גן נעול, בית ראשון ז׳:י״אGan Naul, House I 7:11
א׳ועוד תבחין הצווין והאזהרות הכתובות בתורה איך הם מתפשטים על כלל הדיעות המדות והמנהגים, לא חסר דבר, מה שאין הפה יכול לדבר ולא האזן לשמוע. דבר דומה לדבר. ודבר נלמד מדבר. כי מעשה אלהים הוא, אין חקר לתבונתו. וכל דבריה חן ושכל טוב, וכל אנשי דעת יודו שאין בתורת ה' דבר המנגד לשקול הדעת. אע"פ שאין על מצותיה מופתים מדעיים כמבואר למעלה הנה אין בה סתירה לדרך המדע. והחקים הנכתבים בה כמו שעטנז ופרה אדומה וכיוצא בהן, אינן נגד דעת האדם אבל רחוקים הם מן הדעת כי אין לבינת האדם מבוא בהן כלל. ולא תגיע מן המעשים שתצוה עליהן נזק לאדם, ולא חרפה ולא כלימה. ואיש הדעת יאמר "טעם מצוה זו נעלם מדעתי", לא שיאמר "סותר לדעתי". וכלל החכמים ובעלי השכל ימצאו בכל משפטי התורה ומצותיה טעמים יקרים ונכבדים מסכימים עם השכל הישר, מועילים לקיבוץ המדיני וחברת בני אדם, משמרים בריאות האדם הגוף והנפש. עד שהנלוזים מדרכי התורה והולכים בשרירות לבם הזונה, באחריתם ימצאו נגע וקלון ויתחרטו ממה שעשו. וכדרך שאמר המלך החכם (משלי ה, יא-יג) "ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי. ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני". ומזה המין הם כל טעמי המצווֹת שבארו חכמי ישראל דור אחר דור בספריהם, זכר כולם לחיי עולם הבא. כל טעמיהם יעידו עדות נאמנה על יושר משפטי התורה ומצותיה. כי מגמתה להטיב עם בני אדם, לתת להם אחרית ותקוה. היא תלמדם דרכי הקדושה והפרישות. היא תלמדם יראת ה' ואהבתו. היא תלמדם דרכי הענוה ויראת חטא. היא תלמדם דרכי שמחת הלב ומשוש הנפש. עמוד והתבונן בכל הספרים הרבים שחברו הפילוסופים הקדמונים שהיה ראשיתם בזמן החורבן הראשון, ואחריהם חכמי הגוים בכל מדינה ומדינה, המצרים והרומים והפרסיים והערבים. ואחריהם בעלי הדתות החדשות בני אדום וישמעאל וחכמיהם. ותראה שֶׁכִוְנוּ כולם לישר המדות והתכונות האנושיות ולהורות המעשים הנכבדים. וכבר בארנו (חדר ו') שכל דבריהם ישא רוח. כי אין בכח נפש האדם לחוקק חקי חכמה. ובכל זאת נשענו כולם על כל דרכי התורה, ודברו על המדות והתכונות הטובות שתצוה התורה עליהן. והזהירו על המדות המגונות שהזהירנו התורה מהם. והמעט שנמצא בדבריהם אמת וישר, גנוב הוא אתם מתורת ה' ומדברי הנביאים. כי מימים הרבים נעתקה התורה וספרי הקדש, והתפשטה בכל המדינות. והם ברוב חקירותיהם ונסיונותיהם, ראו כי דרכי התורה הן המעגלות הישרות לאדם, אלא שהוסיפו וגרעו כפי העולה על רוחם ביד שכלם ובינתם. ולפני זה היו בני האדם בתכלית ההשחתות, ודומים לפראים וחית השדה. כמו שנמצאים עד היום אומות גדולות הדומות לבהמות ולחית יער, כמו רוב אנשי האפריקא והאינדיאני ואין צריך לומר לפני ג' אלפים שנה. וכבר בעת ההיא זרחה אור התורה פתאום, תורה נפלאה מקובצת כל סגולות הדעות והמדות והמעשים הרצויים. ונבקעו כשחר המון החכמות והתבונות בשנה אחת, בצאת בני ישראל מארץ מצרים. וקמה גם נצבה למופת ולתפארת עד היום הזה וכן תעמוד לעד. וא"כ מי שיש בו דעת אדם ואזן לשמוע, איך יסבול לחשוב על התורה הזאת שיצאה מלב אחד מבני האדם. כל זה מנגד לשקול המדעי:
1