גן נעול, בית שני י״ב:ג׳Gan Naul, House II 12:3
א׳(שמות ו, יא) "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן". הדבר למד מענינו שתאר "חכמים" הנזכר בכתוב זה איננו בדברי ההנהגה. כי מנהיגי מדינת מצרים לא יתוארו חכמים סתם, כי היו רשעים ובוזי חכמה ומנאצי ה', כמו שמבואר בתורה. אבל הונח פה על החכמים בחכמות הטבעיות ובמזלות השמים וכיוצא. ומלת "מכשפים" שם כולל לכל עושים מעשים זרים ומבהילים יוצאים מדרכי הטבע, ע"י שדים ומלאכי חבלה. וגם בכת זו יש פרטים. והם נזכרים בספר דניאל (ב, כז; וכן ה, יא) "אשפים" "חרטומים" "גזרין", וכל אחד מהן עושה כדרכי מלאכתו הידועים להם. והיה פרעה צריך לחכמים גם למכשפים. את פי החכמים שאל אם מעשה משה ואהרן בדרך הטבע ובתחבולה? כי היודעים סודות הטבע יעשו מעשים זרים, יחשוב הרואה שהן יוצאים מדרכי הטבע. והחכם בטבע עושה כן כפי חכמתו, כמו חכמת הסימפאטיאה והאנטעפאטיאה. והשיבו לו החכמים שאין הפיכת המטה לתנין אפשר בדרכי הטבע, כי הוא יוצא מדרך הטבע. ואת המכשפים שאל אם יש ביניהן כת היודעים לעשות הדבר הזר הזה, להפוך מטה לתנין באחת מדרכי הכשפים שהן חוץ לטבע. והשיבו שהמעשה הזה הוא מלאכת החרטומים, ואז התאמרו החרטומים ועשו בלהטיהם כן. וזהו פירוש הכתוב (שמות ז, יא) "ויקרא גם פרעה לחכמים" כולם, חכמי הטבע ולמודיות ומלאכת השמים וכיוצא, "ולמכשפים" כולם, החרטומים והאשפים וגזרין. ויעשו גם החרטומים בלהטיהם כן. והנה למד מענינו שאינו מדבר מחכמי ההנהגה. כי אם היה קוראם לאמר לו עצה בדרכי המשפט והנהגת העם, והיה כתוב "ויקרא גם פרעה לחכמים", היה קשה וזר כפי מקומו. אך הוא קראם לבקש מהם מעשים זרים ומלאכות מבהילות, כמו הפיכת מטה לתנין. ואין זה ענין לחכמת ההנהגה אלא לחכמי הטבע ובעלי מלאכת השמים, וכמו שבארנו. ולפי שלא קרא לחכמים רק לשאול פיהם אם יש במעשה משה ואהרן ענין זר יוצא ממנהג הטבע, או אם הוא כפי דרכי מלאכתם, והשיבו לו שאין בידם לעשות כאלה. ואמרו לו המכשפים שהוא ממלאכת מעשה החרטומים. ולכן לא תמצא עוד זכר "חכמים ומכשפים" בכל הספור רק חרטומים, כי מכאן ואילך לא קרא זולתי לחרטומים. ואפשר שמלאכת החרטומים לפעול פעולות זרות במלאכת הכשוף כמו להפוך דבר לדבר אחר, ולהעלות בריות מן הארץ ומן המים, ומלאכת הגזרין לשאול שאלות ולהגיד הדברים העתידים כפי מלאכתם וכיוצא, והם גוזרין מה שיהיה, וכן כל כת מהן. ומכשפים כולל הכל. גם הוא שם פרטי. כמו מצרים שהוא שם מדינה ושם עיר, כי בספר דניאל נאמר (דניאל ב, ב) "ויאמר המלך לקרוא לחרטומים ולמכשפים ולכשדים". ובפירוש הראב"ע ז"ל "לחכמים. חכמי המזלות". ע"כ. ויפה דבר.
1
ב׳(ירמיה י, ט) "כסף מרוקע מתרשיש יובא, וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם, מעשה חכמים כולם". פירוש, פסילי אלהיהם זהב וכסף, והוא מעשה ידי אדם חרש וצורף. וכן מלבישים אותם בתכלת וארגמן במלבושים יקרים, והם מעשה אורג ורוקם. והנה "מעשה חכמים כולם" עשוים במלאכת חכמי מלאכת מעשה. מבואר מענינו שהונח התואר על בעל מלאכת מעשה.
2
ג׳(עובדיה א, ח) "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו". פירוש "חכמים" בעלי הלמודיות ובעלי מלאכת מעשה כמו חכמי המדידה והמספר והם בונים המבצרים והסוללות וכיוצא. וכן חכמי הבנאים והצורפים העושים כלי קרב וכיוצא. וכן חכמי המלחמה ותקון המצב והמשחית (שמואל א יד, טו) כולם יאבדו, והדבר למד מענינו. כי קודם לזה אמר (עובדיה א, ג) "זדון לבך השיאך שוכני בחגוי סלה מרום שבתו אומר בלבו 'מי יורידני ארץ'?". הודיע שבגאותו ובתפארת רום עיניו אין פחד אלהים לנגדו ואומר "מי יורידני ארץ?" כי הוא חכם בעיניו. ונשען על חכמתו וגבורתו, לעשות ולתקן בחכמה כל הצריך למלחמה, ולהלחם ולהתגבר על כולם בגבורתו, סוס ורכב ועם רב ועמהם גבורים ואנשי חיל. ואמר השם ב"ה (א, ד) "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאם יי'". כי לא יפלא ממני דבר. וביום אחד תאבדנה חכמתך ותבונתך וגבורתך, אז תפול כאחד הנבלים. והזכיר עוצם המפלה שלא תהיה לו תקומה. גם הזכיר כי אנשי בריתו ואנשי שלומו יבגדו בו ויעזרו במפלתו. ועֵשָׂו לא יבין הקשר הנעשה אליו. ואמר כמתמיה (א, ו) "איך נחפשו עשו, נבעו מצפוניו". כלומר איך היה כן שנגלו לשונאי עשו כל מצפוניו ועצותיו? מי הגיד להם המצפונות האלו? ואמר כי אנשי בריתו ושלומו שסמך עליהן עשו, הם גלו מסתוריו לשונאיו וגרמו לו מכשול גדול. ובספר "מעין גנים" יתבאר בעז"ה כי הבינה כוללת הבנת תכונות נפשות בני אדם, הוא המשגת נטיות הנפשות ודרכיהן. כמו (משלי ז, ו) "אבינה בבנים נער חסר לב". וכן יתבאר שם, שהדבר המושג בבינה מתואר "תבונה". והנה עשו התבאר בתבונותיו שמבין דרכי עם ועם ומנהגיהם, והתבררו לו תבונות רבות על איזו עם יש לסמוך שלא יפר ברית, ועל איזו עם אין ראוי לסמוך. וכן יצא לו בתבונתו איך יעלימו עצתם וסודם. וכל כיוצא בזה המסתעף מכח הבינה המפיקה תבונות בבינתה. והנה ביום אידם יתגלו מצפוניו לשונאיו פתאום ע"י אנשי בריתם ושלומם. לכן אמר בדרך תימה איך היה זה? ואיה תבונות עשו? ואמר (עובדיה א, ז) "אין תבונה בו". כלומר עתה נגלה לכל שאין דרך תבונה באדום. ולפי שנודע לכל שהיו בהם תמיד אנשי תבונות בדברים כאלו, אמר הכתוב אל תתמה איך פתאום היו סכלים ונבעו1ונודעו מצפוניהם לשונאיהם? ואיך פתאום כשלה עצתם ולא עמדה להם חכמתם בעריכת המלחמה מבצריהם וכליהם? ואיך פתאום נשתה גבורתם והיו לנשים, עד שנפלו כולם בחרב ולא נשאר מהם שריד ופליט? הלא מקדם היו בם חכמים בלמודיות ובכל מלאכת מעשה, וגבורים הממלטים נפשם, וכן היו מלאים תבונות כמו שבארנו; ועתה אבדו שלשתן. כי כל זה קרה להם ביום אף ה' כבוא קץ אידם. ועל זה אמר (א, ח-ט) "הלא ביום ההוא נאם ה' והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל. כלומר הלא אני ה' אעשה כל אלה", להאביד חכמיהם ולהאביד תבונתם ולשום מחתה בלב גבוריהם. וכל זה למען יכרתו כולם מקטל חרב שונאיהם ולא ינצלו בזרוע, כי יחתו גבוריהם. ולא ינצלו במבצריהם וכיוצא העשוים בחכמת חכמיהם, כי יאבדו החכמים. ולא ינצלו בתחבולות הבינה, כי תאבד תבונתם. ולפי שכל הענין מדבר ממפלתם ביד שונאיהם, הדבר למד מענינו שאין הזכרת תאר "חכמים" ושם "תבונה" הנזכרים פה על חכמת ההנהגה והתבונה בהנהגה. כי מה ענין אבדון החכמים והנבונים הישרים והצדיקים למפלתם ביד שונא שלא ישאר מהם איש? ועוד נדבר על פסוק זה בספר "מעין גנים":
3