דברי ריבות צ״דDivrei Rivot 94
א׳מעשה שהיה כך היה ראובן היו לו בתים רבים קנויות והשכיר בית א' מהם לשמעון לזמן ג' שנים רצופו' והתנה עמו שבתוך זה הזמן לא יוכל להוציאו מהבית עד תשלו' השלש שנים רצופו' ויקר מקרה שאחר שעבר שנה וחצי העלילו התוגרמי' לראובן עלילה אחת שבעבורה חייב ראובן מלקות כפי הדת שלהם לא מיתה ח"ו ואחר שהעלילו לראובן זאת העלילה בא ראובן המשכיר ומכר הבית שהשכיר לשמעון ללוי ועשה לו שטר מכירה ללוי שהיה מוכר לו הבית השכיר לשמעון ושילך ויחזיק בה והלך לו והחזיק בבית שנעל דלת כפי תורתינו הקדושה וא"ל ראובן ללוי הנה מכרתי לך הבית שהשכרתי לשמעון תעשה ממנה כל מה שתרצה אם תוכל להוציא לשוכר מהבית הרי טוב ואם לא תוכל להוציאו המכר הוא מכר והבית היא שלך ותקח ממנו השכירות מכאן והלאה עד תשלום יומי השכירות ולוי נתרצה על זה התנאי ונטלו קנין זה לזה ועשו שטר ביניהם כל א' לחבירו מזה הענין ועתה בא לוי הלוקח ותבע לדין לשוכר שמעון שיצא מהבית כי הוא קנה הבית והשוכר משיב הכח שיש לך הוא מכח ראובן שמכר לך הבית והוא אינו יכול להוציאני עד תשלום יומי השכירות כמו שהוא כתוב בשטר ואיני רוצה לצאת מהבית תוך זמן השכירות אלא שמכאן ואילך אפרע לך השכירות כיון שהבית היא קנויה לך ואחר תשלום ימי השכירות אצא מהבית ועתה יורנו מורנו איזה הדרך ישכון אור אם יכול לוי הלוקח להוציא לשוכר שמעון מהבית תוך זמן השכירות או לא.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שהדין עם שמעון השוכר שלא יצא מהבית עד תשלום זמנו והטעם דגרסינן במציעא פרק השואל פשיטא נפל ליה ביתא אמר ליה לא עדיפת מינאי זבנה או אורתא או יהביה במתנה אמר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה ופירש רש"י נפל ליה ביתא למשכיר אמר ליה לשוכר לא עדיפת מינאי הואיל והגיע זמנו מוציאו ואפי' בימות הגשמים דאמר ליה הלה אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ועתה אינך מוצא בית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איני מוצא בית לשכור ולא טוב שתדור אתה בפנים ואני בחוץ וכתב נמקי יוסף שם בהלכות וז"ל נראה מפירושו דבתוך זמן קבוע אינו מוציאו אפילו נפל אלא ידורו שניהם יחד או ישאר השוכר בפנים ובעל הבית בחוץ זבנה מכרה לאחר האי משכיר או נתנה או הורישה לאחר אמר ליה שוכר ללוקח לא עדיפת וכו' מי שמכרה לך לא היה יכול להוציאני ואף אתה אין כחך גדול מכחו ועוד כתב בסוף דבריו ודוקא במשכיר בסתם וכדפירשתי אבל שכרו לזמן ידוע לאו כל כמיניה לאפוקיה בגו זמניה ואפי' לצורך עצמו וכדפירש רש"י ז"ל וטעמא משום דשכירות מכירה ליומיה היא וכן כתבו כל המפרשים ז"ל וכן כתב הרא"ש בפסקיו וזה לשונו על האי סוגיא שהבאתי וכולה וכולא שמעתא איירי בסתם אבל אם שכרו לזמן ידוע אפילו אם נפלו ביתו של משכיר נראה שאין יכול להוציאו דשכירות לזמן קצוב כמכר דמי וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם מהלכות שכירות פרק ששי שכתב המשכיר בית לחבירו בסתם אינו יכול להוציאו עד שיודיעו שלשים יום מקודם וכו' ועל זה כתב נפל הבית של המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו וכו' מכר את הבית אין השני יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם שלשים יום וכו' ודבר ידוע הוא דלא שייך דין הודעת שלשים יום קודם כי אם במשכיר סתם דבמשכיר לזמן ידוע אפילו כלה הזמן בימו' הגשמים בטבת ושבט מוציאו לאלתר וכן כתב הרא"ש בפסקיו דלעיל בשם הירושלמי וכן כתוב בהגהה בהרמב"ם בפרק הנז' וכיון שכן נראה דהרמב"ם גם כן מפרש דהאי סוגיא דגמרא דנפל ליה ביתיה או זבנה או אורתה וכו' מיירי במשכיר בסתם אבל במשכיר לזמן קבוע אפי' נפל ביתו של משכיר לא יוציאנו לשוכר מביתו וכן פסק הטור סימן שי"ב וכן פסק רבינו ירוחם נתיב י"ב חלק ראשון וכן הפסק ברמזים פרק השואל וכן כתוב בתשובות הרא"ש כלל צ"ב בשם הרי"ף ובעל העיטור דכלהו סברי דסוגיא דלעיל לא מיירי אלא במשכיר בסתם אבל במשכיר לזמן קבוע אפי' נפל ביתו של משכיר לא יוציאנו לשוכר מביתו וכיון דכל הני רברבתא מסכימים לדעת אחד.
2
ג׳עתה בנדון דידן שראובן השכיר הבית לשמעון לזמן קצוב שלש שנים נדון ונאמר ומה אם כשהשכיר בסתם שיפה כחו של משכיר להוציא לשוכר מן הבית כשנפל ביתו של משכיר מכל מקום הורע כחו של לוקח או מקבל מתנה אם מכרו או נתנו דהא אמרינן דאינו יכול להוציא לשוכר... ב'... ו בנדון דידן שהורע כחו של משכיר שאפי' נפל ביתו אינו יכול להוציא לשוכר מן הבית כיון שהשכירו לזמן קבוע לא כל שכן שהורע כחו של לוקח או מקבל מתנה שאינו יכול להוציא השוכר מביתו עד תשלום זמנו ולכך אני אומר שהדין עם שמעון השוכר.
3
ד׳וליכא לדמויי נדון דידן לההיא דירושלמי שהביא המרדכי פרק השואל דרבי אסא לא קביל דברי רבי זעירא ורבי אלא דסברי שישלים השוכר זמנו כי אם כרבי אמי דסבר שיצא השוכר מיד משום שכבר פירש דלא פליגי דההיא דרבי אסא מיירי שהיתה הבית במשכנת' וכו' ולכן הורה שיצא מיד אבל המוכר מחמת דוחקו צריך להניח השוכר בבית עד תשלום זמנו וכן פסק הרא"ש בפסקיו דלעיל ובנדון דידן מוכר מפני דוחקו הוא לא משום משכנתא ולכן אין לו שום דמיון עם הירושלמי שהרי אפילו במוכר למזונות סברי רבי זעירא ורבי אלא דלא יצא השוכר ורבי אסא מודה בהו כדמפרש בירושלמי דלא פליגי כל שכן בנדון דידן דליכא משכנתא ואפילו למזונות לא מכר דפשיטא דלא יצא השוכר כל שכן דבר מן דין בנדון דידן כבר התנה המוכר עם הלוקח שיניח השוכר בביתו עד תשלום זמנו כנראה מתוך דברי השאלה מכל הטעמים האלו נראה לע"ד שהדין עם שמעון השוכר וישב בביתו עד תשלום זמן ימי שכירותו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
