גן נעול, בית שני ג׳:א׳Gan Naul, House II 3:1
א׳החדר הג' ובו עשרה חלונות יבאר תאר "חכם" וחכמים שבספר קהלת, כולם על הנוהגים כפי החכמה, נפרש כל הכתובים שנזכר בהם התאר הזה
[קהלת ב' י"ד] "הֶחָכָם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם". פירוש "החכם" שאסף חֻקֵי החכמה לנפשו ונוהג במנהגיו כפי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והנה בפסוק שלפניו נאמר (ב, יג) "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסּכלות כיתרון האור מן החשך", ויתבאר היטב בחדר הז'. ועל כן אמר לפי שדרך החכמה אור, הנה החכם הנוהג בדרכיה עיניו בראשו. ומלת "עין" נפל על כל כח וכח הנטוע בנפש, שכל אחד כמו עין לראות, כמו כח הגאוה, כח הענוה, כח הנדיבות, כח הכילות, כח התאוה וכיוצא, שעל ידי הכח מביט ומצייר אותו הדבר, כי לולא שהיה נטוע כח כזה בנפש, לא היה מצייר דמותו כלל, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א'). והחכם לא יתור אחר עיניו, וכדרך (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", מלת "לב" על השכל והבינה, וכמבואר בבית הראשון (חדר ה' חלון א'), ומלת "עיניכם" על כלל הכחות הנטועות בנפש. ועל זה שנינו (אבות, ב משנה ט) "ר' אליעזר אומר עין טובה", ובפרושינו למסכת אבות בארנוהו.1יין לבנון,מהד' תשס"ג עמ' 149-152 וקדמונינו ז"ל אמרו2ברכות יב, ב "'אחרי לבבכם' זו מינות, 'ואחרי עיניכם' זו זנות". כי המינות צומח מתעיות השכל והבינה, והזנות מסתעף מעקלקלות הכחות הנפשיות המצטיירות בדרך רע. ולפי שהחכם נשען על חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו, על כן עיניו בראשו, אינו מאמין שכל מראה עיניו חכמה. אבל יודע שהחכמה עליונה, ושצריך האדם לכבוש יצר לבו ולהשתמש בכל כחותיו כפי החכמה, ומביט תמיד בעיניו למעלה. וכולם פונים אל הראש האחד ללכת בדרכי השם ב"ה ואצלו ית' הכל אור, כדרך (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק". וכדמות מליצה זו מצינו בדברי שלמה (משלי טו, כד) "ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה". וזהו גדר החכם באמת, ולכן לא אמר "החכם הולך באור", כי כל ענין קהלת לבאר גדר החכם ומה ענינו, והיפך ממנו הכסיל הנלוז מן החכמה ונשען על שרירות לבו הרע, והולך אחר עיניו ואחר מראה לבבו הזונה. ולא הוצרך להודיע זה כי למד מענינו הוא, שאם הכסיל ההיפך מן החכם, נודע שעיניו למטה ואינו מביט בהן בחכמה. אבל הודיע כי רע ומר לתור אחר העינים, כי העושה כן הולך בכל מנהגיו בחשך ולא אור, כי יצר לב האדם רע מנעריו, וכחות נפשו מצטיירות לרעה מאליהן, וכדברי הכלל הי"ז. ואלו הן דרכי שאול ואבדון, וכמו שאמר "למען סור משאול מטה". ואפילו הכסיל בטבע נפשו בעל כח שכל ובינה גדולה, מה יועילו לו בלכתו אחר עיניו? שעל ידי כן שכלו ובינתו משרתים ליצר לבו הזונה וישחית יותר, וכדברי הכלל הי"ח. ולא היה צריך להודיע כי החכם הולך באור שגם זה למד מענינו, כי החכם ההיפך מן הכסיל. ואם הכסיל הולך חושך, נודע כי החכם הולך באור.
[קהלת ב' י"ד] "הֶחָכָם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם". פירוש "החכם" שאסף חֻקֵי החכמה לנפשו ונוהג במנהגיו כפי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והנה בפסוק שלפניו נאמר (ב, יג) "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסּכלות כיתרון האור מן החשך", ויתבאר היטב בחדר הז'. ועל כן אמר לפי שדרך החכמה אור, הנה החכם הנוהג בדרכיה עיניו בראשו. ומלת "עין" נפל על כל כח וכח הנטוע בנפש, שכל אחד כמו עין לראות, כמו כח הגאוה, כח הענוה, כח הנדיבות, כח הכילות, כח התאוה וכיוצא, שעל ידי הכח מביט ומצייר אותו הדבר, כי לולא שהיה נטוע כח כזה בנפש, לא היה מצייר דמותו כלל, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א'). והחכם לא יתור אחר עיניו, וכדרך (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", מלת "לב" על השכל והבינה, וכמבואר בבית הראשון (חדר ה' חלון א'), ומלת "עיניכם" על כלל הכחות הנטועות בנפש. ועל זה שנינו (אבות, ב משנה ט) "ר' אליעזר אומר עין טובה", ובפרושינו למסכת אבות בארנוהו.1יין לבנון,מהד' תשס"ג עמ' 149-152 וקדמונינו ז"ל אמרו2ברכות יב, ב "'אחרי לבבכם' זו מינות, 'ואחרי עיניכם' זו זנות". כי המינות צומח מתעיות השכל והבינה, והזנות מסתעף מעקלקלות הכחות הנפשיות המצטיירות בדרך רע. ולפי שהחכם נשען על חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו, על כן עיניו בראשו, אינו מאמין שכל מראה עיניו חכמה. אבל יודע שהחכמה עליונה, ושצריך האדם לכבוש יצר לבו ולהשתמש בכל כחותיו כפי החכמה, ומביט תמיד בעיניו למעלה. וכולם פונים אל הראש האחד ללכת בדרכי השם ב"ה ואצלו ית' הכל אור, כדרך (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק". וכדמות מליצה זו מצינו בדברי שלמה (משלי טו, כד) "ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה". וזהו גדר החכם באמת, ולכן לא אמר "החכם הולך באור", כי כל ענין קהלת לבאר גדר החכם ומה ענינו, והיפך ממנו הכסיל הנלוז מן החכמה ונשען על שרירות לבו הרע, והולך אחר עיניו ואחר מראה לבבו הזונה. ולא הוצרך להודיע זה כי למד מענינו הוא, שאם הכסיל ההיפך מן החכם, נודע שעיניו למטה ואינו מביט בהן בחכמה. אבל הודיע כי רע ומר לתור אחר העינים, כי העושה כן הולך בכל מנהגיו בחשך ולא אור, כי יצר לב האדם רע מנעריו, וכחות נפשו מצטיירות לרעה מאליהן, וכדברי הכלל הי"ז. ואלו הן דרכי שאול ואבדון, וכמו שאמר "למען סור משאול מטה". ואפילו הכסיל בטבע נפשו בעל כח שכל ובינה גדולה, מה יועילו לו בלכתו אחר עיניו? שעל ידי כן שכלו ובינתו משרתים ליצר לבו הזונה וישחית יותר, וכדברי הכלל הי"ח. ולא היה צריך להודיע כי החכם הולך באור שגם זה למד מענינו, כי החכם ההיפך מן הכסיל. ואם הכסיל הולך חושך, נודע כי החכם הולך באור.
1
ב׳אחר כן אמר "וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם", כלומר ידעתי שתקראנה לחכם תחת השמש המקרים שיקרו לכסיל, לפעמים יעני, לפעמים יחלה, לפעמים יקרוהו צרות רבות ורעות, וכמו שיקרה ג"כ לכסילים, כדרך (קהלת ט, יא) "וגם לא לחכמים לחם". (שם ה, יא) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים", וכמו שיתבאר בחדר זה. כי דרכי ה' נשגבים מבינת האדם, ואין אנו יכולים לעמוד על סוד דרכיו, וכדברי הכלל הל"ב. ואמר עוד (קהלת ב, טו) "ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, ולמה חָכַמְתִּי אני אז יותר? ודברתי בלבי שגם זה הבל". כלומר אחר שנתברר לי ועיני רואות שיקרה לחכם כמקרה הכסיל, אמרתי בלבי, החכם והנבון, אם כמקרה הכסיל יקרני גם אני, ולא תצילני החכמה וכשרון המעשים ממקרי הזמן, למה חכמתי אני אז יותר? כלומר למה מנעורי שמתי צוארי תחת עול החכמה, וסבלתי צער היצר, ולא הלכתי אחר עיני, כי הבאתי למוסר נפשי, ומשלתי על תאותי ויצרי הרע, והייתי נוהג בחכמה והוא טרח גדול מאד, וכדרך (אבות, ה) "לפום צערא אגרא", כי יצר הלב קשה. ומדוע צִעַרְתִּי נפשי מאד עד שנהייתי חכם יותר מכל אדם? אם לא יהיה לי יתרון על הכסיל במקרים שיקרוני, וכדרך (ישעיה מט, ד) "ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי". והשיב קהלת שדבר בלבו שגם זה הבל, כלומר הדבר הזה שאמרתי ממקרה החכם והכסיל, ושהתמרמרתי על נהגי בחכמה, הבל הוא, ואין ממש בטענה זו, ו[להלן] פירש דבריו למה דבר זה הבל.
2
ג׳[קהלת ב, טז] "כי אין זכרון לָחָכָם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח, ואיך ימות הֶחָכָם עם הכסיל?". פירוש זאת היא התשובה על טענת "ולמה חכמתי אני אז יותר". ואמר כי ראוי לאדם לשאת את כל המשא הזה למען ינהג בחכמה, לפי שטובה גדולה גומל לנפשו העליונה אם ינהג בחכמה. ואעפ"י שתחת השמש יקרה לפעמים לחכם כמקרה הכסיל, הנה אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם, ומלת "לעולם" על הזמן הנצחי, והוא העולם שאחר המות. כמו שאמר קהלת במקום אחר מספרו (יב, ה) "כי הולך האדם אל בית עולמו". ומלת "זכרון" על הדבר העומד והקיים, כמו (שמות ג, טו) "וזה זכרי לדר דר". והודיע שגם אם כמקרה הכסיל יקרה לחכם, אין זה רק תחת השמש בעולם הזה, אבל אין זכר שניהם שוה לעולם הארוך והנצח. כי זכרון החכם יעמוד לעד לברכה, וזכר הכסיל תאבד. ודומה לזה אמר דוד (תהלים קיב, ו) "לזכר עולם יהיה צדיק". ובספר משלי אמר (משלי י, ז) "זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב". לפי שהחכמה וכשרון המעשים תעמודנה לעד ותצילנה הנפשות מן האבדון וּמִשַׁחַת, ורשעת הכסיל תאבדהו. ואמר עוד "בשכבר הימים הבאים הכל נשכח", הודיע סוד חתום שנגלה אחר כן בנבואה לישעיה בן אמוץ. כי אחר שהבדיל בין החכם והכסיל במלת "לעולם", והוא הזמן הבא אחר המות, שנשמת החכם תאיר באור החיים וצרורה עם ה', ונשמת הכסיל רחוקה בעת ההיא מאור פני ה', הבדיל ביניהם עוד בענין המקרים שתחת השמש, וזה יהיה באחרית הימים בקום ישיני עפר ויחיו פעם שנית תחת השמש חיי עולם. ובעת ההיא לא יקרה עוד לצדיקים ולחכמים כמקרה הכסילים, כי יחדש השם ב"ה את עולמו, ולא יהיו עוד צרות בעולם כלל לצדיקים. ועל הזמן ההוא אמר "בשכבר הימים הבאים הכל נשכח". וכדוגמא זו כתוב בספר ישעיה, כְּשֶׁסִפֵּר מפרעון הרשעים וגמול הצדיקים באחרית הימים אמר (ישעיה סה, יג) "הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו" וגו'. (סה, טז-יח) "אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן וגו' כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני. כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה לא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא" וגו'. וכל הענין כולו הנאמר שם.
3
ד׳וכן תפרש דברי קהלת שמלבד היתרון שיש לחכם על הכסיל אחר המות, כבר נודע בבירור שהימים הבאים באחרית העולם הכל נשכח, כל המקרים שהיו רגילין לבא לעולם על הצדיקים תשכחנה, ויהיו שמים חדשים וארץ חדשה לטובה יותר ממה שנוכל להשיג בדעתנו, וכמו שאמר (ישעיה סד, ג) "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". וחתם דבריו (קהלת ב, טז) "ואיך ימות החכם עם הכסיל?" כלומר לכן אעפ"י שגם אני אודה לך, שבעולם הזה מקרה אחד לכל, לחכם ולכסיל, איך יעלה על דעתך לחשוב מחשבה נפסדת כזאת שימות החכם עם הכסיל? כלומר שתהיה תמותת שניהם שוה, וכדרך שאמר המשורר על הכסילים (תהלים מט, יא) "כי יראו חכמים ימותו, יחד כסיל ובער יאבדו" וגו'. כלומר הרשעים חושבים שמקרה אחד לכל, גם לַמָוֶת והזמן שאחר הַמָוֶת, וזה שקר. אלא (שם מט, טו) "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול", וכמו שיתבאר בחדר הד'. והעיקר כי מיום המות ואילך יפרדו זה מעל זה, כי נפש החכם יפדה אלהים משאול, ונפש הכסיל תרד דוּמָה. שמור הפירוש הזה בלבבך ותעלוזנה כליותיך!
4
ה׳ולברר האמת, אערוך תשובות על דברי ראב"ע זצ"ל בפירוש פסוקים אלו, כי הוא ז"ל פירש "החכם עיניו בראשו, דִמָה החכם לפקח שיש לו עינים בראשו, שילך כל מקום שירצה, ויראה הדרך הישרה והעקלקלות. והכסיל בחשך ילך, לא ידע במה יכשל" עכ"ד ז"ל. ולא יתכן פירוש זה, כי לכל אדם יש עינים בראש, ואעפ"כ לא ילך (אור)3מלה זו השתרבבה לכאן בדפוס הקודם וכנראה היא ט"ס ושמא צ"ל מלת "שם" אם המקום שהולך עליו חשך ולא אור, והיה ראוי לומר "החכם הולך באור", כמו שאמר "והכסיל בחושך הולך". ואם המשיל האור לעינים בעבור שבהן יראה האור, כמו כן היה ראוי לומר "והכסיל עור", או "הכסיל עיניו סגורות". ובפסוק ואמרתי אני בלבי וגו', פירש הרב ז"ל "אמרתי זה המקרה הוא שיקרה לכל באי עולם מטוב ומרע, ולמה חכמתי במה שהתעסקתי בדברי העולם כמו (קהלת ב, יט) שעמלתי ושחכמתי תחת השמש, ודברתי בלבי שגם זו החכמה היא הבל" עכ"ד ז"ל. וגם זה לא יתכן. הַתְּמֵהַ על עצמך איך יתרעם שלמה על התעסקו בדברי העולם, לפי שאולי יקרנו כמקרה הכסיל, אם לפי שעה היה שמח בעמלו, כמו שאמר (ב, ד) "בניתי לי בתים" וגו', (ב, ז) "קניתי עבדים ושפחות" וגו', (ב, ח) "כנסתי לי גם כסף וזהב" וגו', (ב, י) "כי לבי שמח מכל עמלי". וכי מי שאכל ושתה והתענג עשרים שנה, ואח"כ נפל למשכב, יתמרמר על התענגו בימים שעברו? ויותר תימה כי מדקדק גדול היה הרב ז"ל, ולא שם לבו שנכתב "גם זה הבל". ואם כדבריו ששב על החכמה, היה לו לומר "גם היא הבל" או "גם זאת הבל". כי מלת "חכמה" בכל המקרא נקבה. והאמת כדברינו שמלת "חכמתי" על הנהגתו בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. וראייתו מפסוק "שעמלתי ושחכמתי תחת השמש", מנגדו יעמוד ולא דִמָה יפה, כי בפסוק "ואמרתי אני בלבי" נזכר "חכמתי" סתם, ונופל לבד על חכמתו בהנהגה. ובפסוק שהביא לראיה נזכר מלפניו "שעמלתי", ומלאחריו "תחת השמש". ויתבאר בסמוך, ובחדר י"ב מבית זה. עוד פירש הרב ז"ל בפסוק "כי אין זכרון" וגו' "בעבור שהכל יסור גם ישכח, והוא שאמר וגם זה הבל, בעבור שאין זכרון לחכם עם הכסיל. ואם היה לו זכר ימים או שנים מעטים, בימים הבאים הכל נשכח, והרעה הקשה שימות החכם עם הכסיל" עכ"ד ז"ל. פירש כן לפי מחשבתו שקהלת ההביל החכמה. וכבר השיבונו על דבריו. ועוד בפסוק הראשון כבר אמר שיקרה לחכם כמקרה הכסיל, ובכלל המקרים הוא מקרה המות, ולמה שב להזכירו פעם שנית? ועוד מדוע הזכיר "הכסיל" בפסוק זה? יאמר כי אין זכרון החכם לעולם כי ממנו ידבר. ומלת "עם" לפירוש זה אין לו שחר. ועוד "בשכבר הימים הבאים הכל נשכח", יאמר כי בימים הבאים הכל נשכח. ויותר מכל כי בעל הטעמים מלמדנו שאין יסוד לפירוש הרב ז"ל, כי שָׂם הנגינה המפסקת תחת מלת "לעולם", ולפי הרב ז"ל היתה ראויה להיות תחת מלת "נשכח", והבן.
5