עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), כתובותEin Yaakov (Glick Edition), Ketubot
א׳כתובות (דף ה) דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות טו יז) מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך. השיב בבלי אחד ור׳ חייא שמו (תהלים צה ה) ויבשת ידיו יצרו ידו כתיב. והכתיב יצרו אמר ר״נ בר יצחק יצרו אצבעותיו כדכתיב (שם ח ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך. מיתיבי (שם יט ב) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ה״ק מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר:
1
ב׳דרש בר קפרא מ״ד (דברים כג יד) ויתד תהיה לך על אזנך אל תיקרי אזנך אלא אוזניך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון (שם ע״ב) יניח אצבעו באזניו והיינו דא״ר אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומה ליתדות מ״ט אילימא משום דמחלקן כל חדא וחדא למלתיה עבידא דאמר מר זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. אלא מ״ט משופות כיתדות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו. תנא דבי ר׳ ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאליה (שלה) רכה שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה. ת״ר אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהם נכוים תחלה לאברים.
2
ג׳(דף ז ע״ב) אמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנא׳ (רות ד ב) ויקח עשרה אנשים ור׳ אבהו אמר מהכא (תהלים סח כז) במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל ורב נחמן בהאי קרא דר׳ אבהו מאי דריש ביה מיבעיא ליה לכדתניא היה ר״מ מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנא׳ במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל:
3
ד׳(דף ח ע״ב) רבי חייא בר אבא מקרי בניה דריש לקיש הוה ואמרי לה מתני בריה דר״ל הוה שכיב ליה ינוקא יומא קמא לא אזיל לגביה למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמניה. א״ל קום אימא מלתא כל קבל ינוקא פתח ואמר (דברים לב יט) וירא ה׳ וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבות מנאצין להקב״ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים וא״ד בחור הוה וה״ק ליה (ישעיה ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה׳ ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועוד ידו נטויה, אמר רב חנן בר רב הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם לו גזר דינו של ע׳ שנה לטובה נהפך עליו לרעה. אתא לנחומי צעורי קא מצער ליה. ה״ק ליה חשיב את לאתפוסי אדרא. א״ל קום אימא מלתא כנגד שבחו של הקב״ה. פתח ואמר האל הגדול ברוב גודלו אדיר וחזק ברוב נוראות מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא״י מחיה המתים. א״ל קום אימא מלתא כנגד אבלים. פתח ואמר אחינו המנוגעין (המיוגעין) והמדוכאים באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים. אמר אביי רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא משתה ראשונים לימא משתה אחרונים לא לימא דא״ר שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דר׳ יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמר רב יוסף מאי קראה (ישעיה א ט) כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר ליה (שם א י) שמעו דבר ה׳ קציני סדום וגו׳. א״ל קום אימא מלתא כנגד מנחמי אבלים. פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו שנא׳ (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו׳ אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך אתה משלם הגמול. א״ל קום אימא מלתא כנגד כל ישראל. פתח ואמר רבון העולמים פדה והצל מלט והושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות בעולם טרם נקרא ואתה תענה ברוך אתה עוצר המגפה:
4
ה׳תניא בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחין. עד שבא ר״ג ונהג קלות בעצמו, והוציאוהו בכלי פשתן. א״ר פפא והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא:
5
ו׳(דף ט) אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (ע״ב) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו דכתיב ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. מאי ואת ערובתם תקח תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה:
6
ז׳(דף טז ע״ב) ת״ר כיצד מרקדין לפני הכלה ב״ש אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להם ב״ש לב״ה הרי שהיתה חגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה (שמות כג ז) מדבר שקר תרחק. אמרו להם ב״ה לב״ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. כי אתא רב דימי אמר הכי משרי קמיה כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן.
7
ח׳כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. כי סמכו רבנן לר׳ אמי ולר׳ אסי שרו להו הכי כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא ולא תסמכו לנא לא מן סרמיסין ולא מן סרמיטין ואמרי לה לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין. ר׳ אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה הכי רבא רעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם:
8
ט׳אמרו עליו על ר׳ יהודה בר אלעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר יצחק מרקד אתלת. א״ר זירא קא מכסיף לן סבא כי נח נפשיה אפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכ״ע וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא או לתרי בדרא. א״ר זירא אהניא ליה שוטיתיה לסבא ואמרי ליה שיטתיה לסבא ואמרי לי שטותיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד. אמרי ליה רבנן מהו למעבד הכי אמר להו אי דמיא עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא. א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה ולית הלכתא כוותיה:
9
י׳ת״ר מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים. שבחוהו מכלל דשפיר עביד. והא אמר רב אשי אפילו למ״ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. פרשת דרכים הואי:
10
י״את״ר מבטלין ת״ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על ר׳ יהודה בר אלעאי שהיה מבטל ת״ת להוצאת המת ולהכנסת כלה בד״א כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורא ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא רב ששת ואיתימא ר׳ יוחנן אמר נטילתה כנתינתה מה נתינתה בס׳ רבוא אף נטילתה בס׳ רבוא וה״מ למאן דקרי ותני (שם ע״ב) אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא:
11
י״ב(דף ל) אמר אביי נאמר (שמות כא כב) אסון בידי אדם ונאמר (בראשית מד כ) אסון בידי שמים מה אסון האמור בידי אדם פטור מתשלומין אף אסון האמור בידי שמים פטור מתשלומין. מתקיף לה רב אדא בר אהבה ממאי דכי קא מזהר להו יעקב לבניו על צנים פחים דבידי שמים נינהו דלמא על אריא וגנבי דבידי אדם נינהו אטו יעקב אהא אזהר אהא לא אזהר יעקב על כל מילי אזהר. וצנים פחים בידי שמים נינהו והא תניא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנא׳ (משלי כב ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ותו אריא וגנבי בידי אדם נינהו, והא אמר רב יוסף וכן תני ר׳ חייא מיום שחרב בית המקדש אע״פ שבטלו סנהדרין ד׳ מיתות לא בטלו. לא בטלו, הא בטלו להו, אלא (ע״ב) דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באין עליו ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי אלא איפוך אריא וגנבי בידי שמים צנים ופחים בידי אדם:
12
י״ג(דף מט ע״ב) כי הוו אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארוד ילדה ואבני מתא שדיא כי הוו אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסותא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי בני וההוא גברי לא בעי בני ועורבא בעי בני והכת׳ (תהלים קמז ט) לבני עורב אשר יקראו ל״ק הא בחיורי הא באוכמי:
13
י״ד(תהלים קו ג) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה ר׳ אליעזר זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים. ר׳ שמואל בר נחמני אמר זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן. (שם קיב ג) הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. רב הונא ורב חסדא חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים (תהלים קכח ו) וראה בנים לבניך שלום על ישראל א״ר יהושע בן לוי כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום ר׳ שמואל בר נחמני אמר כיון שבנים לבניך שלום על דייני ישראל דלא אתו לאנצויי:
14
ט״ו(דף סא) אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא הכל משהין בפני השמש חוץ מבשר ויין. אמר רב חסדא בשר שמן ויין ישן. אמר רבא בשר שמן כל השנה כולה ויין ישן בתקופת תמוז. אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא. מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה. הנהו תרי חסידי ואמרי לה רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא מר קדים ספי ומר מאחר ספי דקדים ספי אליהו משתעי בהדיה דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה:
15
ט״זאמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפתחא דבי אזגור מלכא חליף ואזיל אטורנגא דמלכא חזייה רב אשי למר זוטרא (שם ע״ב) דחוור אפיה שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה א״ל אפסדתא לסעודתא דמלכא. אמרי ליה אמאי תעביד הכי. אמר להו מאן דעביד הכי פסל למאכל דמלכא אמרי ליה אמאי אמר להו דבר אחר חזאי ביה בדקו בדקיתו ולא אשכחו שקל אצבעתיה אנח עליה אמר להו הכא מי בדקיתו בדקו ואשכחו אמרו לו רבנן מ״ט סמכת אניסא. אמר להו חזאי רוח צרעת דקפרחה עילויה:
16
י״זההוא רומאה דאמר לה לההיא אתתא מינסבת לי אמרה ליה לא. אזל אייתי רימני פלי ואכל קמה כל מיא דצערי לה בלעתיה ולא יהב לה עד דזג לה לסוף אמר לה אי מסינא לך מינסבת לי אמרה ליה אין אזל ואייתי רימני פלי ואכל קמה אמר לה כל מיא דצערי לך תוף שדאי תוף שדאי עד דנפק מינה כי הוצא דירקא ואיתסיאת:
17
י״ח(דף סב) אמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח ור׳ יוחנן אמר כל גופו של אדם שנאמר (שם כא יב) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים ור׳ יוחנן נמי הכתיב בשברון מתנים ההיא דכי מתחלא ממתנים מתחלא. ורב נמי הכתיב ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח שאני שמועה דבית המקדש דתקיפא טובא. ההוא ישראל ונכרי דהוו קאזלי באורחא בהדי הדדי לא אימצי נכרי לסגויי בהדי ישראל אדכריה חורבן בית המקדש נגיד ואיתנח ואפ״ה לא אימצי נכרי לסגויי בהדיה א״ל לא אמריתו אנחה שוברת חצי גופו של אדם א״ל ה״מ מלתא חדתא אבל הא דשנן בה לא דאמרי אינשי דמלפא תכלי לא בהתה:
18
י״ט(ע״ב) יהודה בריה דר׳ חייא חתניה דר׳ ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשא הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזו ההוא סימנא אמר להו ר׳ ינאי כפו מטתו שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי (קהלת י ה) כשגגה שיוצאה מלפני השליט ונח נפשיה:
19
כ׳רבי איעסק ליה לבריה בי ר׳ חייא כי מטא למכתב כתובה נח נפשה דרביתא אמר רבי ח״ו פסולא איכא יתבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל ור׳ חייא אתי משמעי אחי דוד אזיל איעסק ליה לבריה בי ר׳ יוסי בן זמרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה תניין אמר להו איכניס והדר אזיל הוה קא מכסיף מאבוה אמר ליה בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תבאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שם כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אזל יתיב תרתי סרי שני בבי רב עד דאתי איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו עניה זו לשוא שמרה נינסיב אתתא אחריתי יאמרו זאת אשתו וזאת זוגתו בעא עלה רחמי ואיססיאת:
20
כ״ארבי חנינא בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דרשב״י א״ל איעכב לי עד דאתאי בהדך לא איעכב ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אשתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה אזל יתב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש״מ האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא ניהלא קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרה רוחה אמר לפניו רבש״ע עניה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייתה.
21
כ״ברבי חמא בר ביסא אזל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא אעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתי׳ אתא ר׳ אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מחדדן שמעתתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאל שמעתתא קא בעי אמרה ליה דביתהו מי איכא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד יב) והחוט המשלש לא במהרה ינתק זה ר׳ אושעיא בנו של ר׳ חמא בר ביסא:
22
כ״גרבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצנעא ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזל יתיב י״ב שני בבי רב כי אתא אייתיה בהדיה תריסר אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה (דף סג) קא מדברת אלמנות חיות אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תריסר שנין אחריני אמר ברשות קא עבידנא הדר אזל יתיב תרי סרי שנין אחריני בבי רב כי אתא אייתיה בהדיה כ״ד אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא שמע אבוה דאתא גברא (רבה) למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמיפר נדראי אתא לגביה א״ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת א״ל אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת א״ל אנא הוא נפל על אנפיה ונשקיה על כרעיה ויהב לי׳ פלגא ממוניה ברתיה דר׳ עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתה.
23
כ״דרב יוסף בריה דרבא שדריה אבוה לבי רב לקמיה דרב יוסף פסקו ליה שית שנין כי הוה תלת שני מטא מעלי יומא דכפורי אמר איזיל ואחזינהו לאינשי ביתי שמע אבוה שקל מנא ונפק לאפיה א״ל זוגתך נזכרת איכא דאמרי א״ל יונתך נזכרת איטרוד לא מר אפסיק ולא מר אפסיק:
24
כ״ה(דף סו ע״ב) ת״ר מעשה בריב״ז שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכים אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראת אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו. אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בת מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתליא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואבד את זה אמרה רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להם לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה ריב״ז ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונן של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עשה צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו (דף סז) מציעין תחתיו ובאו עניים ומקפלין אותם מאחריו אבע״א לכבודו הוא דעבד ואבע״א כדבעי ליה למעבד לא עבד כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא. תניא א״ר אלעזר בר צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו קראתי עליה מקרא זה (ש״ה א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך וגו׳ אל תקרי גדיותיך אלא גויתיך:
25
כ״ו(ע״ב) ת״ר יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסים את היתומה ואחר כך את היתום מפני שהאיש דרכו לחזר על הפתחים ואין האשה דרכה לחזר. יתום ויתומה שבאו לינשא משיאין את היתומה ואח״כ משיאין את היתום מפני שבשתה של אשה מרובה משל איש. ת״ר יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואח״כ משיאין לו אשה שנאמר (דברים טו ח) די מחסורו אשר יחסר לו די מחסורו זה הבית אשר יחסר זה מטה ושלחן לו זה אשה וכה״א (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו:
26
כ״זת״ר (דברים טו ח) די מחסורו אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו. (שם) אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו ג׳ מילין. ת״ר מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מצפורי ליטרא בשר בכל יום ליטרא בשר מאי רבותיה אמר רב הונא ליטרא בשר משל עופות ואבע״א בשר בליטרא ממש רב אשי אמר התם כפר קטן היה ובכל יומא הוו מפסדי חיותא אמטולתיה. ההוא דאתא לקמיה דר׳ נחמיה א״ל במה אתה סועד א״ל בשר שמן ויין ישן רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה אדרבה אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מבעי׳ ליה אלא איהו הוא דלא איבעי׳ ליה לפנוקי נפשיה כולי האי. ההוא דאתא לקמיה דרבא א״ל במה אתה סועד אמר ליה בתרנגולת פטומה ויין ישן א״ל ולא חיישת לדוחקא דצבורא א״ל אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתניא (תהלים קמה טו) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שלכל אחד ואחד נותן הקב״ה פרנסתו בעתו אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא לה תליסר שני ואתיה ליה תרנגולת פטומה ויין ישן אמר מאי דקמאי אמר ליה נעניתי לך קום אכול:
27
כ״חת״ר אין לו ואין רוצה להתפרנס נותנים לו לשום הלואה וחוזרים ונותנים לו לשום מתנה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים נותנים לו לשום מתנה וחוזרים ונותנים לו לשום הלואה לשום מתנה הא לא שקיל אמר רבא לפתוח לו לשום מתנה. יש לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשום מתנה וחוזרים ונפרעים ממנו חוזרים ונפרעים ממנו תו לא שקיל אמר רב פפא לאחר מיתה ר׳ שמעון אומר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו אין לו ואינו רוצה להתפרנס אומרים לו הבא משכון וטול כדי שתזוח דעתו עליו:
28
כ״טמר עוקבא הוה עניא בשבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבע זוזי בצינורא דדשא יומא חד אמר איזיל אחזי מאן קא עביד בי ההוא טיבותא ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא בבי מדרשא אתיא דביתהו בהדיה כיון דחזא דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו רהוט מקמיה עיילי לההו אתונא דהוה גרופא נורא הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא אמרה ליה דביתהו שקיל כרעיך אותיב אכרעאי חלש דעתיה אמרה ליה אנא שביחנא בגויה דביתא ומקרבא הנייתי. ומאי כולי האי דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא ואמרי לה א״ר יוחנן משום רשב״י נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב (בראשית לח כה) היא מוצאת:
29
ל׳מר עוקבא הוה עניא בשבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאות זוזי כל מעלי יומא דכפורי יומא חד שדרינהו ניהליה ביד בריה אתא א״ל לא צריך א״ל מאי חזית חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן אמר מפנק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהליה כי קא ניחא נפשיה אמר אייתין לי חושבנאי דצדקה אשכח דהוה כתוב ביה שבעת אלפי דינרי סיאנקי אמר זוודאי קלילא ואורחא רחיקתא קם בזבזיה לפלגיה ממוניה. היכי עביד הכי הא״ר אלעאי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ה״מ מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה:
30
ל״ארבי אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה וממצי נפשיה לבי עניי ומצלי עיניה מרמאי. ר׳ חנינא הוה ההוא עניא דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע זוזי כל מעלי שבתא יומא חד שדרינהו ניהליה בידא דדביתהו אתאי אמרה ליה לא צריך מאי חזית שמעית דהוה קאמרי ליה במה אתה סועד (דף סח) בטלי כסף או בטלי זהב אמר היינו דא״ר אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאים שאלמלא הם היינו חוטאים בכל יום שנאמר (דברים טו ט) וקרא עליך אל ה׳ והיה בך חטא. ותני ר׳ חייא בר רב מדפתי ר׳ יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע״ז כתיב הכא (שם) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו׳ וכתיב התם (שם יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע״ז אף כאן ע״ז:
31
ל״בת״ר המסמא את עיניו והמצבה את בטנו והמקפח את שוקו אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך:
32
ל״ג(דף סט) שלח ליה רב ענן לרב הונא הונא חברין שלם כי אתיא הא אתתא לקמך אגבייה עישור נכסי הוה יתיב רב ששת קמיה א״ל זיל אימא ליה ובשמתא יהא מאן דלא א״ל ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי ומאן יתיב בי מרזחא ברישא אזל רב ששת לקמיה דרב ענן א״ל מר רבה ורב הונא רביה דרבה ושמותי שמית מאן דלא א״ל ואי לאו דשמית לא הוה קא אמינא ליה למר ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי מאן יתיב בי מרזחא בראש אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא א״ל חזי מר היכי שלח לי רב הונא ענן ענן ועוד מרזחא דשלח לי (ולא ידענא) מאי ניהו א״ל אימא לי איזי (ע״ב) גופא דעובדא היכי הוה א״ל הכי והכי מעשה. א״ל וגברא דלא ידע מאי ניהו מרזחא שלח ליה לרב הונא הונא חברין מאי מרזחא אבל דכתיב (ירמיה טז ה) כה אמר ה׳ אל תבא בית מרזח וגו׳. אמר רבי אבהו מנין לאבל שמסב בראש שנאמר (איוב כט כה) אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם. ינחם אחרים משמע. אמר רב נחמן בר רב יצחק ינחם כתיב מר זוטרא אמר מהכא (עמוס ו ז) וסר מרזח סרוחים. מר וזה נעשה שר לסרוחים:
33
ל״ד(דף עא ע״ב) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום (ש״ה ח י) א״ר יוחנן ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה (הושע ב ח) והיה ביום ההוא נאם ה׳ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי א״ר יוחנן ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה:
34
ל״ה(דף עב) תניא היה ר׳ מאיר אומר מ״ד (קהלת ז ב) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו מאי והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דידל ידלוניה דילוי ילווניה דטען יטענוניה:
35
ל״ו(דף עה) לציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון (תהלים פז ה) א״ר מישא בר בריה דר׳ יהושע בן לוי אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה אמר אביי וחד מנייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו דהא ר׳ ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי:
36
ל״ז(דף עז ע״ב) מכריז ר׳ יוחנן הזהרו מזבובים של בעלי ראתן. ר׳ זירא לא הוה יתיב בזיקיה. ר׳ אלעזר לא עייל באהליה. ר׳ אמי ור׳ אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה. ר׳ יהושע ב״ל מיכרך בהו ועסיק בתורה אמר (משלי ה יט) אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא. כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עבד ליה רעותיה אזל אתחזי ליה א״ל אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי (א״ל) הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא יהבה ניהליה כי מטא להתם דלייה קא מחוי ליה שוור נפל לההוא גיסא נקטיה בקרנא דגלימיה א״ל בשבועתא דלא אתינא אמר הקב״ה אי איתשיל אשבועתא ניהדר אי לא לא ניהדר א״ל הב לי סכינאי לא יהב ליה נפקת בת קלא ואמרה ליה יהביה ניהליה דמתבעי לברייתא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי אזל אשכחיה לר׳ שמעון בן יוחאי דהוה יתב על תלת עשר תכטקי פיזא א״ל את הוא בר ליואי א״ל הן א״ל נראה הקשת בימיך א״ל הן א״כ אי אתה בר ליואי ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי. רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל לגביה ואתחזי ליה א״ל שבקי תלתין יום עד דניהדר תלמודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שבקיה לבתר תלתין יומין אזל אתחזי ליה א״ל אחוי לי דוכתאי א״ל לחיי א״ל הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא א״ל כחברך בעית למעבד לי א״ל אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה א״ל מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה ואפ״ה כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא קרב לגביה ר׳ אלכסנדרי אמר עשה בשביל כבוד חכמים לא אשגח עשה בשביל כבוד אביך לא אשגח עשה בשביל כבוד עצמך אסתלק אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים אפילו אות אחת א״ל רב אדא בר מתנא לאפוקי ממר דלא אית ליה מעקה לאיגריה ולא היא מיהוי הוה וההיא שעתה הוא דשדייא זיקא:
37
ל״חא״ר חנינא מפני מה אין בעלי ראתן בבבל מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של חיזמי. א״ר יוחנן מפני מה אין מצורעין בבבל מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת.
38
ל״ט(דף צו) א״ר (חייא בר אבא א״ר) יוחנן כל המנע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד שנאמר (איוב ו יד) למס מרעהו חסד רב נחמן בר יצחק אומר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר (שם) ויראת שדי יעזוב:
39
מ׳(דף קג) ת״ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי. הזהרו בכבוד אמכם דאורייתא הוא דכתיב (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא הוא דתניא (דברים ה טז) כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וא״ו יתירה לרבות אחיך הגדול הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא. נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה מ״ט כל בי שמשי הוה אתא לביתיה ההוא בי שמשא אתאי שיבבתא קא קרי אבבא אמרה אמתיה שתיקי דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים. יוסף חפני ושמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי סבור מינה בהדין עלמא הוא דקאמר כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה אמרי ש״מ לההוא עלמא הוא דקאמר והאי דאמר הכי דלא לימרו מלתא הואי להו ועד האידנא נמי זכותא דרבי הוא דאהניא להו. אמר להם לחכמי ישראל אני צריך נכנסו אצלו חכמי ישראל אמר להם אל תספדוני בעיירות (ע״ב) והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא חנינא בר חמא ישב בראש. אל תספדוני בעיירות סבור מנה משום טרחא הוא דקאמר כיון דחזו דקספדי בכרכים וקאתו כ״ע (אמרו) ש״מ משום יקרא הוא דקאמר. הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו דכתיב (דברים לד ח) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום תלתין יומין ספדי ביממא ולילא מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בלילא או ספדי בלילא וגרסי ביממא עד דספדי תריסר ירחי שתא. ההוא יומא דאשכבתיה דר׳ נפק בת קול ואמרה כל דהוה באשכבתיה דר׳ מזומן הוא לחיי עולם הבא. ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצאת בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא:
40
מ״אשמעון בני חכם מאי קאמר ה״ק אע״פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא אמר לוי צריכא למימר אמר ר״ש בר רבי צריכא לך ולמטלעתך מאי קשיא ליה הא קרא קאמר (דה״ב כא ג) ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ההוא ממלא מקום אבותיו הוה ורבן גמליאל אינו ממלא מקום אבותיו הוה ורבי מאי טעמא עבד הכי נהי דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה. חנינא בר חמא ישב בראש לא קבל רבי חנינא שהיה ר׳ אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה, יתיב ר׳ אפס ברישא ויתיב ר׳ חנינא אבראי ואתא לוי ויתיב גביה נח נפשיה דר׳ אפס ויתיב ר׳ חנינא ברישא ולא הוה ללוי אינש למיתב גביה וקאתא לבבל והיינו דאמרי ליה לרב גברא רבה אקלע לנהרדעא ומטלע ודריש כלילא שרי אמר ש״מ נח נפשיה דר׳ אפס ויתיב ר׳ חנינא ברישא ולא הוה ליה ללוי אינשי למיתב גביה וקאתי אימא ר׳ חנינא נח נפשיה ורבי אפס כדיתיב יתיב ולא הוה ליה ללוי אינש למיתב גביה וקאתי אבע״א לוי לר׳ אפס מיכף הוה כייף ליה ואב״ע כיון דאמר ר׳ חנינא בר חמא ישב בראש לא סגי דלא מליך דכתיב בהו בצדיקים (איוב כב כח) תגזר אומר ויקם לך והא הוה ר׳ חייא נח נפשיה. והא״ר חייא אני ראיתי קברו של רבי והורדתי עליו דמעות איפוך והא״ר חייא אותו היום שמת רבי בטלה קדושה איפוך והתניא כשחלה רבי נכנס ר׳ חייא אצלו ומצא שהוא בוכה א״ל רבי מפני מה אתה בוכה והתניא מת מתוך שחוק סימן יפה מתוך הבכי סימן רע לו פניו כלפי הכותל סימן רע לו פניו כלפי העם סימן יפה לו פניו ירוקין סימן רע לו פניו צהובין ואדומים סימן יפה לו מת בערב שבת סימן יפה לו במוצאי שבת סימן רע לו מת בערב יום הכפורים סימן רע לו במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו מת בחלי מעים סימן יפה לו מפני שרובן של צדיקם מיתתן בחולי מעים א״ל אנא אתורה ומצות קא בכינא אבע״א איפוך ואבע״א (לעולם לא תיפוך) רבי חייא עסוק במצוה הוה ור׳ סבר לא אפגריה:
41
מ״בוהיינו דכי הוו מנצי ר׳ חנינא ור׳ חייא א״ל ר׳ חנינא לר׳ חייא בהדי דידי מנצית דאם ח״ו נשתכחה תורה מישראל מהדרנא לה מפלפולי א״ל ר׳ חייא אנא עבדי דלא לשתכח תורה מישראל דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא נשבי וציידנא טביא ומאכילנא בישרא ליתמי ואריכנא מגלתא ממשכי דטביי וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי וכתיבנא חמשה חומשי לחמשה ינוקי ומתנינא שתא סדרי לשתא ינוקי לכל חד וחד אמרי ליה אתני סדרך לחברך. והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא א״ל ר״ש בר רבי אפילו ממך א״ל אין א״ל ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אפילו מאבא א״ל ח״ו לא תהא כזאת בישראל אמר להם לבני קטן אני צריך נכנס ר״ש אצלו מסר לו סדרי חכמה אמר להם לבני גדול אני צריך נכנס ר״ג אצלו ומסר לו סדרי נשיאות אמר לו נהוג נשיאותך ברמים זרוק מרה בתלמידים. איני והכתיב (תהלים טו ד) ואת יראי ה׳ יכבד ואמר מר זה יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת״ח היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסיא תני רבי מוטל בצפורי ומקום מוכן לו בבית שערים והתניא (דברים טז כ) צדק צדק תרדוף הלך אחר רבי לבית שערים, רבי בבית שערים הוי אלא כיון דחלש אמטיוהו לצפורי דמדליא ובסים אוירא:
42
מ״ג(דף קד) ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעי רחמי אמרי כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב סליקא אמתיה דרבי לאיגרא אמרה עליונים מבקשים את רבי יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים ולא הוו שתקי רבנן מלמבעי רחמי שקלה כוזא שדיא מאיגרא אישתיקו (מרחמי) ונח נפשיה דרבי אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין אזל אשכחיה דנח נפשיה קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש אמרו ליה נח נפשיה אמר להו אתון קאמריתון ואנא לא קאמינא. בשעת פטירתו של רבי זקף י׳ אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבש״ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה יר״מ שיהא שלום במנוחתי יצתה בת קול ואמרה (ישעיה נז ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם על משכבך מיבעי׳ ליה מסייע לי׳ לר׳ חייא בר גמדא דא״ר חייא בר גמדא א״ר יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע צדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע צדיק בא אומר יבואו צדיקים ויצאו לקראתו יבא בשלום ינוחו על משכבותם. א״ר אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ג׳ כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו אחת אומרת לו בא בשלום ואחת אומרת הולך נכוחו ואחת אומרת לו יבא שלום ינוחו על משכבותם. ובשעה שהרשע נאבד מן העולם נ׳ כתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו אחת אומרת (שם מח כב) אין שלום אמר ה׳ לרשעים ואחת אומרת לו (שם נ יא) למעצבה תשכבון ואחת אומרת לו (יחזקאל ל לב) רדה והשכבה את ערלים:
43
מ״ד(דף קה) אמר רב יהודה אמר רב אסי גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלים שכרם צ״ט מנה מתרומת הלשכה וכו׳. קרנא הוה שקיל איסתרא מזכאי ואיסתרא מחייב ודאין להו דינא והיכא עביד הכי והא כתיב (שמות כג ח) ושחד לא תקח ואסיקה דהוה שכר בטלה דמוכח כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בהריקאי ואידן לכו דינא. א״ר אבהו בא וראה כמה סמויות עיניהם של מקבלי שחד אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא והם נוטלים שוה פרוטה ומסמין עיניהם שנאמר (שם) כי השחד יעור עיני חכמים. ת״ר כי השחד יעור עיני חכמים קל וחומר לטפשים (שם) ויסלף דברי צדיקים ק״ו לרשעים מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו אלא ה״ק כי השחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול ולוקח שחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. ויסלף דברי צדיקים (ע״ב) אפילו צדיק גמור ולוקח שחד אינו נפטר מן העלם בלא טירוף הדעת. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מ״ד (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה. אמר רבה בר רב שילא האי דיינא דשאיל שאלתא פסול למידן דינא לא אמרן אלא דלית ליה לאושלוי אבל אית ליה לאושולי לית לן בה אמר רבא מ״ט דשוחדא כיון דמשקל שחד מיניה אקרבה דעתיה לגביה והוי כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שחד שהוא חד. אמר רב פפא לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה דרחים ליה לא חזי ליה חובה דסני ליה לא חזי ליה זכות. אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מאתיה לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא:
44
מ״הת״ר (שמות כג ח) ושחד לא תקח אין צריך לומר שחד ממון אלא אפי׳ שחד דברים נמי אסור מדלא כתיב בצע לא תקח היכי דמי שחד דברים כי הא דשמואל הוה עבר במברא אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה א״ל מאי עבידתך א״ל דינא אית לי א״ל פסילנא לך לדינא:
45
מ״ואמימר הוי יתיב וקא דאין דינא פרח גדפא ארישיה אתא ההוא גברא שקליה א״ל מאי עבידתיך א״ל דינא אית לי א״ל פסילנא לך לדינא:
46
מ״זמר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא כסייה א״ל מאי עבידתיך א״ל דינא אית לי א״ל פסילנא לך לדינא:
47
מ״חרבי ישמעאל בר׳ יוסי היה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתיה ליה בה׳ בשבתא א״ל מאי שנא האידנא א״ל דינא אית לי ואמינא אגב ארחאי אייתי ליה למר לא קביל מיניה א״ל פסילנא לך לדינא אותיב זוזא דרבנן וקא דיינין ליה בהדי דקא אזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי אי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שחד מה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שחד עאכ״ו:
48
מ״טר׳ ישמעאל בן אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז א״ל מהיכא את אמר ליה מדוך פלן ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה א״ל דינא אית ליה וכו׳ כדלעיל:
49
נ׳רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי א״ל מאי עבידתיך א״ל דינא אית לי לא קביל מניה א״ל פסילנא לך לדינא א״ל דיניה דמר לא בעינא קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים דתנא (מ״ב ד מב) ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומר לך כל המביא דורון לת״ח כאלו מקריב בכורים א״ל קבולי לא בעינא דאקביל השתא דאמרת לי טעמא מקבלינן שדריה לקמיה דרב נחמן שלח ליה נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא אמר מדשלח לי הכי ש״מ קריביה הוא הוה קאים דינא דיתמי קמיה אמר (דף קו) האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף סלקיניה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה איסתתם טענתיה:
50
נ״ארב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדרא דאליהו כיון דעבד הכי איסתלק אותיב בתעניתא ובעי רחמי ואתא כי אתא הוה מיבעית ליה בעותיה ועביד תיבותא ואנחיה יתיב קמיה עד דאפיק ליה סדריה והיינו דאמרינן סדר אליהו רבה סדר אליהו זוטא:
51
נ״בבשני דרב יוסף הוה ריתחא א״ל רבנן לרב יוסף ליבעי מר רחמי אמר להו השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפין ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא אבעי רחמי וממאי דפיישי הכי דכתיב (מ״ב ד מג) ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש מאי לפני מאה איש אילימא דכולהו לפני מאה איש בשני בצורת טובא הוו אלא לאו דכל חד וחד קמי מאה איש. כי הוו מפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן. מבי רב הונא הוו פיישי תמני מאה רבנן. רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה. כי מפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף הוו פיישי ארבע מאה רבנן וקרו לנפשייהו יתמי כי הוו מפטרי רבנן מבי אביי ואמרי לה מבי רב אשי הוו פיישי מאתן רבנן וקרו לנפשייהו יתמי דיתמי:
52
נ״ג(דף קי ע״ב) אמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים. כתוב בספר בן סירא (משלי טו טו) כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים בן סירא אומר אף לילות. בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים:
53
נ״דת״ר לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בח״ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בא״י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בח״ל דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (ויקרא כה לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכי כל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בח״ל כאלו עובד ע״ז וכן בדוד הוא אומר (ש״א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי א״ל לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאלו עובד ע״ז:
54
נ״ה(דף קיא) רבי זירא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דבעי דמיסק לא״י דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא״י עובר בעשה שנאמר (ירמיה כז ב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה׳. ור׳ זירא ההוא בכלי שרת כתיב ורב יהודה כתיב קרא אחרינא (שה״ש ב ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו׳ ור׳ זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה. ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב. ור׳ זירא ההוא מיבעי׳ ליה לכדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא שלש שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקב״ה את ישראל שלא ימרדו באומות ואחת שהשביע הקב״ה את האומות שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. ורב יהודה (שה״ש ב ז) אם תעירו ואם תעוררו כתיב ר׳ זירא מיבעי׳ ליה לכדר׳ לוי דאמר ו׳ שבעות הללו למה תלתא הני דאמרן ואינך שלא יגלו את הקץ ושלא ידחקו את הקץ ושלא יגלו הסוד לאוה״ע. (שם) בצבאות או באילות השדה אמר ר׳ אלעזר א״ל הקב״ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה:
55
נ״וא״ר אלעזר כל הדר בא״י שרוי בלא עון שנאמר (ישעיה לג כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. א״ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. אמר רב ענן כל הקבור בא״י כאלו קבור תחת המזבח כתיב הכא (שמות כ כ) מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם (דברים לב מג) וכפר אדמתו עמו. עולא הוה רגיל דהוה סליק לא״י נח נפשיה בח״ל אתו אמרו ליה לר׳ אלעזר אמר אנת עולא (עמוס ז יז) על אדמה טמאה תמות אמרו לו ארונו בא אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חווזאה אתא לקמיה דר׳ חנינא א״ל מהו למיחת וליבמה א״ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו. אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא״י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבודיתא לבי כובי ההוא דנפק מפומבודיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף. ההוא דנפק מפומבדיתא לאיסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כשרין שבבל א״י קולטתן כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן למאי אילימא ליוחסין והאמר מר כל הארצות עיסה לארץ ישראל וא״י עיסה לבבל אלא לענין קבורה:
56
נ״זאמר רב יהודה כל הדר בבבל כאלו דר בא״י שנאמר (זכריה ב יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל אמר אביי נקטינן בבל לא חזיא חבליה דמשיח תרגומא אהוצל דבנימין וקרו לו קרנא דשובתא. א״ר אלעזר מתים שבח״ל אינם חיים שנאמר (יחזקאל כו כ) ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתיה חיים שאין צביוני בה אין מתיה חיים. מתיב רב אבא בר ממל (ישעיה כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון מאי לאו יחיו מתיך מתים שבא״י נבלתי יקומון מתים שבח״ל ומאי ונתתי צבי בארץ חיים אנבוכדנצר הוא דכתיב דאמר רחמנא מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא א״ל ר׳ מקרא אחר אני דורש (שם מב ה) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ואלא הא כתיב נבלתי יקומון ההוא בנפלים הוא דכתיב ור׳ אבא בר ממל האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה מיבעי׳ ליה לכדרבי אבהו דא״ר אבהו אפי׳ שפחה כנענית שבא״י מובטח לה שהיא בת העה״ב כתיב הכא לעם עליה וכתיב התם (בראשית כב ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. ורוח להולכים בה א״ר ירמיה בר אבא א״ר יוחנן כל המהלך ד׳ אמות בא״י מובטח לו שהוא בן העה״ב. ולר״א צדיקים שבח״ל אינם חיים אמר ר׳ אלעאי ע״י גלגול מתקיף לה ר׳ אבא סלא רבה גלגול צדיקים צער הוא אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע:
57
נ״ח(בראשית מז ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. אמר קרנא דברים בגו יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה ואם מתים שבח״ל חיים למה הטריח את בניו שלא קבל עליו צער מחילות כיוצא בדבר אתה אומר (שם נ כה) וישבע יוסף את בני ישראל וגו׳ א״ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה ואם מתים שבח״ל חיים למה הטריח את אחיו ד׳ מאות פרסה שלא קבל עליו צער מחילות שלחו ליה אחוהי לרבה יודע יעקב שצדיק גמור היה וכו׳ אילפא מוסיף בה דברים מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת וביקש לירד כיון ששמע כזאת גלגל בעצמו עד יום מותו אע״פ שחכם גדול אתה אינו דמוה לומד מעצמו ללומד מרבו ואם תאמר אין לך רב יש לך רב ומנו ר׳ יוחנן ואם אין אתה עולה הזהר בג׳ דברים אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים אלא שליש בעמידה שליש בישיבה שליש בהלוך. כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה נוחה הימנה עמידה ס״ד והאמרת עמידה קשה ללב אלא ישיבה (ע״ב) שאין בה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה:
58
נ״טאמר ר׳ אלעזר עמי ארצות אינם חיים שנאמר (ישעיה כו יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו תנ״ה מתים בל יחיו יכול לכל ת״ל רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר א״ל ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפה עצמו לע״ז הוא דכתיב א״ל קרא אחר אני דורש דכתיב (שם כו יט) כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקא מצטער א״ל ר׳ מצאתי להם (רפואה) (תקנה) מן התורה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב (שם) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בת לת״ח והעושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה כיוצא בדבר אתה אומר (שם ל כ) לאהבה את ה׳ אלהיך וגו׳ ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לדבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לת״ח והעושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה:
59
ס׳א״ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים שנאמר (תהלים ע טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנאמר (מ״ב יט לד) וגנותי (על) (אל) העיר הזאת. וא״ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהם ק״ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושים צדיקים שנקברו בלבושיהם עאכ״ו:
60
ס״אאמר ר׳ חייא בר יוסף עתידה א״י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב טז) יהי פסת בר בארץ. ת״ר יהי פסת בר בארץ בראש הרים אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים ושמא תאמר יש צער לקוצרה ת״ל (שם) ירעש כלבנון פריו הקב״ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. (דברים לב יד) עם חלב כליות חטה אמרו עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול ואל תתמה שהרי שועל קינן בלפת ושקלוהו ומצאו בו ששים לטרין בליטרא של צפורי. תניא א״ר יוסי מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל ונפשח אחד מהם ונמצאו בו ט׳ קבין חרדל ומעציו סיככו בו סוכת יוצרין. אר״ש בן תחליפא קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בפלס (שם) ודם ענב תשתה חמר אמרו לא כעה״ז עה״ב העוה״ז יש בו צער לבצור ולדרוך העה״ב מביא ענבה אחת בקרן או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטם גדול ועציה מסיקין תחת התבשיל ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה ל׳ גרבי יין שנא׳ ודם ענב תשתה חמר א״ת חמר אלא חומר. כי אתא רב דימי אמר מ״ד (בראשית מט יא) אוסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבא״י שאין צריך עיר אחת לבצור. (שם) ולשרקה בני אתונו אין לך כל אילן סרק שבא״י שאינו מוציא משוי שתי אתונות ושמא תאמר אין בו יין ת״ל (שם) כבס ביין לבושו ושמא תאמר אינו אדום ת״ל (שם) ובדם ענבים וש״ת אינומרוה ת״ל (שם) סותה וש״ת אין בו טעם ת״ל (שם) חכלילי עינים מיין כל היך שטועמו אומר לי לי וש״ת לנערים יפה ולזקנים אינו יפה ת״ל (שם) ולבן שנים מחלב אל תקרי לבן שינים אלא לבן שנים פשטיה דקרא במאי כתיב כי אתא רב דימי אמר אמרה כנ״י לפני הקב״ה רבש״ע רמוז בעיניך דבסים מחמרא ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא מסייע ליה לר׳ יוחנן דא״ר יוחנן טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב שנאמר (שם) ולבן שנים מחלב אל תיקרי לבן שינים אלא ליבון שינים:
61
ס״ברב חייא בר אדא מקרי דר״ל הוה איפגר תלתא יומי ולא אתא כי אתא א״ל אמאי איפגרת א״ל דלית אחת הניח לי אבא ובצרתי ממנו יום ראשון ג׳ מאות אשכולות אשכול לגרב יום ב׳ בצרתי ממנה ג׳ מאות אשכולות ב׳ אשכול לגרב יום ג׳ בצרתי ממנה ג׳ מאת אשכולות ג׳ אשכול לגרב והפקרתי יותר מחציה א״ל אי לאו דאיפגרת הוה עבדא טפי. רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק חזינהו להנהו עזי דקאכלן תותי תאיני וקא נטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומערב בהדי הדדי אמר היינו זבת חלב ודבש. א״ר יעקב בן דוסאי מלוד לאונו ג׳ מילין פעם אחת קדמתי בנשף הלכתי עד קרסולי בדבש של תאנים. אמר ר״ל לדידי חזי לי זבת חלב דבש של צפורי והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין. אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל א״י (דף קיב) והוי כעבי מיכסי עד אקרא דתולבקני עשרין ותרתי פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי. ר׳ חלבו ור׳ עוירא ור׳ יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא אייתי קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו ואילפס כפר הינו כמה הוה חמש סאין. אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש. לשנה איקלע ר׳ אלעזר להתם ואייתו לקמיה נקטן בידיה ואמר (תהלים קז לד) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה ר׳ יהושע ב״ל איקלע לגבלא חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי אמר עגלים בין הגפנים אמרו ליה קטופי נינהו אמר ארץ ארץ הכניסי פירותיך למי את מוציאה פירותיך לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו לשנה איקלע ר׳ חייא להתם חזנהו דהוו קיימי כעזי אמר עזים בין הגפנים א״ל זיל לא תעביד לן כחברך:
62
ס״גת״ר בברכותיה של ארץ ישראל בית סאה עושה רבוא כורין בישיבתה של צוען בית סאה עושה ע׳ כורין דתני׳ א״ר מאיר אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה ע׳ כורין. ואין לך מעולה בכל הארצות יותר מארץ מצרים שנא׳ (בראשית י״ג:י׳) כגן ה׳ כארץ מצרים ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען דהוה מרבו בה מלכי דכתיב (ישעיה ל ד) כי היו בצוען שריו ואין לך טרשים בכל א״י יותר מחברון דהוי קברי בה שכבי ואפ״ה חברון מבונה על א׳ משבעה בצען דכתיב (במדבר יג כב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים מאי נבנתה אילימא נבנתה ממש אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול שנאמר (בראשית י ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אלא שמבונה על אחת משבע בצוען הני מילי בטרשים אבל שלא בטרשים ה׳ מאה וה״מ שלא בברכותיה אבל בברכותיה כתיב (בראשית כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים:
63
ס״דתניא אמר ר׳ יוסי סאה ביהודה היתה עושה ה׳ סאים סאה קמח סאה סלת סאה סובין סאה מורסן וסאה קיבוריא א״ל ההוא צדוקי לר׳ חנינא יאי משכחיתו בה בארעכון בית סאה אחת הניח לי אבא ממנה משח ממנה חמר ממנה עיבור ממנה קטניות ממנה רועות מקנתי. א״ל ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל האי תאלתא דקיימא אגודא דירדנא כמה גזריתו מינה א״ל שיתין כורי א״ל אכתי לא מעייליתו בה אחריבתוה אנן ק״כ כורי הוה גזרינן מינה א״ל אנא נמי מחד גיסא קאמינא לך. אמר רב חסדא מ״ד (ירמיה ג יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי למה נמשלה א״י לצבי לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו אף א״י אינה מחזקת פירותיה. ד״א מה צבי זה קל מכל החיות אף א״י קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן אף א״י קלה לבשל ואין פירותיה שמנים ת״ל (שמות ג ח) ארץ זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש:
64
ס״הרבי אלעזר כי הוה סליק לא״י אמר פלטי לי מחדא כי סמכוהו אמר פלטי לי מתרתי כי איתבוהו בסוד העיבור אמר פלטי לי מתלתא שנא׳ (יחזקאל יג ט) והיתה ידי על הנביאים החוזים שוא וגו׳ בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור ובכתב בני ישראל לא יכתבו זו סמיכה ואל אדמת בני ישראל לא יבאו כמשמעו. רבי זירא כי הוה סליק לא״י לא אשכח מברא למיעבר נקט במצרא וקעבר א״ל ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו אכתי בפזיזותייכו קיימיתכו א״ל דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. ר׳ אבא מנשק כיפי דעכו ר׳ חנינא מתקן מתקליה ר׳ אמי ורבי אסי (שם ע״ב) קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא ר׳ חייא בר גמדא מיגנדר בעפרא שנא׳ (תהלים קב טו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו א״ר זירא אמר רבה בר ירמיה דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף שנא׳ (ישעיה ו יג) ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער. תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי. אמר רב חייא בר אשי אמר רב עתידין כל אילני סרק שבא״י שיטענו פירות שנא׳ (יואל ב כב) כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם:
65
ס״וסליק מסכת כתובות
66
