דברי סופרים י״גDivrei Soferim 13
א׳עיקר השתדלות אדם בעולם הזה הוא ביראת שמים, כמפורש בכתוב מה ד' שואל מעמך כי אם ליראה, ובנידה [ט"ז ב'] דצדיק ורשע לא קאמר דחוץ מיראת שמים מקרא זה ע"ש, דצדיק ורשע תלוי ביראת שמים דמי שעושה המצות מצד הרגלו מנעוריו מצות אנשים מלומדה לא שייך לקרותו צדיק על זה, וכן לא ימלט של"י רשע לפני המקום כשיפגענו יצרו בתאוה וכיוצא, כמפורש בכתוב אך אין יראת אלקים וגו' והרגוני על דרך וגו' ונאמר את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם, שזה תכלית בריאת האדם, ושמירת המצות נכלל ביראת שמים וכמה שכתוב דהא בהא תליא ונמשך ממילא זה מזה, ובשבת [ל"א ב'] אין להקב״ה בעולמו וכו' והביאו שם עוד קרא דיראת ד' היא חכמה, היינו דשלימות הכל החכמה דהיא התחלת האצילות מאין ליש, והמדה האחרונה היא יראת שמים וזהו השער לד' שצדיקים יבואו בו כידוע, וע"כ צ"ל יראת חטאו קודמת לחכמתו כמה שכתוב באבות ואם לאו אין מתקיים ואם אין יראה אין חכמה, וזהו שהמשילו בשבת שם למפתחות חיצונות ואחר כך המשילו לדרתא והתורה תרעא, וזה נראה היפך שהיראה בפנים והתורה כשער וכן א' באבות גם כן אם אין חכמה אין יראה, אבל באמת יראת ד' עצמה היא חכמה, ובדב"ר [פי"א] חייכם כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורהכל החכמה וכל התורה בלבו מנין וכו' וזהו חכמה תתאה חכמת שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם שהוא תכלית חכמת אדם, והשגתו בעולם הזה זהו על ידי היראה שבלב לבד וע"כ מי שיש בידו תורה ולא יראת שמים דרשו עליו ביומא [ע"ב ב'] מחיר לקנות חכמה, שהתורה שלו אינו נקרא רק מחיר לקנות חכמה, כי עיקר החכמה הוא ההכרה שיש בורא, ואז ממילא יפול עליו היראה ומצד זה נקרא התורה תרעא, וכן נקראין סנהדרין יושבי שער, ובתורה השערה לתרע בי דינא, היא התרעא לדרתא והשער לד' כי הם חכמי תושבע״פ שהשם יתברך מסר התורה לידם ע״פ המשפט אשר יורוך שכבר התורה בקנין אצלם, וכמה שכתוב בקדושין(ל"ב:) שתחלה נקראת תורת ד' ואחר כך תורתו, וכל אחד (נדרים ל"ח.) במשה רבינו ע"הדהיה לומד תורה ושוחכה עד שניתנה לו במתנה, ונקראת על שמו תורת משה כאלו הוא המחדשה מלבו כאברהם אבינו ע שנעשו ב' כליותיו מעיינות נובעות תורה (בראשית רבה פס"א שוחר טוב א'), שעל ידי יראת שמים כל התורה והחכמה נתון בלבו ונובע מלבו, כי מכוון כל התורה להגיע להשגת אנכי ד' אלקיך ואז התורה והיראה בקנין בלבו תרעא ודרתא, ובתחלת הכניסה הוא להיפך:
1
ב׳והמשילו שם בשבת [ל"א סע"א] לכור חטים וקב חומטין שהוא עפר ארץ, כי התחלת היראה שמצד האדם עפר מן האדמה הוא דבר מועט שהאדם פותח כמלא מחט סדקית, וכלא חשיב נגד יראתן של מלאכים ושרפים שנהר דינור נגיד מזיעתן שמחמת תוקף היראה, ואי אפשר לבו"ד בעודו בגוף ארציי ועפריי להגיע ליראה כזו כלל וכל שכן במתחלה מה שהוא מהשתדלותו, ופתיחתו אינו אלא דבר מועט וקב הוא מדה מועטת כמה שכתוב [יבמות מ"ה א'] אקבא רקדא, [כתובות ס"ב רע"ב] רוצה אשה בקבוכו', [ב"מ ל"ח א' רוצה בקב שלו,] ואע״פ שיש מדות קטנות יותר, זה מדה קטנה החשובה קצת, וכל אחד [קדושין מ"ט ב'] י' קבין וכו', [יבמות י"ז א'] קבא רבא וקבא זוטא מיגנדר וכו’, [שבת י"א ב'] חקק קב בבקעת וכן טובי, וזהו פתיחת היראה הקודמת לחכמה עכמה פעמים דהקב״ה אומר העלה לי (שבת שם), ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעולא (תיק"ז תי' י'), ומוטב שלא העלית כיון שאינה מתקיימת, ושפת אמת אשר תכון לעד מארץ דייקא תצמח היא ארץ העליונה הידועה השער לד', דעלי' אמרו (בראשית רבה פי"ב) הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה, היא עפר שתחת כסה הכבוד שממנו הקב חומטין המתערב עם החט"ה הרומזות לכ"ב אותיות התורה שבכתב שהיא נובלות חכמה העליונה, והם ט' מדות כל אחת כלול מי' בדכורא וכן בנוקבא הרי ק"פ וקב בכור הוא א' מק"פ, הוא מתחלת כניסת שער היראה מלכות שבמלכות דנוקבא וכנס"י, וזה עפר ארץ וארץ מלחה, והיה נראה כפגם לערב עפרורית בחכמה עליונה העולה למעלה במקום שרפים ואופנים שיראתם אש בוערה ומה ליראת ילוד אשה הקלה כמות שהיא ביניהם, אבל רצון השם יתברך בכך שהוריד התורה לתחתונים והשליך אמת ארצה, וכל יניקת פמליא של מעלה הוא מתורה שבתחתונים ויראה מקטנה שבהשת'לות אדם השם יתברך בונה ממנה ואצר גדול עם פתחים גדולים כפתחו של אולם, (כדרך שאמרו שיר השירים רבה פ"ה) וכל התורה והחכמה אחר כך נתונים בלבו, ונעשה מן חמטין חיטין, המ' הרומזת למלכות מתחלפת בי' הרומזת לחכמה כידוע, ומקב נעשה כור ויראת ד' היא חכמה:
2