גן נעול, בית ראשון י׳:ט״זGan Naul, House I 10:16
א׳מצות סיפור יציאת מצרים בכל שנה בליל פסח. אמר (שמות יג, ח) "והגדת לבנך ביום ההוא". ואין הכונה לבד להודיע לבנינו אשר לא ידעו ולא שמעו את מעשה ה' הגדול. אבל גם החכמים והנבונים, היודעים כל התורה כולה, צריכין לספר ביציאת מצרים בלילה הזה. כמו שאמרו קדמונינו ז"ל,1הגדה של פסח "ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ומביא ראיה, מעשה מחמשה חכמים גדולים ר"א ור"י ור"ע וחבריהם, שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותה הלילה. ולא תאמר שהיו מספרים לתלמידים אשר לא ידעו, אבל ישבו2חכמים אלו לבדם. כי כעלות השחר באו אליהם התלמידים להודיעם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית. וכמו שאמרו "עד שבאו תלמידיהם" וכו'. לפי שאין הספור הזה שוה בכל אדם. אבל כל אחד יספר גדולת השם ודרכי חכמתו הנגלים בנפלאות אשר עשה במצרים, כפי כח שכלו ובינתו וכפי רוב הבנתו וידיעתו בדרכי ה' ובמליצות התורה שנכתבו בספורי יציאת מצרים, וקבלת אבות בענינים הללו והסודות הנפלאות הכמוסות בהן. ותבין מזה הבדל קיום מצוה זו בין הנפשות. ושההבדלים מסתעפים מן ההבדלים שבארנו בשמונה במצות הראשונות:
1
ב׳מצות קדוש היום. אמר (שמות כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו". וגם זה בדבור פה כמו שבא בקבלת אבותינו ז"ל,3רמב"ם, הל' שבת פרק כט הלכה ו זכרהו על היין לקדשו בפה. להזכיר קדושת היום הנבדל מכל הימים. בעבור כי בו שָׁבַת השם מכל מלאכתו, ולהזכיר שבחר בישראל מכל העמים והבדילם להיות לו לעם, והודיעם את השבת. ועיקר קיום המצוה הזאת כפי מחשבת הלב. כמו שבארנו אצל מצות קריאת שמע וברכת המזון וספורי יציאת מצרים. והמחשבות נבדלות בתוך הלבבות, כפי הבדל ציורי מַדָעָם וחכמתם. והנה תדע כי יתחלפו הנפשות גם בקיום המצוה הזאת:
2
ג׳מצות זכירת מעשה עמלק בכל יום ובכל שעה. וצריך להזכיר רשעותיו בפה, אמר (דברים כה, יז) "זכור את אשר עשה לך עמלק". ויש בענין זה וגם בעונש הגזור על זרעו ענינים נפלאים בסוד דרכי ה'. והמבין בהם יירא את ה' יראה גדולה, וילך בדרכיו. ויתקוטט בכל דור ודור עם כת ה"חכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם" משנאי ה' ומנאציו. כדרך שאמר דוד (תהלים קלט, כא) "הלא משנאיך יי' אשנא ובתקוממיך אתקוטט". כי מן הכת הארורה הזאת היה עמלק ועמו כמבואר למעלה (חדר ה' חלון ז). ורמוז4"ולא ירא אלהים" בספר משנה תורה (דברים כה, יח). כלומר לא בא להלחם כדרך המלכים האחרים, הטועים וחושבים לקחת שלל ואומרים כי יושיעם השם. אבל הרשע הזה רצה להראות לכל באי עולם כי אין אלהים. ושהנסים והנפלאות שנעשו בימים ההם במצרים ועל הים, הכל תחבולה וכיוצא. ולפי שהתקומם והתיצב על השם נגזר עליו הכליון הנחרץ, וכמו שאמרנו (חדר ח' חלון ט') כי תשתנה ארח המשפט על הרשעים האלה. והנה עיקר המצוה כפי מחשבת הלב. ואמרנו כי המחשבות תבדלנה כפי הבדל משקלי הכחות וציוריהן. ומהן תסתעף ההבדל גם בקיום המצוה הזאת:
3