גן נעול, בית ראשון י׳:י״זGan Naul, House I 10:17
א׳מצות התשובה והודוי. אמר (דברים ל, ב) "ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו". ואמר (במדבר ה, ז) "וְהִתְוַדוּ את חטאתם אשר עשו". ואמר בזמן הגלות (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדוּ את עונם ואת עון אבותם". וכן תמצא בספר דניאל.1דניאל ט, ד "וָאֶתְוַדֶה" והיא מצוה גדולה וכוללת כל החטאים והעונות והפשעים כולם; בין המסתעפים מן הכחות הפעולות בגויה, כמו המאכלות האסורות והעריות וכיוצא; בין המסתעפים מן הכחות הפועלות במדות, כמו הגאוה והכעס והקנאה והחמדה וכיוצא. וכן המסתעפים מן הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, כמו כלל מחשבת-און ודעות רעות, הכפירות והתחכמות וכיוצא. צונו שאם עברנו על אחת מהן ברצון מצד התאוה או בזדון הלב, שנשוב מדרכנו הרעה ולשוב אל ה' ולבקש מלפניו מחילה וסליחה, ולהתוַדות על רוע מעללינו וידוי דברים בהכנעה ובשפלות הרוח ובלב נשבר ונדכה. וברוח נשברה בצירוף שק ואפר וצום ועינוי נפש, הכל כפי שיגזור משפט הלב. שכפי רוב ההתאמצות בתשובה, כן רוב ההתקרבות שיתקרב החוטא אל דרך החיים שהיה נלוז ממנו. וכל זה מאהבת השם ב"ה את נפש האדם ומרוב חסדו עליה, כי אינו חפץ בהשחתת עולם ובאבדן הבריות. כי חפץ חיים וחסד הוא, כמו שכתוב בספרי הנבואה.2יחזקאל יח, לב ומעצמך תבין כי הבדל קיום מצוה זו, כפי הבדלי הנפשות. הן בפרטי התשובה, הן בהתאמצות הלב בתשובה, הן ברוב זמן התשובה. כי האדם לא ישוב רק מן העונות והחטאים הנודעים לו, ושישיג רוע עניניהן. ואי אפשר לו להיות שב מדרכים רעים שלא השיג גנותן ורעתן. ולכן יבדלו הנפשות בתשובה, כפי שיבדלו בכחות השכל והבינה והדעת והחכמה ושאר הכחות היקרות, שבהתגלותן יבין דרך ה'. ואם לא יתגלו בלבו, יתעלם ממנו הדרך הטוב והרע שבאותו הענין. ומטעם זה ההמון ישובו ממעשה העריות והגזל והגנבה וחלול שבת וכיוצא הנודעים להם ברוע, ולא ישובו מדרך הגאוה והכעס והחמדה שלא נתברר להם גנותן. גם לא יבינו בעצמם שהן השתקעו ברוב המדות הללו כמבואר למעלה (חדר זה, חלון ז), כשדברנו על ענין הגאוה והענוה, קחנו משם ושמהו משל על כל התכונות הנעלמות מן ההמון.
1
ב׳ויותר מזה נעלמות עונות הכחות השכליות, בלכתן עקלקלות וחשבו רעה בדעות ובמחשבות. לא מקוצר רוח שכל ובינה, אבל מרוע תכונות נעלמות, שהן הסיעו השכל והבינה לשפוט עול ולדון מעוות, כמבואר למעלה (חדר ד' חלון ה'). ויש בכל אלה לאלפים הבדלים בין הנפשות ותמצא מִכַּת הקדושים שיתודו ויבכו על זמן קטן ששוטטה בו מחשבתם בעניני חול. ומִכַּת החכמים מי שיצטער ויבכה על רגע הִמָנְעוֹ מִלֶכֶת לְוַעַד חכמים. ואלה הפרטים רבים לא יכילם ספרים ומגילות. כמו שתבין ממה שכתבנו על מצות (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". וכן הנבונים כשישיגו האמיתיות בסוד השם ואחדותו ויראתו, ויתבוננו על המחשבות הראשונות הקצרות שחשבו באלה הענינים הנפלאים, ישובו אל ה' ויבקשו ממנו ית' על כל דבר סליחה ורחמים. והן הן פרטי התשובה. וכן בהתאמצות הלב יבדלו במאד. ברוב הכניעה והוידוי והדאגה והחרטה והעצבון. הכל כפי רוחב מדת היראה שבנפשם, וכח אהבת השם ב"ה. וההשכלה בגנות החטא, ויוקר הנפש העליונה שהתגאלה בו. הלא תראה מה שהיה דוד מלך ישראל מצטער ומסתגף ומתענה מאד בדבר בת שבע, עצבון לבו ורוחו הנשבר ולבו הנדכא, כמפורש במזמור התשובה (תהלים מזמור נ"א). ואמר (תהלים קט, כד) "ברכַּי כשלו מצום". וגם בזה הולך הדבר בין רב למעט, כפי יוקר הנפשות אלו מאלו. וכן ברוב זמן התשובה יבדלו השבים. כי בעלי הנפשות היקרות לא יסורו רגע מן התשובה. והיה זה בעבור התברר להם ענינים נפלאים ודרכים עליונים יום יום, וימצאו תמיד שהם נלוזים פעם בדבר זה, ופעם בדבר זה. כדרך שאמר החכם (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ועם זה יבינו בכל עת מורא האדון העליון. הנה תמיד רוחם נשברה וכניעתם רבה, ועומדים כל ימיהם בתשובה. ואין כן דַלי השכל והבינה, שלא ידעו מן החטאים זולתי המעשים החמורים המגונים, כמו הגזל והעריות וכיוצא כמו שאמרנו, ואין אלו מן הדברים שיכשל בהן האדם בכל העתים. וכשישובו מהם באמת, השלים לפי דעתו מעשה התשובה. והענין הזה הולך ושב בין רב למעט בכל הנפשות, כפי הבדלי כחותיהן וציוריהן. התבאר איך התחלף קיום מצוה זו כפי חלוף מצבי הנפשות. ושהיא מצוה כוללת כל העתים והרגעים במחשבת הלב, כמו מצות התפלה שבארנו ענינה למעלה:
2