גן נעול, בית שני ד׳:י״גGan Naul, House II 4:13
א׳[משלי י' י"ד] "חֲכָמִים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קרובה". פירוש "חכמים", שאספו החכמה ונוהגים בצדק, וכדברי הכלל הי"ב. ופירוש הרלב"ג ז"ל החכמים יצפנו בלבם דברי דעת, ולא יודיעום לבני אדם, כי יראים פן לא יעמדו ההמון על כונתם ועומק הענין. ופי אויל יגיד דברים שבהם מחתה קרובה לאנשים, ושומעיהם יזוקו בדבריו. והנה החכם יצפון ויעלים הטוב מדאגה פן יקרה ממנו רע, והאויל לא יחוש מדבר את הרע. זהו תוכן פירושו.1רבינו לא הביא כאן לשונו ממש של רלב"ג, אלא סיכם תוכן דבריו ודבריו מסכימים עם יסודותינו, כי בכלל "דברי דעת" ענינים רמים ונשגבים, כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שאין מגלין אותן אלא לצנועים ולכן יצפנום. כדרך (תהלים קיט, יא) "בלבי צפנתי אמרתך". אבל דברי החכמה ועניניה לא יצפנו ולא יעלימו, כי (משלי א, כ) "חכמות בחוץ תרונה", והיא צריכה לְהִוָדַע וּלְהִשָׁמַע לכל אדם, פן ישמעו ופן יקבלו. ואולם האויל משועמם הדעת, והדעת תעלומה ממנו, ולכן "ופי אויל מחתה קרובה", כלומר כשמדבר בעניני המנהגים2אופני התנהגות מה טוב ומה רע, הדבר דומה למתירא ממחתה שהיא קרובה לבוא. וכמו כן כשיפתח האויל פיו, השומעים יפחדו כי נבלה ידבר, ודברים המצערים והמכאיבים בעלי הלבבות הטובות. אבל ראב"ע פירש "יצפנו דעת שלא ישכחוהו", ע"כ. ויקשה לפרושו למה "דעת" ולא אמר יצפנו "חכמה"? וכדרך (תהלים קיט, יא) "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך", כי החכמה צריכה להשמר בלב. והעיקר כדברי הרלב"ג ז"ל, ועל דרך שפרשנוהו.
1
ב׳[משלי י, א] "חַכְמוֹת נשים בנתה ביתה, ואולת בידיה תהרסנה". פירוש "חכמות נשים", חכמות שאספו חכמה ונוהגות בצדק במישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ודע כי פסוק זה משל ומליצה, כי הנפשות מתוארות בכתבי הקדש בתאר "נשים", והלב והשכל והבינה הנטועים בנפש מתוארים בתאר "בעל", וכדרך (שם לא, י) "אשת חיל מי ימצא" וגו', ויתבאר מקצתו בחדר התשיעי, ובסוף הענין (לא, כג) "נודע בשערים בעלה, ויתבאר ג"כ שם. וכן (משלי יא, כב) "אשה יפה וסרת טעם", ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. והנמשל נכבד מאד, כי הנפש עם כל הכחות הנטועות בה שהן נושאי החכמה כמבואר בכלל החמישי, צריכין להתפעל מן הלב בעצת השכל והבינה, ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו במפעלותם, לא שיפעלו כפי טבעיהם, כי בטבע מצטיירים לרעה, וכדברי הכלל הי"ז. ולכן הנפש נמשלת לאשה המתפעלת מבעלה, והוא אדונה ומנהיגה. וכן הלב בעצת החכמה והשכל והבינה פועלים בנפש ונוהגים כחותיה, ולכן נמשל הלב ל"בעלה". ואם הלב מושל בחכמה, וכחות הנפש פועלין כולם כפי ממשלת הלב, אז תִּקָרֵא נפש "חכמה". וכבית הבנוי בחכמת האומן עומד על יסוד חזק שלא יגע בו הרוח ויפילנה, וכותליו וחלונותיו קירותיו ועליותיו וחדריו ואולמיו, כולם עשוים ומתוקנים היטב לחפץ ולתשמישי האדם לטוב לו. כן הנפש הזאת מתוקנת בכל כחותיה לתשמיש טוב, ובעל הנפש ישב בהשקט בביתו, לא יצטער בו, ולא יצר לו המקום, לפי שהכל מסודר ומתוקן כראוי. וגם זה משל, כמו שאם הבית בנוי כתקנו ידור בו בעליו בלי צער, וימצא הרוחה בכל עתותיו ובכל עסקיו ומלאכתו, וינצל מזרם וממטר ומקור ומשלג, כן בהיות בית הנפש על מכונו בנוי בחכמה, יוכל הלב להשכיל ולהבין ולעלות ממעלה למעלה, וממדרגה למדרגה עד "יֵרָאֶה אל אלהים בציון",3תהלים פד, ח בעבור שהוא נעזר, ואינו מוצא צער וצרה בקרב נפשו מאחד כחותיו, ולא יטרידוהו בשום ענין. ועל זה אמר "חכמות נשים בנתה ביתה", כלומר החכמות שבנשים, והן הנפשות ששמעו לעצת בעליהן החכמים לשכל ולבינה, ותקנו כחותיהן להתנהג בכל ענין כפי החכמה, כל אחת מן הנשים הללו בנתה ביתה. כלומר דבר גדול עשתה כי ע"י כן בנתה ביתה, ובעלה יוכל מעתה לשבת בביתו ולגור עמה בשמחה, אין שטן ואין פגע רע, כי לא ימצא מטריד מכחות הנפש, ולא צרה ומכשול מחפציהן; וע"י כן יפעול פעולותיו הנכבדים ויגדל האיש מאד ויעש לו שם כשם הגדולים.
2
ג׳אבל אם אין האשה חכמה, רצוני [לומר] שכחות הנפש אינן מתוקנות בדרכי החכמה, והם פועלים כפי דרכי היצר המתגבר עליהן, אזי אין בית הנפש בנוי, ובעלה שהוא השכל והבינה לא ישמח בביתו, ולא ישכון בו בשלוה, ונטרד מעשות פעולתו; בעבור שהכחות שמתנשאות בנפש ומצטיירים לרעה, יוליכו גם השכל והבינה בארחות עקלקלות, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ה') וכדברי הכלל הי"ח. ואז הוא כמו בית חָרֵב, שנפלו קירותיו וגגו, ובמקצת המקומות רוח עברה בו, גם קור גם זרם ומטר ידלף בבית, וכן לענין הנפש אין נחת לבעלה. ואמנם אשת אולת, שהיא הנפש הנשחתת למאד, עד שגברה בקרבה האולת, דברים המנגדים לשקול הדעת, מלבד שלא תבנה ביתה, והוא שתכניע כחות נפשה לתקנם ולהדריכם כפי החכמה, אלא שגם מקצתו הבנוי תהרוס בידיה.
3
ד׳ומלת "יד" הונח גם על גבורת השכל והבינה המנצחים בטענות, כמו (משלי א, כד) "נטיתי ידי ואין מקשיב", (איוב ט, לג) "ישית ידו על שנינו", (במדבר טו, ל) "והנפש אשר תעשה ביד רמה", וכמו שרמזנו על ענין זה בבית הראשון (חדר ח' חלון ז'). והמשל נכבד. כי כמו שאדם הורס בית בנוי בידו וכחו, כן הנפש בעלת האולת הורסת בית הנפש ביד ובגבורת טענות ונצוחים של אולת. על דרך משל הכסיל ההולך אחר תאותיו בהיותו נוטה לזנות ולסביאה ולקבץ הון, ילך אחרי הדברים הללו ולא ימשול עליהן. ובענינים אחרים אפשר שיחפוץ בטוב, כגון בכח החשק הנטוע בו אפשר שיכסוף ללמוד תורה וחכמה, וינהג כפי כספו, וכענין שנאמר (משלי יז, טז) "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין", ויתבאר בחדר התשיעי בעז"ה. וכן בענין הזריזות הנטוע בו, אפשר שישתמש בו לרוץ בבקר השכם לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, וכן כיוצא באלו, שאין יצרו תקפו יעשה כהלכה. ואיש כזה אע"פי שאין ביתו בנוי, מכל מקום אינו מהרסו בידיו. אבל האויל החולק על האמת ובוזה חכמה ומוסר, גם אותן הכחות שבנפשו הנוטעות אל הטוב בטבעיהן, ואם יניחם כפי טבעיהן לפעול יפעלו טוב, ברוב אולתו יוכיח בדעתו המשובשת שהן דרכים רעים ולא טובים להנהגה, ויכריח גם אלה הכחות שינהגו ברע להפך מטבעיהן. והנה המשובש הזה הורס בית-נפשו בידיו. ועוד יתבאר ענין זה בחדר התשיעי בפסוק (משלי כד, ג) "בחכמה יבנה בית". ואם תזכור מה שבארנו בבית הראשון בדברינו על טבעי הכחות ומנהגיהן, ומנהגי הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, תבין כי נמרצו אמרי יושר.
4