גן נעול, בית שני ד׳:י״בGan Naul, House II 4:12
א׳[משלי טו, ב] "לשון חֲכָמִים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת". פירוש "חכמים" בעלי החכמה שנוהגים בצדק, וכדברי הכלל הי"ב. והנה מלת "לשון" בארנו פעמים רבות שהנחתה על דברים הנאמרים בכח הבינה; ומלת "דעת" על המאמרים העמוקים והנפלאים. והיפך ממנו מלת "אולת" שהנחתה על מאמרים נשחתים. ומלת "תיטיב" נופל על הטבת ענין ותקונו ויפיו, ונגד זה אמר "לשון חכמים תיטיב דעת". כי החכמים בעלי החכמה הנוהגים בצדק יבינו ויבארו בלשונם דברי דעת, ענינים עמוקים ונפלאים לזולתם. כי בשכלם ובבינתם ימשלו משל למשל וידמו ענין לענין, להבין להיטיב וליפות אל לבב השומעים אמרי דעת, שהן בתחלת המחשבה נפלאים מדעת האדם. והכסילים הנלוזים מן החכמה עושים להיפך, כי בפיהם כשמדברים בעניני ההנהגה מה טוב ומה רע, ירחיבו מאמרים לפרש האולת וליפותו בדברי הבל. ומלת "יביע" נופל על הרחבת הדבור. ו"יביע" הפירוש כמו (משלי א, כו) "אביעה לכם רוחי". והנה ירחיב לפרש האולת, כאילו יש בו ענין אמתי. והסתכל כי אצל הדעת אמר "תיטיב", בעבור כי הדעת טובה בעצם, ואצל האולת השתמש במלת "יביע", ולא בלשון הטבה, לפי שאין טוב באולת.
1
ב׳[משלי טו, ז] "שפתי חֲכָמִים יזרו דעת ולב כסילים לא כן". פירוש "חכמים", בעלי החכמה הנוהגים בצדק, וכדברי הכלל הי"ב. בארנו פעמים רבות כי מלת "דעת" הונח על הענינים העמוקים והנפלאים, והם כוללים כל הנכלל ביראת ה' ותהלתו, כמו (ישעיה יא, ב) "רוח דעת ויראת יי'", וכמו שכתבנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'), שכתבי הקדש כינו תעלומת הסודות העליונים "מעשה בראשית ומעשה מרכבה". ועל דרך כלל כל הנכלל בכבוד ה' תהלתו ותפארתו, במליצת "יראת ה'". והן הן דברי דעת, לפי שאין באחד מהן דבר והפוכו, אלא כולם נוסדים על יחוד אחד אמתי, והן מתבררים לחכמים הגדולים. ומלת "שפתי" בארנוהו ג"כ שהונח על המדבר מאמרי דעת. ועל זה אמר "שפתי חכמים יזרו דעת", כלומר כשמוכיחים את הכסילים אשר אינן יראין את ה' ואינן שומרים מצותיו, לא יתוַכחו עמהם בעניני החכמה וחֻקוֹתיו, ולהודיעם כי לא טוב הם עושים. כי בעבור שאין על החכמה מופתי הדעת, וכדברי הכלל הט', לא ישמעו הכסילים ויחלקו על דברי החכמים. אבל "חכמים יזרו דעת", ילמדו לכסילים דברי דעת ויראת ה'. ומלת "יזרו" כמו יכתירו, מלשון זר זהב וכדברי רש"י ז"ל, כי יבינו ויבררו לכסילים עניני דעת ולנצח1כלומר לשכנע אותם כי ראוי להם לירוא את ה'. וכל אדם מוכרח מדעתו לקבל דברי דעת בעבור ששקול דעת האדם מכרעתו עליהן, לפי שהן דברים מבוררים בדרכי מופתי שקול דעת המושכלות הראשונות ותולדותיהן, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ה'). ואעפ"כ הכסילים לא ישמעו לדברי החכמים, ולא ישימו יראת השם ב"ה על לבם. וכל זה לפי שיצרם מושל עליהם, ומרוב נטותם אל התאוה וההוללות אינן רוצים ביראת ה', כי לבם בל עמם לבחור בטוב. וכבר אמרנו כי מלת "לב" הנחתו על כח הממשלה הנטוע בנפש, והוא הגוזר על המנהגים לטוב ולרע. ומלת "כן" על הצדק והנכון, כמו (בראשית מב, יט) "אם כנים אתם", (במדבר כז, ז) "כן בנות צלפחד דוברות". ועל זה "ולב כסילים לא כן", כלומר לב כל כסיל וכסיל אינו נכון, כדרך (תהלים עח, לז) "ולבם לא נכון עמו". ובענין זה שוים הכסילים כולם שלבם נצוד ברשת היצר, וחפץ ברע. ועל כן השכל והבינה שבו תועים והולכים ארחות עקלקלות, ואינן נותנין לב להבין שפת חכמים ולשומם על לבם. ואילו היה לבם נכון, בנקל היו מקבלים הדברים הברורים היוצאים משפתי החכמים, והיו שבים מדרכם הרעה.
2