דברי ריבות צ״גDivrei Rivot 93
א׳ילמדנו מורינו איזה הדרך ישכון אור מעשה שהיה כך היה ראובן היה דר בארץ ניקופול ושלחו לו משאלוניקי בגדים וכתב לו שמעון הנה אני שולח לך שמנה בגדי אלקימיי' כדי שתמכרם לשם וראובן א"ל ללוי הנה שלחו אלו שמנה בדים אלקימיי' משאלוניקי אם תרצה אותם אני אמכור לך ולוי נתרצה וקנה אות' ממנו לערך נ"ה אשפרוש האמ' בהמתנ' בעוד שנה תמימ' ובתוך זאת השנה מכר לוי אלו השמנ' בגדי' עם בגדים אחרי' לתוגר א' ואותו התוגר חזר ומכרם לכותי אחד באופן שהבגדי' אינם בעולם כי הכותי עשה מהם מלבושי' וכשהגי' השנה פרע לוי לראובן מעותיו משלם ועתה לאחר שפרעו ששה חדשים אחרים אמר לוי לראובן אותם הבגדים שמכרת אלי לא היו אלקימייאש אלא בגדי שאלוניקי והתוגר שמכרתי אותם לו לקח ממני כל כך לבנים כי אמר אלי שהיו בגדי שאלונ"יקי אני רוצה שתתנם לי השיב לו ראובן איני יודע שום דבר כי אני הראיתיך מה שכתבו אלי משאלונ"יקי שהיו אלקימייאש שאני לא נמצאתי במקום שנעשו אלו הבגדים ואיני יודע דבר אחר ועוד שעבר כמה וכמה זמן ולא אמרת אלי דבר ועבר זמן בכדי שיראה לתגר וכו' ועוד טען ראובן תן לי בגדי אם הוא בטול מקח ואקחם שהבגדים אינם בעולם ועוד כי איני מאמין לך שום דבר ממה שאתה אומר שאם אכל ממך התוגר שום דבר אולי היה בשביל בגדים אחרים שמכרת לו עמהם ואני מוחזק במעותי ואיני יודע מה שתדבר אז השיב לוי השבע לי שאינך יודע אם היו בגדי שאלוניקי השיב לו ראובן איני חייב לך שבועה מהטענות שכתבתי כי כפי מה שכתבו אלי מכרתי לך ועתה יורנו מורנו הדין עם מי ואם חייב ראובן שבועה ללוי.
1
ב׳תשובה להיות הדבר ברור וגם השואל נחוץ איני מאריך כי אם ריש מילין וראשי פרקי' וזה כי נראה לע"ד שהדין עם ראובן ואין לו ללוי עליו שום טענה לחייבו שבועה והטעם דאף על גב דגרסינן במסכת מציעא פרק המפקיד גבי ההוא אפטרופ' דיתמי דזבן להו תורא ליתמי ומסרה לבקרא לא הוו ליה כבי ושיני למיכל ומית וכו' ומסיק הלכך משתבע איהו דלא הוה ידע וכו' דמשמע התם דאפילו בספסרא חייב לישבע דלא הוה ידע וכן פסק הרמב"ן הלכות מכירה פרק י"ו וז"ל היה המוכר סרסור שלוקח מזה ומוכר לזה ואינו משהה המקח עמו ולא ידע במום זה הרי הסרסור נשבע שבועת היסת שלא ידע במום זה ויפטר וכו' וכ"פ הר"ם הביאו המרדכי פר' המפקי' על עסק ראובן שטוען על שמעון מכרת לי חפץ של זהב בתורת זהב ועכשיו שברתי החפץ ומצאתי בו בדיל ותובע ראובן משמעון שיחזיר לו מעותיו כי אינא אותו עד כדי ביטול מקח ושמעון משיב לא נדרתי לך כלום אלא כמו שקניתי כך מכרתי וגם אני כשמכרתי לך לא ידעתי שאינותיך וכו' והשיב נראה בעיני אף על גב דמכר לו סתם החפץ ולא אמ' לו של זהב הוא מכל מקום כיון דמחוץ נראה זהב וגם הדמים מודיעים אם בתורת זהב קנאו הוי מקח טעות והדרי זביני וכו' אבל אם שמעון כופר ואמר איני מאמינך שמצאת בו בדיל ועופרת נשבע שמעון שאינו יודע שהיה בו עופרת ויפטר הרי דמכל הני משמע דבנדון דידן חייב ראובן לישבע שלא היה יודע שהיו בגדי שאלוני"קי.
2
ג׳מכל מקום נראה לע"ד שהדין עם ראובן ואינו חייב שבועה וראיה לזה דגרסינן בבתר' פרק חזקת הבתים מכריז רבא ואיתימ' רב פפא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה וקא אתי כותי ואניס ליה מיניה וכו' מסיק אמימר אפילו ליכא כל הני לא מאי טעמא מידע ידיע דסתם כותי אנס הוא דכתיב אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר וכן פסק הרמב"ם הלכו' מכירה פרק י"ט וז"ל אבל אם הכותי הוא שהוציא המקח מן הלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהן אין המוכר חייב באחריותו ואף על פי שהכותי טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלה ממנו והביא עדים כותים על כך אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות אונס ובמקום שאין חיוב ממון ליכא חיוב שבועה וכן כתוב בהגהה מיימונית שם על ראובן ושמעון שהיה להן חוב בשותפו' ופרע להן הכותי עד ט"ו ליטרה כי אומר שראובן חייב לו ט"ו ליטרה וראובן כופר שאינו חייב לו מאומה ורצה לישבע לו והכותי לא רצה לקבל שבועתו ואומר שמעון שעל ראובן יש להיות כל ההפסד מפני שתביעת הכותי עליו היתה ופסק מורי ההפסד על שניה' בשוה מהא דאמימר דסתם כותי אנסא הוא וכו' ותובע ראובן שלא כדין ואפילו שבועה אינו צריך לישבע לו לשמעון. הרי שבשביל טענת כותי לא מחייבינן שבועה דבחזקת אנס הוא.
3
ד׳וגדולה מזאת מצאתי כתוב בתשובת שאלה מיימונית מספר קנין על ראובן שמכר סוס לשמעון ביין וראובן מניח היין ברשות שמעון ולאחר שהיה הסוס ברשות שמעון בא כותי אחד ואמר שהסוס נגנב ממנו ולקח הסוס ועתב שמען מעכב היין כי אמר שהיין לא יצא מרשותו ועוד שמקח טעות הוא והשיב דודאי היה מודה ראובן שהכותי לוקח כדין שהיה נגנב לו אז ודאי הוא מקח טעות אבל אם ראובן טוען ואומר איני יודע אם שלו אם לאו אז המקח קיים ולא יפסיד ראובן במה שהכותי גזלו משמעון כדאמרי' פרק חזקת הבתים בההיא דאמימר וכו' ונראה לע"ד דאפילו אין משביעין ראובן שלא ידע שהיה גנוב דתנן פרק כל הנשבעי' דאין נשבעין על טענת שמא אלא השנויין שם דמורו היתירא אבל בשאר שמא לא כ"ש בנדון זה דגרע משאר טענת שמא דמידע ידיע דכותי' אנסים הם ומסתמא הכותי משקר.
4
ה׳הרי שאפי' שהיין ביד שמעון מפקינן ליה מיניה ולא מחייבינן שבועה לראובן כ"ש בנדון דידן שראובן הוא המוחזק ולוי בא להוציא ממנו דפשיטא ופשיטא דלא מחייבינן ליה שבועה לראובן ואפי' חרם סתם לא מחרמי' דדוקא בטענת שמא חשוב מחרמינן חרם סתם אבל בטענת שמא גרוע כזה דאנן סהדי דכותי' אנסי' הם ומשקרי ודאי דלא מחרמינן חרם סתם ועוד דאיכא כמה ספיקי וספיקי דספקי כנר' מתוך דברי השאלה ועוד שלהיות שעבר כמה וכמה זמן ונעשה מהבגדים מלבושים נר' ודאי שכבר מחל על הטעות אפי' היה ישראל כמו שכתב הטור סימן רל"ב מכר חפץ לחבירו ונמצא בו מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפילו אחר כמה ימים שזהו מקח טעות והוא שלא נשתמש במקח אחר שידע המום אבל נשתמש במקח אחר שידע המום הרי זה מחלו ואינו יכול לחזור בו מכל אלו הבחינו' נר' בעיני שהדין עם ראובן ואין לו ללוי עליו לא טענה ולא שבועה קלה וחמורה ואפי' הדרת הראש ולא חרם סתם כפי מה שנרא' לע"ד ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
