עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), פסחיםEin Yaakov (Glick Edition), Pesakhim
א׳פסחים (דף ג) אמר רבי יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשעה שנאמר (דברים כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. רבינא אמר עשרה וא״ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה שנאמר (שמואל א כ כו) כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. תנא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב. ואומר (איוב טו ה) ותבחר לשון ערומים ואומר (שם לג ג) ודעת שפתי ברור מללו. מאי ואומר. וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא, ת״ש, ותבחר לשון ערומים. וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא, ת״ש, ודעת שפתי ברור מללו.
1
ב׳(ע״ב) הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מנייהו רבן יוחנן בן זכאי. ואמרי לה קמיה דרבי וחד מינייהו רבי יוחנן. חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה. אמר מובטח אני בזה שמורה הוראות בישראל. אמרו לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראות בישראל. הנהו תלתא כהני חד אמר הגיעני כפול וחד אמר הגיעני כזית וחד אמר הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. והתנן אין בודקין מן המזבח ולמעלה. לא תימא שמץ פסול אלא אימא שחץ פסול. ואבע״א שאני התם דאיהו הוא דארע אנפשיה:
2
ג׳ההוא עובד כוכבים דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים אתא לקמיה דרבי יהודה בן בתירא א״ל כתיב (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו וכתיב (שם) כל ערל לא יאכל בו ואנא הא קא אכילנא משופרי שופרי. א״ל רבי יהודה בן בתירא מאליה מי קא ספו לך. א״ל לא. א״ל כד סלקת התם אימא להו ספו לי מאליה. כי סליק להתם א״ל מאליה ספו לן. אמרו ליה מאי קא אמרת אליה לגבוה סלקא. אמרו ליה מאן אמר לך הכי. אמר להו ר׳ יהודה בן בתירא אמר לי. אמרי מאי דקמן. בדקו אחריו ואשכחוה דעובד כוכבים הוא וקטלוהו. שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא שלם לך רבי יהודה בן בתירא דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים:
3
ד׳רב כהנא חלש שדרוה רבנן לרבי יהושע בריה דרב אידי אמרי ליה זיל בדק מאי דיניה. אתא אשכחיה דנח נפשיה קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה ובכי ואתי. אמרו ליה נח נפשיה. אמר להו אתון קאמריתו אנא לא קאמינא (משלי י יח) מוציא דבה הוא כסיל:
4
ה׳(דף ד) רב בר אחוה דר׳ חייא ובר אחתיה כי סליק להתם א״ל אייבו קיים. א״ל אימא קיימת. א״ל אימא קיימת. א״ל אייבו קיים.
5
ו׳(שם ע״ב) אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן. רבי אלעזר דאמר כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד כד) לא יחמד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה. והלא דברים ק״ו ומה אלו שדרכן ליזוק אין ניזוקין מי שאין דרכן ליזוק עאכ״ו. אין לי אלא בהליכה. בחזרה מנין ת״ל (דברים טז ז) ופנית בבוקר והלכת לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהליך בשלום. וכי מאחר דאפילו בחזרה בהליכה למה לי. אלא מיבעי ליה לכדרבי אמי דא״ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. אמר רבין בר אבא א״ר יצחק מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלי לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר דיינו ונמצאת עלייה שלא לשמה. כיוצא בו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי מפני מה אין חמי טבריא בירושלים כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלי לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו ונמצא עלייה שלא לשמה:
6
ז׳(דף כב ע״ב) תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה׳ אלהיך תירא פירש. אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן. אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא ר׳ עקיבא ודרש את ה׳ אלהיך תירא לרבות ת״ח:
7
ח׳(דף כה) אמר רבי יעקב אמר ר׳ יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה. היכי דמי אי נימא דאיכא סכנה אפילו עצי אשירה נמי, ואי דליכא סכנה אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא. לעולם דאיכא סכנה ואפילו הכי עצי אשירה לא דתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר (דברים ו ה) בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך. אלא לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך. ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך. כי אתא רבין א״ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעכו״ם וג״ע (ע״ב) וש״ד. עכו״ם הא דאמרן. ג״ע וש״ד דתניא ר׳ אומר (דברים כב כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. וכי מה ענין רוצח אצל נערה מאורסה. ה״ז בא ללמד ונמצא למד מקיש נערה מאורסה לרוצח ורוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשה ומה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור. ורוצח גופיה מנ״ל. סברא הוא כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א״ל מארי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך אמר ליה ליקטלך ולא תקטליניה דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דההוא גברא סומק טפי:
8
ט׳(דף מט) תניא ר״ש אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין ת״ח רשאי ליהנות ממנה. כגון מאי. אמר רבי יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת ת״ח לעם הארץ. דאמר רבי יוחנן בת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה. מאי היא. אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה. במתניתא תנא או קוברה או קוברתו או מביאתו לידי עניות. איני והאמר ר׳ יוחנן הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן. כל שכן שתורה וכהונה מעשרתו. לא קשיא הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ. רבי יהושע נסיב כהנתא חלש. אמר לא ניחא ליה לאהרן דאידבק בזרעיה דהוי ליה חתנא כי אנא. רב אידי בר אבין נסיב כהנתא והוי ליה תרי בני סמיכי רב ששת בריה דרב אידי ורב יהושע בריה דרב אידי. אמר רב פפא אי לא דנסיבא כהנתא לא איעתרי. אמר רב כהנא אי לא דנסיבנא כהנתא לא גלאי. אמרו ליה והא למקום תורה גלית. לא גלאי כדגלו אינשי:
9
י׳א״ר יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה שנאמר (עמוס ו ד) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק וכתיב בתריה (שם) לכן עתה יגלו בראש גולים: תנו רבנן כל ת״ח המרבה סעודתו בכל מקום לסוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו ודבריו אינן נשמעים ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו וגורם שם רע לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. מאי היא אמר אביי קרי ליה בר מיחם תנורי. רבא אמר בר מרקד בי כובי. רב פפא אמר בר מלחך פינכי. רב הונא אמר בר מך רבע:
10
י״אתנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים ולא ישא בת עם הארץ שאם מת או גולה בניו עמי הארץ. תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת״ח וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן. דבר נאה ומתקבל. ולא לעם הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר מכוער (ע״ב) ואינו מתקבל. תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת״ח, לא מצא בת ת״ח ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות. ולא ישא בת ע״ה מפני שהם שקץ ונשותיהם שקץ ועל בנותיהם הוא אומר (דברים כז כא) ארור שוכב עם כל בהמה. תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין עדות ממנו, ואין מגלין לו סוד, ואין ממנין אותו אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמו בדרך. וי״א אף אין מכריזין על אבידתו. ות״ק זמנין דנפיק זרעה מעליא מיניה ואכיל ליה ומיקיים ביה מה שנאמר (איוב כו יז) יכין וצדיק ילבש:
11
י״ב(דף נ) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכריה יד ו). מאי אור יקרות וקפאון. א״ר אלעזר זה אור שיקר בעולם הזה וקפוי הוא לעולם הבא. ר׳ יוחנן אומר אלו נגעים ואהלות שיקרות הן בעולם הזה וקפויות הן לעוה״ב. רבי יהושע בן לוי אמר אלו בני אדם שהם יקרים בעולם הזה וקפויי הם לעולם הבא. כי הא דרב יוסף בריה דר׳ יהושע בן לוי איחלש ואיתנגיד א״ל אבוה מאי חזית. אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. א״ל בני עולם ברור ראית. ואנן היכי חזיתינן תמן. אמר ליה כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התן. ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים אשרי הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו אילימא רבי עקיבא וחביריו משום דהרוגי מלכות ותו לא. אלא הרוגי לוד:
12
י״ג(זכריה יד ט) והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד. אטו האידנא לאו אחד הוא. אמר ר׳ אחא בר חנינא לא כהעולם הזה העולם הבא. העה״ז על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין אמת. אבל לעה״ב כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד. מאי שמו אחד אטו האידנא לאו שמו אחד הוא. אמר רב נחמן בר יצחק לא כהעה״ז העה״ב. העה״ז נכתב ביו״ד ה״א ונקרא באל״ף דל״ת. אבל העה״ב כולו אחד נכתב ביו״ד ה״א ונקרא ביו״ד ה״א. סבר רבי למדרשי׳ בפירקא. אמר ליה ההוא סבא לעלם כתיב. רבי אבינא רמי כתיב (שמות ג יד) זה שמי לעלם וכתיב וזה זכרי לדר דר. אמר הקב״ה לא כשאני נכתב אני נקרא. נכתב אני ביו״ד ה״א ונקרא אני באל״ף דל״ת:
13
י״ד(ע״ב) העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה ובמוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכפורים ובכל מקום שיש שם נדנוד עבירה לאתויי תענית צבור. אינו רואה סימן ברכה לעולם:
14
ט״ורבא רמי כתיב (תהלים קח ה) כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב (שם נז יא) כי גדול עד שמים חסדך הא כיצד. כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה. כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע״פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:
15
ט״זתנו רבנן המצפה לשכר אשתו ורחיים אינו רואה סימן ברכה לעולם. שכר אשתו מתקולתא, ורחיים אגרתא. אבל עבדה ומזבנא אשתבוחי משתבח בה קרא שנאמר (משלי לא כד) סדין עשתה ותמכור. תנו רבנן המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא כיון דנפיש אפחזייהו שלטא ביה עינא בישא. ת״ר תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות ונותנין עיניהם בחלק יפה אינם רואים סימן ברכה לעולם. מאי טעמא דתהי בהו אינשי. תנו רבנן ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה לעולם. שכר כותבין. שכר מתורגמנין. מעות יתומים. מעות הבאות ממדינת הים. בשלמא שכר מתורגמנין משום דמיחזי כשכר שבת. מעות יתומים נמי דלאו בני מחילה נינהו. מעות הבאות ממדינת הים משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא. אלא שכר כותבין מאי טעמא. אמר רבי יהושע בן לוי כ״ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו שאלמלי מתעשרין אין כותבין. ת״ר כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת אינם רואים סימן ברכה לעולם ואם עוסקין לשמן רואים:
16
י״זבני בישן נהוג דלא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו לקמיה דר׳ יוחנן אמרו ליה אבהתנא אפשר להו אנן דלא אפשר לן מאי. אמר להו כבר קבלו עליהם אבותיכם שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך:
17
י״ח(דף נג) תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר סימן להרים מילין וסימן לעמקים דקלים סימן לנחלים קנים סימן לשפלה שקמה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (מ״א י כז) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים ואת הארזים נתן כשקמה אשר בשפלה לרוב. סימן להרים מילין סימן לעמקים דקלים נ״מ לביכורים דתנן אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין ולא מדקלין שבהרים ולא מפירות שבעמקים. סימן לנחלים קנים נ״מ לנחל איתן. סימן לשפלה שקמה נפקא מיניה למקח וממכר. השתא דאתית להכי כולהו נמי למקח וממכר:
18
י״טא״ר יוסי תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים שלחו לי אלמלא תודוס איש רומי אתה גזרנו עליך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ. קדשים ס״ד. אלא אימא (שם ע״ב) קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ. איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבה הוה אי בעל אגרופין הוה. ת״ש עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לתוך כבשן האש. נשאו קל וחומר בעצמם מצפרדעים ומה צפרדעים שאינן מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז כח) ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובתנוריך ובמשארותוך אימתי משארות מצויות אצל התנור בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה. ר׳ יוסי בר אבין אמר מטיל מלאי לכיס של ת״ח הוה דא״ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס של ת״ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר (קהלת ז יב) כי בצל החכמה בצל הכסף:
19
כ׳עולא הוה רכיב חמרא ואזיל והוו אזלי ר׳ אבא מימיניה ורבה בר בר חנה משמאליה אמר ליה רבי אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במ״ש הואיל ותחלת ברייתו הוא. הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנא בבישות. אמר ליה אנא לאו אהא אמרי אלא אהא אמרי דתני תנא קמי דרבי יוחנן ר״ש בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת ועני רבי יוחנן בתריה וחכמים אוסרים אמר ליה עדא תהא. קרי עליה רב יוסף (משלי כ ה) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. מים עמוקים עצה בלב איש זה עולא. ואיש תבונה ידלנה זה רבה בר בר חנה: ואינהו כמאן סברוה, כי הא דאמר ר׳ בנימין בר יפה אמר ר׳ יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת, בין במוצאי יום הכפורים, וכן עמא דבר:
20
כ״א(דף נד) אור במוצאי שבת איברי והתניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות אלו הן באר מן וקשת כתב ומכתב ולוחות וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו ופתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים. רבי נחמיה אומר משום אביו אף האור והפרד. רבי יאשיה אומר משום אביו אף האיל ושמיר. רבי יהודה אומר אף הצבת. הוא היה אומר צבתא בצבתא מתעבדא. וצבתא קמייתא מאן עבדא. הא לאי בריה בידי שמים היא. אמרו לו אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון. הא לאי בריה בידי אדם היא. קתני מיהא רבי נחמיה אומר אף האור. לא קשיא הא באור דידן הא באור דגיהנם אור דידן במוצאי שבת אור דגיהנם בע״ש:
21
כ״בואור דגיהנם בערב שבת איברי והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח כב) ה׳ קנני ראשית דרכו. תשובה דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו וגו׳ וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. ג״ע דכתיב (בראשית ב ג) ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערוך מאתמול תפתה. כסא כבוד ובית המקדש דכתיב (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהלים עב יז) לפני שמש ינון שמו. אמרי חללה הוא דנברא קודם שנברא העולם ואור דידיה בערב שבת:
22
כ״גואור דידיה בע״ש איברי והא תניא א״ר יוסי אור שברא הקב״ה בשני בשבת אין לו כביה לעולם שנאמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם. ואמר רבי אלעזר אף על פי שלא נאמר בו כי טוב חזר וכללו בששי בשבת שנאמר (בראשית א לא) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אלא חללה קודם שנברא העולם ואור דידה בשני בשבת ואור דידן עלה במחשבה ליבראות בע״ש ולא נברא עד מוצאי שבת דתניא רבי יוסי אומר שני דברים עלה במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת נתן הקב״ה דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שתי אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור והביא שתי בהמות והרכיבם זו על זו ויצא מהן פרד:
23
כ״דתנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן באר ומן וקשת כתב ומכתב ולוחות וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו ופתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים. וי״א אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה. וי״א אף המזיקין. וי״א אף (ע״ב) בגדיו של אדם הראשון:
24
כ״התנו רבנן ז׳ דברים מכוסין מבני אדם יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואינו יודע מה בלבו של חברו ומלכות בית דוד מתי תחזור למקומה ומלכות פרס מתי תפול:
25
כ״ותנו רבנן שלשה דברים עלו במחשבה לבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב ועל התבואה שתרקב. וי״א אף על המטבע שיצא:
26
כ״ז(דף נו) תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיה המלך על ג׳ הודו לו ועל ג׳ לא הודו לו. גירר עצמות אביו במטה של חבלים והודו לו. כתת נחש הנחשת והודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו. קצץ דלתות ההיכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו. סתם את מוצא מי גיחון העליון ולא הודו לו. עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו:
27
כ״חתנו רבנן כיצד היו כורכין את שמע. אומרים (דברים ו ד) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ולא היו מפסיקין דברי ר״מ. רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואנן מ״ט אמרינן לה. כדדריש ר״ש בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש (בראשית מט א) ויקרא יעקב אל בניו וגו׳. בקש יעקב לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא ח״ו יש פסול במטתי כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וכיצהק אבי שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. מיד פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו רבנן היכי נעביד נימריה לא אמריה משה רבינו. לא נימריה הא אמריה יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומות המינים. ובנהרדעא דליכא מינים עדיין אומרין אותו בחשאי:
28
כ״ט(דף נז) תנא אבא שאול אומר קורות של שקמה היו ביריחו והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע עמדו בעלי׳ והקדישום לשמים. עליהם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי אוי לי מאגרופן שהם כהנים גדולים ובניהם גזברים וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות:
29
ל׳תנו רבנן ד׳ צוחות צוחה עזרה. ראשונה צאו מכאן בני עלי שטמאו היכל ה׳. ועוד צוחה עזרה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומחלל קדשי שמים. מאי הוה עביד דהוה כריך ידיה בשיראי ועבד עבודת שמים. ועוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה. ועוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן גרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כרסו מקדשי שמים. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל בסעודתו שלש מאות עגלים והיה שותה ג׳ מאות גרבי יין ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה. אמרו כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש. מאי סלקא בי׳ ביששכר איש כפר ברקאי. אמרי מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי. מלכתא אמרה אימרא יאי. אמרי מאן מוכח. כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא ויומא. אתא איהו (ע״ב) אחוי בידיה אי גדיא יאי ניסקי לתמידא. אמר מלכא הואיל ולא הוה ליה אימתא דמלכותא ניפסקוה לימיניה. יהב שוחדא ופסקוה לשמאליה. שמע מלכא ופסקוה לימיניה. א״ר יוסף בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה מיניה בהאי עלמא. אמר רב אשי יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין דתנן רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שמובחרים במינם תלמוד לומר (ויקרא ד לג) ואם כבש מלמד ששניהם שקולים כאחד. רבינא אמר אף מקרא נמי לא קרא דכתיב (ויקרא ג ב) אם כבש וכתיב ואם עז קרבנו אי בעי כבש לייתי ואי בעי עז לייתי:
30
ל״א(דף סב ע״ב) רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין. אמר ליה מהיכא את אמר ליה מלוד. והיכא מותבך. בנהרדעא. אמר ליה אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעים. וכל שכן דאת מלוד ומותבך מנהרדעא. אכפייה וארצי. אמר ליה ליתני לי מר בתלתא ירחי. אמר ליה ומה ברוריה דביתהו דר״מ ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון דהות גמרה תלת מאה שמעתתא ביומא דסיתוא מתלת מאה רבוותא ואפ״ה בשלש שנים לא יצתה ידי חובתה ואת אמרת ליתני לי מר בתלתא ירחי. שקל קלא פתק ביה. בהדי דקא רהיט ואזיל אמר ליה רבי מה בין לשמו ושלא לשמו כו׳ א״ל הואיל וצורבא מרבנן את תא ואימא לך וכו׳. אמר רמי בר אבין אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם. דאמר מר זוטרא בין אצל לאצל טעינו ארבע מאה גמלי דדרשה:
31
ל״ב(דף פד) משנה. הפסח נשחט בשלשה כתות שנאמר (שמות יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים קהל ועדה וישראל. נכנסה כת אחת נתמלאה העזרה וננעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו והכהנים עומדים שורות שורות ובידם בזיכי כסף ובזיכי זהב שורה שכולה כסף כסף ושכולה זהב זהב לא היו מעורבים. ולא היו לבזיכין שולים שמא יניחום ויקרש הדם שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחברו וחברו לחברו ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד. יצאה כת ראשונה נכנסה כת שניה. יצאה כת שניה נכנסה כת שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה שניה ושלישית. קראו את ההלל. אם גמרו שנו. ואם שנו שלשו. אע״פ שלא שלשו מימיהם. א״ר יהודה מימיהם של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי כי ישמע ה׳ מפני שעמה מועטין:
32
ל״ג(ע״ב) תנו רבנן מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שבו נתמעך זקן אחד והיו קורין אותו פסח מעוכין. תנו רבנן פעם אחת בקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל א״ל לכהן גדול תן עיניך בפסחים. נטל כוליתא מכל אחד ואחד ונמצאו ס׳ רבוא זוגות כליות כפלים כיוצאי מצרים חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה. ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם והיו קורין אותו פסח מעובין:
33
ל״ד(דף סו) תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. שפעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ושכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו כלום יש אדם יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו ואמרו לו כלום אתה יודע אם פסח דוחה את השבת ואם לאו. אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחים את השבת. אמרו לו מנין לך. אמר להם נאמר (במדבר ט ג) במועדו בפסח ונאמר (שם כח) במועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת. ועוד ק״ו הוא ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם. והיה יושב ודורש בהלכות פסח כל היום כולו. התחיל מקנטרן בדברים. אמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם. עצלות שהיתה בכם. שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו רבי שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו. אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא הניחו להם לישראל אם אין נביאים הם בני נביאים הם. למחר מי שפסחו טלה תחב לו בצמרו. מי שפסחו גדי תחב לו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון:
34
ל״ה(ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, מהלל, דאמר מר התחיל מקנטרן בדברים וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי. ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מדבורה, דכתיב (שופטים ה ז) חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וכתיב (שם) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר ארשב״ל כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ממשה, דכתיב (במדבר לא מא) ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב (שם) ויאמר אלעזר הכהן גו׳ מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מאלישע, דכתיב (מלכים ב ג יד) כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וכתיב (שם) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳. א״ר מני בן פטיש כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים מורידין אותו. מנא לן מאליאב. דכתיב (ש״א יז כח) ויחר אף אליאב בדוד ויאמר וגו׳, וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב בהו (שם טז) בזה לא בחר ה׳, ובאליאב כתיב (שם) ויאמר ה׳ אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו מכלל דמעיקרא הוה חזי:
35
ל״ו(דף סח) מאי דכתיב (ישעיה ה יז) ורעו כבשים כדברם. א״ר מנשיא בר ירמיה אמר רב כמדובר בם. מאי כמדובר בם. אמר אביי (שם) וחרבות מחים גרים יאכלו ומתרגם רב יוסף נכסי רשיעיא צדיקי יחסנון. א״ל רבא בשלמא אי כתיב חרבות כדקאמרת. השתא דכתיב וחרבות מלתא אחריתא היא. אלא אמר רבא כדרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים כתיב הכא ורעו כבשים כדברם וכתיב התם (מיכה ז יד) ירעו בשן וגלעד כימי עולם. בשן זה אלישע הבא מן הבשן דכתיב (ד״ה א ה יב) ויעני ושפט בבשן וכתיב (מ״ב ג יא) פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו. גלעד זה אליהו שנאמר (שם א׳ יז א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד:
36
ל״זאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן עתידין צדיקים שיחיו מתים דכתיב (זכריה ח ד) כה אמר ה׳ עד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו וכתיב (מ״ב ד כט) ושמת משענתי על פני הנער:
37
ל״חרב חסדא רמי כתיב (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו׳. לא קושיא כאן לעולם הבא כאן לימות המשיח. ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד מאי איכא למימר. אידי ואידי לעולם הבא ולא קשיא כאן במחנה שכינה כאן במחנה צדיקים. רבא רמי כתיב (דברים לב כט) אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא השתא אחויי מחיי אסויי לא כ״ש. אלא אמר הקכ״ה כשם שמחצתי אני ארפא כך כשאני ממית אני מחיה. ת״ר אני אמית ואחיה יכול מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג. ת״ל מחצתי ואני ארפא מה מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. דבר אחר בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפא:
38
ל״ט(ע״ב) תניא ר׳ אליעזר אומר אין לו לאדם ביו״ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. אמר ר׳ יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. כתוב אחד אומר(דברים טז ח) עצרת לה׳ אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כט לה) עצרת תהיה לכם ר׳ אליעזר סבר או כולו לה׳ או כולו לכם, ור׳ יהושע סבר חלקהו חציו לה׳ וחציו לכם. אמר ר׳ אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא. אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם מאי טעמא (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג. אמר רב יוסף הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם מ״ט (אסתר ט כב) ימי משתה ושמחה כתיב ביה. מר בריה דרבינא כוליה שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופורייא ומעלי יומא דכפורי, עצרת יום שניתנה בו תורה, פוריא ימי משתה ושמחה כתיב, מעלי יומא דכיפורי דתני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין. אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה תשיעי ועשירי:
39
מ׳(דף עז) תניא ציץ בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה דברי ר׳ שמעון. ר׳ יהודה אומר עודנו על מצחו מרצה אין עודנו על מצחו אינו מרצה. א״ל ר״ש כ״ג בי״ה יוכיח שאינו על מצחו ומרצה. א״ל הנח לי״ה שטומאה הותרה בצבור:
40
מ״א(דף פז ע״ב) רב הונא בריה דרב נתן איקלע לבי ר״נ בר יצחק אמרו ליה מה שמך. אמר להו רב הונא. א״ל ליתיב מר אפוריא. יתיב. יהבו ליה כסא קבלה בחד זימנא ושתיה בתרי זימני ולא אהדר אפיה. א״ל מ״ט קרית לך רב הונא. א״ל בעל השם אני. מ״ט כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא. א״ל מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. מ״ט שתיתיה בב׳ זימני. א״ל דתניא השותה כוסו בבת אחת ה״ז גרגרן ב׳ דרך ארץ ג׳ ה״ז מגסי הרוח. מ״ט לא אהדרת אפך. א״ל כלה הופכת פניה תנן. רבי ישמעאל בר׳ יוסי איקלע לבי ר״ש ברבי יוסי בן לקוניא יהבו ליה כסא קבליה בחד זימנא ושתיה בחד זימנא. א״ל לא סבר לה מר השותה כוסו בבת אחת ה״ז גרגרן. א״ל לא אמרו בכוסך קטן ויינך מתוק וכרסי רחבה:
41
מ״ב(דף פז) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום (שה״ש ח י) א״ר יוחנן ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה והיא רדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה (הושע ב ח) והיה ביום ההוא נאם ה׳ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. (שה״ש ח ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה א״ר יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. אני חומה ושדי כמגדלות א״ר יוחנן אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת״ח ורבא אמר אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשיות:
42
מ״גאמר רב זוטרא אמר רב מ״ד (תהלים קמד יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם אלי בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא בנותינו כזויות מחוטבות אלו בנות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן וכן הוא אומר (זכריה ט טו) ומלאו כמזרק כזויות מזבח. ואבע״א מהכא (תהילים קמד יג) מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן צאננו מאליפות מרובבות בחוצותינו. מחוטבות תבנית היכל. אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאלו נבנה היכל בימיהן:
43
מ״ד(שם ע״ב) אמר ר׳ יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא ונביא שלא קפח ארבעה מלכים בימיו (ע׳ בח״ה) שנאמר (ישעיה א א) חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה:
44
מ״האמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל לימנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס. מנא לן דאימני דכתיב (הושע א א) דבר ה׳ אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. ומנא לן דלא קביל לשון הרע דכתיב (עמוס ז י) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו אמר חס ושלום לא אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו:
45
מ״ואמר רבי אלעזר אפילו בשעת כעסו של הקב״ה זוכר את הרחמים שנאמר (הושע א ו) כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל. ר׳ יוסי בר חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. וא״ר אלעזר לא הגלה הקב״ה את ישראל לבין העכו״ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב כה) וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס ממנה כמה כורין ור׳ יוחנן אמר מהכא ורחמתי את לא רוחמה:
46
מ״זא״ר יוחנן משום רשב״י מאי דכתיב (משלי ל יט) אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת וכתיב (שם) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו קלל ואת אמו לא יברך אל תלשן אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן עבד אל אדוניו מנא לו מהושע:
47
מ״חתני רבי חייא מ״ד (איוב כח כג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקב״ה בישראל שאין יכולין לקבל גזרות של יון ושל ישמעאל לפיכך הגלה אותם לבבל א״ר אלעזר לא הגלה הקב״ה לישראל לבבל אלא מפני שהיה עמוקה כשאול שנאמר (הושע יג יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם ר׳ חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה רבי יוחנן אמר מפני ששגרן לבית אמם. משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה והיינו דאמר רבי אלכסנדרי׳ ג׳ חזרו למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות. ישראל הא דאמרן. כסף מצרים דכתיב (מלכים א יד כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה׳ ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח וגו׳. כתב לוחות דכתיב (דברים ט יז) ואשברם לעיניכם תנא לוחות נשתברו ואותיות פורחות. עולא אמר כדי שיאכלו (דף פח) תמרים ויעסקו בתורה. עולא איקלע לפומבדיתא קריבו ליה טרינא דתמרי אמר להו כמה כי הני בזוזא אמרו ליה תלת אמר מלא צנא דדובשא בזוזא בבבל ובבלאי לא עסקי באורייתא בליליא צעריה אמר מלא צנא רסמא דמותא בזוזא בבבל ועסקי בבלאי באורייתא:
48
מ״טא״ר אלעזר מ״ד (מיכה ד ב) והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב. אלהי אברהם אלהי יצחק לא נאמר אלא אלהי יעקב לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב יד) בהר ה׳ יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (שם כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (שם כח יט) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. א״ר יוחנן גדול יום קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר (הושע ב ב) ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל וכתיב (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד:
49
נ׳(דף צג ע״ב) מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין מנ״ל מלוט דכתיב (בראשית יט טו) וכמו השחר עלה ויאיצו וגו׳ וכתיב (שם) השמש יצא על הארץ ולוט וגו׳ וא״ר חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי ה׳ מילין. (דף צד) אמר רבא שית אלפי פרסי הוה עלמא וסומכא דרקיעא אלפי פרסי חדא גמרא וחדא סברא וכו׳. ת״ש מצרים ת׳ פרסה על ת׳ פרסה מצרים אחד מס׳ בכוש וכוש א׳ מס׳ בעולם ועולם א׳ מס׳ בגן וגן א׳ מס׳ בעדן ועדן א׳ מס׳ בגיהנם. נמצא כל העולם כולו ככסוי קדרה לגיהנם תיובתא:
50
נ״א(דף צד) תא שמע דתנא דבי אליהו רבי נתן אומר כל היישוב כולו תחת כוכב אחד הוא עומד תדע שהרי אדם נותן עינו בכוכב א׳ הולך למזרח עומד כנגדו לד׳ רוחות העולם עומד כנגדו מכלל דכל היישוב כולו תחת כוכב א׳ עומד תיובתא. ת״ש עגלה בצפון ועקרב בדרום וכל היישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב, וכל היישוב כולו אינו אלא שעה אחת ביום, שאין חמה נכנס ליישוב אלא שעה אחת ביום תדע שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם תיובתא:
51
נ״בת״ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וחכמי האומות אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועים א״ר תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמא כבוצינא דרחייא א״נ כצינורא דדשא.
52
נ״גחכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי עכו״ם אומרים ביום חמה מהלכת למעלה מן הרקיע ובלילה למטה מן הרקיע. אמר רבי ונראין דבריהן מדברינו שביום מעיינות צוננין ובלילה רותחין. תניא רבי נתן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעיינות רותחין:
53
נ״דת״ר בארבעה שבילין חמה מהלכת ניסן אייר סיון מהלכת בהרים כדי לפשר את השלגים. תמוז אב ואלול מהלכת ביישוב כדי לבשל את הפירות. תשרי חשון וכסליו מהלכת בימים כדי לייבש את הנהרות. טבת שבט ואדר מהלכת במדבר שלא לייבש את הזרעים:
54
נ״ה(דף קד) אמר רבי יוחנן בנן של קדושים אומר אחת ונהגו העם לומר שלש. מאן נינהו בנן של קדושים רבי מנחם בר סימאי ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזא:
55
נ״ו(דף קט) ת״ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר (דברים יז יד) ושמחת בחגך במה משמחן ביין ר״י אומר אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן אנשים בראוי להן ביין ונשים בראוי להן במאי. תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בא״י בבגדי פשתן מגוהצין. תניא ר״י בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (שם כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלהיך ועכשיו שאין ב״ה קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש:
56
נ״ז(דף קיב) ת״ר שבעה דברים צוה ר׳ עקיבא את ר׳ יהושע בנו אל תשב בגובהה של עיר ותשנה ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים ואל תכנס לביתך פתאום כ״ש לבית חברך ואל תמנע מנעלים מרגליך השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות והוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו. אמר רב פפא לא למזבן מיניה ולא לזבוני ליה אלא לאשתתופי בהדיה. והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק מ״ד (איוב א י) מעשה ידיו ברכת כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך אפילו למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי:
57
נ״ח(ע״ב) ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו אל תדור בשכנציב משום דאינשי ליצני נינהו ומשכי לך בליצנותא, ואל תשב על מטת ארמית. א״ד לא תיגני בלא קריאת שמע, וא״ד ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא, וא״ר לא תנסוב גיורתא. ואל תבריח את עצמך מן המכס דילמא משכחי לך ושקלי כל ממונך ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו אמר שמואל בשור שחור וביומי ניסן:
58
נ״טא״ר יוחנן שלשה מן נוחלי העולם הבא אלו הן הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות מאי היא דמשייר מקידושא לאבדלתא. א״ר יוחנן ג׳ הקב״ה מכריז עליהם בעצמו בכל יום, על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ועל עני המחזיר אבדה לבעליו ועל עשיר המעשר פירותיו בצנעא. רב ספרא רווק הדר בכרך הוה (ע״ב) תני תנא להא קמיה דרבא ורב ספרא צהבו פניו דרב ספרא א״ל רבא לא כגון מר אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא דהוו אושכפי בארעא דישראל ויתבו בשוקא דזונות ועבדי לחו מסאני לזונות ועיילי להו אינהי מסתכלי בהו ואינהו לא מדלי עינייהו לאסתכולי בהו ומומתייהו הכי בחייהון דרבנן קדישי דבארעא דישראל. ג׳ הקב״ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו:
59
ס׳ת״ר ג׳ הקב״ה שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב והיודע עדות להברו ואינו מעיד לו וחרואה דבר ערוה בחברו ומעיד בו יחידי כי הא דטובי׳ חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא נגדיה רב פפא א״ל טובי׳ חטא וזיגוד מינגד. א״ל אין את לחודך קמסהדת ביה שם רע בעלמא קא מפקת עליה דכתיב (דברים יט טו) לא יקום עד אחד באיש. רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאתו שנאמר (משלי ח יג) יראת ה׳ שנאת רע. ת״ר שלשה חייהם אינם חיים אלו הם הרחמנים והרתחנין ואניני הדעת אמר רב יוסף כולהו איתנהו בי. ת״ר שלשה אוהבים זה את זה אלו הם הגרים והעבדים והעורבים. ג׳ שונאים זה את זה הכלבים והתרנגולים והחברין וי״א אף הזונות וי״א אף ת״ח שבבבל:
60
ס״אארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן דל גאה עשיר מכחש זקן מנאף ופרנס המתגאה על הצבור בחנם וי״א אף המגרש את אשתו פעם ראשונה ושניה ומחזירה:
61
ס״בשבעה מנודין לשמים אלו הן: יהודי שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים ואינו מגרשה, ומי שיש לו בנים ואינו מגדלן לתלמוד תורה ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מעל רגליו. ויש אומרים אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה:
62
ס״ג(דף קיז) אמר רב יהודה אמר שמואל שירה שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו נביאים שביניהם תקנו להם לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתם. תניא ר׳ מאיר היה אומר כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהלים כולן דוד אמרן שנאמר (תהלים עג כ) כלו תפלות דוד בן ישי אל תקרי כלו אלא כל אלה והלל זה מי אמרו ר׳ יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחולקין עליו חבריו לומר שדוד אמרו ונראין דבריו מדבריהם אפשר שחטו ישראל את פסחיהן ונטלו את לולביהן ולא אמרו שירה:
63
ס״דת״ר ר׳ אליעזר אומר כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים יש מהם כנגד עצמו ויש מהן כנגד ציבור. האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו, והאמורות בלשון רבים כנגד ציבור. ניצוח ונגון לעתיד לבא משכיל על ידי תורגמן. לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואח״כ אמר שירה. מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב׳ ג טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳. אמר רב יהודה אמר רב וכן לדבר הלכה. אמר רב נחמן וכן לחלום טוב. איני והא אמר רב גידל אמר רב כל ת״ח היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר (שיר השירים ה יג) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים ואל תקרי מור עובר אלא מר עבר. לא קשיא הא ברבה הא בתלמידא. ואיבעית אימא הא והא ברבה ולא קושיא הא מקמי דנפתח הא בתר דנפתח כי הא דרבה כי הוה בעי למפתח בשמעתא אמר ברישא מילי דבדיחותא וקא בדחי רבנן והדר יתבי באימתא ופתח בשמעתא:
64
ס״התנו רבנן הלל זה מי אמרו רבי אליעזר אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים הם אמרו (תהלים קטו) לא לנו ה׳ וגו׳ ורוח הקודש משיבה ואמרה להם (ישעיה מח יא) למעני למעני אעשה כי איך יהל וגו׳. רבי יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהם מלכי כנען הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו׳. רבי אליעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמדו עליהם סיסרא הם אמרו לא לנו ה׳ לא לנו ורוח הקודש משיבה ואמרה להם למעני למעני אעשה. רבי אלעזר בן עזריה אומר הזקיה וסיעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו׳. רבי עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנאצר הרשע, הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו׳. רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו׳. וחכמים אומרים נביאים שביניהם תקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם וכשנגאלין אומרים אותו על הגאולה. עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד (שם קיד ה) חלמיש למעינו מים:
65
ס״ו(ע״ב) (ש״ב ז ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. תני רב יוסף זה שאומרים מגן דוד. (בראשית יב ב) ואעשך לגוי גדול, אמר ריש לקיש זה שאומרים אלהי אברהם. (שם) ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק. (שם) ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב. יכול יהו חותמין בכולם ת״ל (שם) והיה ברכה בך חותמין ולא בכולם:
66
ס״ז(דף קיח) תנו רבנן רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול, דברי רבי טרפון וי״א (תהילים כ״ג:א׳) ה׳ רועי לא אחסר. מהיכן הלל הגדול אמר רב יהודה (שם קלז) מהודו עד (שם) על נהרות בבל. ר׳ יוחנן אמר (שם קלד) משיר המעלות עד על נהרות בבל. רב אחא בר יעקב אמר (שם קלה) מכי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל. ולמה נקרא שמו הלל הגדול א״ר יוחנן מפני שהקב״ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. אמר רבי יהושע בן לוי הני עשרים וששה כל״ח כנגד מי כנגד עשרים וששה דורות שברא הקב״ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. ואמר רבי יהושע בן לוי מ״ד (שם) הודו לה׳ כי טוב הודו לה׳ שגובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו עני בשיו יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה:
67
ס״חא״ר יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה דאלו ביולדה כתיב (בראשית ג טז) בעצב תלדי בנים ואלו במזונות כתיב (שם) בעצבון תאכלנה. א״ר יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאלו בגאולה כתיב (בראשית מח טז) המלאך הגואל אותי מכל רע מלאך בעלמא ואלו במזונות כתיב (שם) האלהים הרועה אותי:
68
ס״טאריב״ל בשעה שאמר הקב״ה לאדם הראשון (שם) וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר לפניו רבש״ע אני וחמור נאכל באבוס אחד כיון שאמר לו (שם) בזעת אפיך תאכל לחם מיד נתקררה דעתו. אמר ר״ל אשרינו שלא עמדנו בראשונה. אמר אביי ועדיין לא פלטינן מינה דקא אכלינן עשבא דדברא. אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר (ישעיה נא יד) מהר צועה להפתח וגו׳ ולא יחסר לחמו וכתיב בתריה ואנכי ה׳ אלהיך רוגע הים ויהמו גליו:
69
ע׳אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כאלו עובד כו״ם שנאמר (שמות לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור. ואמר רב ששת משום ר״א בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המעיד עדות שקר לחברו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר (שם כב ל) לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא:
70
ע״אוכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מ״ט אמרינן האי. מפני שיש בו ה׳ דכרים ואלו הן יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחית המתים וחבלו של משיח. יציאת מצרים דכתיב (תהלים קיד א) בצאת ישראל ממצרים. קריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינוס. מתן תורה דכתיב (שם) ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן. תחית המתים דכתיב (תהילים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים. חבלו של משיח דכתיב (שם קטז) לא לנו ה׳ לא לנו וגו׳ וא״ר יוחנן זו שעבוד מלכיות איכא דאמרי אמר ר׳ יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זה מלחמת גוג ומגוג. רב נחמן בר יצחק אמר מפני שיש בו מילוט נפשות של צדיקים מגיהנם שנאמר (שם קטז) אנה ה׳ מלטה נפשי. חזקיה אמר מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש ועלייתן מכבשן האש, ירידתן לא לנו ה׳ לא לנו אמר חנניה כי לשמך תן כבוד אמר מישאל על חסדך ואל אמתך אמר עזריה למה יאמרו הגוים אמרו כולם, בעלייתן. (שם קיז) הללו את ה׳ כל גוים אמר חנניה שבחוהו כל האומים אמר מישאל כי גבר עלינו חסדו אמר עזריה ואמת ה׳ לעולם הללויה אמרו כולם. וי״א ואמת ה׳ לעולם הללויה גבריאל אמרו. שבשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו בכבשן האש אמר גבריאל לפני הקב״ה רבש״ע ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקב״ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד. ולפי שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה א״ל תזכה ותציל שלשה מבני בניו. כדדרש ר״ש השלוני בשעה שהפיל נבוכדנאצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אמר יורקמי שר הברד לפני הקב״ה רבש״ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו אמר לו גבריאל אין גדולתו של הקב״ה בכך שאתה שר של ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש אלא אני שר של אש אלך ואקרר מבפנים (שם ע״ב) ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס. אמר הקב״ה רד באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה׳ לעולם הללויה. רבי נתן אומר ואמת ה׳ לעולם דגים שבמים אמרוהו. כדרב הונא. דאמר רב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו וכדדרש רבה בר מרי מ״ד (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולים מצד אחד כך מצרים עולים מצד אחר. א״ל הקב״ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבש״ע כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל אותה ממנה אמר ליה אני נותן לך אחד ומחצה שבהם. אמר לפניו רבש״ע כלום יש עבד שתובע את רבו לדין. אמר לו נחל קישון יהיה ערב. מיד פלטם והשליכם ליבשה ובאו ישראל וראו אותם והיינו דכתיב (שמות יד ל) וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ומאי אחד ומחצה שבהם דאלו בפרעה כתיב (שם) שש מאות רכב בחור ואלו בסיסרא כתיב (שופטים ד ג) תשע מאות רכב ברזל. וכי אתא סיסרא אתא עלייהו בדקרי דפרזלא. הוציא הקב״ה עליהם כוכבים ממסלותם דכתיב (שם ה) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו׳ כיון דנחיתו כוכבים עלייהו אקדירו הנך דקרי דפרזלא נחיתו לאקירו נפשייהו בנחל קישון. אמר ליה הקב״ה לנחל קישון לך והשלם ערבונך לים מיד גרפם נחל קישון והשליכם לים שנאמר (שם) נחל קישון גרפם נחל קדומים מאי נחל קדומים שנעשה ערב מקדם באותה שעה פתחו דגים של ים ואמרו ואמת ה׳ לעולם הללויה:
71
ע״בדרש רבא מ״ד (שם קטז א) אהבתי כי ישמע ה׳ אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני. דלותי ולי יהושיע אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אע״פ שדלה אני מן המצות לך אני ולי נאה להושיע:
72
ע״גאמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלח לו רבי אמור לנו שנים או שלשה דברים שאמרת לנו משום אביך. שלח לו כך אמר אבא מ״ר (שם קיז א) הללו את ה׳ כל גוים עכו״ם מאי עבידתייהו. ה״ק הללו את ה׳ כל גוים אגבורות ונפלאות דקא עביד להו כ״ש אנן כי גבר עלינו חסדו ועוד שלח לו עתידה מצרים שתביא דורון למשיח כסבור שאינו מקבל מהם. אומר לו הקב״ה למשיח קבל מהם אכסניא עשו לבני במצרים מיד (שם סח לב) יאתיו חשמנים מני מצרים נשאה כוש ק״ו בעצמה ומה הללו שנשתעבדו בהן כך אנו שלא נשתעבדנו בהן עאכ״ו אמר לו הקב״ה קבל מהם מיד כוש תריץ ידיו לאלהים נשאה מלכות ארם ק״ו בעצמה אמרה ומה הללו שאינן אחיהם כך אנו שאחיהם עאכ״ו. א״ל הקב״ה לגבריאל (תהלים סח לא) גער חית קנה געור חיה וקנה לך עדה דבר אחר גער חית קנה שדרה בין הקנים דכתיב (שם פ יד) יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן א״ל געור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד. עדת אבירים בעגלי עמים ששחטו אבירים כעגלים שאין להם בעלים. מתרפס ברצי כסף שפושטים ידיהם לקבל ממון ואינן עושין רצון בעלים. (תהלים סח לא) בזר עמים קרבות יחפצו מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין עובדי כוכבים קרבות שהיו הפצין בהם. עוד שלח לו שלש מאות וששים וחמשה שווקים יש בכרך גדול שברומי וכל אחד ואחד יש בו שס״ה בירניות וכל אחד ואחד יש בו שס״ה מעלות וכל מעלה ומעלה יש בה כדי לזון את כל העולם כולו. אמר ליה רבי שמעון ברבי ואמרי לה רבי ישמעאל בר׳ יוסי לרבי הני למאן. א״ל לך ולחברך ולחברי חברך. שנאמר (ישעיה כג יח) והיה סחרה ואתננה קודש לה׳ לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני ה׳ יהיה וגו׳. מאי לא יאצר. תני רב יוסף לא יאצר זה בית אוצרותיו ולא יחסן זה בית גנזיו כי ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק. מאי ליושבים לפני ה׳ א״ר אלעזר (דף קיט) זה המכיר מקום חבירו בישיבה. איכא דאמרי א״ר אלעזר זה המקבל פני חבירו בישיבה. מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שכסה עתיק יומיא ומאי נינהו סתרי תורה איכא דאמרי זה המגלה דברים שכסה עתיק יומיא ומאי נינהו טעמי תורה:
73
ע״דאמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי מ״ד (תהלים יט א) למנצח מזמור לדוד. זמרו למי שנוצחין אותו ושמח. בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת ב״ו נוצחין אותו ועצב אבל הקב״ה נוצחין אותו ושמח שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו׳. ואמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבנן אמרי משום רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה מ״ד (יחזקאל א ח) וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב זה ידו של הקב״ה שהיא פרושת תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין:
74
ע״האמר רב יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים שנאמר (בראשית מז יז) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים. אין לי אלא שבארץ מצרים. שבארץ כנען ובשאר ארצות מנין ת״ל (שם מא נז) וכל הארץ באו מצרימה. וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם. שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים. אמר רשב״ל עשאוה כמצולה זו שאין בה דגים. רב אסי אמר כמצודה שאין בה דגן והיה מונח עד רחבעם בן שלמה. בא שישק מלך מצרים על ירושלים ונטלו מרחבעם שנאמר (מלכים א יד כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה׳ ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה. בא זרח מלך כוש ונטלו משישק מלך מצרים. בא אסא ונטלו מזרח מלך כוש ושיגרו להדרימון בן טברימון באו בני עמון ונטלוהו מהדרימון בן טברימון. בא יהושפט ונטלו מבני עמון והיה מונח עד אחז. בא סנחרב ונטלו מאחז. בא חזקיהו ונטלו מסנחרב והיה מונח עד צדקיהו. באו כשדיים ונטלוהו מצדקיהו. באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים. באו יונים ונטלוהו מפרסיים באו רומיים ונטלוהו מיונים ועדיין מונח ברומי:
75
ע״ואמר רב חמא בר חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים. אחת נתגלה לקרח. ואחת לאנטונינוס בן אסוירוס. ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. (קהלת ה יב) עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ריש לקיש זה עשרו של קרח. (דברים יא ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם אמר רבי אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. אמר רבי לוי משאוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח וכולהו אקלירי וקליפא דגלדא:
76
ע״זאמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן (סי׳ דיא״ש אדי״ש כשד״ך כלן מאודך ולמטה) (תהלים קיח כא) אודך כי עניתני ותהי לי לישועה אמר דוד. אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמר ישי. מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו אמרו אהיו. זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו אמר שמואל. אנא ה׳ הושיעה נא אמרו אחיו. אנא ה׳ הצליחה נא אמר דוד. ברוך הבא בשם ה׳ אמר ישי. ברכנוכם מבית ה׳ אמר שמואל. אל ה׳ ויאר לנו אמרו כולן. אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח אמר שמואל. אלי אתה ואודך אלהי ארוממך אמר דוד. ואמרו כלם הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו:
77
ע״חדרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי מ״ד (בראשית כא ח) ויגדל הילד ויגמל עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו כוס של ברכה לאברהם לברך אומרים לו ברך אומר להם אני לא אברך לפי שכבר יצא ממני ישמעאל. נותנין לו ליצחק אומר להם איני ראוי לברך לפי שכבר יצא ממני עשו. נותנין לו ליעקב אומר להם אני לא אברך לפי שכבר נשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומרין לו למשה טול אתה וברך אומר להם אני לא אברך לפי שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומרין לו ליהושע טול אתה וברך אומר להם אני לא אברך שלא זכיתי לבן דכתיב (דה״א ז כז) נון בנו יהושע בנו. אומרים לו לדוד טול אתה וברך אומר להם אני אברך ולי נאה לברך שנאמר (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא:
78
ע״טסליק מסכת פסחים.
79
