עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), חוליןEin Yaakov (Glick Edition), Chullin
א׳חולין (דף ה) (מ״א כב י) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגרן פתח שער שומרון מאי גורן אילימא גורן ממש אטו שער שומרון גורן הוה אלא כי גורן דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה. (שם יז ו) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב אמר רב יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב מביאין לו על פי הדבור מאי עורבים אמר רבינא עורבים ממש:
1
ב׳תניא (ויקרא א ב) מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהם בתשובה חוץ מן המומר לנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא (ע״ב) וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא היא והא כתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה' ואמר רב יהודה א״ר אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן בבהמה התם כתיב אדם ובהמה הכא בהמה לחודה כתיב וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא היא והכתיב (ירמיה לא כז) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה התם קא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד:
2
ג׳אין הקב״ה מביא תקלה ע״י בהמתן של צדיקים דרבי פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבויים פגע ביה בגינאי נהרא א״ל גינאי חלוק לי מימיך ואעבור בך א״ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א״ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה הוה ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפסחא א״ל חלוק ליה נמי להאי דבמצוה עסיק חלק ליה הוה ההוא טייעא דלוה בהדייהו א״ל חלוק ליה נמי להאי דלא לימא כך עושין לבני לויה חלק ליה אמר רב יוסף כמה נפיש ההוא גברא ממשה ושתין רבוון דאלו התם חד זמנא והכא תלת זמני ודלמא הכא נמי חדא זמנא אלא כמשה ושתין רבוון. איקלע לההוא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה לא אכל (שם ע״ב) חבטינהו לא אכל נקרינהו לא אכל אמר להו דלמא לא מעשרין עשרינהו ואכל אמר עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילים אותה טבלים שמע רבי נפק לאפיה א״ל רצונך סעוד אצלי א״ל הן צהבו פניו של רבי א״ל כמדומה את שמודר הנאה מישראל אני ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כג ו) אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך ואתה רוצה ויש לך השתא מיהא מסרהיבנא דבמלתא דמצוה קא טרחנא כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך. כי אתא איתרמי על בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו שמע רבי נפק לאפיה א״ל מזבנינא להו א״ל (ויקרא יט יד) ולפני עור לא תתן מכשול מפקרנא להו מפשת הזיקא עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו איכא (דברים כ יט) בל תשחית הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכח רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן עאכ״ו דאמר ר׳ חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שנאמר (מ״ב יג כא) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו א״ל רב פפא לאביי ודלמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו דכתיב (שם ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי א״ל אי הכי היינו דתנינא על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא במה איקיים כדא״ר יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת שנאמר (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת. אריב״ל למה שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות דא״ר חנינא מימי לא שאלני אדם אל מכת פרדה לבנה וחיה והא קא חזינא דחיי אימר וחיית והא קא חזינא דמיתסי דחוורן ריש כרעייהו קא אמרינן:
3
ד׳(דברים ד לה) אין עוד מלבדו א״ר חנינא ואפילו כשפים. ההיא אתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דר' חנינא אמר לה שקולי לא מסתייעא מלתיך אין עוד מלבדו כתיב והא״ר יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני ר׳ חנינא דנפישא זכותיה. וא״ר חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא״כ מכריזין עליו מלמעלה שנ' (תהלים לז כג) מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ כד) ואדם מה יבין א״ר אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה א״ר בגודל ימין ובניקוף שני והוא דקאזיל לדבר מצוה. אמרו עליו על ר׳ פנחס בן יאיר בימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו:
4
ה׳(דף ט) אמר רב יהודה אמר רב ת״ח צריך שילמד ג׳ דברים כתב שחיטה ומילה ורב חנניה בר שלמיה משמיה דרב אמר אף קשר של תפלין וברכת חתנים וציצית:
5
ו׳(דף כד) כתוב אחד אומר (במדבר ח כד) מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר (שם ד ג) מבן שלשים שנה הא כיצד כ״ה לתלמוד ושלשים לעבודה מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה ר' יוסי אומר נ׳ שנים שנאמר (דניאל א ה) ולגדלם שלש שנים וללמדם ספר ולשון כשדים ואידך שאני לשון כשדים דקליל ואידך שאני הלכות עבודה דתקיפין:
6
ז׳(ע״ב) אמרו עליו על ר׳ חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו א״ר חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הם עמדו לי בעת זקנותי:
7
ח׳(דף לז ע״ב) כתיב (יחזקאל ד יד) ואמר אהה ה׳ אלהים הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול. הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה. ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם. ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם משום ר' נתן אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה:
8
ט׳(דף מב) תנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יא ב) זאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב״ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל:
9
י׳(דף מד ע״ב) תניא דן את הדין זיכה וחייב טמא וטהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו כולם רשאין ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו:
10
י״אאמר רב חסדא אי זה ת״ח זה הרואה טרפה לעצמו. דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל מי שקורא ושונה ורואה טרפה לעצמו ומשמש ת״ח עליו הכתוב אומר (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך רב זביד אמר זוכה ונוחל שני עולמות העוה״ז והעוה״ב אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב. ר' אלעזר כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה מידי לא שקיל וכי הוו מזמני ליה לא אזיל אמר לא בעי מר דאיחי דכתיב (משלי טו כז) ושונא מתנות יחיה ר׳ זירא כי משדרי ליה לא שקיל כי הוו מזמני ליה אזיל אמר אתיקורי הוא דמתייקרו בי:
11
י״ב(דף מט) תניא (במדבר ו כג) כה תברכו את בני ישראל ר' ישמעאל אומר למדנו ברכת לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב״ה מברך לכהנים ר״ע אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב״ה מסכים עליהם אלא ר״ע ברכה לכהנים מנ״ל א״ר נחמן בר יצחק (בראשית יב ג) מואברכה מברכיך וסימנך ישמעאל כהנא מסייעא כהני דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל:
12
י״ג(דף נו ע״ב) כתיב (דברים לב ו) הוא עשך ויכוננך מלמד שבהא הקב״ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהם אינו יכול לחיות תניא היה רבי מאיר אומר הוא עשו ויכוננך כרכא דכולא ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו שנאמר (זכריה י ד) ממנו פנה ממנו יתד וגו'. ההוא רומאה דחזייה לההוא גברא דנפל. מאיגרא לארעא פקע כרסיה ונפיק מעייניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה (דף נז) באחיזת עינים אינגיד ואיתנח עול למעייניה וחייטיה לכרסיה:
13
י״ד(ע״ב) אמרו עליו על ר׳ שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה וכו׳ מאי עסקן בדברים אמר רב משרשיא דכתיב (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא אזל בתקופת תמוז פרסא לגלימיה אקינא דשומשמני נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא על אמר להו נפל טולא נפקו ואתו דליא לגלימיה נפל שמשא נפלו עליה וקטלוה אמר ש״מ לית להו מלכא דאי אית להו הרמנא דמלכא לא ליבעו א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא מלכא הוה בהדייהו אי נמי הרמנא דמלכא הוו נקיטי א״נ בין מלכא למלכא הוה דכתיב (שופטים יז ו) בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה אלא סמיך אהימנותא דשלמה:
14
ט״ו(דף נט) אמר רב יהודה האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא ריקנא משתלח משכיה א״ר אבהו בדידי הוה עובדא ואכלי חד תקלא חלתיתא ואי לא דיתבי במיא משתלח משכאי וקיימתי בעצמי (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. ההוא בר טביא דאתי לבי ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה סבר למיכל מיניה באומצא א״ל שמואל לא חייש מר לנקורי א״ל מאי תקנתיה ניתביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה אותביה נפל תילחי תילחי קרי שמואל עליה דרב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל (דניאל ד ו) כל רז לא אנס לך:
15
ט״זאמר ליה קיסר לר׳ יהושע בן חנניה אלהיכם כאריה מתיל דכתיב (עמוס ג ח) אריה שאג מי לא יירא מאי רבותא פרשא קטיל אריה א״ל לאו כהאי אריה מתיל אלא כאריה דבי עילאי מתיל א״ל בעינא דמחזית לי ניהליה א״ל לא מצית חזית ליה א״ל איברא חזינא ליה בעא רחמי אתעקר מדוכתיה כי הוה מרחוק ת׳ פרסי ניהם חד קלא אפילו כל מעברתא ושורא דרומי נפל אדמרחק שלש מאות פרסי ניהם קלא אחרינא נתור ככי ושיני דגברא ואף הוא נפל מכורסיה לארעא א״ל במטותא מינך בעי רחמי עליה וליהדר לדוכתיה בעא רחמי עליה ואהדר ליה לאתריה:
16
י״זא״ר יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע א״ר נחמן מקרן כתיב. א״ר יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין ברישא והדר מפריס. מסייע ליה לר׳ יהושע בן לוי דא״ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב א) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם:
17
י״חדרש רב חנינא בר פפא (תהלים קו לא) יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב״ה (בראשית א יא) למינו באילנות נשאו דשאים ק״ו בעצמן אם רצונו של הקב״ה בערבוביא למה אמר למינו באילנות ועוד ק״ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב״ה למינו אנו עאכ״ו מיד כל אחד ואחד יצא למינהו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו:
18
י״ט(ע״ב) רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו׳ וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב״ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש״ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופתא דכתיב (שם) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרי צדיקי בשמך (עמוס ז ב) יעקב הקטן שמואל הקטן (ש״א יז יד) דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב״ה הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח והיינו דאמר ר״ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה׳ אמר הקב״ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח:
19
כ׳(דף סג) אמר רב יהודה (ויקרא יא יז) שלך זה השולה דגים מן הים (שם) דוכיפת שהודו כפות וזהו שהביא שמיר לבית המקדש. ר׳ יוחנן כי הוה חזי שלך אמר (תהלים לו ז) משפטיך תהום רבה כי הוה חזי נמלה אמר (שם) צדקתך כהררי אל. א״ר יהודה (ויקרא יא יז) רחם זו שרקרק ולמה נקרא שמה רחם א״ר יוחנן כיון שבאה רחם באו רחמים לעולם אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא שנאמר (זכריה י ח) אשרקה להם ואקבצם א״ל רב אדא בר רב שימי למר בר רב אידאי והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק ואתא גלל אפסקיה למוחיה א״ל ההוא ביידא הוה:
20
כ״אא״ר יוחנן (ע״ב) הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה אמר רב חסדא מאי דכתיב (דברים ז יג) ועשתרות צאנך שמעשרות את בעליהן. ואמר ר׳ יוחנן מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן ילבש כלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהם. ילבש כלי פשתן בכיתנא רומיתא וישתמש בכלי זכוכית בזוגיתא חיורתא וישכור פועלים ואל ישב עמהם בתורי דנפיש פסידייהו.דרש ר׳ עוירא זמנין א״ל משמיה דר׳ אמי וזמנין אמר לה משמיה דרב אסי מאי דכתיב (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהם תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם:
21
כ״באמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר זכו בניו לב׳ מצות אפר פרה ועפר סוטה וליחשיב נמי עפר כסוי הדם התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא:
22
כ״ג(דף פט) ואמר רבא בשכר שאמר אברהם (שם יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב׳ מצות לחוט של תכלת ולרצועה של תפלין בשלמא רצועה של תפלין כתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ותניא ר״א הגדול אומר אלו תפלין שבראש אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא ר״מ אומר מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד דכתיב (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו׳ וכתיב (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא. א״ר אבא קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו שנאמר (בראשית יד כד) בלעדי רק אשר אכלו הנערים:
23
כ״דא״ר יוחנן משום ר׳ אלעזר בר׳ שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של ר׳ אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כאפרכסת (דברים ז ז) לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם וגו' אמר להם הקב״ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמרו (שמות טז ז) ונחנו מה לדוד אמר (תהלים כב ז) ואנכי תולעת ולא איש אבל אוה״ע אינם כן נתתי גדולה לנמרוד אמר (בראשית יא ג) הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר (שמות ה ב) מי ה׳ לסנחריב אמר (מ"ב יח לה) מי ככל אלהי הארצות וגו' לנבוכדנצר אמר (ישעיה יד יד) אעלה על במתי עב וגו׳ לחירם מלך צור אמר (יחזקאל כח ב) מושב אלהים ישבתי בלב ימים. אמר רבא ואי תימא ר׳ יוחנן גדול הנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואלו במשה ואהרן. כתיב ונחנו מה. ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן כתיב הכא ונחנו מה וכתיב התם (איוב כו ז) תולה ארץ על בלימה:
24
כ״האמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה שנאמר (שם) תולה ארץ על בלימה ר׳ אבהו אמר מי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם. א״ר יצחק מ״ד (תהלים נח ב) האומנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם מה אומנותו של אדם בעוה״ז ישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה ת״ל צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת״ל מישרים תשפטו בני אדם:
25
כ״ו(דף צ ע״ג) תנן התם תפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור אמר רבא גוזמא. א״ר אמי דברה תורה לשון הבאי דברו נביאים לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי. דברו חכמים לשון הבאי הא דאמרן, דברה תורה לשון הבאי (דברים א כח) ערים גדולות ובצורות בשמים. דברו נביאים לשון הבאי (מ״א א מ) ותבקע הארץ בקולם. א״ר יצחק בר נחמני אמר שמואל בג׳ מקומות דברו חכמים לשון הבאי ואלו הן תפוח גפן ופרוכת. תפוח הא דאמרן, גפן דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלת ע״ג כלונסות וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה א״ד אלעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליו ג׳ מאות כהנים לפנותה. פרוכת דתנן רשב״ג אומר משום רבי שמעון הסגן פרוכת עביה טפח ועל ע״ב נירים נארגת ועל כל נימא ונימא כ״ד חוטין ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה ומשמונים ושתי רבוא נעשית ושתים עושים בשנה וג׳ מאות כהנים מטבילין אותה. (דף צא) רבי יהושע בן לוי אמר כתיב (בראשית לב כו) בהאבקו עמו כאדם שחובק עם חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו ר׳ שמואל בר נחמני אמר כעכו״ם נדמה לו דאמר מר ישראל שנטפל לו עכו״ם בדרך טופלו לימינו רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר כת״ח נדמה לו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור ורבנן מאחוריה אתא ונשייה בתרווייהו. ורבנן האי בחאבקו עמו מאי דרשי ביה מיבעי ליה לכאידך דריב״ל דאמר ריב״ל מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב חתם (נחום א ג) וענן אבק רגליו:
26
כ״ז(שם לב) ויותר יעקב לבדו אמר ר׳ אלעזר שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופן וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. (שם) ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר ר׳ יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בליילה ר׳ אבא בר כהנא אמר מהכא (ע״ב) (רות ג ב) הנה הוא זורח את גרן השעורים הלילה ר׳ אבהו אמר מהכא (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו' ורבנן אמרי מהכא (שם לז יג) לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן וגו׳ רב אמר מהכא (שם לב) ויזרח לו השמש:
27
כ״חאמר רבי עקיבא שאלתי את ר״ג ואת ר׳ יהושע באיטליז של אימאום שהלכו ליקח בהמה ולמשתה בנו של ר״ג כתיב (בראשית לב לב) ויזרח לו השמש וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה א״ר יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב (שם כח י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו כד יהב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום כד צלי בעא למיהדר אמר הקב״ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינח מיד בא השמש. כתיב (שם) ויקח מאבני המקום וכתיב (שם) ויקח את האבן א״ר יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחד ואחד אמר עלי יניח צדיק זה ראשו תנא וכולן נבלעו באחד. (שם לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר א״ל גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתירא אתה מן השחר א״ל מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו מסייע ליה לרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב שלש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ה׳ צבאות. מיתיבי חביבין ישראל לפני הקב״ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחדש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת בעולם וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו ד) שמע ישראל ה׳ וגו׳ ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג׳ תיבות כדכתיב (ישעיה ו ג) קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות והאיכא ברוך (דף צב) ברוך אופנים הוא דאמרי ליה ואבע״א כיון דאתיהב רשותא אתיהב:
28
כ״ט(דף צד) אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפלו דעתו של נכרי:
29
ל׳תניא היה רבי מאיר אומר אל יסרחב אדם בחברו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד:
30
ל״אתנו רבנן לא ימכור אדם לחברו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה מפני שני דברים אחד מפני שמטעהו ואחד מפני הסכנה ולא ישגר אדם לחברו חבית של יין ושמן צף על פיה ומעשה באחד ששגר לחברו חבית של יין ושמן צף על פיה והלך וזימן עליה אורחים ונכנס ומצאה שהיא של יין וחנק את עצמו. ואין האורחין ושאין ליתן ממה שלפניהם ולבנו ולבתו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית ומעשה באחד שזימן ג׳ אורחין בשני בצורת ולא חיה לו להניח לפניהם אלא כג׳ ביצים בא בנו של בעל הבית נטל אחד מהם חלקו ונתנו לו וכן ב׳ וכן ג׳ בא אביו של תינוק מצאו שעוזק אחד בפיו וב׳ בידיו חבטו בקרקע ומת כיון שראתה אמו עלתה לגג נפלה ומתה אף הוא עלה לגג נפל ומת א״ר אליעזר בן יעקב על דבר זה נהרגו ג׳ נפשות מישראל מאי קמ״ל דכולה ר׳ אליעזר בן יעקב היא:
31
ל״ב(דף קמב) משנה. לא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע ומה אם מצוה קלה שהוא כאיסר אמרה תורה (דברים כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים ק״ו על מצות חמורות שבתורה:
32
ל״גגמרא תניא דבי ר׳ יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב (שם ה טז) ולמען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ומשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב. ודילמא לא הכי הוה רבי יעקב מעשה חזא ודילמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה ודילמא מהרהר בע״ז הוה דכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם ואמר רב אחא בר יעקב זו מחשבת ע״ז ה״ק אם איתא דאיכא שכר מצוה בהאי עלמא מהני ליה ותגין עליה דלא ליתי לידי הרהור וליתזק אלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והא״ר אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן סולם רעוע הוה ומקום דקביע הזיקא שאני דכתיב (ש״א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני אמר ר׳ יוסף אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כר׳ יעקב בר ברתיה לא חטא מאי חזא איכא דאמרי כי האי מעשה חזא וא״ד לישנא דר׳ חוצפית המתורגמן חזא דהוה מוטלת באשפה אמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר והוא לא ידע למען ייטב לך בעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך:
33
ל״דסליק מסכת חולין
34
