלם לו דמי החטים כדין שומר חנם שפשע בשמירתו ושמעון טוען דלאו פשיעה היא אלא אונס דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שירד עליהם גשמים ופסק הרב הנז' דודאי שמעון פשע שהרי הדבר ידוע דעבידי בתים דמדלפי וסתם גגים חתורים הם אצל גשמים כמו שסתם דלתות חתורות הם אצל כלב וכתב בסוף דבריו ולכל הפחות לכשירדו גשמים היה לו ללכת לבית האוצר לראות אם גשמים מדלפים על החטים וכיון שלא עשה כן אין לך פשיעה גדולה מזאת.
13
י״דהרי שכתב דחשיב פושע גמור כל שכן בנדון דידן שהרי עיניו של ר' חיים ראו ולא זר איך נפל הבוגו בתוך היאור דפשיטא ופשיטא דהוי ליה לאסוקי אדעתיה לראות אם נפלו שם ולקדם ברועים ובמקלות שהרי בנדון ההוא משום דאמרינן סתם גגים חתורים אצל גשמי' אמרינן דפשע כל שכן בנדון דידן שאין אנו דנין מכח סתמא אלא מכח ראיה גמורה שנפל בתוך היאור והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא נפלו שם המעות.
14
ט״ועוד פשיעה שנית עשה שכשהוציאו הבוגו מתוך הנהר הודה ר' חיים הנתבע הנז' שתוגר אחד וכותי אחד שהיו באים עמו חזרו הבוגו בתוך ההראר וזה חשיב פשיעה שלא היה לו להניח לכותי למשמש במקום המעות לשיתן עיניו בו לגוזלו וגם התוגר מן הדין לא היה לו להניח להשתדל ולמשמש בו אבל כיון שטען רבי חיים הנז' שרבי יעקב המפקיד הנז' והתוגר הנז' שניהם יחד קשרו הבוגו ושמוהו בהראר נראה דסבר וקביל במשמוש התוגר הנז' ולכן לא חשוב פשיעה אבל משמוש ועסק הכותי בבוגו חשיב פשיעה וראיה לזה כתב תרומת הדשן סי' של"ג ראובן הפקיד אצל שמעון מאתים זהובים ושמעון הצניעם תחת מטתו וכו' ויהי לימים ברחה תרנגולת אחת של לוי לאותו החדר ובא לוי ובקש משמעון לפתוח לו ופתח לו ועמד על הפתח ולוי נכנס וחפש התרנגולת בכל הזויות גם תחת המטה עד שמצא התרנגולת והלך לו ושמעון לא שם לבו בפעם ההוא שהיו שם הזהובי' ולזמן מועט אחר כך בא ראובן ותבע פקדונו והלך שמעון להביאו מתחת המטה ולא מצאה ונבהל וכו' ופסק שם דחשיב פשיעה במה שהניח ללוי לחפש בחדר אחר התרנגולת במקום הפקדון ואף על גב דלוי איש בנוני הוא ואינו מוחזק בגנבה כ"ש בנדון דידן דכותי הוא וסתם כותי גנב דחשיב פשיעה וכיון דחשיב פושע אף על גב שנגנב אחר כך הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב לדעת כל הפוסקים כיון דאפשר שבא האונס ההוא מחמת אותה הפשיעה שמסיבת ידיעת הכותי שהיו שם מעות השתדל בכל עוז לגנוב אותם.
15
ט״זועוד כתוב שם בתשובה הנז' ואם יטעון שמעון מאן לימא דבההיא שעתא דחפש לוי בחדרו היה שם הפקדון דלמא כבר נגנב היה על ידי אחר ובההיא גנבה לא מחייבינן כי שמרתי כדרך השומרים נראה דלא חשיב טענה דכיון דכל שומר צריך לישבע שלא פשע היאך יוכל שמעון כאן לישבע בודאי שלא פשע דילמא היה הפקדון שם עדיין בשעת שחפש לוי ונמצא שפשע שמעון בשמירתו וכן הכריח שם שצריך לישבע בודאי שלא פשע וכיון שהוא ספק הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע דמשלם.
16
י״זאף בנדון דידן ר' חיים הנז' אינו יכול לישבע שנגנב המעות קודם הגיעו לסאמאקו שאז היה פטור לגמרי כיון דסבר וקביל אותה השמירה רבי יעקב הנז' ונגנב פקדונו ודאי שהיה פטור אבל על האמת אינו יכול לישבע ואדרבה כמדומה לו שהמעות היו אז שם וכיון שכן נמצ' שבהגיעו לסאמקאו פשע כמו שכתבתי משתי בחינות והוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם נמצא כללן של דברים שהפקדון הראשון חייב לשלם הן נגנב קודם הגיעו לסמאקו הן נגנב אחר כך והפקדון השני חייב לשלמו מתוך שאינו יכול לישבע שנגנב קודם הגיעו לסמאקו. זהו מה שראיתי בזה הענין מיוסד על בנין טענות רבי חיים הנתבע מבלי השגחת שום טענ' מרבי יוסף התובע הנז' שהייתי מוסיף כמה וכמה ענינים ולהיות הדברי' ברורי' מפי סופרי' ומפי ספרים שמתי קנצי למילין וגזרתי אומר שחייב ה"ר חיים הנתבע לשלם משלם הפקדון אשר הפקד אתו. זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
17
