דובר צדק, קונטרס דובר צדק, עירובין ג׳Dover Tzedek, Kuntres Dover Tzedek, Eruvin 3
א׳ שם (עירובין י"ג:) ג' שנים נחלקו כו'. פירוש ג' שנים הוא ג' מדרגות דחשיב להלן שהם ג' האבות אברהם יצחק ויעקב המקבילים נגד ג' מיני רע שלעומתן ג' אומות אדום ומואב ועמון. כמו ששמעתי שהם הג' מדות רעות כעס [אדום שהוא נגד לא תרצח כמו שכתבו ז"ל (זוה"ק ח"ג קצב ב') וכמ"ש על חרבך תחי' וממנו לא נשתלה מלכות בית דוד שלא היה תקונו על ידי כידוע. וכמ"ש דכעס אינו ממחנה ישראל ומלכות בית דוד רומז לכללות הכנסת ישראל כידוע כי המלך הוא העם. אבל מפלתם על ידי בית יוסף כמו שאמרו ז"ל (ב"ב קכ"ג:) כי הוא היפך הכעס כמו שכתוב במקום אחר ואין שתילת הכנסת ישראל ממחנה ישראל מזה וכשז"ל ביבמות (ע"ט.) ג' סימנים כו' שהם כולם נגד עשו שרומז בג' אותיותיו היפך זה. והם ג' פעמים שנזכר מחייתו כמ"ש((מגילה ז'.) ואין כאן מקום להאריך] וגאוה [מואב כמ"ש שמענו גאון מואב גא מאוד וגו' וממנו נשתל בישראל ותיקונו דוד המלך ע"ה שאמר ואנכי תולעת ומשפיל עצמו על כבוד קונו] ושקר [עמון ולכך קראתו בן עמי שהוא העלמת האמת. ומכל מקום אז"ל((נזיר כ"ג:) שקבלה שכר ע"ז. כי יש שקר טוב ובגין דא מותר לשנות (ע' ב"מ כ"ג:) וגם שזהו מצד בריאת העולם דלכן נקרא עלמא דשקרא (ויקרא רבה פכ"ו) שכל העולם הזה כן. ולפיכך לא נשתלה עד רחבעם שהוא אחר בנין בית המקדש ושלמה המלך ע"ה הרומז למשיח אחר כך הוא זביחת היצר לגמרי ואז נסתלק עלמא דשקרא ורחבעם תיקונו לכן אחז באמת ועזב עצת הזקנים] וג' מדות אלו לא נתקנו עדיין לגמרי עד עת קץ. לכן לא זכו בני ישראל אז לנחול ג' אומות אלו ולעתיד יזכו גם להם כמו שאמרו ז"ל [בראשית רבה פמ"ד] ולא יתעסקו עוד בסביבת ההר. [כמ"ש (סוכה נ"ב.) הצדיקים נדמה להם כהר]:
1
ב׳ והנה אז"ל (סנהדרין צ"ג ע"ב) וד' עמו שהלכה כמותו. שלכוון הלכה לאמיתה צריך להיות בקרבו קדוש וד' עמו ממש בלי שום נגיעה לגופו כלל. אז יוכל לכוון אמתות הלכה והוא מדרגת הלל שאמר ברוך ד' יום יום כו' כמ"ש בביצה (ט"ז.) ובויקרא רבה((פל"ד) דאזל למגמל חסד עם הדא עלובתא שממש כמו זר נחשבו לו. מה שאין כן שמאי היה צריך להכניס קדושה בכל דבר מאכל שאכל בכל יום על ידי כבוד שבת ולא נחשב בעיניו האכילה קדושה כגמילת חסד. והבירור על וד' עמו היא נקיות בג' ראשי מדות אלו שהמדות רעות כולם הוא מצד החומר והנגיעה להנאת עצמו. וזהו הווכוח של ג' שנים שבכל מקום בדרז"ל רומז על היקף סדר שלם כמו השנה המקפת סדר שלם כידוע לשון שנה על שם משנה שחוזר ושונה סדר אחר על כל מדה. השלימו היקף שלם בכל חלקיה ופרטיה עיון גמור עד שלסוף ג' שנים נתברר הב"ק ומן השמים הוכיח שד' עם בית הלל והלכה כמותן. [ורומז בת קול ששכל האדם נלאה להשיג אמיתית המדרגה לולי עזר השם יתברך לומר זה הדרך לכו בה רצה לומר שזה האמת] לפי שנוחין היה זהו העדר כעס. ועלובין העדר גאוה. ושונין דבריהם ודברי ב"ש ואין מעלימין דברי שכנגדן כדרך החפץ בניצוח זהו העדר השקר. ולא עוד אלא כו' היא השלימות הגמור הקיים לעד כמדת דוד המלך ע"ה חי וקיים לעד (כמו שכתוב ר"ה כ"ה.). כי אלו נגד ג' אבות כמו שכתבתי לעיל אברהם איש חסד היפך כעס. ויצחק יראה כמו שכתוב בהקדמת הזוהר (י"א ב') ביראתך דא יצחק (ע"פ הגי' בזוה"ק ח"ג ח' ע"ב עי"ש) היפך גאוה כמו ששמעתי דעיקר יראה הכרת החסרון וכמו שכתוב עקב ענוה יראת ד'. ואמת ליעקב היפך שקר. ודהמלך ע"ה רגל רביעי שבמרכבה מדתו שלום היפך מחלוקת ולשון הרע שהם בעלי ריב דוד. כי מלכות הוא לעשות שלום בעולם וכמ"ש ויקרא לו וגו' שר שלום. ואמרו (יבמות ס"ה ע"ב ויקרא רבה סופ"ט) גדול השלום כו' ואין הגליות מתקבצות כו' וכל התפלות וברכות חותמין בו שזה האחרית של כל השלימות והאחרון שבמרכבת שלימות הבריאה. והם הד' מלאכים שאמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ח) בשעת בריאה חסד וצדק שהם טוב לבריות וטוב לשמים והם מדות אברהם ויצחק ואומרים יברא שכולו טוב. והפסולת יצא בישמעאל ועשו כדי שהנשאר יהיה כולו זך ונקי, ואמת ושלום אומרים אל יברא שכולו בהיפך כי לא נבדל הפסולת מהם וגם הפסולת בשם ישראל יכונה ואין משתלח חוץ ממחנה ישראל. והשליך אמת ארץ זהו יעקב ראש האומה והוא על ידי התורה דכתיב בה אמת (כמ"ש ע"ז ד':) והיא מארץ תצמח. ועל ידו יהיה בירור השלם ויגיעו לאחרית שלימות האומה בימי משיח שיבוא לעשות שלום ועל ידי התורה דכתיב בה וכל נתיבותיה שלום. הנתיבות הם הדרכים הצרים הידועים רק לשרידים אשר ד' קורא:
2
ג׳ וזהו ולא עוד כו' שזהו תוקף השלום שביניהם וכמו שכתוב ביבמות (י"ד:) על זה האמת והשלום [זה תלוי בזה זה ראשון וזה אחרון כנ"ל וכמו שאמרו חז"ל (קידושין ל' ע"ב) את והב בסופה השלום הוא בסוף ובאחרית הימים. אבל נמשך ממילא מן האמת אלא שצריך המשך זמן עד לסוף לזה] אהבו שהיו נוהגין אהבה ואחוה זה עם זה להקדים דברי חבריהם אף על פי שהללו מטהרין והללו מטמאין. ובירור זה היה בפלוגתא דראשו ורובו בסוכה ושולחנו תוך הבית (סוכה כ"ח.). כידוע דסוכה הוא הבטחון הגמור והחסיון בצל ד' הסוכך עליו ושאין ברשותו כלום רק הכל בידי שמים. ושולחנו הוא קיום החיים תוך הבית זהו כענין שאז"ל (ברכות ל"ג:) חוץ מיראת שמים. דקיום החיים נותן הבחירה ביד האדם אבל בית שמאי אומרים דבאמת הכל בידי שמים וכמו ששמעתי בזה דגם כדפי הנראה בעולם הזה הוא אמת דחוץ מיראת שמים מכל מקום לא זו הדרך ישכון אור הבוטח בשם ד' באמת. ולא קיימת מצות סוכה מימיך אם נהגת כן. כי באמת גם היצר מהשם יתברך כענין ואתה הסיבות וגו' (כמ"ש ברכות ל"ב ע"א) ולעתיד שיבוער היצר יתבררו דברי בית שמאי. וזה יהיה כשיבוא בן דוד לעשות שלום בעולם וגר זאב עם וגגו'. כי עיקר המחלוקת שבין בני אדם נמשך [מצד המחלוקת שבדברי הלכה שהוא] מצד התחלקות הגבולים של הנבראים שכ"א גבול נפרד בפני עצמו. אבל מצד הבירור הגמור שהכל בידי שמים אז יהיה מדרגת אלו ואלו דברי אלוקים חיים [שהוא מדרגת ר"מ כנז"ל] ואין מקום למחלוקת. אבל עכשיו [לא נקבע הלכה כר"מ כנז"ל וכן] הלכה כבית הלל. ונמצא ענין מחלוקת זו דסוכה אדרבה ב"ש אחזו במדת דוד המלך ע"ה האמיתית. ובית הלל אומרים להיפך ואפילו הכי בכאן היה הבירור הגמור [דייקא. וכך היא המדה] שזהו רק מצד החכמה שבית הלל אומרים כפי ההלכה הראוים להילוך והנהגת העולם. אבל נקודת חיים שבלבם היה דבוק בשלום מדת דוד המלך ע"ה באמת. ובו באותו מקום דוקא נתבררו דבריהם בזה גם כן שאחזו בשלום מדת דוד המלך ע"ה והקדימו דברי ב"ש לדבריהם והבן זה היטב:
3
ד׳ וזה ענין מחלוקת אם טוב יותר שנברא. (עירובין שם) כי ענין נברא שהוא נפרד בפני עצמו וניכר לנברא שהוא דבר אחר וחלוק מן הבורא שהוא המייחד הכל. וענין שלא נברא היינו שהכל במקורו [וכשחוזר למקורו הוא כמו שלא נברא] וב' המדרגות אמת וכנז"ל שזהו מדרגת ר"מ וחכמים. וזה עצמו ענין קודשא בריך הוא ושכינתיה הנזכר לעיל למעלה ראש יעויין שם בדברינו [וזהו יסוד מס' עירובין שיסודה לעשות מרשות הרבים רשות היחיד וכל הלכותיה לברר דבר זה באו] וחקרו איזה טוב יותר. והוא עצמו המחלוקת דשולחנו תוך הבית אם יצאו ידי סוכה. ולשון איזה נוח יותר רצה לומר ממה יש ניחא לאדם יותר אם הנייחא היא ממדרגת שלא נברא שישים אל לבו מלא כל הארץ כבודו באמת גם עכשיו כעד שלא נברא העולם באין חוצץ מאומה ומזה הוא הנייחא הגמורה לאדם [באמת וכמו שכך נמנו וגמרו] או אדרבה הנייחא הוא כאשר הבחירה בידו והוא בוחר חיים:
4
ה׳ וענין שנחלקו בזה ב' שנים ומחצה. כי איתא בשבת (פ"ט ב') כל זמן עבדות האדם י"ב שנים ומחצה ע"ש החשבון שבהם יש מקום לחטוא ובהם צריך יגיעה לנצח והם חמשה פעמים ב' שנים ומחצה. כי ידוע מ"ש בבראשית רבה (פרשה י"ד) שחמשה מדרגות בנפש והם נפש רוח נשמה חיה יחידה, נפש רוח ונשמה היא מחשבה דבור ומעשה כמו שכתבתי בכל זה במקום אחר באורך. המעשה בכבד שהוא מלא דם והדם הוא הנפש. והדבור בלב כמ"ש ודובר אמת בללבו ושם משכן רוח חיים כידוע וכן תרגם אונקלוס לרוח ממללא כי הדבור ברוח. והנשמה היא הנעלמת כמ"ש בפרק קמא דברכות (ו'.) והוא המחשבה שבמוח. שמה שבלב כבר יש בו גילוי כי מקום ההרגשה בלב וההרגש היא התגלות. מה שאין כן חכמה שבמוח הוא נעלם ועדיין לא קיימא לשאלה אלא מבינה דאיהי לבא ותמן הלב מבין משם והלאה קיימא לשאלה שכבר היא בגלוי להרגשת המרגיש והוא נגלה למרגיש לכן קיימא לשאלה. אבל החכמה שבמוח היא הנשמה שרואה ואינה נראית רצה לומר שאינה מורגשת כלל אף בראיות הלב כענין ולבי ראה הרבה. וזהו ויפח באפיו נשמת חיים והאף בראש נמשך מן המוח. וכל אלו השלשה הם בירורים ומדרגות בעצם האדם שצריך לייגע עצמו לתקן ג' כחות אלו שיהיה רק לרצון השם יתברך . אבל ב' הכחות חי' יחידה הם המקיפים לאדם רצה לומר שאחר שנשלם בפנימיות וחיצוניות כחותיו שאין חפץ מה שזולת רצון השם יתברך צריך שידע שגם כל מה שמקיף אותו רצה לומר כל מה שחוץ ממנו ומרצונו הכל הוא רצון השם יתברך בלבד. ומרגיש חיים הנצחיים בכל מקיפו במדרגת כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי (כמ"ש סנהדרין ל"ז.) והוא ירגיש בלב חיים האמיתים בכל המקיף אותו מעולם ומלואו שאינו מקיף אותי אלא חיי עולם אשר נטע השם יתברך בעולם מכח ורצון השם לבד. והנה יש שני מיני הקיפים לאדם לבוש ובית והלבוש הוא המקיף הראשון שסביב גופו. והנה כך יש לבוש לכחות הנפש בזה העולם והם ככל עניני העולם וצריך שיעשה לו לבוש של חיי עד. היינו שמה שהוא מלובש בו במה שהנפש מלובשת בכחות מעניני זה העולם כולו הכל הוא רק אור השם יתברך וזה מדרגת חי'. וקנין בית רצה לומר מקום קבוע המקיפו. כענין ששמעתי על גמ' דבכורות (ח' ע"ב) בני לן ביתא באוירא דעלמא, כי באמת בית של נפשות הישראלי הוא באוירא דעלמא שאין לו תפיסה בשום דבר. והמקום קבוע הוא אוירא דעלמא [שאינו שום מקום קבוע כלל זהו קביעותם] וזהו ענין בית עולמים שביארנו למעלה שמדרגת מקדש הוא היחוד הגמור או הכולל יחד כל הברואים שהכל חוזר להיות אחד שהוא אור המקיף. וכאשר הוא כענין זה אז נקרא בית מכון לשבתך עולמים כי המקום קבוע לבית ישראל אי אפשר אלא בענין זה. וזהו מדרגת יחידה שהוא כ"כ מרגיש אמיתות היחוד הגמור עד שאינה אלא יחידה בעולם. והדברים ארוכים לא עת האסף בזה יותר:
5
ו׳ והנה לברור כל הדרגה שיוקבע אצלו כעמוד חזק. קבעו חז"ל כמו שכתוב בחולין((כ"ד.) כל תלמיד שאינו רואה סימן יפה במשנתו שלשה שנים שוב אינו רואה. כידוע שבתלתא זימני הוי חזקה ושנה היא היקף שלם של ימים. ובשלשה הוי חזקה נמי לאידך גיסא שאם רואה סימן יפה הוא מבורר לטוב. ויש לפרש על דרך זה גם כן ג' שנים דב"ש וב"ה דלעיל ולכך לברור כל מדרגה על בורי' צריך ג' שנים. וידוע בכל מדרגות זה אחר זה סוף האחד הוא בעצמו ראשית הבא אחריו [כענין מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה (שה"ש רבה פ"א) וכידוע מאמר חכמי האמת ז"ל בזה] וכבר מבוארים במקום אחר כי סוף נקרא לעולם בדרז"ל אחר המחצה. כענין שאמרז"ל בפרק קמא דקדושין (י"ב.) כיון דנפיק מפלגא קרוב לאלפיים קרינן לי' [דרובא ככולא] וראש הוא קודם המחצה ונקודת החצי הוא העמצא החולק בין הראש להסוף. לכן די לכל מדרגה ב' שנים ומחצה. ומחצה השני שהוא סוף מדרגה ראשונה הוא בעצמו התחלת השניה. וגם למדרגת יחידה שהוא האחרונה די ב' שנים ומחצה כי הגמר והסוף זה אינו ביד האדם רק יהיה לעתיד כאשר בלע המות לנצח ואת הצפוני ארחיק מעליכם. אז יהיה גלוי היחוד האמיתי שלא יהיה כלל שום בחירה ביד האדם עד שיהיה נראה כאלו נפרד רק יחוד באמת. אבל בעולם הזה אף מי שהגיע לקצה מדרגת יחידה הוא רק למדרגת ב' שנים ומחצה בה שהוא עד התחלת נקודת הסוף שבמדרגה הזו. [ויש עוד דברים בגו בענין ב' שנים ומחצה. שהם שלשים חדשים כי בירור כל דבר הוא בשלשים יום כמו שכתוב ביבמות (קי"א:) עד שלשים יום מוקי איניש אנפשי' טפי לא מוקי. דכאשר כבר עברו שלשים יום מוקי אנפשי' הוא מבורר שכבר הגיע בעומק הרצון שבלב לכך, וכך קבלתי בשם חכם אחד. והנה ידוע מזוקק שבעתים ז' פעמים ז' כי הזקוק האמיתי הוא ז' פעמים כמו ז' נקיים לטהרת נדה וזיקוקה מטומאתה.כי ז' היא היקף שלם לבנין העולם הכללי בשבע ימי הבנין עד שיצא הבנין אל שלימות הנרצה וכן לבנין כל דבר פרטי שהפרט דומה לכלל. ומצינו במתן תורה תספרו חמשים יום וא' בזוהר (ח"ג צ"ז ע"א) שהוא גם כן כענין ספירת הנדה ימים נקיים מטומאת מצרים. וצריך ז' פעמים ז' כי בעליל לארץ [לישנא דגלוי כמו שכתוב בר"ה (כ"א:)] שיהיה הזיקוק נגלה אז צריך שיהיה מזוקק שבעתים ז' זקוקים דהוא ז' פעמים ז' ואז זיקוק הכסף נגלה לכל. מה שאין כן בזיקוק אחד דהיינו ז' פעמים לבדו אז הוא מזוקק אבל אין גלוי לכל רואה עדיין. ולכן בעת מתן תורה שהיה הגילוי האמיתי שלא היה עוד כמוהו היה צריך הזיקוק גם כן להיות גלוי לכל ולכן צריך ז' פעמים ז' וזהו גם כן ענין שמיטין ויובלות ואין כאן מקום להאריך עוד. וכן כאן שיהיה בעליל לארץ צריך שלשים פעמים שלשים וזהו שלשים חדשים. והנה בכל החמשה מדרגות הם ק"נ חדשים והם ק"נ מקוה טהרה דים שעשה שלמה ויתבאר לקמן עוד בעזה"י]:
6
ז׳ והנה בכל הד' מדרגות עדיין הוא במדרגת נברא שעדיין לא הגיע למדרגת יחידה שהיא היחוד האמיתי מדרגתו של ר"מ כמו שנבאר לעיל. ובאותם ב' שנים ומחצה של מדרגת יחידה שכבר הגיעו להרגשת היחוד האמיתי שהוא מדרגת שלא נברא. ונחלקו ממה הוא הנייחא כי גם במדרגת היחוד הגמור ידוע שגם אם רוח המושל האמיתי יעלה עליך למעלה משכלך שתרגיש שאין לך שום שכל משלך כלום. עם כל זאת מקומך ומדרגתך אל תנח לדעת גם כן מדרגת הבחירה ושיראת שמים בידו. ומקומו רצה לומר מה שהוא נברא ובזה העולם אל תנח כי גם שניהם ביחד אמת גמור. ודבר זה אי אפשר לשכל האדם להבינו [והוא קושית הרמב"ם בענין ידיעה ובחירה ותירוצו עין שם בהלכות תשובה] על בוריה אם לא מי שהשיג ענין מדרגת יחידה וענין היחודים שזהו יסודן. וכמו שנבאר לעיל בענין לשם יחוד קודשא בריך הוא שידע ויבין היטב ששניהם אמת ב' המדרגות מתייחדים יחד וכל זה אינו ביד שכל האדם להבינו מעצמו אם לא כשעזרו השם יתברך להשיג זה בלב מבין ומרגיש. [וכמו ששמעתי על איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה (ברכות ד':) ולא אמר כל הסומך גאולה לתפלה מובטח לו כו' דוגמת תהלה לדוד דשם בגמ' יע"ש. אלא שד"ז אינו ביד האדם לסמוך גאולה לתפלה שהוא היחוד [דבטוחות ויראה ע"פ דרכו] הגמור ואינו ביד האדם רק מי שהוא בן עולם הבא הקב"ה עוזרו על זה] ומאחר שב' המדרגות מיוחדות אצלו ביחוד גמור נחלקו מאיזה מהם הוא הנייחא הגמורה. דעכשיו שעדיין אינו במדרגת זו [שהוא מדרגת ר"מ כנזכר לעיל ולא כל אדם זוכה] יפשפש כו' צריך הדקדוק במעשים שזהו הגדרות וגבולים את זה תעשה ואת זה לא תעשה. שזה מצד הבריאה שהוא בעלת גבול וכמשנת"ל מה שאין כן מצד היחוד האמיתי ומדרגת עד שלא נברא אומר על טמא טהור ומראה פנים כנ"ל. ואין כאן גדר וגבול ומשמוש במעשים וכמו שנתבאר לעיל. וענין פלוגתת יפשפש וימשמש היא עצמה הפלוגתא בברכות (ל"ד:) אי בעל תשובה גדול או צ"ג. יפשפש הוא מדרגת בעל תשובה שב על העבר. וימשמש בהוה מדרגת צדיק גמור ובמקום אחר ביארנום שהם ב' מדרגות יוסף ודוד [תרין משיחין יוסף הצדיק ודהמלך ע"ה הגבר הוקם על ודרז"ל((ע"ז ה' ע"א) שהקים עולה של תשובה ואין כאן מקום להאריך]:
7