דברי ריבות פ״הDivrei Rivot 85
א׳לאה היתה נשואה לראובן ונפט' לבית עולמו וחיי לכל ישראל שבק והניח בת קטנה והנה לאה הנז' תבעה כתובת' בבית דין וגבתה כתובתה ולהיות שנשאר מעט מזער מנכסי בעלה לבתה הקטנה רצתה ברצון נפשה לתת לה במתנה גמור' מעכשיו עשרת אלפים לבנים מכתובת' וזה נוסח לשון השטר בפנינו עדי' חתומי מטה באת לאה אלמנת ראובן ואמרה לנו הוו עלי עדים וקנו וקבלו ממני בקנין גמור מעכשיו וחתמו עלי בכל לשון של זכו' ויפוי כח שבעולם ותנו לבתי להיות לה ראיה ולזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי וכו' בלי שום זכר אונס כלל ונתתי לה אגב ד' אמות קרקע במתנה גמורה מהיום ומעכשיו עשרת אלפי' לבני' מממוני ומכתובתי וכו' מתנ' עלמין דלא למהדר בה ודלא להשנאה מינה לעלם בלי שום שיור ותנאי בעולם זולת שאם ח"ו בתי הנז' תפטר לבית עולמה קודם נישואיה שתחזור לי המתנה הנזכרת ולא יזכו בה ולא במקצתה יורשי בתי הנז' וכו' ובזה התנאי נתתי מעתה ומעכשיו לבתי הנזכר' כל העשרת אלפים לבנים הנז' מתנה גמורה ובלי שום תנאי אחר בעולם ולגמור ולקיים כל הנזכר נתחייבתי בקנין גמור ושבוע' חמורה וקנינא אנן סהדי וכו' היה זה י"ח לחדש סיון שנת הש"ד וכו' ונתקיים השטר בבית דין.
1
ב׳עוד ביום י"ג לחדש תמוז שנת הש"ה ליצירה עשתה לאה הנז' שטר אחר וכתבה מתנת העשרת אלפים לבנים הנז' לבתה הקטנה בכל חיזוקי סופר בתנאי הכתוב לעיל ועוד הוסיפה בו תנאי וזה לשון השטר ועל מנת ותנאי גמור כראוי כתנאי בני גד ובני ראובן נתנה לאה המתנה לבתה הנז' שאם ח"ו תפטר לבית עולמה בתה הנז' ולא תגיע להנשא שיהיו חוזרים וכל העשרה אלפים לבנים הנז' וכל הריוח והשבח שימצ' אז מהם ללאה הנז' כו' ואף על פי שבשטר הראשון הקודם לזה שעשתה לאה הנזכרת מהמתנה מהעשרה אלפים לבנים הנז' לבתה הנז' לא נתפרש שם שאם תפטר היתומה הנזכר' ולא תגיע להנש' שיחזרו גם הפירות והריוח מהעשרה אלפים לבנים הנזכר' ללאה הנזכ' עכשיו נתרצו והסכימו הבית דין מק"ק שלום יצ"ו וה"ר פלוני אפטרופא דיתמי מק"ק הנז' וקרובי היתומה הנז' מצד בית אביה נ"ע שאם תפטר היתומה הנז' ולא תגיע להנש' שיהיה חוזר גם הריוח מהעשרה אלפים לבנים הנז' ללאה או ליורשיה כל מה שיהיה נמצ' או מהריוח ורצו כלם שהשטר הראשון ההוא וכל איזה שטר אחר בעולם שיהיה כתוב על דבר המתנה הנז' שיהיה בטל ומבוטל וחשוב כחרס הנשב' וכדבר שאין בו ממש וזה השטר לבדו ישאר שריר וקיים וכו' ולגמור ולקיים כל הנז' לעיל על הכל נטלה קנין גמור מעכשיו לאה הנז' ונשבעה שבועה חמורה בשי"ת וכו' והיה זה י"ג יום לחודש תמוז שנת הש"ה ליצירה וקיים אלו הן עקרי טופסי שטרי מתנה זו.
2
ג׳ועתה בחדש אב שנת השי"ט נפטרה בת לאה הנז' ולא הגיעה להנש' ולכן באת לאה הנז' ותובעת העשרת אלפים לבנים הנז' וגם הריוח שהרויחו בכל הזמן שעבר שעל מנת כן נתנה המתנ' הנז' ויורשי היתומה בת לאה הנז' טוענין כי אין לה כי אם העשרת אלפים לבנים לבד לא הריוח כי כן התנתה בשטר הראשון ואף על פי שבשטר האחרון התנתה שגם הריוח יחזיר אינו מועיל כלום שלא עשו קנין על כך כמו שנראה מתוך השטר שהיא עשתה קנין מהמתנה, אבל הם לא עשו קנין ולא נתחייבו בשום דבר וכבר זכו מכח השטר הראשון בריוח כיון שלא הוזכר שם שיחזרו הריוח יורנו הדין עם מי.
3
ד׳תשובה גרסינן בבתרא פרק יש נוחלין תניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ורמינהי נכסי לך ואחריך לפלוני יורד ראשון ומוכר ואוכל דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד קשיא דרבי אדרבי ודרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל דרבי אדרבי לא קשיא הא לגופה הא לפירא פי' קמייתא דקאמר השני מוציא מיד הלקוחות מיירי דמכר הגוף שאין לו לראשון אלא פירות ובתרייתא דקאמר יורד ראשון ומוכר אפירות קאי דרבן שמעון בן גמליאל ארבן שמעון בן גמליאל לא קשיא הא לכתחלה הא בדיעבד פי' לכתחלה אין לו למכור הגוף אלא אכילת פירות ולהכי קאמר אין לראשון אלא אכילת פירות דלכתחלה יכול למכרן וקמייתא דקאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון דאם לא שייר כלום לא יטול השני כלום היינו בדיעבד שאם מכר הגוף מכור הרי דלכולי עלמא בין לרבי בין לרבן שמעון בן גמליאל הנותן מתנה לחבירו אעג"ב דקאמר ואחריך לפלוני הראשון מיהא זכי בפירות אפילו לרבי וכ"ש לרשב"ג דקאמר דזכי אפילו בגוף והלכתא כותיה כמו שפסק הרשב"ם שם וכן פסק רב אלפס בהלכות דהלכה כרשב"ג.
4
ה׳ובנדון דידן שנתנה לאה לבתה עשרת אלפים לבנים ואחריה יחזרו הלבנים הנז' לעצמה אפילו רשב"ג מודה דלא זכתה בתה אלא בפירות לבד כל ימי חייה וראיה לזה דגרסי' פ' יש נוחלין ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהות אזלא למגזריה הוה קפיד עילוה אקניתיה ניהלי' כל שני חייו אזל איהו אקניי' ניהלי' לבנו קטן אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא אפי' רשב"ג לא קאמר דמה שמכר ראשון הוי מכור אלא לאחר אבל לעצמו לא פירש רשב"ם דהך איתתא שרוצה היא שאחריך יחזיר לה אפי' רשב"ג מודה דלא אקנייה לך אלא פירות ומאי דאקנית לברך לא אהני מידי אלא לפירות כל ימי חייך אף בנדון דידן שאמרה לאה הנזכרת לבתה נכסי ליך ואחריך לעצמי בין לרבי בין לרשב"ג לא זכתה בגוף הנכסים אבל בפירות מיהא זכתה כל ימי חייה וכן פסק הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק שלישי וז"ל הנותן מתנה ע"מ להחזיר הרי זו מתנה בין שהתנה להחזיר מיד בין שהתנה להחזירה לזמן קצוב או כל ימי חייו של פלוני הרי זו מתנ' בין במטלטלין בין בקרקע ואוכל פירו' כל זמן המתנה ועוד כתב שם פרק ששי כל הנותני' כל נכסיה' משתבטל המתנה ויחזרו כל הנכסים לבעלי' הראשוני' אין המקבל מתנה מחזיר פירות שאפילו נתן האדם מתנה בפירוש על מנת להחזיר כל ימי חיי פלוני הרי זה אוכל פירות כל זמן המתנה כמו שבארנו וכן פסק הטור חשן המשפט סימן רמ"א ורמ"ח וגם רבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק ראשון וכיון שכן נמצא בנדון דידן שמשע' ראשונה שכתבה לאה הנזכרת לבתה העשרת אלפים לבנים הנז' בלי שום תנאי אחר זולת שאמר' ואחריך לעצמי מיד זכתה בתה בפירות כל ימי חייה וכיון שכן נמצאו שכל פירות העשרת אלפים לבנים הנז' הם בחזקת הבת עד יום מותה וכשמתה נפלו הפירות לפני יורשיה ואין ללאה הנז' בפירות הנז' שום זכות.
5
ו׳והטעם דאף על גב דבשטר השני כתוב ואף על פי שבשטר הראשון לא נתפרש שיחזור גם הריוח וכו' עכשיו נתרצו והסכימו וכו' כמו שכתוב בשאלה מ"מ לא מהני מכמה טעמי חדא דכבר זכתה הבת משעת כתיבת השטר הראשון שהקנה לה הי' אלפים לבנים אגב קרקע מעכשיו בקנין גמור בלי שום שיור ותנאי כלל והיה זה בסיון שנת הש"ד ומאותה שעה הפירות בחזקת הבת וכבר יצאו מחזקת לאה ואין לה שום כח להתנות עליהם אחר שנה תמימה שהיה השטר השני שנכתב בחדש תמוז שנת הש"ה ומה יועילו דברי לאה על דבר שאינו שלה ואין לה שום זכות בו.
6
ז׳וא"ת נהי דלא מהני מצד תנאי לאה הנז' שאין לה כח על זה שכבר נסתלקה ופסקה כחה מאותן הפירו' משעה ראשונה מ"מ נימא דמהני התנאי הכתוב בשטר השני מצד שנתרצו ויאותו והסכימו על כך ב"ד ק"ק שלום והאפטרופוס וקרובי היתומה וי"ל דליכא למימר הכי משום דאין חבין לאדם אלא בפניו וזה דלא ימנע או כונתם בחזרת הפירו' ללאה היתה כל הפירו' ושלא יהיה רשות לבת להוציא מהם דבר בחייה או כונתם היתה מה שימצא מהפירו' בשעת פטירת הבת אם כונתם היתה כל הפירו' א"כ חוב הוא לבת להוציא מרשותה הפירות שכבר זכתה בהם שלא בפניה שאינה נזכרת בשטר כלל ועוד שהיתה קטנה ובפניה כשלא בפניה דמיא.
7
ח׳ואם לא היתה כונתם כי אם מה שימצא מהפירות אחר פטירתה גם זה הוא חוב הוא לה דתנן פרק יש נוחלין הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימינו וכן הלכתא וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלו' פ"ו וגם בגמרא א"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי בי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברתא וכיון שכן בנדון דידן אפילו הפירות הנמצאים אחר פטירת' כיון שכבר זכתה בהם חוב הוא לה להעבירם מיורשיה ממשפח' בית אביה וליתנם לאמה לאה הנז'.
8
ט׳ועוד בר מן דין ומן דין אפילו היתה זכות לה או שהיא עצמה היתה ראויה לעשותו מ"מ באופן הכתוב בשטר השני לא מהני כלל והטעם דגרסינן פרק יש נוחלין אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמר הלה אי אפשי בהן קנה ואפילו עומד וצווח ורבי יוחנן אמר לא קנה אמר רבי אבא בר מימל לא פליגי כאן בצווח מעיקר' כאן בשותק מעיקר' ולבסוף צווח ופירש רשב"ם בצווח מעיקר' מתחלה כשמסר לו השטר התחיל צווח הילכך לא קנה שאין מזכין לו לאדם בע"כ דחוב הוא לו דכתיב שונא מתנות יחיה וכו' כאן בשתק ולבסוף צווח קנה כיון דקבל השטר בשתיקה נתרצה לזכות במתנה ומאחר שזכה אין מועיל כלום להוציאה מרשותו מה שאמר אי אפשי במתנה זו עד שיתנם בלשון מתנה לאחרים או שיפקירם וכן פסק הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק רביעי וכן כתו' בהגהה אשרי פרק יש נוחלין בשם א"ז וז"ל הוא הדין בברי' אם קבל השטר ואחר כדי דבור צווח ואמר אי אפשי בה קנה ואין מועיל כלום להוצי' מרשותו מה שאמ' אי אפשי בה עד שיתנם בלשון מתנה או עד שיפקירם הרי שאחר שזכה בדבר לא מהני סילוק כי אם נתינה ממש כדין נותן מתנה מחדש ובנדון דידן כבר זכתה הבת במתנה שנה תמימה ואחר שנה צווחה ואמרו בשבילה אי אפשי בפירות אחר פטירתה אבל שום קנין ושום דרך הקנאה לא הוזכר כאן בחזרת הפירות ללאה אמה ולכן גזרתי דלא מהני כלל ונשארו הפירות בחזקת יורשי הבת. ועוד שהפירות הנז' לא היו אז בעולם ולכן אפילו היה שם קנין לא מהני דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
9
י׳וא"ת נהי דלא זכתה לאה בפירות מכח בתה מכל מקום תזכה לאה בפירות אחר שנפטרה בתה ונפלו הפירות לפני יורשי בתה ויורשי בתה כבר נסתלקו מהם כמו שכתו' בשטר השני שנתרצו קרובי היתומה מצד בית אביה שאם תפטר היתומה ולא תגיע להנשא שיהיה חוזר גם הריוח מהעשרה אלפים לבנים הנז' ללאה הנז' וכו' וכיון שכבר נסתלקו יורשיה מאותן הפירות ראוי הוא שתזכה בהם לאה ואפי' שאין כאן קנין דסילוק מהני בדבר שלא בא לרשותו של אדם עדיין וראיה לזה דגרסינן בכתובו' פרק הכותב אמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה ופי' רש"י דבזה אין צריך לשון מתנה שהרי אין לו עכשיו רשות בהן וגם כתוב בהגהה מיימונית הלכות אישות פרק כ"ג אדם שקנה קרקע ובשעת קנייה מתנה עם אשתו שלא תוכל לעכבו מלמוכרו כשירצה ונכתב בשטר, שאינה יכולה לחזור בה דנהי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מכל מקו' יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם וכן פסק רבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק א' שאדם מתנה באמירה בלא קנין בנחלה הבאה לו ממקום אחר וכיון שבנדון דידן נסתלקו קרובי הבת מהירושה קודם שבא לרשותם נימא דמהני וזכתה לאה הנזכרת בפירות הנזכרים.
10
י״אויש לומר דהא דאמרינן בכתובות נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מיירי על ההיא מתניתין דקאמר כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפרותיהן בחייך ובמותיך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה ומוקי לה בגמרא בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם וכו' ופרש"י ממקום אחר שאינה ירושת אבותיו אלא על ידי מעשיו תבא לו כגון נחלת אשתו הבאה לו על ידי נישואין והר"ן פירש יותר וכתב נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר כלומר עכשיו בשעה שמסתלק ממנה אינו ראוי ליורשה כירושת הבעל קודם נישואין אדם מתנה עליה שלא ירשנה ולאפוקי מירושת אביו דכיון שראוי ליורשו בכל שעה הרי הוא כאלו זכה בה לענין דלא סגי בסילוק אלא או במכר או במתנה ואי אפשר שהרי לא זכה בה לגמרי ולא באה ברשותו שיוכל להקנותו וירושת אשתו נמי לאחר שנשאה לירושת אביו דמיא הילכך לא משכחת לה אלא בכותב לה ועודה ארוסה.
11
י״בהרי שאין אדם יכול להסתלק מירושה הבאה לו אלא בארוסה לפי שבשעת הסילוק לא היה ראוי ליורשה אם היה מתה אבל בנשואה אע"ג דאיכא מאן דאמר דירושת אשה מדרבנן אפילו הכי לא מצי לסלוקי נפשיה ואפילו קנין לא מהני דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כ"ש בנדון דידן דקרובי בת לאה הנזכר' הם יורשים מדאורייתא דפשיטא דלא מצו לסלוקי נפשייהו דהוי כאומר לא אירש את אבא דלא מהני כיון שבשעת הסילוק ראוי ליורשו ואפילו עשו קנין הקרובים הנז' לא הוה מהני דכיון דבאותה שעה לא זכו בפירות לגמרי ולא בא לרשותם אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן פסק הרי"ף דוקא בעודה ארוסה יכול להתנות וכן פסק הרמב"ם אישות פרק כ"ג וז"ל התנה עמה שלא ירשנה הרי זה לא יירשנה וכו' בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא שהנחלה הבאה לו לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא יירשנה קודם שתהא ראוי לו אבל אם התנה עמה אחר שנשאת תנאו בטל ויירשנה וכתב עליו הרב המגיד אבל משנשאת אין תנאו כלום דכיון שהירושה ראויה לו אם תמות עתה ה"ל כאומר לא אירש את אבא שלא אמר כלום ואפילו קנו מידו וכן כתבו הרמ"בן והרש"בא וכן כתב שם בהלכותיו פרק י"ב וכתוב שם בהשגת הרא"בד וז"ל ואיך יאמר לאביו או לאחד ממורישיו דין ודברים אין לי בנכסיך אחרי מיתתך ואין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות וכן בהלכות נחלות פרק ו' כתב כן דלא מהני תנאה אלא בעודה ארוסה וכן פסק הטור ן' העזר סימן ס"ט וצ"ב וגם רבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק ה' כתב וז"ל אבל בראוי ליורשו לא מהני תנאה כגון אחר שנשאה האשה וכגון אביו או מבני משפחתו שראוי ליורשו וכן פסק הרי"בש בתשובותיו סימן ק"ב כלל העולה מדברי הוא שזכתה בת לאה הנפטרת בפירות העשרת אלפים לבנים מכח השטר הראשון מזמנו של שטר ראשון דזמנו של שטר מוכיח עליו ובשעת פטירת הבת הנז' נפלו הנכסים ר"ל הפירות הנז' לפני יורשיה ממשפחת בית אביה ואעפ"י שכתוב בשטר שנסתלקו מאותם הפירות לא מהני סילוקייהו ואפי' קנו מידם כ"ש בנדון דידן דלא קנו מידם כמו שנראה מתוך השטר זה מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
12
