דובר צדק, קונטרס דובר צדק, ברכות א׳Dover Tzedek, Kuntres Dover Tzedek, Berakhot 1
א׳ בויקרא רבא (פ"ז) ובפסיקתא רבתי גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם הגליות מתקבצות בזכות משניות. פירוש כמו שכתוב (ברכות ח' א') אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. והלכה רצה לומר משניות בכל הש"ס כמו שכתוב במקום אחר((ע' רש"י סוף נדה וקידושין מ"ט.) והיינו שהוא הנהגת האדם ודרך הילוכו בהאי עלמא. וזהו על פי תורה שבעל פה שעל ידה היא הכריתות ברית כמו שכתוב((בגיטין ד"ס). והיינו שהברית רצה לומר הקיום לעד ולא יאבדו חס ושלום בעכו"ם רק כמו שכתוב בחמה שפוכה אמלוך וגו' וכמו שכתוב אני ד' השוכן בתוך טומאותם (יומא נ"ו.) וכמו שאמרו ז"ל (מגילה כ"ט.) דשכינה בגלות. והכל מדה אחת שהוא מדת מלכותו יתברך שבכל משלה גם בכל הטנופות והקליפות הוא מצד מדת המלכות שרצה יתברך בבריאת העולמות ומקום הבחירה בטוב וברע לפי שאין מלך בלא עם ועל ידי זה יהיה לו עם. ומדה זו היא השוכן עמנו גם בגלות והוא תורה שבעל פה המשולה ללילה (ע' סנהדרין כ"ד ע"א) כמו שאמרו ז"ל במדרש (שמות רבה פמ"ז ע"ש בידי משה) במשה רבינו ע"ה שלמד תורה שבעל פה בלילה. לכן התחלת תורה שבעל פה מאנשי כנסת הגדולה שהוא התחלת הגלות כמו שכתוב במקום אחר. והוא משול ללילה בכל מקום שאז השכינה עמו אנכי בצרה וכן תורה שבעל פה היא במדרגה זו. כי תורה שבכתב היא מצד אור השם יתברך בעצמותו הקודם לבריאה וכמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פ"ח) דתורה קדמה לעולם. מה שאין כן תורה שבעל פה היא מה שנובע מלב חכמי ישראל והיא נקרא בפי הרמב"ם בכמה מקומות דברי סופרים אף לדרשות הי"ג מדות וכיוצא שסופרים הם שגלו ד"ז. וזהו מצד אור השכינה הנובע בנבראים וכמו שכתוב לעיל דף א' ע"א מקונטרס זה. וד' אמות הוא מדת המקום בכל מקום כענין ד' אמות של אדם קונות ואין בית פחות מד' אמות וזה יש לו להקב"ה בעולמו שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כמש"ל דף א' ע"א. ולעתיד גם כן בחימה שפוכה אמלוך זה יהיה הקבוץ על ידי מדה זו וכמו שכתוב במגילה (כ"ט.) על פסוק אעלך גם עלה ע"ש. ובר"ה (ל"א: ע"ש) בטבריה משם עתידה לעלות. שהשכינה עולה גם כן שמתרומם מדת המלכות ובחימה וגו' וזהו למעני אעשה שעיקר הקבוץ יהיה רק למעני למען מדת המלכות שיתרומם. וזהו גם כן בזכות המשניות שהכל אחר כנ"ל. וזהו יתנו בגוים ששם המקום בגלות שדומה ללילה כנ"ל:
1
ב׳ בויקרא רבא פ' אחרי (פכ"א) איתא לעולם ישקיע אדם את עצמו משניות שאם ירתק יפתחו לו כו'. פירוש אם יסובך באיזה ענין ולא יוכל לצאת הם יפתחו לו פתח שיצא לאור כך שמעתי. ורצה לומר כידוע שהפתח והשער לד' צדיקים יבואו בו היא זו המדה הראשונה המצמצמת אורו יתברך כפי השגת הנבראים וכמש"ל דף א' קצת מזה. [וכן המשניות מצמצמים הנהגת האדם ומגדירים מעשיו] ואיתא שם עוד בויקרא רבא עמוד ברזל משנה. רצה לומר כמו עמוד ברזל שהוא משען חזק לבל יפול וכן אור המשנה שהוא גם כן אור שכינתו יתברך השוכן בתוך טומאותם והמאור מחזיר למוטב כמו שכתוב בריש איכה רבתי לבל יפול באחת הפתחים. כמו שכתוב בסוטה (כ"א א') ע"ש:
2
ג׳ ששה סדרי משנה חמשה חומשי תורה . יראה כי המקור הוא א' אלקינו כו'. וכל שמתרחקים מן המקור כך הם מתרבים בענין מים מפכים עד שנעשים למעין גדול. והראשון הוא ב' לוחות שהוא אורייתא וקב"ה כולו חד רק מכל מקום היא מדרגה למטה לכך הם ב'. ובמקום אחר ביארתי בזה התחלת התורה בבי"ת מצד בריאות העולם ועצם התחלתה בא' אנכי שהוא מצד מה שכולה חד התחלתה באל"ף ואין כאן מקום להאריך. והאבות לאומה ישראלית שגם כן כולא חד עם אורייתא וקודשא בריך הוא אבל כבר הם מדרגה למטה. וכבר כלולים מג' תחלה קודשא בריך הוא א' ואחר כך עם אורייתא כולה חד מכל מקום כבר הם ב' ואחר כך עם ישראל כולה חד מכל מקום הם ג'. והאבות הם המרכבה וכל הרכבה היא מג' כמו שכתוב אין אגודה פחות מג' (ע' תוס' סוכה י"ג.) והאמהות במדרגה למטה מאב הם ד'. והיינו כי האם המוציאה לפועל את הולד מה שאין כן האב הוא בכח. וכבר נתבאר לעיל ענין אחר בענין ד' עולמות וד' כחות שבאדם הג' הם בכח והד' הוא היציאה לפועל ולכך האבות ג' והאמהות ד'. והנה אלה הם מולידי ומוציאי לפועל האומה. והתורה היא הנהגת האומה לאחר שיצאתה לפועל ומצד הזה מה שהתורה היא הנהגת האומה היא מחולקת לחמשה חומשי תורה. שזה מדרגה למטה מאבות ואמהות. וכל הנהגה כלול מה' כמו שכתוב לעיל סוף ע"א על בה' נברא העולם הזה שהם ה' מעלות וכן ידוע מטעם חכמי הקבלה ענין ה' פרצופין הכוללים כל הנהגות העולמות והם ה' כחות שבנפש הנזכר בבראשית רבה (פי"ד). והבן זה שקבלת התורה בהר סיני שהוא עצם התורה הוא רק ב' לוחות ובהם כלול הכל וקודמת לאבות ואמהות. אבל מצד התפשטותה להנהגת הנבראים על ידי זה הוא מדרגה למטה מאבות ואמהות ומתרבות לחמשה חומשי תורה. ויש בזה דברים ארוכים בענין שבירת לוחות הראשונות ואין כאן מקום להאריך:
3
ד׳ והמשנה שהיא תורה שבעל פה שהוא במדרגה למטה הם ששה כמדת כל גשם בעל ששה קצוות והם מה למעלה [משכל האנושיי ונגדו סדר זרעים שנקרא אמונת (שבת ל"א.) שאמונה היא למעלה מן השכל] ולמטה [נגדו סדר טהרות לטהר הטמאים שהם למטה ותחתית המדרגות וזהו מה למעלה מה למטה (חגיגה י"א ע"ב) ואין כאן מקומו] וד' קצוות וזהו בתורת האדם תורה שבעל פה מה שאין כן תורה שבכתב שהוא שכל אלקי לא שייך למעלה ונשאר ה' קצוות. ואמנם באמת הששה סדרי משנה הם כלולים כי הם בכלל אחד והם גם כן ב' כמו שכתוב התוס' יו"ט (בהקדמתו למשניות) שחלוקים לב' כב' לוחות ע"ש הטעם. וי"ל כמו הלוחות הא' אנכי תקון הידיעה שכחו יתברך בכל נמצא בברואי ובמעשי העולם הזה. והב' לא יהיה לך תקון כל הקלקולים ומה שהוא היפך מן הידיעה דאנכי וכך ג' סדרי זרעים מועד נשים כנגד אנכי. זרעים בעולם להשריש אמונת אנכי בעולם שעל זה הם כל מצות הזרעים בעולם כמו שכתוב במקום אחר. וראשיתם ברכות כמו שאמרו ז"ל (ברכות ל"ה.) כאן קודם ברכה כו' שהברכה קודם הנאה היא שמכיר שהנאה זו ובריאה זו מן השם יתברך והוא המנהיג. ומועד הוא בירור אנכי בשנה [וכל המועדות זכר ליציאת מצרים וכן אנכי מתחיל אשר הוצאתיך וגו' שזהו המופת והבירור על אנכי כמ"ש הקדמונים]. ונשים הוא בירור אנכי בנפש שמצות אלו בהוצאת הנפשות והולדתם איך יהיו כפי רצון השם יתברך ולא בענין אחר זה משורש ידיעת אנכי בנפש. וסדרי נזיקין קדשים טהרות הם נגד לא יהיה בתקון הקודם למי שקלקל ולבל לקלקל. וזהו נזיקין בעולם להיות טוב לבריות הוא העדר הרע ולכך נכלל בסדר הזה מס' ע"ז גם כן וכן מס' אבות וכן אמרו רבותינו ז"ל (זחלק א' כ"ז:) כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה שהרע לבריות הוא לא יהיה בעולם. וקדשים בשנה שרוב הקרבנות תלוים בזמן, וכמו שכתוב במדרש (הובא בתשובות מהר"ם אלשקר סי' קי"ז) בטעם הקרבנות כדי להפרישם מעכו"ם ע"ש המשל ע"ד שנאמר במ"נ וביארנוהו במקום אחר. [וגם כן איתא (פסיקתא פיס' ט"ו) מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון דהקרבנות מכפרים והם לתקן הקודם מלא יהיה] וטהרות בנפש לטהר מי שנטמא ונתקלקל בטומאת הדעות בנפש כמ"ש הרמב"ם [סוף ה' מקואות]. וא"כ המשניות הם חלוקים לב' חלקים וחלוקים גם כן לג' עולם שנה נפש כאשר נחשוב אנכי ולא יהיה לחד שכן בדבור אחד נאמרו:
4
ה׳ והם גם כן ד' כמו שכתוב בב"מ (קי"ד:) בארבע לא מצינא כו' שהי' לומדים רק ד' סדרים וכן התלמוד רק ד' סדרים. ולכאורה יותר היה להם לסדר על זרעים שנוהג בא"י גם בזמן הזה וכן טהרות א' בפרק קמא דנדה (ו' ע"א) חבריא מדכן בגלילא (פרש"י חברים בגליל היו מטהרים יינם לנסכים שמא יבנה ביהמ"ק בימיהם) גם בזמן החורבן מה שאין כן קדשים דלא נהגו כלל. אבל הענין כי זרעים שהיא התחלת האמונה ועיקרה בלב איש ישראל לא לאורה הוא צריך והיא קבועה וקיימא בלב כל איש ישראל. מורשה מהאבות כנודע זה. וכן מסוף וגמר הכל שהוא הטהרה הגמורה מכל חלאת הטומאות אינה ביד השתדלות האדם בעולם הזה כלל. וכמ"ש שילהי יומא מי מטהר אתכם כו' כמ"ש ובא השמש וטהר ושמעתי פירוש וכשיבוא השמש על דרך כי שמש ומגן ד' אלקים. וכן אז"ל (ע"ז ג:) לעתיד לבוא יוציא הקב"ה חמה מנרתקה והיא שמש צדקה ומרפא [לקודם] בכנפיה לצדיקים אז יהיה הטהרה הגמורה. וזהו הראש והסוף שהם העבר והעתיד שאינם בידו של אדם. רק ההוה הוא בידו של אדם וזהו בארבע מצינו שבהם היתה יגיעת בעלי התלמוד שהרצון בו הפלפול והעיון בזה והוא השתדלות ויגיעת האדם. מה שאין כן ראשית [המחשבה] וסוף [המעשה] זהו מצד השם יתברך וכמו שכתוב במקום אחר באורך ולכך עיקרי הסדרים להשתדלות אדם רק ד':
5
ו׳ והם גם כן חמשה חומשי תורה. כי חכמה ודעת שהם קדשים טהרות אחד הם כי ממקור אחד יצאו ולכן במקור הם אחד רק קודם שמגיע למקור מצד ההלכה דרצה לומר הליכת האדם באותם המדרגות הם נראים כב'. [ועי"ל כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכלולים באחד כענין נעוץ סופן בתחלתן ולכך זרעים וטהרות אחד באמת רק זהו אחר שהגיע לסוף ולא בעת ההילוך. ולכך תורה שבכתב שהיא למעלה מן הזמן נעוץ סופן בתחלתן והם חמשה מה שאין כן תורה שבעל פה היא בזמן ולכך יש בה חדושים בזמן מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש שהיא מתחדשת בכל זמן מה שאין כן תורה שבכתב כתיבא וקיימא ולכך נקראת הלכה כנ"ל. לכך הם ששה אבל באמת היא ה' כנ"ל והולך ונכלל לד' ולג' ולב' עד שחוזר להיות א' בכללות הכל כנ"ל כי הכל חוזר למקורו הראשון מקור הכל]:
6
ז׳ בשבת (ל"ג א') אמונת זה סדר זרעים. פירוש כמו שכתוב מכות (כ"ג א') בא חבקוק והעמידן על אחת כו' שהוא המטרה אשר כל מצות התורה יכונו אליה שגם חובות הלבבות כאהבה ויראה ודבקות מטרת חפצן האמונה. [וכמו שכתוב בס' פרי הארץ פ' לך ע"ש] כי שורש לשון אמונה רצה לומר קיום כמו יתד במקום נאמן. ואהבה ויראה אינו קיים לעד לבל יזוז ממנו אפילו רגע א'. מה שאין כן אמונה רצה לומר מצות אנכי וידוע זו בכלל באמונה שלימה שיש בורא ומנהיג וכו' זהו בתמידות ויתד במקום נאמן. וכל עיקרי צרכי האדם בעולם הזה הוא בזרעים שהם קיום חייו. ע"ז באו המצות עשה ולא תעשה שבזרעים שהם להשריש בלבו כי עיקר קיום חייו הוא מהשם יתברך. וצוה ליתן הראשית מקצירה ומדגן ומעיסה להכהן שהוא עבד ד' וקודש לד' המה, כי צריך שיהיה מחשבתו בראשית מעשיו לשם ד' כמו שכתוב בזוהר כמה פעמים (ע' זח"ג ק"ח.) [ובתניא פ' מ"א ע"ש] כי הכל אחר ההתחלה. וכל מתנות העניים הם בסוף הקציר כי על ידי תחלת המחשבה לד' ניכר בסוף המעשה שאינו מייחד תבואתו לו רק נותן גם כן לעני. ושניהם מעידים על האמצע כענין לא גנזו ס' קהלת לפי שראו תחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה (ע' שבת ל':) שזה מעיד שגם האמצע דברי תורה ושאינו אומר כחי ועוצם ידי. וכן הברכות על כל הנאות הגוף, לכך נוסדו להזכיר עובר לעשייתן כי לד' הארץ ומלואה. ואז לאחר ברכה הארץ נתן לבני אדם כמו שכתוב ברכות (ל"ה ב') ורשאי ליהנות אחר כך מאחר שמכיר מתחלה שהכל מד'. [וכמו ששמעתי בזה שכך מדותיו של השם יתברך כשהאדם נותן הכל לד' השם יתברך חוזר ונותן הכל לאדם ואומר שהכל שלו אבל כשאין האדם נותן לד' שאין מכיר שהכל של השם יתברך אז אין השם יתברך נותן כלל לבני אדם ואומר כולה שלי וזה כלל גדול בהנהגותיו ואין כאן מקום להאריך ביאורו] וידיעת כך זה נקרא אמונה ופי' בירושלמי (הובא בתו' שבת ל"א.) שמאמין בחי עולמים וזורע. רצה לומר שתחלת הזריעה היא גם כן מתוך שמאמין בחי עולמים ומכיר שהשם יתברך [שהוא הנותן חיים לכל חי ולכל העולמות וממנו נצמח קיום חיותנו שהם הזרעים וקיום חיות הזרעים עצמם וזהו תואר חי עולמים] הוא המצמיח ולא בטבע לבד רק שהוא הנותן כח בטבע. ובמד' (הובא בס' נתיבות עולם נתיב אמונה פ"ב) שבשכר אמונה זכו לירושת הארץ. ומבואר על פי הנזכר לעיל כי עיקר האמונה שלד' הארץ ומלואה ומדה כנגד מדה נגד זה זכו לירושת הארץ שהארץ נתן לבני אדם וכנ"ל:
7
