גן נעול, בית שני ג׳:ג׳Gan Naul, House II 3:3
א׳[קהלת י, ב] "לב חָכָם לימינו ולב כסיל לשמאלו". פירוש "חכם" הנוהג בדרך החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. וכבר בארנו בכלל כ"א שמלת "לב" הונח על כח הממשלה הנטוע בנפש, והכח הזה בנפש כמלך בתוך צבאיו. וְדִמָה הדבר למלך יושב על כסא, וצבאיו עומדים מימינו ומשמאלו, אלו אומרים כה ואלו אומרים כה, והמלך גוזר עם מי הדין ואיך ראוי לעשות. וכן הכחות הנפשיות שיש בכל אחד מהן דבר והפוכו, דרכי חכמה ודרכי סּכלות, והם כנלחמים אלו עם אלו. דרכי החכמה עומדין לימין, ודרכי סּכלות משמאל הלב, וכדברי הכלל השני. והודיע כי המושל החכם נוטה לצד הימיני וגוזר ללכת בחכמה, והמושל הכסיל נוטה לצד השמאלי ובוחר בדרכי סּכלות. והנה יש שמאל בנפש החכם, וימין בנפש הכסיל, כי הכחות בכללן נטועות בכל הנפשות, וכדברי הכלל החמישי, ואין הבדל ביניהן רק בענין הממשלה, שבלב החכם מושלים תמיד ציורי החכמה ועושה על פיהן, ובנפש הכסיל מושלים ציורי הסּכלות. וכענין (יחזקאל יח, לא) "ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה". וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ב'). וראב"ע ז"ל פירש "לא יאמר על גוף הלב, כי באמצע הוא לכל לחכם ולכסיל, אע"פ שראשו נטוי לצד שמאל. וענינו ששכל החכם עמו, ובשעת הצורך ימצאנה מיד בכל עניניו במהרה. והיפך זה הכסיל. כאילו לב חכם לימינו, לימין יותר כח מהשמאל ויותר מהירות, בעבור היות מבוע הדם שהוא הכבד לפאת ימין" עכ"ד ז"ל. ואילו היה תאר "חכם" על המשכיל במהרה, ותאר כסיל על הפתי ובעל השכל החלוש, אולי יאמנו דבריו ז"ל. אבל בהיות מלת "משכיל" תאר לבעל השכל המשכיל מהרה, וכן תאר "פקח", וכמבואר בחדר שני חלון ב', ומלת "פתי" ו"טפש" תוארים לנעדרי השכל, ואין כן "כסיל" שהנחתו גם על בעל השכל הגדול והפקח, אלא שהוא סר מחכמה. ומלת חכמה הונח גם על בעל השכל המעט, אלא שלמד חכמה ונוהג בחכמה. הנה האמת כמו שפרשנו.
1
ב׳[קהלת י, יב] "דברי פי חָכָם חן ושפתות כסיל תבלענו". פירוש "חכם" שלמד חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. וכבר בארנו בפתיחתנו לספר זה שכתבי הקדש פעם יכנו הדבור במלת "שפה", ופעם יכנוהו במלת "פה", ופעם במלת "לשון". ורמזנו שם שכל דבר של בינה כינו במלת "לשון". ועתה נרמוז שכל דבור של חכמה כינו במלת "פה", כדרך (תהלים מט, ד) "פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות". וכן כל "פי ה'" הנזכר בנביאים שהיא מליצה על הגזרות העליונות היוצאות מפי השם ברוך הוא. ולפי שכל דבריו במשפט החכמה כמבואר בכלל י"ד נכללו במלת "פה". ועוד ארמוז פה שכל דבור של דעת ובירור דברים בלי חולק, ובכלל זה כל המאמרים הפשוטים שדעת כל אדם מסכמת עליהן, וכן כל המאמרים הנשחתים המורגלים בפי הכסילים והאוילים שכולם מסכימים עליהם, הונח עליהם לשון "שפה". ועל זה אמר ד"דברי פי חכם חן", כלומר שהחכם דורש בדברי חכמה, אעפ"י שאין על החכמה מופתי הדעת, יהיו דבריו ומדרשו חן ושכל טוב, וכמו שיתבאר בחדר יו"ד בפסוק (משלי ג, ד) "ומצא חן ושכל טוב" וגו'. והכסיל אפילו יגיד דבר-שפתים והן הדברים המוסכמים בפי כל חבריו בלי חולק, הנה שפתותיו תבלענו, כי שפתותיו עמל תדברנה, שפתי רמיה, ואין צריך לומר כשיגיד דברים נתלים במנהגים שאין עליהן הסכמה ובירור, כל היוצא מפיו יהיה סּכלות והוללות. ועל זה סמך פסוק שלאחריו (קהלת י, יג) "תחלת דברי פיהו סּכלות, ואחרית פיהו הוללות רעה". כלומר אחר שהודעתיך ששפתותיו תבלענו, אודיעך שדברי פיו בעניני חכמה, תחלת דבריו סּכלות ולא שכל טוב וחן, ואחרית פיהו סוף המדרש ותכליתו הוללות רעה, שהוא שעמום הדעת ושגעון. ובפסוק שלפניו אמר (י, יא) "אם ישך הנחש בלוא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון". וזה נגד בעל הבינה החולק בתהפוכותיו על החכמה והדעת, וכענין "הנבון נגד פניו" שבארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון י'), כי על עניני בינה הניחו מלת "לשון", ועם זה דבר על כל חלקי המאמרים. והבדיל בין החכם והנבון, ובין הכסילים, ובמקומות אחרים יתבאר הענין יותר.
2