עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), קידושיןEin Yaakov (Glick Edition), Kiddushin
א׳קידושין (דף ב ע״ב) תניא ר״ש אומר מפני מה אמרה תורה (דברים כב יג) כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזור אחר אשה ואין דרכה של אשה לחזור על איש משל לאדם שאבדה לו אבדה מי חוזר על מי בעל אבדה מחזר על אבדתו:
1
ב׳(דף יב) אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן אמר רב אסי א״ר יוחנן וקשים לעולם יותר מדור המבול שנאמר (הושע ד ב) אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין וכתיב (שם) על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו. ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים שנאמר (בראשית ז כב) מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואילו הכא אפילו דגים שבים ואימא עד דעביד לכולהו לא ס״ד דכתיב (ירמיה כג י) כי מפני אלה אבלה ארץ אימא אלה לחוד והנך לחודייהו (ע״ב) מי כתיב ופרצו פרצו כתיב:
2
ג׳(דף כב) ת״ר (דברים טו טז) כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן מכאן אמרו חכמים הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו (ע״ב) (שמות כא ו) ורצע אדוניו את אזנו במרצע וגו׳ ר׳ יוחנן ב״ז היה דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל האברים שבגוף אמר הקב״ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע (בה) (שמות כא ו) (והגישו אל הדלת וגו׳) ר״ש (ב״ר) היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב״ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם:
3
ד׳(דף כט ע״ב) ת״ר הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר׳ יהודה אומר אם בנו זריז ומוצלח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודם כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מחדדן שמעתיה א״ל אנא עדיפנא ממך תוב את ואיזיל אנא שמע אביי דקא הוה אתי הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי דכי הוו עיילין תרין אפילו ביממא הוו מתזקי אמר להו לא ליתיב ליה אינש אושפיזא אפשר דמתרחיש ניסא על בת בההיא בי רבנן אידמי ליה כתנינא דז׳ רישוותא כל כריעה דכרע בתר חד רישא אמר להו למחר אי לא איתרחיש ניסא סכנתין :
4
ה׳אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אדם אשה ואח״כ לומד תורה ר׳ יוחנן אמר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו :
5
ו׳משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א״ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א״ל מ״ט לא פריסת סודרא א״ל דלא נסיבנא והדרינהו לאפיה מיניה א״ל חזי דלא חזית להו לאפאי עד דנסבת ר״ה לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה ס״ד אלא אימא כל ימיו בהרהורי עבירה. אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד עשרים שנה יושב הקב״ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיעו עשרים שנה ולא נשא אומר תיפח עצמותיו של אותו האיש. א״ר חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר (דף ל) הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. א״ל רבא לרב נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך מט״ז ועד כ״ב ואמרי לה מי״ח ועד כ״ד כתנאי (משלי כב ו) חנוך לנער על פי דרכו ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר משיתסר ועד כ״ב וח״א מתמני סרי ועד כ״ד:
6
ז׳א״ר יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנא׳ (דברים ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב. רבי חייא בר אבא אשכחיה לר׳ יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא א״ל מאי כולי האי א״ל מי זוטרא מ״ד והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב מכאן ואילך רבה בר רב הונא לא טעים אומצא עד דמייתי ליה לינוקא בי מדרשא ר׳ חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה. א״ר ספרא משום ריב״ח מ״ד (דברים ו ז) ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי ידע כמה חיי לא צריכא ליומי :
7
ח׳לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים (ויקרא יא מב) וא״ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה (שם י טז) דרש דרש חציין של תיבות (שם יג לג) והתגלח חציין של פסוקים (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער עי״ן דיער חציין של תהלים באותיות (שם עח לח) והוא רחום יכפר עון חציין דפסוקים:
8
ט׳ת״ר חמשת אלפים ותתפ״ח פסוקים הווין ס״ת יתר עליו ספר תהלים ח׳ חסר ממנו דברי הימים ח׳. ת״ר (דברים ו ז) ושננתם שיהיו ד״ת מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר אלא אמור לו מיד שנאמר (ע״ב) (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את וגו׳ ואומר (שם) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר (תהלים קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ואומר (שם מה ו) חציך שנונים ואומר (שם קכז ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער מאי את אויבים בשער א״ר חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים שונאים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא יד) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה:
9
י׳ת״ר (דברים יא יח) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי כך הקב״ה אמר להם לישראל בני בראתי יצה״ר ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנא׳ (בראשית ד ז) הלא אם תיטיב שאת ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו שנאמר (שם) לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר (שם) ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר (שם) ואתה תמשל בו:
10
י״את״ר קשה יצה״ר שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. א״ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (שם ו ה) רק רע כל היום. אמר ר״ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז כג) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב״ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר (שם) ה׳ לא יעזבנו בידו. תנא דבי ר׳ ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמי׳ כג כט) הלוא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע. אם אבן הוא נימוח שנאמר (איוב יד יט) אבנים שחקו מים ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים:
11
י״בפיסקא. וללמדו אומנות מנא לן אמר חזקיה דאמר קרא (קהלת ט ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו כך חייב ללמדו אומנות אם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות וי״א אף להשיטו בנהר מ״ט חיותיה היא רבי יהודה אומר כל מי שאינו מלמדו אומנות כאילו מלמדו לסטות מאי בינייהו איכא בינייהו דאגמריה נמי עיסקא:
12
י״גתנו רבנן נאמר (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג ט) כבד את ה׳ מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו ונאמר (דברים ו יג) את ה׳ אלהיך תירא השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר (שמות כא יז) מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר (ויקרא כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום אבל בהכאה ודאי אי אפשר וכן בדין ששלשתן שותפין בו:
13
י״דת״ר שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר לו הקב״ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני (דף לא) שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב״ה כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב״ה מורא האם למורא האב. תני תנא קמיה דרב נחמן בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב״ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאלמלא דרתי ביניהם צערוני:
14
ט״וא״ר יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר (ישעיה סו א) כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי. א״ר יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיהלך ד׳ אמות בקומה זקופה שנאמר (שם ו) מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד׳ אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי:
15
ט״זשאל בן אלמנה אחת את ר׳ אליעזר אבא אומר השקני מים ואימא אומרת השקני מים איזה מהם קודם א״ל הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך בא לפני ר׳ יהושע א״ל כך אמר לי רבי נתגרשה מהו א״ל מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולים:
16
י״זדרש עולא רבה אפתחא דבי נשיאה מ״ד (תהלים קלח ד) יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך. בשעה שאמר הקב״ה (שמות כ ב) אנכי ולא יהיה לך אמרו אוה״ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר (שם) כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא (תהלים קיט קס) ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת:
17
י״חבעו מיניה מרב עולא עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה נכרי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו:
18
י״טאמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר׳ אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה נכרי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו אמרו פעם אחת בקשו ממנו חכמים לאפוד בס׳ רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן לו הקב״ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם מבקש אני מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכ״ו דאמר ר' חנינא גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כר׳ יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן אמינא אנא לא מפקידנא וקא עבידנא השתא דשמענא להא דאמר ר׳ חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כר׳ יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן:
19
כ׳כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה ונפל קורדקסין שלה והושיטו לה שלא תצטער. תני אבימי בריה דר׳ אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים (ע״ב) ומביאו לעוה״ב א״ר אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כבוד חמשה בני סמכי הוו ליה לאבימי בחיי אביו וכי הוה אתי ר׳ אבהו קרי אבבא רהיט ואזל ופתח לית ואמר אין אין אדמטאי התם יומא חד א״ל אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עלית עד דאיתער אסתייעא מלתיה ודרש אבימי (תהלים עט א) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך א״ל רב יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלא לי כסא ואמא מזגא לי היכי אעביד א״ל מאמך קביל ומאבוך לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשא דעתיה. ר׳ טרפון הוה ליה ההיא אימא דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסליקה וכל אימת דהות נחית נחתא עלויה אתא וקא משתבח בי מדרשא אמרי ליה עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה. רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאימיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן ר׳ יוחנן עברתו אמו מת אביו ילדתו מתה אמו. וכן אביי:
20
כ״אתנו רבנן איזהו מורא ואיזהו כבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא. איבעיא להו (דף לב) משל מי רב יהודה אמר משל בן רב נתן אמר רב אושעיא משל אב. שאלו את ר׳ אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי של דינרים ויטילנו לים בפניו ולא יכלימנו:
21
כ״במעשה בר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ צדוק שהיו מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם נתן הכוס לר׳ אליעזר ולא נטלו נתן לר׳ יהושע וקבלו א״ל ר׳ אליעזר מה זה יהושע אנן יושבים וגמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו א״ל מצינו גדול ממנו ששימש אברהם גדול הדור היה וכתוב בו (בראשית יח ח) והוא עומד עליהם ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו לא נדמו לו אלא לערביים ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו אמר להם ר׳ צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות הקב״ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו:
22
כ״ג(דף לג) אין בעלי אומניות רשאים לעמוד מפני ת״ח בשעה שעוסקים במלאכתם ולא והא תניא כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים בפניהם ושואלים בשלומם אומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום א״ר יוחנן מפניהם עומדים מפני ת״ח אין עומדים א״ר יוסי בר אבין בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני ת״ח אין עומדים ודלמא שאני התם דאם כן נמצאת אתה מכשילן לעתיד לבא:
23
כ״ד(ע״ב) א״ר אייבו א״ר ינאי אין ת״ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים. א״ר אלעזר כל תלמיד חכם שאין עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנא׳ (קהלת ח יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר (ויקרא יט לב) תקום ויראת הוי אומר מורא זו קימה:
24
כ״ה(דף לה) כתיב (שמות טז) ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שכבר נאמר אל קצה ארץ כנען ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר עד בואם וגו׳ הא כיצד בז׳ באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ט״ז בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וכי מ׳ שנה אכלו והלא מ׳ שנה חסר ל׳ יום אכלו אלא לומר לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. תניא אידך בז׳ באדר מת משה ובז׳ באדר נולד מנין שבז׳ באדר מת שנאמר (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה׳ וכתיב (שם) ויבכו בני ישראל את משה וכתיב (יהושע א א) ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ וכתיב (שם) מיכה עבדי מת ועתה קום עבור וגו' וכתיב (שם) עברו בקרב המחנה וצוו את העם. וכתיב (שם ד עט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא ממנו ל״ג ימים למפרע הא למדת שבז׳ באדר מת משה. ומנין שבז׳ באדר נולד משה שנאמר (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. שאין תלמוד לומר היום מה ת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי. מלמד שיושב הקב״ה וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנא׳ (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא:
25
כ״ו(דף לט ע״ב) משנה. כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ:
26
כ״זגמ׳. ורמינהו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה״ז והקרן קימת לו לעולם הבא אלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ות״ת כנגד כולם א״ר יהודה ה״ק כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה מכלל דהנך אפי׳ כחדא נמי אמר רב שמעיה לומר שאם היתה שקולה מכרעת וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין ולו ורמינהו כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת וכל שעונותיו מרובים מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה אמר אביי מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש רבא אמר הא מני ר׳ יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא: דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה טז) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשלוח הקן כתיב (שם כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובות ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ודלמא לאו הכי הוה ר׳ יעקב מעשה חזא ודלמא מהרהר בעבירה היה מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה וכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם איהו נמי ה״ק אי ס״ד שכר מצוה בהאי עלמא אמאי לא אגין מצוה עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור והאמר ר׳ אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן התם סולם רעוע הוה דקביע הזיקא וכל היכא דקביע הזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב (ש״א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא כר׳ יעקב בר ברתיה לא חטא ואחר מאי חזא א״ד כי האי גוונא חזא וא״ד לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר נפק וחטא :
27
כ״חרמי ליה רב טובי בר רב קיסנא לרבא תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו עשה אין לא עשה לא ורמינהו ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. א״ל התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה:
28
כ״טכי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבי אמרה היא מלתא ואיתסי שבקה ערק טשא בההוא בי בני דכי הוו עיילין ביה בתרין אפילו ביממא הוו מתזקין למחר אמרי ליה רבנן מאן נטרך אמר להו שני (דף מ) נושאי קיסר שמרוני כל הלילה אמרי ליה שמא דבר עבירה בא לידך ונצלת הימנה דתניא כל הבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה עושים לו נס. (תהלים קג כ) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון רבי צדוק וחביריו. ר׳ צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה חלש לי לבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה ליה איכא דבר טמא אמר לה מאי נ״מ דעביד הא אכיל הא שגרא תנורא קא מנחת ליה סליק ויתיב בגויה אמרה ליה מאי האי אמר לה דעביד הא נפיל בהא אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך. רב כהנא הוה מזבן דיקולי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה איזיל איקשיט נפשאי סליק וקא נפיל מאיגרא לארעא אתא אליהו קבליה א״ל אטרחתן ארבע מאות פרסי א״ל מי גרם לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי:
29
ל׳רמי ליה לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן אוכל פירותיהם בעה״ז והקרן קימת לעה״ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ות״ת כנגד כולם בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה טז) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. בגמילות חסדים כתיב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ובהבאת שלום כתיב (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו וא״ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם רודף צדקה וחסד. בת״ת כתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך אי הכי בשלוח הקן נמי כתיב (שם כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים ליתני נמי הא תנא ושייר תני תנא אלו דברים ואת אמרת תנא ושייר אמר רבא ר׳ אידי אסברא לי (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב. טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר (שם) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש רשע שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות זהו רשע רע. רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע. הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי וגו׳. עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע וגו׳ ואלא מה אני מקיים (משלי א לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו עבירה שעושה פירות יש לה פירות ושאין עושה פירות אין לה פירות מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו א״ר אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה שנא׳ (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ ואלא מה אני מקיים (ירמיה ו יט) הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם מחשבה העושה פירות הקב״ה מצרפה למעשה מחשבה שאין בה פרי אין הקב״ה מצרפה למעשה ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם אמר רב אחא בר יעקב ההוא בע״ז הוא דכתיב דאמר מר חמורה ע״ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה עולא אמר כדרב הונא דא״ר הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס״ד אלא נעשית לו כהיתר. א״ר אבהו משום ר׳ חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים וכו׳ כמו שכתוב למעלה במסכת חגיגה:
30
ל״אתנן התם אין מקיפין בחלול השם אחד שוגג ואחד מזיד. מאי אין מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושין כחנוני המקיף אמר מר בריה דרבינא לומר שאם היתה שקולה מכרעת:
31
ל״ב(ע״ב) ת״ר לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר (קהלת ט יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא איבד ממנו טובות הרבה ר״א בר׳ שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא זה אבד ממנו ומכל העולם טובות הרבה. ר״ש בן יוחאי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד את הראשונות שנאמר (יחזקאל לג יב) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו שנא׳ (שם) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וניהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות אמר ריש לקיש בתוהא על ראשונות:
32
ל״גמשנה. כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב:
33
ל״דא״ר אלעזר בר צדוק למה צדיקים נמשלים בעוה״ז לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא כולו עומד במקום טהרה. כך הקב״ה מביא יסורים על צדיקים בעוה״ז כדי שיירשו העוה״ב שנאמר (איוב ח ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד ולמה רשעים דומים בעה״ז לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו כולו עומד במקום טומאה כך הקב״ה משפיע להם טובה בעה״ז כדי לטורדן ולהורידן למדרגה התחתונה של גיהנם שנא׳ (משלי יד יב) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות:
34
ל״הוכבר היה ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול. נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול. נענה ר׳ עקיבא ואמר תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. תניא ר׳ יוסי אומר גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה. תניא ר׳ יוסי אומר גדול תלמוד שקדם לחלה מ׳ שנה לתרומות ומעשרות נ״ד. לשמיטים ס״א. ליובלות ק״ג. ק״ג ק״ד הויין קסבר יובל מתחלתו הוא משמט וכשם שהתלמוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנא׳ (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:
35
ל״ופיסקא. כל שאינו לא במקרא ולא במשנה אינו מן הישוב א״ר יוחנן ופסול לעדות. ת״ר האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב וי״א פסול לעדות. אמר רב אידי בר אבין הלכה כי״א. דרש בר קפרא רגזן (דף מא) לא עלתה בידו אלא רגזנותו ולאדם טוב מטעיטים אותו מפרי מעשיו בעה״ז. וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו שנא׳ (תהלים א ב) ובמושב לצים לא ישב מושבו מושב לצים:
36
ל״ז(דף מט) תניא ר׳ יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף:
37
ל״חעשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה א״י ואחת כל העולם כולו עשרה קבין יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחת כל העולם כולו עשרה קבין עשירות ירדו לעולם תשעה נטלה רומי ואחד כל העולם כולו עשרה קבין עניות ירדו לעולם תשעה נטלה בבל ואחד כל העולם כולו י׳ קבין גסות הרוח ירדו לעולם ט׳ נטלה עילם ואחד כל העולם כולו וגסות לבבל לא נחית והכתיב (זכריה ה ט) ואשא עיני ואראה והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים ואומר למלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער וא״ר יוחנן זו חנופה וגסות הרוח שירדה לבבל אין להכא נחית ואשתרבובי הוא דאשתרבוב להתם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית ש״מ. איני והא אמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות בבבל הוא דאיכא מאי עניות עניות דתורה דכתיב (שה״ש ח ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה וא״ר יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. י׳ קבים גבורה ירדו לעולם ט׳ נטלו פרסיים וכו׳. י׳ קבין כנים ירדו לעולם ט׳ נטלה מדי וכו׳. י׳ קבין כשפים ירדו לעולם ט׳ נטלו מצרים וכו׳. י׳ קבין נגעים ירדו לעולם ט׳ נטלו חזירים וכו׳. י׳ קבין זנות ירדו לעולם ט׳ נטלו ערבים וכו׳. י׳ קבין עזות ירדו לעולם ט׳ נטלה מישן וכו׳. י׳ קבין שיחה ירדו לעולם ט׳ נטלו נשים וכו׳. י׳ קבין שחרות ירדו לעולם ט׳ נטלו כושים וכו׳. י׳ קבין שינה ירדו לעולם ט׳ נטלו עבדים וא׳ נטלו כל העולם כולו:
38
ל״ט(דף נג) תניא הצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים מאי חולקים חוטפים כדקתני סיפא מעשה בא׳ שחטף חלקו וחלק חבירו והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו אמר רבה בר שילא מאי קראה (תהלים עא ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ רבא אמר מהכא (ישעיה א יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ:
39
מ׳(דף נז) תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע (דברים ו יג) לאת ה׳ אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהם אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה עד שבא ר׳ עקיבא ולמד את ה׳ אלהיך תירא לרבות ת״ח:
40
מ״א(דף נב ע״ב) ת״ר לאחר פטירתו של ר׳ מאיר אמר להם ר״י לתלמידיו אל יכנסו תלמידי ר״מ לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים דחק סומכוס ונכנס אמר להם כך שנה לי ר׳ מאיר המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים ובין בקדשים קלים לא קדש כעס ר׳ יהודה עליהם אמר להם לא כך אמרתי אל יכנס תלמידי ר״מ לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים וכי אשה בעזרה מנין אמר ר׳ יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק תורה מה תהא עליה וכי אין אדם עשוי לקבל קדושין לבתו בעזרה ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קדושיה בעזרה ועוד דחקה ונכנסה מאי:
41
מ״ב(דף נט) רב גידל הוה מהפך בההוא ארעא אזיל ר׳ אבא זבנה אזיל רב גידל קבליה לר׳ זירא אזיל ר׳ זירא וקבליה לר׳ יצחק נפחא א״ל המתן עד שיעלה עמנו (אצלנו) לרגל כי סליק אשכחיה א״ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי א״ל נקרא רשע ואלא מר מאי טעמא עביד הכי א״ל לא הוה ידענא השתא נמי ניתבה ניהליה מר א״ל זבוני לא מזבינא לה דארעא קמייתא היא לא מסמנא מלתא אי בעי לה במתנה נישקליה רב גידל לא נחית לה דכתיב (משלי טו כז) ושונא מתנות יחיה ר׳ אבא לא נחית לה משום דהפך בה רב גידל לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומתקריא ארעא דרבנן:
42
מ״ג(דף סו) תניא מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכבש שם ששים כרכים ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה שלח וקרא לכל חכמי ישראל אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בהמ״ק אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שלחנות של זהב ואכלו היה שם אדם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך לבם של פרושים עליך ומה אעשה הקם להם בציץ שבין עיניך הקים להם בציץ שבין עיניו היה שם זקן אחד ויהודה בן גרידא שמו ויאמר יהודה בן גרידא לינאי המלך רב לך כתר המלכות הנח כתר הכהונה לזרעו של אהרן שהיו אומרים אמו נשבית במודעית ויבוקש הדבר ולא נמצא ויבדלו חכמי ישראל בזעם ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך הדיוט שבין ישראל כך הוא דינו אתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך ומה אעשה אם אתה שומע לעצתי רומסם ותורה מה תהא עליה הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבא וילמוד אמר רב נחמן בר יצחק מיד נזרקה בו אפיקורסות דהול״ל תינח תורה שבכתב תורה שבע״פ מאי מיד ותוצץ הרעה ע״י אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה:
43
מ״דבן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשרה מנ״ל א״ר יהודה אמר שמואל דאמר קרא (במדבר כה יג) והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול אבוה דשמואל אמר מהכא (דברים לג יא) ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה ר׳ ינאי אמר מהכא (דברים כו ג) ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו אלא זה כשר ונתחלל. בעל מום דעבודתו פסולה מנ״ל אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא (במדבר כה יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב א״ר נחמן וא״ו דשלום קטיעא היא:
44
מ״התניא (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך מלמד שבהמ״ק גבוה מכל ארץ ישראל וא״י גבוה מכל הארצות בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב (שם) דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית. אלא א״י גבוה מכל הארצות מנ״ל דכתיב (ירמיה כג ז) לכן הנה ימים באים נאם ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ וגו׳ כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא וגו׳:
45
מ״ו(דף ע) א״ר אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה כתיב (נחמיה ז סא) אלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם תל מלח אלו בני אדם שדומין מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח. תל חרשא זה שקורא אבא ואמא משתתקו. ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זהו אסופי שנאסף מן השוק שאינו מכיר לא את אביו ולא את אמו. כרוב אדון ואמר א״ר אבהו אמר אדון אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב והם שמו עצמם כנמר א״ד א״ר אבהו אמר אדון אע״פ ששמו עצמם כנמר חשובים לפני ככרוב:
46
מ״זאמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח שנאמר (נחמיה ז סא) אלה העולים מתל מלח תל חרשא. אמר רבה בר רב אדא אמר רבא (רב) כל הנושא אשה לשם ממון הוויין לו בנים שאינם מהוגנים שנא׳ (הושע ה ז) בה׳ בגדו כי בנים זרים ילדו ושמא תאמר ממון פלט ת״ל (שם) עתה יאכלו חדש את חלקיהם ושמא תאמר חלקו ולא חלקה ת״ל חלקיהם ושמא תאמר לזמן מרובה ת״ל חדש מאי משמע א״ר נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד. ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רב סלא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב״ה רוצעו ותנא על כולם אליהו כותב והקב״ה חותם אוי לו למי שפסל את זרעו ופוגם את משפחתו ונושא אשה שאינו הוגנת לו וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחו של עולם ואמר שמואל במומו פוסל:
47
מ״חההוא גברא דעל לבי מטבחי׳ בפומבדיתא אמר להו הבו לי בשרא אמרו ליה נטר עד דשקיל שמעיה דרב יהודה בר יחזקאל ברישא וניתב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקיל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה ושמתיה אמרו ליה רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא אזל ההוא גברא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנתא אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא א״ל איזיל או לא איזיל א״ל מיזל לא מיבעיא לך למיזל משום דגברא רבא את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל אתא אשכחיה דקעביד מעקה א״ל לא סבר מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני ג׳ א״ל פורתא דגונדריא הוא דקא עבידנא א״ל מי סגיא מעקה דכתיב באורייתא או מחיצה דאמור רבנן א״ל ליתיב מר אקרפיטא א״ל ומי סגיא אצטבא דאמור רבנן או ספסל דאמרי אינשי א״ל ליכול מר אתרונגא א״ל הכי אמר שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא דאית ביה לימא או אתרוג כדקריוה רבנן או אתרוגא כדאמרי אינשי א״ל לישתי מר אנבגא א״ל מי סגיא איספרגוס דקרויה רבנן או אנפק דאמרי אינשי א״ל תיתי דונג תשקינן א״ל הכי אמר שמואל אין משתמשין באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשין באשה כלל בין גדולה בין קטנה נשדר לה מר שלמא לילתא א״ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה אפשר על ידי שליח א״ל הכי אמר שמואל אין שואלים בשלום אשה כלל. שלחה ליה דביתהו שרי ליה תיגריה דלא נשווך כשאר אינשי א״ל מאי שיאטיה דמר הכא א״ל טסקא דהזמנותא שדר מר אבתראי א״ל השתא שותא דמר לא גמירנא טסקא דהזמנותא משדרנא למר אפיק דיסקא דהזמנותא מבי חדייה ואחזיה ליה א״ל הא גברא והא טסקא א״ל הואיל ואתא מר להכא לישתעי מיליה כי היכי דלא לימרו מחניפי רבנן אהדדי א״ל מ״ט שמתיה מר לההוא גברא ציער שלוחא דרבנן ונגדיה מר דרב מנגד על מאן דמצער שלוחא דרבנן דעדיף מיניה עבדי ליה מ״ט אכריז מר עליה דעבדא הוא א״ל דרגיל דקרי אינשי עבדי ותניא כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחו של עולם ואמר שמואל במומו פוסל אימר דאמר שמואל למיחש לאכרוזי עליה מי אמר אדהכי והכי אתא ההוא בר דיניה מנהרדעא א״ל ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי קרית לי עבדא דאתינא מבית חשמונאי מלכא א״ל הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא א״ל לא סבר מר להא דא״ר אבא אמר רב הונא אמר רב כל ת״ח שמורה הלכה ובא ואמרה אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו א״ל הא איכא רב מתנה דקאי כוותי רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא א״ל דכיר מר מאי דאמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא א״ל הכי אמר שמואל כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא דלא אשתייר מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא היא נפלה מאיגרא ומתה אכרוז עליה דעבדא הוא ההוא יומא אקרען כמה כתובתא בנהרדעא כי קא נפיק נפקו אבתריה למרגמיה אמר להו אי שתיקו שתיקו ואי לא מגלינא עלייכו הא דא״ש תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא חדא מיקרי דבי יונה וחדא מיקרי דבי עורבתא וסימניך טמא טמא טהור טהור שדיוה לההוא ריגמא מידייהו וקם אטמא בנהר מלכא:
48
מ״טאמר רב יהודה אמר שמואל ד׳ מאות עבדים ואמרי לה ד׳ אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר וכולם נטמעו בכהונה וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם ופליגא דר׳ אלעזר דא״ר אלעזר אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנאמר (הושע ד ד) ועמך כמריבי כהן:
49
נ׳אמר ר׳ אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו שנאמר (תהלים קכב ד) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל אימתי הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה א״ר חמא בר חנינא כשהקב״ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנאמר (ירמיה לא א) בעת ההיא נאם ה׳ אהיה להם לאלהים לכל משפחות בית ישראל לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות והם יהיו לי לעם:
50
נ״אאמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתיב בהו (יחזקאל לז כז) והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם ואילו בגרים כתיב (ירמיה ל כא) מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה׳ והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים. אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר (ישעיה יד נה) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב הכא ונספחו וכתיב התם (ויקרא יד נה) לשאת ולספחת. א״ר חמא ברבי חנינא כשהקב״ה (דף עא) מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר תחלה שנאמר (מלאכי ג ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה. אמר ריב״ל כסף מטהר ממזרים שנא׳ וישב מצרף ומטהר כסף מאי מגישי מנחה בצדקה א״ר יצחק צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה:
51
נ״באמר רב יהודה אמר שמואל כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל:
52
נ״גאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמ״ד פעם אחת בשבוע דכתיב (שמות ג טו) זה שמי לעולם לעלם כתיב רבא סבר למדרשיה בפרקא א״ל ההוא סבא לעלם כתיב ר׳ אבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב זה זכרי אמר הקב״ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו״ד ה״א ונקרא באל״ף דל״ת:
53
נ״דת״ר בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרים אותו לכל אדם משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכהנים תניא א״ר טרפון פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כ״ג ושמעתי שהבליע שם בנעימות אחיו הכהנים א״ר יהודה א״ר שם בן מ״ב אותיות אין אומרים אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו אינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו כל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שתי עולמים העה״ז והעה״ב:
54
נ״ה(ע״ב) זעירא הוה קא משתמיט מיניה דר׳ יוחנן דהוה אמר ליה נסיב ברתי יומא חד הוו קאזלו באורחא מטו לעורקמא דמיא ארכביה לר׳ יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה אמר ליה אורייתין כשרן בנתין לא כשרן מאי דעתיך אילימא מדתנן עשרה יוחסין עלו מבבל (וגו׳) אטו כהני לויי וישראלי כולהו סליקו כי היכי דאשתייר מהני אשתייר נמי מהני אשמתיטתיה הא דא״ר אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה :
55
נ״ועולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה חזיה לרב יצחק בריה דגדל ולא נסיב אמר מ״ט לא קמנסיב לי׳ מר איתתא לבריה א״ל מי ידענא מהיכא אנסביה א״ל אטו אנן מי ידעינן מהיכן קאתינן דלמא מהנך דכתיב (איכה ה יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה א״ל היכי נעביד א״ל זיל בתר שתיקותא כי הא דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מינייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי אמר רב שתיקותא דבבל היינו יחוסא איני והא איקלע רב דבי בר שפי חלא ובדק בהו היכי בדק לאו ליוחסים לא אי שתקי אי לא שתקי אמר רב יהודה אמר רב אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהם ואין מניחים אותם לדבק אחד בחבירו א״ר יהושע בן לוי אם ראית שתי משפחות מתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהם מניחים אותם לדבק בחברתה:
56
נ״ז(דף ע״ב) (דניאל ז ה) ותלת עלעין בפומה בין שיניה א״ר יוחנן זו חליזון והדייב ונציבין שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן (שם) וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב:
57
נ״חכי הוה ניחא נפשיה דרבי אמר הומניא איכא בבבל כולה דעמונאי היא. מסגריא איכא בבבל כולה דממזראי היא. בירקא איכא בבבל שני אחים יש שם שמחלפים נשותיהם זה לזה. בירתא דסטיא איכא בבבל היום סרו מאחרי ה׳ דאקפי פירא דכוורי ואזלו וצדו בהו בשבתא שמתינהו ר׳ אחי בר יאשיה ואשתמוד. אקרא דאגמא איכא בבבל אדא בר אהבה יש בה (ע״ב) היום יושב בחיקו של אברהם. היום נולד רב יהודה בבבל דאמר מר כשמת רבי עקיבא נולד רבי. כשמת רבי נולד רב יהודה. כשמת רב יהודה נולד רבא. כשמת רבא נולד רב אשי ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר (ש״א ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וגו׳:
58
נ״ט(איכה א יז) צוה ה׳ ליעקב סביביו צריו רב יהודה אומר כגון הומניא לפום נהרא (יחזקאל יא יג) ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו מת ואפול על פני ואקרא בקול גדול ואומר אהה ה׳ אלהים רב ושמואל חד אמר לטובה וחד אמר לרעה מ״ד לטובה כי הא דאיסתנדרי דמישן חתניה דנבוכדנאצר הוה שלה ליה מכולי האי שבייא דאייתית לך לא שדרת לן דקאי לקמן בעי לשדורי ליה מישראל א״ל פלטיהו בן בניהו דחשבינן ניקום קמך הכא ועבדין ניזלו להתם ואמר נביא מי שעשה טובה לישראל ימות בחצי ימיו. מ״ד לרעה דכתיב (יחזקאל יא א) ותבא אותי אל שער בית ה׳ הקדמוני הפונה קדימה וכו׳:
59
ס׳(דף עו) משנה. אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה ולא מן הדוכן ולמעלה ולא מן סנהדרין ולמעלה וכל שהוחזקו אבותיו משומרי הרבים וגבאי צדקה משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אהריהם ר׳ יוסי אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך:
60
ס״א(ע״ב) פסקא. ולא מסנהדרין ולמעלה. מ״ט דתני רב יוסף כשם שבית דין מנוקים בצדק כך מנוקים מכל מום אמר מרימר מאי קראה (ש״ה ד ז) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אימא מום מומא ממש אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא (במדבר יא טז) והתיצבו שם עמך עמך בדומים לך ודלמא משום שכינה א״ר נחמן אמר קרא (שמות יח כב) ונשאו אתך בדומים לך:
61
ס״בפיסקא. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא וכו׳. א״ר יהודה אמר שמואל בחיילות של בית דוד. אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב (ד״ה א ז מ) והתיחשם בצבא במלחמה וטעמא מאי אמר רב יהודה א״ר כדי שתהא זכותם וזכות אבותם מסייעתם והאיכא (ש״ב כג לז) צלק העמוני מאי לאו דאתי מעמון לא דיתיב בעמון. והאיכא (שם) אוריה החתי מאי לאו דאתי מחת לא דיתיב בחת והאיכא אתי הגתי וכי תימא ה״נ דיתיב בגת והא א״ר נחמן אתי הגתי בא ובטלה לע״ז ועוד אמר רב יהודה א״ר ד׳ מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר היו וכולם מסתפרים קומי ומגדלי בלורית היו וכולם יושבים בקרוניות של זהב והיו מהלכים בראשי גייסות והם הם בעלי אגרופים של בית דוד דאזלי לבעותי עלמא:
62
ס״גרבי מאיר היה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חדא אידמי ליה שטן כאתתא בהך גיסא דנהרה לא הוה מברא נקט מצרא וקא עבר ואזיל כי מטא פלגא דמצרא שבקיה אמר אי לאו דקא מכריזין עלך ברקיע הזהרו ברבי מאיר ותורתו שויתינהו לדמך כתרתי מעי. ר׳ עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חדא אידמי ליה שטן כאתתא בריש דקלא נקטיה לדקלא וקא סליק ואזיל כי מטא לפלגא דדקלא שבקיה אמר אי לאו דמכריזין עלך ברקיעא הזהרו בר׳ עקיבא ותורתו שויתין לדמך כתרתי מעי:
63
ס״דפלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטנא יומא חד מעלי יומא דכפורי הוה אידמי ליה כעניא אתא קרא אבבא אפיקו ליה רפתא א״ל יומא כי האידנא כולי עלמא מגואי ואנא אבראי עייליה וקריבו ליה ריפתא א״ל יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי אתיוה אותבוה אתכא והוה מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה וקא עביד ביה מילי דמאיסא א״ל (ע״ב) תיב שפיר א״ל הבו לי כסא יהבו ליה כסא אכמר שדי ביה כיחו נחרו ביה שקא ומית שמעיה דהוו קאמרי פלימו קטל גברא ערק וטש בבית הכסא אזל בתריה נפל קמיה כד חזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה א״ל מ״ט אמרת הכי אלא היכא אימא א״ל לימא מר רחמנא ניגער ביה בשטן:
64
ס״התניא (במדבר ל יג) אישה הפרם וה׳ יסלח לה. רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי אמר ומה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה יז) והוא לא ידע ואשם ונשא עונו כשהיה ר״ע מגיע לפסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה והוא לא ידע ואשם ונשא עונו מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו על דבר זה ידוו כל הדווים:
65
ס״ו(דף פב) משנה. רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו של אדם:
66
ס״זר״ש בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות ומתפרנסים שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני ומה אלו שנבראו לשמשני הם מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. אבא גוריון איש ציידן אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ספן רועה וחנוני שאומנותן אומנות לסטים ר׳ יהודה אומר משמו החמרים רובם רשעים והגמלים רובם כשרים. הספנים רובם חסידים. טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק:
67
ס״חרבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ושאר כל אומניות אינן כן וכשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומר (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח בזקנותו מהו אומר (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה וכן הוא אומר באברהם אבינו (בראשית כד א) ואברהם זקן וגו׳ וה׳ ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה עד שלא ניתנה שנאמר (שם כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי:
68
ס״טת״ר כל שעסקו עם הנשים סורו רע כגון הצורפים והסריקין והנקורות והרוכלין והגרדיים והספרים והכובסים והגרע והבלן והבורסקי אין מעמידין מהם לא מלך ולא כהן גדול מ״ט לאו משום דפסולי אלא משום דזיל אומנותייהו. ת״ר י׳ דברים נאמרו בגרע מהלך על צדו ורוחו גסה ונתלה יושב ואינו יושב ועינו צרה ועינו רעה אוכל הרבה ומוציא קמעא וחשוד על העריות ועל הגזל ועל שפיכות דמים:
69
ע׳תניא רבי אומר אין לך אומנות שעוברת מן העולם אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנותו בשם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות. רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו שאין עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות:
70
ע״אפיסקא. רשב״א אומר ראית מימיך וכו׳. תניא רשב״א אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני. ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי שנאמר (ירמיה ה כה) עונותיכם הטו אלה וגו׳:
71
ע״בפיסקא. ר׳ נהוראי אומר מניח אני כל אומנות וכו׳. תניא ר׳ נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שכל אומנות שבעולם אין עומדות לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב אבל תורה אינה כן עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו בעת ילדותו מה הוא אומר (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים בזקנותו מה הוא אומר (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:
72
ע״גסליק מסכת קידושין
73
