דברי ריבות פ״דDivrei Rivot 84
א׳מעשה שהיה כך היה ב' או ג' יהודי' היו חייבים סך כך למלך ממס להטא' שקנו מהמלך יר"ה ושם א' מהם ראובן והיה שם בעיר ההיא יהודי אחר עשיר ושמו גם כן ראובן ובהמשך הזמן בא הנאזיר ושלח לאימין לתבוע הסך הנז' וקרה מקרה שהאימין פגע בשמעון אחיו של ראובן העשיר הנז' ואמר לו יש פה יהודי א' ששמו ראובן השיב שמעון אני מכירו כי אחי הוא אמר לו האימין הביאו אצלי אמר לו שמעון טיבך טובך אצלו השיב לו האימין הוא חייב למלך סך כך כששמע שמעון כך נשתנו פניו ושב לאחוריו ודחפו ופייסו בדברים באומרו שלא היה נמצ' כעת בעיר וביקש לדחות את השעה והאימין לא שמע לקול מלחשים ונתן לשמעון בבית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורי' בכבלי ברזל ויהי שם בבית הסוהר שני ימים אחר שעברו עליו שני ימים היותו חבוש בכבלי בוז ושלשלאות של ברזל ולא היה יכול עוד להיות סובל אמר שמעון לאימין האיש אשר אתה מבקש אינו ראובן אחי אלא ראובן אחר הוא שחייב למלך יר"ה אבל אחי ראובן מעולם לא נתחייב למלך וראיה לזה שאחי ראובן כינויו כך וראובן החייב כינויו כך ואין זה אחי אז הלך האימין אצל הנאזיר לראות פנקס המלך ומצא כתוב כדברי שמעון שהראובן הכתוב בפנקס לא היה אחיו כי אם אחר וכן היה האמת שהוא וחבריו עמו היו חייבים למלך ואז התיר האימין לשמעון הנזכר והוציאו מבית הסוהר ותפס לראובן החייב ולחביריו ויהיו שם בבית הסוהר עד שפרעו מה שהיו חייבים עתה בא ראובן וטען נגד שמעון ואמר לו אתה מסרתני ביד אדונים קשה והצלת עצמך בממוני ופרעתי ל"ג אלף לבנים אם כן אתה חייב לי הסך הנזכר כדין מוסר ממון חבירו ביד אנס שחייב לשלם ושמעון משיב אני לא הייתי חייב כלום לא אני ולא אחי ועם כל זה אנוס הייתי שסבלתי יסורין קשים בהיותי חבוש בבית האסורים ולא יכלתי לסבול עוד עד שדברתי האמת יורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה דסלקין לעילא ודנחתין לתתא כולי עלמא מודו דפטור שמעון ולא חל עליו שום חיוב וטעמא דמילתא דתניא פרק הגוזל ומאכיל ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב ולברר וללבן נדון דידן אציע הצעה תחלה וזה דאף על גב שכתב המרדכי פרק הגוזל ומאכיל וז"ל כולי שמעתין דאנסוהו והראה ממון חבירו דפטור היינו מחמת נפשות דוקא אבל מחמת אונס ממון היה חייב דהא עדים שחתמו שקר מחמת אונס ממון חשבינן להו רשעים ופסולים לעדות כמו גזלנים אבל מחמת נפשות כשרים וה"ה לענין תשלומין דמחמת ממון חייבין לשלם וכו' וכיון שכן נראה בנדון דידן דאנסוהו לשמעון מחמת ממון לא חשיב אונס.
2
ג׳ליתא דאונס צער הגוף ומכות חשיב כאונס דמחמת נפשות וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם פרק ח' הלכו' חובל ומזיק שכתב שאם לא יראה לו יכוהו או ימיתוהו וכן אז"ל אילו נגדו לחנניה מישאל וכו' הוו פלחי לצלמא וכו' אם כן נראה דייסורין וצער הגוף קשה יותר ממיתה וכיון שכן בנדון דידן שהיו מצערין לשמעון צער גדול כפי מה שהוגד לי ודאי דחשיב אנוס.
3
ד׳ועוד אני אומר דאף על גב דלפום ריהטא היה נראה דשמעון לא חשיב אנוס כיון שאין כוונת האונס אלא לגבות ממון ואם היה פורע שמעון הסך הנז' ממעותיו לא הוה מקפיד האנס אם היה של ראובן וכיון שכן הוה ליה כמאן דאנסוהו להראות שלו או ממון סתם והראה של חבירו דחייב ואינו פטור אלא כשאנסוהו להראות ממון פלוני ליתא דכיון שכוונת האנס לא היתה אלא לגבות החוב ממי שהיה חייב חשיב כמי שאנסוהו להראות ממון ראובן כי אותו הוא מבקש אלא שהיה טועה וחושב שאחיו של שמעון הוא החייב.
4
ה׳ואחר הצעתי זאת אומ' אני דפשיטא ופשיטא דפטור שמעון מלשלם כפשטא דברייתא שכתבתי ישראל שאנסוהו כותי' והראה ממון חבירו פטור שהרי בנדון דידן שמעון היה אנוס ואנסוהו להראות ממון ראובן החייב וגם לא נשא ונתן ביד אלא שגילה האמת והראה שראובן האחר הוא החייב וזה דלא מבעיא לפירוש רש"י והראב"ד ושאר הפוסקים דסברי דהיכא דאנסוהו כותי' להראו' ממון חבירו אפילו נשא ונתן ביד פטור ואפי' אם אנסוהו להראות ממון סתם והראה ממון חבירו אם לא נשא ונתן ביד פטור כמו שכתב בארוכה נמקי יוסף שם בהלכות על ההוא גברא דהוה מפקיד גביה כסא דכספא סליקו גנבי עלויה שקלא יהבא להו מסיק בגמרא אמ' רב אשי אי איניש דלא אמיד אדעתא דכספא אתו ופטור אפי' נשא ונתן ביד וכתב הרב"ה ז"ל שמעינן מהכא דהיכא דאנסוהו כותי' על ממון חבירו לא שנא אנסוהו להראו' ל"ש אנסוהו להבי' פטור כדרב אשי דפסקה וכן כתב ר"ח ז"ל דהבא משו' דלא אמיד אמרינן על ההוא אתו ואע"ג דנשא ונתן ביד פטרינן ליה כ"ש היכא דידיע דאנסוהו אממונא דחבריה דפטור הרי שכתב בפירוש לא שנא אנסוהו להראות אפי' אם נשא ביד פטור וליכא למימר דלצדדין קתני לא שנא אנסוהו להראות פטור כשהראה ולא נתן ביד ולא שנא אנסוהו להביא פטור אפילו כשנשא ונתן ביד דאם כן מאי שנא אנסוהו על ממון חבירו לישמועינן רבותא דאפי' אנסוהו סתם והראה ממון חבירו פטור אלא ודאי כדקאמי' דאפילו לא אנסוהו להראות ממון חבירו ונשא ונתן ביד פטור לפי סברתם דפשיטא ופשיטא דבנדון דידן פטור דאיכא תרתי לטיבותא דאנסוהו להראות ממון חבירו וגם לא נשא ונתן ביד אלא הראה ובחד מנייהו סגי אלא אפילו לדעת רב אלפס והרמב"ם ושאר הפוסקי' דסברי דאפילו אנסוהו להראות ממון חבירו אם נשא ונתן ביד חייב וכמו שכתב הרמב"ם פרק הנז' שכתב אנסו המלך למוסר זה וכו' עד שיראה לו ממון חבירו שהוא בורח מלפניו והראה לו פטור נשא ממון חבירו בידו ונתנו לאנס חייב לשלם וכו' הרי שכתב שחייב כשנשא ונתן ביד אפילו שאנסוהו להראות ממון חבירו כמו שכתב תחלה דעליה קאי וסברי נמי דאם אנסוהו להראות סתם ממון אפילו לא נשא ונתן ביד אלא שהראה לבד ממון חבירו סברי דחייב וכמו שפירש המפרש שם בהלכות ובלישנא אחרינא דקאמר בגמרא על מתניתין הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר קאמר בגמרא הכא במאי עסקינן כגון דאנסוהו כותים ואחוי ליה אחויי אדעתיה ואחוי ההוא בהדייהו ופירשו התוספו' ואין להקשות לפי זה מדאמר לקמן נאנס פטור דהתם אנסוהו להראות קרקעותיו של פלו' אבל הכא דאנסוהו להראות שלו חייב שלא היה לו להראות אותה שגזל שאינה שלו באופן דלפי סברתייהו אי איכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא חייב עד דאיכא תרתי לטיבותא חדא דנאנס להראות ממש ממון חבירו בפירוש ועוד שלא נשא ונתן ביד אלא הראה לבד.
5
ו׳גם בנדון דידן איכא תרתי לטיבותא כמו שכתבתי ששמעון זה נאנס על ממון ראובן החייב האמיתי כי אותו היה מבקש האימין ועוד שלא נשא ונתן ממון ראובן ביד אלא הראה אותו וגילה לו שהוא הוא החייב דודאי שפטור שמעון ואין לו לראובן הנתפס עליו כלום וכל מה שכתבתי הוא אף אם המעות שפרע ראובן הנתפס היה עול גמור ועלילה אבל כפי הנראה מתוך השאלה היה חייב ראובן המעות בחוב גמור וחוק מלכות וכיון שכן אפי' אם שמעון היה פורע אותם המעו' בשביל ראובן היה אפשר לומ' שהיה חייב ראובן לפרוע לשמעון כיון שהחוב ההו...... ההוא הוא מחוקי המלכות ונתפש בן עיר על חבירו וכמו שכתב הרב המגיד שם פ' ח' הלכות חובל ומזיק וז"ל ואפשר לומר שכיון שהם חוקי המלך וזה פרעם חייב לשלם אפי' לקחם המלך מזה שלא כדין ומעשים בכל יום מצאנו ראינו איזה מבני הקהל נתפש בשביל מי שחייב איזה חוב למלכות וכיון שכן וראובן חייב חיוב גמור למלכות ושמעון נתפש עליו מדינ' דמלכות' ראוי הוא שיפרע ראובן לשמעון אם פרע שמעון בשבילו כל שכן שלא נחייב לשמעון לפרוע מה שפרע ראובן למלך החוב שהיה חייב הוא עצמו לכן מכל מה שכתבתי נר' לע"ד שאין על שמעון שום טענה ותביעה לא קלה ולא חמורה והוא פטור לגמרי מכל מה שפרע והוציא ראובן הנזכר זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6