דברי ריבות פ״גDivrei Rivot 83
א׳מעשה היה באנקונה ראובן היה חייב מנה לאיש אחד והאיש ההוא היה חייב לשמעון ובאו שלשתם במעמד ואמר לשמעון המנה שאני חייב לך קחהו מראובן זה בעל חובי וכן קבל עליו ראובן לפרוע לשמעון בשביל האיש וקרע השטר חוב אשר היה לאיש על ראובן ונתחייב ראובן לשמעון בשטר אחר שעשה לו וכמו שמנה ימים קודם שהגיע זמן הפרעון מהחוב הנז' שהיה חייב ראובן לשמעון מצד האיש נגזר על כל מי שבידו ממון כסף או שוה כסף של שמעון שילך ויודיעהו וימסרהו לעבדי שופטי הארץ וכל זה מיתה ואבוד נכסים וכרוזא קרי בחיל ולהיות כן הלך ראובן והודיע המנה ורא' היה חייב לשמעון והתרו בו שכשיגיע זמן הפרעון שלא יפרע לשמעון כי אם לגבאי המלכות יען נלקחו כל נכסי שמעון למלכות אחר כך פשטה הגזרה על כל היהודים ממדינת פורטוגאל אשר היו אנוסים מקודם ונלקחו כל נכסיהם למלכות ונכסי ראובן עמהם מלבד כמה נפשות שנשרפו על קדושת השם ית' וראובן ושמעון הנז' נצלו ועתה שמעון תובע מראובן המנה שנתחייב לו בשביל הסוחר וטוען ראובן שכבר אנסוהו להודיע למלכות ונתעכב בידו הממון ההוא מצד המלכות שלא יפרענו לשמעון כי אם לגבאי המלכות ונחלטו כל נכסיו של שמעון עם אלו שיהיו למלכות ושמעון טוען שלסוף גם על ראובן עבר כוס הגזר' ההיא ואם נלקחו הנכסי' מידו היו נלקחים גם בעד עצמו ואין לפוטרו מלשלם לו בעד העכוב ההוא שעשו לו הואיל ועדין לא גבו מידו עד אשר גזרו גם על ראובן ועל נכסיו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה ראיתי דברי החכם השלם הפוסק ואזן וחיקר וחילק עד מקום שמחייב טבע הנוש' והעלה מדבריו שהדין עם ראובן הנתבע ואין לו לשמעון התובע עליו כלום וודאי שהדין עמו במה שכתב שאין לחייב לראובן מטעם מציל עצמו בממון חבירו וראיה לזה נראה לע"ד ששרש ועקר ויסוד פטור ראובן הנתבע אפילו לדעת רב אלפס והרמב"ם והנמשכים לשטתם דסברי דאפילו אנסוהו להביא והביא חייב בנדון דידן פטור ודין זה יוצא מהא דאמרינן פ' הגוזל ומאכיל ההוא גברא דאנסוהו כותים ואחוי אחמרא דרב מרי בריה דרב פנח' בריה דרב חסדא אמרו ליה דרי ואמטי בהדן דרא ואמטי בהדייהו אתא לקמי' דרב אשי פטירני' אמרו ליה רבנן לרב אשי והתניא אם נשא ונתן ביד חייב א"ל הני מילי היכא דלא אוקמי עלויה מעיקרא אבל היכא דמוקמיה עילויה מעיקרא מיקלא קלייה איתיביה ר' אבהו לרב אשי אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול ענבי' זה והושיט לו חייב הכא במאי עסקינן כגון דקאי בתרי עברי דנהרא וכו' הרי לך דאע"ג דכי אנסוהו ולא אוקמיה לאנס על הנכסים מעיקרא אלא הוא עצמו נשא ונתן ביד אמרינן דחייב מכל מקום היכא דאוקמיה לאנס על הנכסים מעיקרא אע"ג דאחר כך נשא ונתן ביד פטור והטעם דמשעה שהראה לאנס הנכסים הוה ליה כאלו נשרפו ומשום הא לא מתחייב דהוי גרמא בעלמא ומה שנושא ונותן אחר כך בידי' מדידהו יהיב להו וכמו שכתב רש"י ז"ל ואההיא שעתא פטור כי אמטייתו דידהו אמטו כלומר המעו' כבר הוא מהאנס כיון שיש לאל ידו ליקח אותו וכן פסק רב אלפס בהלכות וכן פסק הרמב"ם פרק שמיני הלכות חובל ומזיק וזה לשונו במה דברים אמורים שאם אנסו' להביא והביא חייב כשלא הגיע הממון לרשות האנס אבל האנס שאנס את ישראל עד שהראהו ועמד האנס על הממון ונעשה ברשותו ואנס את ישראל עד שהוליכו לו למקום אחר ואפילו הוליכו זה המוסר שהראהו הרי זה פטור מלשלם שכיון שעמד האנס בצד האוצר כבר אבד כל מה שיש לו וכאלו נשרף.
2
ג׳וכיון שכן בנדון דידן ראובן מעיקרא כשגילה הנכסי' של שמעון שהיו בידו לא נשא ונתן ביד אלא הראה להם ואמר להם שהיו בידו כך וכך נכסי שמעון מפני האונס שאנסוהו ובשביל זה ודאי שפטור לכולי עלמא דגרמא בנזיקין הוא וכל שכן בנדון דידן דאנסוהו בשביל ממון חבירו ובהיות הנכסים בזה האופן הוה ליה כאלו כבר נשרפו אפילו שהיו עדין ביד ראובן כיון שיש כח ביד האנס להוציאן מתחת ידו של ראובן וכמו שכתב הרב המגיד וזה לשונו וכן העלה הרשב"א ז"ל ועוד הוסיף בה דברי' ואמר באנסוהו להביא שהוא חייב הני מילי אם אותו הממון אינו במקום שיד האנס שולטת בו אבל אם אותו הממון במקום שיד האנס שולטת בו אפילו אינו רואהו כל שיכול לחפש ולמצא פטור ומאחר שכיון שהראה אותם הוה ליה כאלו נשרפו אפילו אם ראובן נשא ונתן ביד אחר כך הנכסים ביד האנס היה פטור כל שכן בנדון דידן שהוא לא נתן ביד אלא האנסי' לקחו אותם כנראה מתוך השאלה הרי שבבחינת מציל עצמו בממון חבירו ודאי שפטור ראובן אליב' דכולי עלמ'.
3
ד׳אבל בבחינת היות זה המעות מלוה נראה לעניות דעתי שהדין עם שמעון והטעם דכיון שהוא מלוה חייב ראובן באחריותו אפילו באונסין וכן כתב הרמב"ם הלכות שלוחים ושותפים פרק ששי וזה לשונו תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהם יהיה חצי הממון בתורת הלואה והרי המתעסק חייב באחריותו אף על פי שאבד באונס וכו' וכן כתב בתשובות מיימוניות ספר קנין סימן עשירי בשם רב אלפס אם יטעון המתעסק שאירע בו דבר שאין מתחייב בו שומר שכר כגון אונסים ישבע שבועת התורה שכך היה ומשלם מחצית הממון שהוא בתורת מלוה שאין הלוה פוטר עצמו בשום אונס וכו'.
4
ה׳ומה שכתב החכם הפוסק שכל ממון שלוקח האנס מהאנוס ויש הוכחה או אומדנ' דמוכח שבעבור הממון ההוא אשר בידו אנסוהו אז ודאי פטור האנוס בכל איזה אופן שיהיה וכו' ומזה הטעם רצה לזכות לראובן ליתא שזה הטעם לא מהני אלא בפקדון אבל במלוה לא מהני כלל וראיה לזה שכתב בתשובה מיימוני' ספר נזקין סימן י"ג על ענין לוי שהכביד עליו המושל לתובעו יותר משאם לא בא ממון זה לידו כתב שאם היה לוי שומר חנם על ממון זה ומחמתו יצא עליו קול עושר והכביד עליו המושל פטור לוי כדאמרינן בהגוזל בתר' ההוא גבר' דאפקידו גבי' כסא דכספ' וכו' וקאמ' בגמר' ואי לא אכס' דכספ' אתו ופטור שהרי הפקדון גרם לו אבל עכשיו שקבל עליו לוי למחצית לו לשלם המחצית שבא עליו מחמתו כשאר כל אונס דקיימ' לן האי עיסק' פלג' מלוה ופלג' פקדון וההוא פלג' דמלוה כל צידי אונס שיבא עליה חייב להחזיר וכו' וכן כתב המרדכי בהגוזל בתר' בשם הר"ם ראובן שקבל עיסק' מכמה בני אדם ושוב תפסו המושל עם שאר היהודי' שלו ולא השיגה ידו כדי גאולתו ולקח מן העיסקא ונתן פדיון נפשו והשיב לפוטרו לראובן מכל וכל אי אפשר מכל מה שנתן לשר דאפילו לא נשא ונתן ביד חייב הוא באונסים מחלק חצי העיסקא דהאי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ולא דמי להא דאמרינן בההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי ושקלי ליה ויהבא ניהלייהו ומסקינן דפטור אי לא אמיד דאדעתא דכסא אתו דשאני התם דש"ח הוה ולא מחייב באונסין אבל בנדון זה אפלגא דמלוה מחייב אפילו ממילא כל שכן כי שקלא ויהבא ניהלייהו.
5
ו׳הרי נראה מתוך דבריו דאע"ג שנתפס בשביל אותו הממון שבידו דהא פריך ולא דמי לההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא ומסיק דפטור אפילו הכי מחייב לראובן להיות המעות בידו בתורת מלוה וכן נראה מתוך מה שכתב הרא"ש בפסקיו פרק קמא דגיטין על ענין מעמד שלשתם שכתב ואם הנותן הוא כותי והנפקד והמקבל ישראל קנה ישראל ועוד אני אומ' אם מלוה הוא והכותי אנס והוציאו בכח מן הלוה קודם שפרע לישראל חייב הלוה לפרוע גם לישראל שהרי כבר נתחייב לישראל ואם הכותי אנס וגזל את הלוה אין הישראל מפסיד בכך ואם פקדון הוא ונכנס הכותי לבית הנפקד ונטלה בחזקה אינו חייב לשלם לישראל וכו' ודמי להא דאמרינן בהגוזל בתרא ההוא דאפקידו גביה כסא דכספא דאי לאו אינש דאמיד הוא אמרינן אכסא דכספא סליקו ופטור אבל במלוה לא שייך למימר האי טעמא דמלוה להוצאה ניתנה וכאלו אנסו ליתן לו ממון אחר.
6
ז׳הרי שחילק בין מלוה לפקדון וכיון שחולק בין מלוה לפקדון על כרחין צריכין אנו לומר דמלוה דומיא דפקדון מה פקדון דאנסוהו על אותו ממון דוקא וכמו שהביא ראיה מכסא דכספא אף מלוה איירי דאנסוהו על אותו ממון דאי לא תימא הכי לפלוג במלוה עצמה בין אנסוהו על אותו ממון ללא אנסוהו על אותו ממון אלא ודאי במלוה גופה ליכא לפלוגי ואפילו הכי קאמר במלוה דחייב משום דכיון דמלוה להוצאה ניתנה הוה ליה כאלו אנסוהו על ממון אחר כמו שכתב הוא ז"ל וכיון שכן אפי' לא נשא ונתן ביד אלא שהראה לו הממון כנדון דידן כמו שכתבתי לעיל אפי' הכי חייב כמו שכתבתי לעיל בשם המרדכי ומה שכתב עוד שראובן פטור מטעם דינא דמלכותא דינא האמת הוא שלא נתבר' מתוך דברי השאלה על מה ועל מה גזרו על נכסי שמעון שימסרום ביד שופטי הארץ אבל מתוך דברי התשובה נר' שגזרו עליו כך להיות שהיה מקדמת דנא כותי ונתיהד ובזה יש להסתפק אם מקרי דינא דמלכותא דהא איכא כמה מיני חלוקים בזה שהרי כתב הרמב"ם דכי אמרינן דינא דמלכותא דינא הני מילי הדינים הקבועים בכל מלכותו שהוא וכל המלכים שהיו לפניו הנהיגו הדברים אבל מה שהמלך עושה לפי שעה או חק חדש שהוא עושה לפי שעה לקנוס את העם במה שלא נהגו בימי האבות לא מיקרי דינא דמלכותא אין אנו דנין אותו הדין וגם צריך שיהיה הדין בדבר כללי ונוהג כן בכל מלכותו כמו שכתבו כל הפוסקים וכיון שכן בנדון דידן מעולם לא שמענו בעיר אנקונה גזרה כזאת זה כמה ימים ושני' שעמדו שם יהודים לא בזמן כבוד האפיפו' הזה ולא בזמן האחרים וגם לא שמענו שבעיר אחרת גזר כך ועוד מצינו שכתב המרדכי פרק הגוזל בתרא בשם ראבי"ה דוקא בקרקע שייך לומר דינא דמלכותא דינא וכן כתב ה"ר אליעזר ממיץ וז"ל לא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בקרקעות ובמשפטים שהם תלויין בקרקעות כגון מכס וכו' שהארץ שלו אבל אם קוצב מלכות על דבר שאינו שלו כי ההיא דסיקיריקון בגיטין או אדם שאינו חפץ לישאר בארצו לאו כל כמיניה למגזליה ולכן צריך להתיישב בדבר אי הוי דינא דמלכותא אי לא כי לא ניסיתי בעניניהם לידע ולברר אי הוי דינא דמלכותא ומי שבטיב ענינים אלו מבין יבין וידין דין זה לאשורו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
