אם הבנים שמחה, פרק שני כ׳Em HaBanim Semecha, Second Chapter 20
א׳כ"א) [כ] ומקום אתי להציג פה סיפור נפלא ששמעתי מעמיתי איש בריתי ה"ה הגאון המובהק בהוראה כקש"ת מו"ה ישראל וועלץ שליט"א דומ"ץ דקהל יראים דפה עיר הבירה דבעת שהדפיס המלבי"ם את ספרו על דניאל ויצא לאור גדולי דורו תפסו עליו במה שחישב את הקץ לעשות בסוף כפרו שם וכתבו לו אגרת תוכחה הלא חכז"ל אמרו תופח רוחן של מחשבי קיצין ואיך מלאו לבו לעשות נגד דבריהם ז"ל ולפרסם זאת בעולם ויען כי רבו כמו רבו מכתבים כאלה מכל צד הדפיס קול קורא בהתנצלו שם יען כי רבים השואלים אינו יכול להשיב לכל אחד במיוחד רק יתן תשובתו אליהם בקול קורא (והקול קורא הזאת מונח משומר במוזעאום דק"ק פראג) וכה תשובתו אספר לכם מורי ורבותי מעשה שאירע בגליל בוקארעסט השייך לדגל הרבנות שלי שאחד עשיר שהי' סוחר עורות והנהיג מסחר גדול בזה והי' לו בן יחיד שנעשה בר מצוה ואמר בבר מצוה שלו פשטל טוב וחריף וכדי לעשות לבן אהוב שלו נייחא נפש עבור טוב לימודו ועבור הפשטל טוב שאמר בפני רבים והנאהו בזה מאד אמר לבנו תדע בני שאחשוב כעת לעשות נסיעה גדולה וקשה לרגלי מסחרי לשוק לייפציג אקח אותך אתי עמי בנסיעה זו כדי להנאותך בזה כמו שהנאתני בפשטל שאמרת והבן הזה שמה מאד על דברי אביו האלה ואמו והמשרתים עשו הכנות לנסיעה גדולה כזו אשר בימים ההם הי' קשה מאד וארוכה ערך ג' ד' שבועות והדרך הי' מסוכן על הרים וגבעות כמובן וכשהגיע הזמן ליסע הבעל והבן לקחו פרידה מאשתו ומאמו בדמעות ובברכות שבודאי לא יארע להם שום אסון על הדרך ושי"ת יעזרם לבא בחזרה בלי מכשול ובלי צרה והאב והבן ישבו על העגלה והתחילו ליסע בדרך הארוכה הזו וכשנסעו דרך שתי שעות שאל הבן את אביו אבא כמה שעות יש עוד להגיע ללייפציג והאב כששמע שאלה זו מבנו נתמלא בחרי אף והביט עליו במר פנים מאד ונשאר בשתיקה ולא השיב מאומה וגם הבן שתק ולא שאל עוד כזאת מאביו ואחר ג' או ד' שבועות של הנסיעה שאל האב את הבעל עגלה משה אמור כמה ישהה עוד הדרך עד לייפציג השיב לו הבעל עגלה בעוד שעה וחצי נבוא העירה אי"ה והבן בשמעו את שאלת האב לבעל העגלה נשתומם ופתח פיו ואמר לאביו אבא איני מבין את הדבר מדוע כששאלתיך שאלה כזו כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג הרגזת עלי והביטת עלי בפנים של קצף וכעת אני שומע שאתה בעצמך שאלת שאלה הזאת השיב לו אביו בפנים של צחוק בני לא מחכמה שאלת לא אז ולא עתה אז היינו עומדים בתחלת הנסיעה ולא נסענו עוד רק שעות אחדים והי' לך לידע מהכנות שעשו על הדרך ומהבכיות שבכינו בשעת הפרידה מאמך שלא על נסיעה של דרך שתי שעות נעשה כזאת אלא ודאי שהיא נסיעה ארוכה וקשה על כן מה לשאול אחר שתי שעות כמה הדרך ללייפציג וע"כ שפיר קצפתי עליך על שאלתך אבל כעת שאנו עומדים כבר תחת לייפציג הגיע העת לדרוש ולחקור כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג עד כאן המעשה, רבותי' כזה ממש אירע לנו בדרך הארוכה של הגלות המר הזה זה אלפים שנה דודאי בתחלת הגלות אסרו חז"ל לחשוב קיצים דמגודל הבכיות ומגודל ההכנות של גלות הי' להכיר שאין זה על יום או יומים הלא יעקב אבינו בראה החורבן והגלות הי' נרעש ופחד על זה כמבואר במדרש ע"כ לא הי' מקום לחשוב קצים ואדרבא כי היו רואין אז שכל כך יהי' מאריך ומי יסבול כח לסבול כל זאת והלא רשב"י כשראה אריכת הגלות בכה ואמר וי דגלותא יתמשך מי יסבול דא כמבואר בזהר אבל כעת שאנו עומדים כבר תחת לייפציג שפיר מותר וראוי לשאול שאלות כזה כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג עכ"ד תשובתו בקול קורא הנ"ל ודפח"ח - ונראה לי דהיינו טעמא דזהר הנ"ל שהבאתי כשיהי' הזמן קרוב יתגלה אפילו לרובא דעלמא משום דכבר אנו עומדים תחת לייפציג ואז שרי לידע כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג ודי לחכימא.
1