גן נעול, בית שני ד׳:י״דGan Naul, House II 4:14
א׳[משלי א, ו] "להבין משל ומליצה דברי חֲכָמִים וחידותם". פירוש "חכמים", בעלי אסופות שאספו החכמה ונוהגים בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והודיע כי האדם צריך להבין משל, והן המשָׁלים שהשתמשה בהן התורה והנביאים, שתוכן רצוף חן ושכל טוב, והרוצה לדלות הכונה הפנימית, צריך שיבין המשל והנמשל, שני הדברים שנמשלו זה לזה, עומק כל דבר ודבר וסגולתו העצמית. ואז יתברר לו למה המשילו זה לזה ולא לדברים אחרים, וכמו שבארנו בפתיחתנו לבית הראשון בכונה השלישית. ואם יבין המשל יפיק ממנו תבונה ודעת. וכן צריך להבין מליצה, כשדברו התורה והנביאים ענין מן הענינים, השתמשו במליצות ידועות מחוברות משרשים שונים, ולא השתמשו במליצות אחרות שהיו ג"כ מבארים הענין היטיב. ויש טעם וכוונה עמוקה לכל מליצה ומליצה, ואם יעמוד על הכונה האמתית, אז יתבררו לו ענינים חדשים בתבונה ובדעת. וכן צריך להבין דברי חכמים בעלי השמועות, שאספו החכמה ותורת ה' חרותה על לוח נפשם, ודבריהם קצרים ועמוקים. וצריך האדם לעמוד על סוף דעתם טרם יבין השמועה על בורייה, כמו משניות קצרות של רבינו הקדוש, שהן בלשון קצר כולל הרבה, וכמו שתראה מדברי התלמוד איך טרחו ויגעו לעמוד על סוף דעת המשנה המקובלת איש מפי איש. וכן צריך האדם להבין חידות החכמים, שכשדברו עניני דעת בסוד השם במעשה בראשית ומעשה מרכבה, שאינן נמסרין אלא לצנועין ובראשי פרקים, העלימו והסתירו הדברים בחידות קשות, להבין ולעמוד על תוכן הכונה. והנה כָּלל בפסוק זה התורה שבכתב ודברי הנביאים, והתורה שבע"פ המסורה לחכמים, וכן הסודות העליונים והדרכים הנפלאים שנמסרו ג"כ לחכמי הלב, ונמסרים בחידות וראשי פרקים. ובפסוק שלפניו אמר "ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה", ופרשנוהו בחלון ראשון. ובא הכתוב הזה להודיע למה יוסף החכם לקח תמיד, וכן הנבון עוד יקנה תחבולות חדשות, ואמר שהן הכרחיים "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם", וצריך חכמה גדולה ותבונה נפלאה לעמוד על כל אלה.
1
ב׳[משלי כב, יז] "הט אזנך ושמע דברי חֲכָמִים ולבך תשית לדעתי". פירוש "חכמים", בעלי השמועות שאספו חֻקֵי החכמה ונוהגים בצדק, וכדברי הכלל הי"ב. וצוה שצריך האדם להטות אזן לשמוע דברי החכמים מקבלי השמועות, ולקבל מהם באמונת הלב מה שקבלו הם מרבם, וכענין (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון י'). וגם אם אתה התלמיד היקר רב השכל והבינה, הנך צריך להטות אזן ולשמוע ולקבל מן החכמים, לפי שאין תוצאות החכמה מן השכל והבינה הנטועים בנפש, וכדברי הכלל הט'. והנה החכמה אפשר לקבל מכל אדם, אפילו איננו מִכַּת הנבונים ואנשי השכל המופלאים, רק אם הוא מאנשי הקבלה הנאמנה, וכמו ששנינו (אבות, ד) "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ג'). ואין כן הדברים העמוקים ביראת ה', ודברי הסודות הנפלאות ודרכי ה' וכיוצא, כי צריך דעה בינה והשכל להבינם וללמדם, כדרך (משלי ב, ה) "אז תבין יראת ה'", ולא יוכל האדם ללמדם, זולתי מפי הנבון המופלא איש הדעת, והוא יודיעֶנו אלה העמוקות בראשי פרקים. והתלמיד בהיותו חכם ומבין מדעתו יבין דברי רבו, ואם לאו אין מוסרין לו. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון א'), שמלת "לב" כוללת השכל והבינה והדעת הנטועים בנפש, ועל זה אמר "ולבך תשית לדעתי", כלומר אחר ששמעת דברי החכמים, ולבך מלא חכמה אשר אספת מִוַעַד החכמים, אחרי כן תשית לבך, בינתך ושכלך לדעתי, לדברי דעת העמוקות והנשגבות שאמסור לך, סודות הנבואה ודעת אלהים. וכמו שכתבנו פעמים רבות שהחכמה היא יסוד הכל. ותחלה צריך האדם ללמוד חכמה וללכת בדרכיה, ואחרי כן כחו רב להשתמש בשכלו ובבינתו לקבל ולהבין דברי דעת. ואמר (שם כב, יח) "כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך". ראש הכתוב שב על "הט אזנך ושמע דברי חכמים", כי דרכי החכמה נעימים, כדרך (ג, יז) "דרכיה דרכי נעם", ויתבאר בחדר העשירי בעז"ה. וכן (תהלים טז, יא) "נעימות בימינך נצח", וכמ"ש בכלל השני שדרך החכמה הנכבד נמשל אל הימין. והודיע כי טוב לאדם לקבל חכמה מפי חכמים, ולחזור על תלמודו באהבת הלב ובשמחה, עד שיהיו שמורים בבטנו ונתונים על לבו כמו מכתב לא ימחק, כדרך (תהלים מ, ט) "ותורתך בתוך מעי", שכולם רומזים על השמירה בלב, והעושה כן ישיג נעימות נצח. ועל זה מלת "נעים", וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג חלון י). שהמרבה דעת ומתאמץ ביותר, באחריתו יתהפך מצב הנפש כולו, וימתק וינעם לו הדבר שנדמה לו מר וכבד. וסוף הכתוב שב על "ולבך תשית לדעתי", לפי שטוב לחכם שקבל דרכי החכמה, שֶׁיַטֶה לבו לתבונה ודעת, ויתבונן במופלא ובמכוסה במה שהורשה להתבונן בהם.
2
ג׳וכבר בארנו למעלה (חדר ג' חלון ג') שמלת "שפה" הונחה על מאמרי דעת, ולכן אמר "יכונו יחדיו על שפתיך", כלומר שגם דברי דעת ותבונה תדברנה שפתיך על נכון, כמו שתדבר ותהגה בחכמה. ואמר (משלי כב, יט) "להיות ביי' מבטחך, הודעתיך היום אף אתה", כדרך (שם ג, ה) "בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען", ויתבאר בעז"ה בחדר העשירי. כלומר גם אתה התלמיד המופלא שקבלת החכמה מפי חכמים, ו"דעת אלהים" מפי הנבונים, אל תאמר מעתה שקבלתי ובינותי, אשען על שכלי ובינתי לברר הדברים, ולחלוק על קצתן אשר לא יישרו בעיני. השמר לך מעשות כדבר הרע הזה! והנני מודיעך, שגם אתה צריך שתהיה מבטחך בה', ותנהג באמונת הלב, ולא תסור מאשר יגידו לך בעלי אסופות אנשי הרוח. ואם כה תעשה, יעזרך השם ב"ה ויאיר נרך, כי הוא ב"ה מורה חכמים בדרך ישר, וסוד יי' ליראיו למיחלים לחסדו; לא לנשענים על בינתם, ולבם לא נכון ולא נאמנו בבריתו. ואמר עוד (שם כב, כ) "הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת". פירוש "מועצות" הן חֻקֵי החכמה הנודעים בתורה. "ודעת" הן העמוקות ודעת אלהים. והודיע שבספריו כתב "שלשים", ודברים נכבדים הן בעניני החכמה, כדרך (קהלת יב, ט) "ואזן וחקר תקן משָׁלים הרבה", ומבואר למעלה (חדר ג' חלון י). וכן כתב נפלאות בעניני דעת ויראת ה'. וגם זה שב על ראש הענין שאמר "הט אזנך וגו' ולבך תשית לדעתי". והזהיר שיבטח בה' ולא ישען על בינתו, אלא לבך תשית לדעתי שכתבתי לך שלשים במועצות ודעת, ואתה שים על לבבך כל אשר אני דובר אליך. ועוד יתבאר פסוק זה היטיב בבית השלישי בעז"ה.
3
ד׳ואמר עוד (משלי כב, כא) "להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך", פירוש מה שכתבתי לך שלשים בעניני חכמה ודעת, אעפ"י שעיקרי הדברים כתובים ורמוזים בתורה, כדי להודיעך קשט אמרי אמת. מלת "קשט" על הפאר והיופי, ודברי "אמת" הן דברי התורה והחכמה. וכמו שאמרנו למעלה חלון ב', בפירוש הפסוק (משלי יג, יד) "תורת חכם מקור חיים", שמליצות התורה קצרות ועמוקות, לא יֵרָאֶה תפארתם ואמתתם לעיני ההמון. ובאו החכמים והנביאים בדבריהם ובמשנתם להודיע תפארת אלה הדברים. והאריכו בדברי חכמה ודעת למען ידע האדם ויבין כבוד התורה והחכמה וישמרנה ויקיימנה. וגם אם יאמר אדם "לבי טוב עלי ומאמין בדברי התורה, ואיני צריך לדברים המפארים והמקשטים דבריה", הנה הם (צריכים) [נצרכים] לו בעבור זולתו, הטוענים והמשיבים על דבריה להשיב להם אמרים אמת, דברים המאומתים והמנצחים. ולא יוכל לעשות כן, זולתי בהיותו איש מבין ויודע בסתרי החכמה והדעת. ועל כן צויתיך (משלי כב, יז) "הט אזנך ושמע דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי". ומלת "שולחיך" משל, המשיל הדבר לאיש ששולחין אותו חבריו לשמוע מה שנעלם מהם, וכשישמע חוזר ומשיב תשובה. כן הענין בדברי התורה והחכמה, כשישלחוהו הטוענים והמשיבים יהיו בידו קשט אמרי אמת, להשיב להם אמרים אמת ויודו לדבריו. ובבית השלישי יתבאר עוד בעז"ה.
4