עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עירוביןEin Yaakov (Glick Edition), Eiruvin
א׳עירובין (דף ב) אשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש. בשלמא מקדש דאיקרי משכן דכתיב (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוכם. אלא משכן דאיקרי מקדש מנא לן. אילימא מהא דכתיב (במדבר י כא) ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם (ע״ב) ההוא בארון כתיב. אלא מהכא (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:
1
ב׳(דף ג) אמרי אינשי קדרה דשותפי לא קרירא ולא חמימא:
2
ג׳(דף יג ע״ב) א״ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר״מ כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים. תנא לא ר״מ שמו אלא ר׳ נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר״מ שהיה מאיר עיני חכמי׳ בהלכה, ולא נהוראי שמו אלא ר׳ נהמי׳ שמו ואמרי לה ר״א בן ערך שמה ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה. אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר״מ מאחוריה ואילו חזיתיה מקמאי הואי מהדדנא טפי דכתיב (ישעיה ל כ) והיו עיניך רואות את מוריך. א״ר אבהו א״ר יוחנן תלמיד אחד היה לו לר״ט וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה מ"ח טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה מ״ח טעמי טהרה. תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ בק״ן טעמים. אמר רב אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית וכו׳:
3
ד׳א״ר אבא אמר שמואל ג׳ שנים נחלקו ב״ש וב״ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצתה בת קול ואמרה להם אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כדברי ב״ה. וכי מאחר דאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב״ה לקבוע הלכה כמותן. מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהם ודברי ב״ש, ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב״ש לדבריהם כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין. אמרו ב״ה לב״ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר את ר׳ יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית. אמרו להן בית שמאי משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב״ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב״ה משפילו וכל המחזר אחר הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לה ת״ר שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו:
4
ה׳(דף יד) תני רבי חייא ים שעשה שלמה היה מחזיק ק״ן מקוה טהרה. מכדי מקוה הוי ארבעים סאה כדתניא (ויקרא טו טז) ורחץ (שם ע״ב) במים, במי מקוה. כל בשרו, מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן. אמה על אמה ברום ג׳ אמות. ושיערו חכמים מי מקוה מ׳ סאה. (דף יז) ת״ר מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרים בגזל עצים יבשים. ר״י בן תימא אומר אף חונים בכ״מ ובמקום שנהרגין שם נקברים:
5
ו׳(דף יח ע״ב)ואמר רבי ירמיה בן אלעזר אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו מקצת שבחו בפניו דכתיב (בראשית ז א) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה וכולו שלא בפניו דכתיב (שם ו ט) איש צדיק תמים היה בדורותיו וא״ר ירמיה בן אלעזר מאי דכתיב (שם ח יא) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב״ה רבש״ע יהיו מזונותי מרורין כזית ויהיו מסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם. כתיב הכא טרף בפיה וכתיב התם (משלי ל ח) הטריפני לחם חוקי:
6
ז׳וא״ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו ד״ת בלילה שוב אינו נחרב שנאמר (איוב לה י) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. וא״ר ירמיה בן אלעזר מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה. וא״ר ירמיה בן אלעזר נתקללה בבל נתקללו שכיניה, נתקללו שומרון נתברכו שכיניה. נתקללה בבל נתקללו שכיניה דכתיב (ישעיה יד כג) ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים, נתקללה שומרון נתברכו שכיניה דכתיב (מיכה א ו) ושמתי שומרון לעי השדה (דף יט) למטעי כרם:
7
ח׳ואמר רבי ירמיה בן אלעזר ג׳ פתחים יש לגיהנם אחד במדבר ואחד בים וא׳ בירושלים. במדבר דכתיב (במדבר טז לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. בים דכתיב (יונה ב ג) מבטן שאול שועתי שמעת קולי. בירושלים דכתיב (ישעיה לא ט) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים ותנא דבי ר׳ ישמעאל אשר אור לו בציון זו גיהנם ותנור לו בירושלים זו פתחה של גיהנם. ותו ליכא והאמר רבי מוריון אריב״ל ואמרי לה תנא רבה בר מוריון בדבי רבן יוחנן בן זכאי ב׳ תמרים יש בגי בן חנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששינו ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם. דלמא היינו דירושלים:
8
ט׳אמר ריב״ל ז׳ שמות יש לו לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת וכור שאון וטיט היון וצלמות וארץ תחתית. שאול דכתיב (יונה ב ג) מבטן שאול שועתי שמעת קולי. אבדון דכתיב (תהלים פח יב) היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון. באר שחת דכתיב (שם טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. ובור שאון וטיט היון דכתיב (שם מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו׳. צלמות דכתיב (שם קז י) יושבי חושך וצלמות. וארץ תחתית גמרא הוא. ותו ליכא והא איכא גיהנם. גי שעמוקה כגיהנם שהכל יורדין לה על עסקי חנם. והאיכא תפתה דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערוך מאתמול תפתת. ההוא שכל המתפתח ביצרו נופל שם. גן עדן אמר ר״ל אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחה ואם בערביא הוא בית גרם פתחה אם בין הנהרות הוא דורמסקנית פתחה. בבבל אביי משתכח בפירי דעבר ימינא. רבא משתבח בפירי דהר פניא:
9
י׳(דף כ״א) ואמר רב חסדא דרש מרי בר מר מ״ד (ירמיה כד א) הראני ה׳ והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה׳ וגו׳ הדוד האחד תאנים טובות מאד כתאני (ע״ב) הבכורות אלו הצדיקים גמורים הדוד תאנים רעות אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סברם ובטל סכויים ת״ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידים שיתנו ריח. דרש רבא מ״ד (שה״ש ז יד) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שמגידו' פתחיהן לבעליהן. ל״א שאוגדות פתחיהן לבעליהן. חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אמרה כנ״י לפני הקב״ה רבש״ע הרבה גזרות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקימתים. א״ל ר"ח לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשי׳ גם ישנים דודי צפנתי לך מאי היא. א״ל אלו מצות קלות ומצות חמורות. א״ל וכי תורה פעמים פעמים נתנה. אלא הללו דברי תורה והללו דברי סופרים. דרש רבא מ״ד (קהלת יב יב) ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בה עשה ולא תעשה ודברי סופרים כל העובר על ד״ס חייב מיתה שמא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו אמר קרא (קהלת יב יב) עשות ספרים הרבה אין קץ:
10
י״את״ר מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים והיה רבי יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה פעם אחת מצאו שומר בית האסורין א״ל היום מימיך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך. שפך חציין והניח חציין. כיון שהגיע אצל ר״ע. אמר לו יהושע אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך. סח לו כל אותו המאורע. א״ל תן לי מים ליטול ידי. אמר לשתות אין מגיעין ליטול ידים מגיעין. אמר לו ומה אעשה שחייבין עליהן מיתה בידי שמים. מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דעת חברי. אמרו לא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו. וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורים כך בביתו על אחת כמה וכמה. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה (משלי כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ואומר (שם כז יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר:
11
י״בדרש רבא מאי דכתיב (שיר ז יד) לכה דודי נצא השדה וגו׳ (ע׳ פירש״י שם) אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר אלא נצא השדה בוא ואראך ת״ח שעוסקין בתורה מתוך הדוחק. נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים אראך בני עשו שהשפעת להם טובתך וכפרו בך. נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא. פתח הסמדר אלו בעלי משנה. הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד. שם אתן את דודי לך שאראך כבודי וגדולת שבח בני ובנותי:
12
י״גאמר רב המנונא מאי דכתיב (מ״א ה יב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל ועל כל דבר ודבר של סופרים היה אומר אלף וחמשה טעמים. דרש רבא מאי דכתיב (קהלת יב ט) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמא ואסברה במאי דרמי ליה. (שם) ואזן וחקר תיקן משלים הרבה אמר עולא אמר רבי אלעזר בתחלה היתה התורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. (שיר ה יג) קווצותיו תלתלים. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. (שם)שחורות כעורב במי אתה מוצאן במי (דף כב). שמשכים ומעריב עליהם בבית המדרש. רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהם כעורב. רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קא אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו. אמר לה מי שלימו קורמי באגמא:
13
י״ד(דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אריב״ל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול כאדם שנושא משאוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו. לא יאחר לשונאו א״ר אילא לשונאו הוא דלא יאחר אבל מאחר הוא לצדיקים גמורים. והיינו דא״ר יהושע ב״ל מ״ד (שם) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולמחר ליטול שכרך א״ר חגי ואיתימא ר״ש בר נחמני מ״ד (שמות לד ו) ארך אפים ארך אף מבעי ליה. אלא ארך אפים לרשעים וארך אפים לצדיקים:
14
ט״ו(דף מא) תניא לאחר פטירתו של רבן גמליאל נכנס ר' יהושע להפר את דבריו עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזל כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו יהושע אין שומעין לך שכבר נקבעה הלכה כר״ג, ולא היה אדם שערער בדבר כלום. בדורו של ר״ג עביד כר״ג בדורו של רבי יוסי עביד כרבי יוסי:
15
ט״זתנו רבנן שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו. ואלו הן. עובדי כוכבים ורוח רעה. ודקדוקי עניות. למאי נפקא מיניה למיבעי עלייהו רחמי. ג׳ אין רואין פני גיהנם ואלו הן. דקדוקי עניות, וחולי מעיים, והרשות. ויש אומרים אף מי שיש לו אשה רעה. ואידך אשה רעה מצוה לגרשה. ואידך זמנין דכתובתה מרובה ולא מצי לגרש לה. א״נ יש לו בנים ממנה ואינו יכול לגרשה למאי נפקא מינה לקבולי מאהבה. ג׳ מתים כשהם מספרים ואלו הן. חולי מעיים. וחיה. והדרוקן. למאי נ״מ למשמושי להו זוודתא:
16
י״זתניא שפופרת היתה לו לר״ג שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדם אלפים אמה בים הרוצה לידע כמה עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט בה וידע כמה עומקו של גיא והרוצה לידע כמה גובהו של דקל ימדוד קומתו וצלו וצל קומתו וידע כמה גובהו של דקל:
17
י״חאמר רב יהודה אמר רב עכו״ם שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהם את השבת. תנ״ה עכו״ם שצרו וכו׳ בד״א כשבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי קש ותבן יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. א״ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא ותרגומא נהרדעא. דרש רבי דוסתאי דמן בירי מ״ד (שמואל א כג א) ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות תנא קעילה עיר הסמוכה לספר היתה והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש דכתיב והמה שוטים את הגרנות וכתיב וישאל דוד בה׳ לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה׳ אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה. מאי קא מיבעיא ליה אילימא אי שרי אי אסיר הרי ב״ד של שמואל הרמתי קיים אלא אי מצלח אי לא מצלח דיקא נמי דכתיב לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה ש״מ:
18
י״ט(דף נג) מערת המכפלה רב ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה. וחד אמר בית ועלייה על גביו. בשלמא למאן דאמר ב׳ בתים זה על גב זה היינו דכתיב מכפלה, אלא למ"ד ב׳ בתים זה לפנים מזה מאי מכפלה. שכפולה בזוגות. (שם כה כט) ממרא קרית הארבע אמר רבי יצחק קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. א״ר יוחנן י״ח ימים גדלתי אצל ר׳ אושעיא ברבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד ממשנתנו כיצד מאברין את הערים באל״ף. איני והא א״ר יוחנן י״ב תלמידים היו לו לר׳ אושעיא ברבי י״ח ימים גדלתי ביניהן ולמדתי לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחת לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד גמר גמרא לא גמר. ואבע״א מינייהו דידהו גמר מיניה דידיה לא גמר ואבע״א דבר אחד במשנתנו קאמר:
19
כ׳ואמר ר׳ יוחנן כשהיינו למדים תורה אצל ר׳ אושעיא (ברבי) היינו יושבים ד׳ ד׳ באמה. אמר רבי כשהייתי לומד תורה אצל ר׳ אלעזר בן שמוע היינו יושבים ו׳ ו׳ באמה. א״ר יוחנן ר' אושעיא ברבי בדורו כר׳ מאיר בדורו מה ר״מ בדורו לא עמדו חבריו על סוף דעתו אף ר׳ אושעיא (ברבי) לא עמדו חבריו על סוף דעתו. וא״ר יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סדקית. מאן ראשונים ר׳ עקיבא. אחרונים ר״א בן שמוע. א״ד ראשונים ר״א בן שמוע אחרונים ר׳ אושעיא ברבי. ואנו כמלא נקב מחט וכו׳. אמר אביי ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא. אמר רב אשי ואנן כי אצבעתא בבירא לשכחה:
20
כ״אאמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתן בידן בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתן בידן. מידי בהקפידא תליא מלתא. אלא בני יהודה דהוו דייקי לישנא ומתנחי להו סימני נתקיים תלמודן בידן בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימני לא נתקיים תלמודן בידן. איבעית אימא בני יהודה גמרי מחד רבה נתקיימה תורתם בידם בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא נתקיים תורתם בידם. רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא נתקיים תלמודן בידן. בני גליל דלא גלו מסכתא לא נתקיים תלמודן בידן. דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא. דוד דגלי מסכתא כתיב ביה (תהלים קיט עד) יראיך יראוני וישמחו. שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה (שמואל א יד מז) ובכל אשר יפנה (שם ע״ב) ירשיע. וא״ר יוחנן מנין שמחל לו הקב״ה על אותו עון שנאמר (ש״א כח יט) מחר אתה ובניך עמי עמי במחיצתי:
21
כ״באמר רבי יהושע בן חנניא מימי לא נצחני אדם אלא אשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת ועשתה לי פולין פעם ראשונה סעדתי ולא שיירתי כלום. שניה סעדתי ולא שיירתי כלום. שלישית הקדיחתו במלח. כיון שטעמתי משכתי ידי הימנה אמרה לי רבי מפני מה משכת ידיך הימנו. אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום. אמרה לי היה לך למשוך ידך מן הפת. אמרה לי רבי שמא לא הנחת פאה בראשונה ולא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה. תינוקת מאי היא פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה אמרה לי תינוקת אחת רבי לאו שדה הואי. אמרתי לה לא בדרך כבושה אני מהלך. אמרה לי לסטים שכמותך כבשוה. תינוק מאי הוא פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק אחד שהיה יושב על פרשת דרכים אמרתי לו בני באי זה דרך נלך לעיר. אמר לי זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה. הלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר היו מקיפות לה גנות ופרדסים. חזרתי לאחורי. אמרתי לו בני לא כך אמרת לי זו קצרה. אמר לי רבי ולא כך אמרתי לך קצרה וארוכה. נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים אתם מגדולכם ועד קטניכם. רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באי זו דרך נלך לעיר לוד. אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמי׳ אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באי זו ללוד:
22
כ״ג(דף נד) ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישא כטשה ביה ואמרה ליה לאו הכי כתיב (שמואל ב כג ה) ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ״ח איברים של אדם שמורה בלב אם לאו אינה משתמרת. תנא תלמיד אחד היה לו לר׳ אליעזר (בן יעקב) שהיה שונה בלחש לאחר ג׳ שנים שכח תלמודו. תנא תלמיד אחד היה לו לר׳ אליעזר (בן יעקב) שנתחייב שריפה למקום אמרו הניחו לו שאדם גדול שימש. א״ל שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיין ותתקיים בידך שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא חטוף אכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה לבי הלולא דמי. אמר ליה רב לרב המנונא בני אם יש לך היטב לך כי אין בשאול תענוג ואין למות התמהמה ואם תאמר אניח לבני חוק בשאול מי יגיד לך. בני אדם דומין לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין:
23
כ״דא״ר יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנא׳ (משלי א ט) כי לוית חן. חש בראשו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) וענקים לגרגרותיך. חש בבני מעיים יעסוק בתורה שנא׳ (שם ג ח) רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו יעסוק בתורה שנא׳ (שם ד כב) ולכל בשרו מרפא. אמר רב יהודה בריה דר׳ חייא בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם. מדת ב״ו נותן לחבירו סם יפה לזה וקשה לזה. והקב״ה נותן תורה לישראל סם חיים לכל גופן שנא׳ ולכל בשרו מרפא. אמר רב אמי מאי דכתיב (שם כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך אימתי דברי תורה נעימים כי תשמרם בבטנך. ואימתי תשמרם בבטנך בשעה שיכונו יחדו על שפתיך. רבי זירא אמר מהכא (שם טו כג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אימתי שמחה לאיש בשעה שמענה בפיו. רבי יצחק אמר מהכא (דברים ל יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו אימתי קרוב אליך הדבר מאד בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. רבא אמר מהכא (תהלים כא ג) תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה אימתי תאות לבו נתת לו בשעה שארשת שפתיו בל מנעת סלה. רבא רמי כתיב תאות לבו נתת לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה. זכה תאות לבו נתת לו לא זכה ארשת שפתיו בל מנעת סלה. תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב כל מקום שנא׳ נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמים. נצח דכתיב (ישעיה נז טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה דכתיב (תהלים מח ט) כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה׳ צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה ועד דכתיב (שמות טו יח) ה׳ ימלוך לעולם ועד. א״ר אלעזר מ״ד (משלי א ט) וענקים לגרגרותיך אם משים אדם את עצמו כענק זה שרף לצואר ונראה ואינו נראה תלמידו מתקיים בידו:
24
כ״האמר רבי אלעזר מ״ד (שה״ש ה יג) לחייו כערוגת הבושם אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם הזה שהכל מתבשמין ממנו תלמודו מתקיים ואם לאו אין תלמודו מתקיים. ואר״א מאי דכתיב (שמות לא יח) לוחות אבן אם משים אדם לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואר״א מ״ד (שם לב טו) מכתב אלהים הוא חרות גו׳. אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהן שנאמר חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות:
25
כ״ואמר רב מתנה מ״ד (במדבר כא יח) וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. רבא בריה דרב יוסף בר חמא הויא ליה מילתא לרב יוסף בהדיה כד מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזיל איפייסיה. אזל אשכחיה לשמעיה דקא מזיג ליה כסא אמר ליה הב לי דאימזיג ליה אנא. יהב ליה. מזג ליה. כד טעמיה אמר דמי האי מזגא למזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא. א״ל אנא הוא. א״ל לא תיתב אכרעיך עד דמפרשת לי להני קראי מ״ד (שם) וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא. א״ל אי משים אדם את עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו תורה נתנה לו במתנה. וכיון שנתנה לו תורה במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל. וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות. ואם מגיס דעתו הקב״ה משפילו שנא׳ (שם) ובמות הגיא. ואם חוזר בו הקדוש ב״ה מגביהו שנא׳ (ישעיה מ ד) כל גיא ינשא:
26
כ״זאמר רב הונא מאי דכתיב (תהלים סח יא) חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים אם משים אדם עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי לה שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואם עושה כן הקב״ה עושה לו סעודה בעצמו שנא׳ (שם) תכין בטובתך לעני אלהים. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מאי דכתיב (משלי כז יח) נוצר תאנה יאכל פריה למה נמשלו דברי תורה כתאנה מה תאנה זו (שם ע״ב) כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם:
27
כ״חאמר ר׳ שמואל בר נחמני מאי דכתיב (שם ה יט) דדיה ירווך בכל עת למה נמשלו דברי תורה לדד מה דד זה כל זמן שתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם. באהבה תשגה תמיד, כגון רבי אלעזר בן פדת. אמרו עליו על ר״א בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון של צפורי ועסק בתורה וסדינו מוטל בשוק העליון של צפורי. אמר ר׳ יצחק בן אלעזר פ״א בא אדם אחד ליטלו ומצא נחש שרף עליו. תנא דבי רב ענן מ״ד (שופטים ה י) רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו. רוכבי אתונות צחורות אלו ת״ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ומבארים אותה בצהרים. (שם) יושבי על מדין שיושבין ודנין דין אמת לאמתו. הולכי אלו בעלי מקרא. על דרך אלו בעלי משנה. שיחו אלו בעלי גמרא שכל שיחתן דברי תורה:
28
כ״ט(ע״ב) אמר רב שיזבי משום ר׳ אלעזר בן עזריה מ״ד (משלי יב כז) לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי. ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך. כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם ראשון ראשון משכר את כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא מ״ד (משלי יג ב) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם משים אדם את תורתו חבילות חבילות מתמעטת ואם קובץ על יד על יד ירבה. אמר רבא גמירי לה רבנן להא מילתא ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבדתא ואתקיים בי:
29
ל׳תנו רבנן כיצד סדר משנה. משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו ושנה להם משה פרקן. נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר ישב לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה הוא חוזר. נכנסו זקנים ושנה להם משה פרקן. נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן פרקן. נמצא ביד אהרן ארבעה וביד בניו שלשה וביד זקנים שנים וביד כל העם אחד. נסתלק משה ענה להם אהרן פרקו נסתלק אהרן שנו להם בניו פרקן נסתלקו בניו שנו להם זקנים פרקן נמצא ביד כל א׳ וא׳ ארבעה. מכאן אמר רבי אליעזר חייב אדם לשגות את תלמידיו ד' פעמים וק״ו ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה ארבעה. הדיוט מפי הדיוט עאכ״ו. רבי עקיבא אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר (דברים לא יט) ולמדה את בני ישראל ומנין עד שתהא סדורה בפיהם שנאמר (שם) שימה בפיהם. ומנין שחייב להראות לו פנים בה שנא׳ (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ונעיילו כולהו ונגמרו ממשה כדי לחלוק כבוד לאהרן וכבוד לבניו וכבוד לזקנים. וליעול אהרן וליליף ממשה ולעיילו בניו ולילפו מאהרן ולעיילו זקנים ולילפו מבניו. ולעיילו כל ישראל ולילפו מזקנים. משה כיון דמפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה. אמר מר רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה הוא חוזר כמאן אזלא הא דתניא שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע. גדול בימינו וקטן בשמאלו. נימא רבי יהודה היא ולא רבנן. אפילו תימא רבנן ומשום טרחא דאהרן:
30
ל״ארבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר. זימנא חדא בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר. א״ל האידנא מ״ש. א״ל מהאי שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחתי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר. א״ל הב דעתך דאתני לך. הדר תנא ליה ארבע מאה זמני אחרינא וגמר. נפקא ב״ק ואמרה ליה ניחא לך דליספו על חייך ארבע מאות שני או דתזכה את ודרך לעלמא דאתי. א״ל בעינא דאזכה אנא ודראי לעלמא דאתי. אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו:
31
ל״באמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין שנא׳ (דברים לא יט) שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (ירמיה לא כ) הציבי לך ציונים גו׳ עשו ציונים לתורה. ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב (יחזקאל לט טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ר׳ אלעזר אמר מהכא (משלי ז ד) ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה. רבא אמר עשה מועדים לתורה. (דף נה) והיינו דאמר רב אבדימי בר דוסא מ״ד (דברי׳ ל יב) לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר לא בשמים היא לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה בשמים ולא מעבר לים היא לא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. ר׳ יוחנן אמר לא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח ולא מעבר לים היא לא תמצא בסחרנים ולא בתגרים:
32
ל״ג(דף נו) אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שיש בה מעלות ומורדות אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהם. מתים ס״ד אלא אימא מזקינין בחצי ימיהם. אמר רב הונא בריה דרב יהושע הני מולייתא דבי בירי דבי נרש אזקינון:
33
ל״ד(דף סג) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בציניתא בשבתא רמא ביה קלא לא אשגח ביה א״ל להוי האי גברא בשמתא. א״ל כי האי גוונא מי מיתחזי כאפקירותא. א״ל (משלי כא ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳. כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה. ושלא בפניו לא והתניא ר׳ אליעזר אומר לא מתו בניו של אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרש (ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אע״פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. ותלמיד אחד היה לו לר' אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר לה ר״א לאמא שלום אשתו תמהני אם יוציא זה שנתו, ולא הוציא שנתן. אמרה לו נביא אתה, אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות. בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר ולטעמיך שמו ושם אביו למה אלא שלא תאמר משל היה. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב לב ו) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם. כתיב הכא זחלתי וכתיב התם (דברים לב כד) עם חמת זוחלי עפר. זעירי א״ר חנינא נקרא חוטא שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. רב המנונא רמי כתיב (תהלים קיט יא) בלבי צפנתי אמרתך וכתיב (שם מ י) בשרתי צדק בקהל רב. כאן בזמן שעירא היאירי קיים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים. א״ר אבא בר זבדא כל המשגר מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם שנאמר (ש״ב כ כו) וגם עירא היאירי היה כהן לדוד וגו׳. לדוד הוא דהוי כהן לכולי עלמא לא הוי כהן. אלא שהיה משגר לו כל מתנותיו וכתיב בתריה (ש"ב כא א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו שנאמר (במדבר לא כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבה ואע״ג דאמר לאחי אבא צוה לי לא צוה אפילו הכי אשכחן דאיענש דכתיב (שם כז כח) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפטו האורים לפני ה׳ וגו' ולא אשכחן דאצטריך ליה יהושע:
34
ל״האמר ר' לוי כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד שנא׳ (במדבר יא כח) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם וכתיב (דה״א ו כז) נון בנו יהושע בנו. ופליגא דרבי אבא בר פפא דא״ר אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת. שנאמר (יהושע ה יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו׳ וכתיב (שם) ויאמר לא כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי. אמר ליה אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה. אמר ליה על איזה מהם באת. אמר ליה עתה באתי. מיד (שם ח ט) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. א״ר יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה. וגמירי שכל זמן שארון ושכינה שרוין שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה. אמר רב שמואל בר אויא משמיה דרב גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר (שם ה) עתה באתי:
35
ל״ו(דף סד) אמר רב יהודה אמר שמואל כל השותה רביעית יין אל יורה. א״ר נחמן לאו מעליא האי שמעתא דהא אנא כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי. א״ל רבא מ״ט אמר מר הכי והאמר רבי אחא ברבי חנינא מאי דכתיב (משלי כט ג) ורועה זונות יאבד הון כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה מאבד הונה של תורה. א״ל הדרי בי. אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה. שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. היכי דמי שתוי וה״ד שכור כי הא דר׳ אבא בר שומני ורב מנשיא בר׳ ירמיה מדיפתי הוי קמפטרי מהדדי אמעברה דנהר יופתי אמרי נימא מלתא כל חד וחד מינן דלא שמיע ליה לחבריה דאמר מרי בריה דרב הונא אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו. פתח חד ואמר ה"ד שתוי וה״ד שכור. שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך. שכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך. פתח אידך ואמר המחזיק בנכסי הגר כיצד יעשה ויקיימו בידו. יקח בהן ס״ת:
36
ל״זתניא מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי אלעאי מהלך אחריו מצא גלוסקין בדרך א״ל אלעאי טול גלוסקין מן הדרך. מצא עובד כוכבים אחד א״ל מבגאי טול גלוסקין הללו מאלעאי. נטפל לו רבי אלעאי א״ל מהיכן אתה. אמר לו מעיירות של בורגנין. ומה שמך. מבגאי שמני. כלום הכירך רבן גמליאל מעולם. א״ל לאו. באותה שעה למדנו שכיוון ר״נ ברוח הקודש. וג׳ דברים למדנו באותה שעה. למדנו שאין מעבירין על האוכלין. ולמדנו שהולכים אחר רוב עוברי דרכים. ולמדנו שהולכים אחר רוב עוברי דרכים. ולמדנו שחמצו של עובד כוכבים אחר הפסח מותר בהנאה. כיון שהגיע לכזיב בא אחד לישאל על נדרו אמר לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין האטלקי. א״ל הן. א״ל א״כ יטייל אחרינו עד שיפיג יינינו. וטייל אחריהם נ׳ מילין עד שהגיע לסולמה של צור כיון שהגיע לסולמה של צור ירד רבן גמליאל מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו. והרבה דברים למדנו באותה שעה. למדנו שרביעית יין האטלקי משכר. ולמדנו שכור אל יורה. ולמדנו שדרך מפינה את היין. ולמדנו שאין מפירין נדרים לא רכוב ולא מהלך ולא עומד אלא יושב:
37
ל״חאמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה (דף סח) יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו שנא׳ (ישעיה נא כא) לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין. מיתיבי שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו, מלקות מלקין אותו, כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה. מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה. א״ר חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלום:
38
ל״טאר״ח בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל שנאמר בצר אל יורה. רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי אמר בצר אל יורה כתיב. מר עוקבא ביומא דשותא לא נפיק לדינא. אמר רב נחמן בר יצחק שמעתא צריכה צילותא כיומא דאסתנא. אמר אביי אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי. אמר רבא אי קרצתן כינה לא תנאי. מר בריה דרבינא עבדה ליה אמיה שבעה לבושי לשבעה יומי. אמר רב יהודה לא איברא ליליא אלא לשינתא. אמר ריש לקיש לא איברא סיחרא אלא לגרסא. אמרי ליה לרבי זירא מחדדין שמעתתך. אמר להו דיממא נינהו. אמרן ליה בנתיה דרב חסדא לרב חסדא לא בעי מר נינום פורתא. אמר לה השתא אחר יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא אמר ר״נ בר יצחק אנן פועלי דיממא אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע :
39
מ׳אמר רבי אלעזר הבא בדרך אל יתפלל ג׳ ימים שנאמר (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם. אבוה דשמואל כי אתי באורחא תלתא יומי לא הוה מצלי. שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שכרא. רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא. אמר רבי חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו. שנאמר (בראשית ח כא) וירח ה׳ את ריח הניחוח וגו׳. אמר רבי חייא המתיישב ביינו יש בו מדעת של שבעים זקנים. יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד. אמר רב חנן לא נברא יין בעולם הזה אלא לנחם אבלים ולשלם בו שכר לרשעים שנאמר (משלי לא ו) תנו שכר לאובד וגו׳. אמר רבי חנן בר פפא כל שאין יין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה שנא׳ (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך מה לחם שנקח בכסף מעשר אף מים דנקחים בכסף מעשר ומאי נינהו יין וקא קרי להו מים אי נשפך בביתו כמים איכא ברכה ואי לא לא. אמר (שם ע״ב) ר' אלעאי בג׳ דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו בכעסו ויש אומרים אף בשחקו:
40
מ״א(פ"ה ע״ב) בוניום בן בוניוס אתה לקמיה דרבי אמר להו פנו מקום לבן מאה מנה. אתא איניש אחרינא אמר להו (דף פו) פנו מקום לבן מאתים מנה. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי אביו של זה יש לו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה. א״ל כשאתה מגיע אצל אביו אמור לו אל תשגרהו לפני בכלים הללו. רבי מכבד עשירים ורבי עקיבא מכבד עשירים. כדריש רבא בר מרי (תהלים מא ח) ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרוהו אימתי ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצורוהו: סליק לה מסכת ערובין
41
