גן נעול, בית שני ד׳:ט״וGan Naul, House II 4:15

א׳אמרנו בחלון ראשון שמקצת הכתובים שנזכר בהם תאר "חכם" בספר משלי לא יתבארו ברחבה בבית זה, בעבור שאצטרך להקדים הקדמות שהן מַפְתֵּחוֹת לשרשים אחרים שיתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים", ולכן אניחם ולא ארחיב עתה בביאור הדברים, רק אדבר עליהן בקצרה, ואלו הן:

ב׳[משלי כח, יב] "נזם זהב וחלי כתם מוכיח חָכָם על אזן שומעת". פירוש "חכם", שאסף חֻקֵי חכמה, ונוהג בחכמה. ו"אזן שומעת", הוא התלמיד היקר שהקשיב אזנו לחכמה, וקבל חֻקוֹתיה באמונת הלב וביראת ה'. וכשיוכיחהו החכם, תהיינה תוכחותיו כמו "נזם זהב וחלי כתם" על האזן ועל הצואר המפארים צורת האדם. ויש בפסוק זה משל נכבד מאד, בארנוהו בספר "מעין גנים" בדברינו על שרש "יכח" וכל לשון "תוכחה".

ג׳[משלי יז, כח] "גם אויל מחריש חָכָם יחשב אוטם שפתיו נבון". פירוש, יחשב לחכם בעיני הרואים, וכפי מחשבתם אסופה החכמה בנפשו ונוהג בחכמה. וכן יֵחָשֵׁב איש אוטם שפתיו לנבון שמעלתו גדולה ממעלת החכם. ובאמת אויל הוא ולא חכם, וסכל הוא ולא נבון. ולכן מלת "יחשב" בבנין נפעל. ויפה בארנוהו בבית השלישי בדברינו על שרש "חשב" ובניניו וגזרותיו. גם התבאר בספר "מעין גנים" בדברנו על תאר "נבון" ו"נבונים".

ד׳[משלי טז, כג] "לב חָכָם ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסיף לקח". "לב חכם" בארנוהו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'), שנופל על האיש שנלוה אליו העזר האלוהי והצטיירו ציורי החכמה בלבו, ועומדים לפניו תמיד בציור הלב, ונוהג כן בכל מנהגיו. ואיש נפלא כזה ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסף לקח, והוא החכמה כמו (משלי א, ה) "ישמע חכם ויוסף לקח", ובארנוהו בחלון א'. אבל לב כסיל אעפ"י שנטוע בו כח שכל גדול לא ישכיל פיהו, בעבור שנלוז מן החכמה. ובארנוהו בספר "מעין גנים" בדברנו על שרש "שֵׂכֶל" ובניניו.

ה׳[משלי טז, כא] "לַחֲכַם לב יקרא נבון, ומתק שפתים יוסיף לקח". פירוש איש "חכם לב" שזכה בצדקתו ובחכמתו להיות חכם, יקרא "נבון" והוא התואר היקר והמעולה, וכמו שרמזנו בחלון זה, כי יזכה להיות נבון, ויקרא שמו בישראל "איש נבון". ויתבאר בספר "מעין גנים" בדברנו על תאר "נבון".

ו׳[משלי ט, ה] "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לְחָכָם ויאהבך". פירוש "לחכם" שאסף וקבל חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה. הוכיחו בדברי דעת ויאהבך, כי לבו חפץ בתוכחות מישרים, כענין (כח, יב) "נזם זהב" וגו' המבואר בחלון זה. אבל את הלץ המתלוצץ על החכמה אל תוכיחהו להעמידו על האמת בדברי דעת ומישרים, כי שונא אמת הוא ולא יועילו לו התוכחות, ושמא גם ישנאך, ולכן טוב יותר שלא תוכיחנו. ויתבאר בספר הנ"ל בדברנו על שרש "יכח" וכל לשון "תוכחה".

ז׳[משלי טו, יב] "לא יאהב לץ הוכח לו, אל חֲכָמִים לא ילך". פירוש "חכמים", שאספו לנפשם החכמה ונוהגים בצדק. וכבר בארנו שהלץ שונא אמת, ולא יחפוץ שיברר לו החכם דברי אמת. ועל זה אמר "לא יאהב לץ הוכח לו". וראיה [לזה] כי אל חכמים לא ילך, וזה אות שאין לבו תר לבקש האמת. וגם פסוק זה יתבאר שם.

ח׳[משלי טו, לא] "אזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חֲכָמִים תלין". פירוש "חכמים", בעלי החכמה הנוהגים בצדק, וזה היפך מן המקרא הקודם, כי הלץ לא ילך אל חכמים בעבור ששונא תוכחת. ואזן החפצה לשמוע תוכחות חיים, לא בלבד שתשכים ותעריב יום יום לשקוד על דלתות החכמים, אבל גם בלילה לא שכב לבו, ומרוב אהבתה את התוכחות "בקרב חכמים תלין". ויתבאר ג"כ שם.

ט׳[משלי כד, כג] "גם אלה לַחֲכָמִים, הכר פנים במשפט בל טוב", (שם שם כ"ד) "אומר לרשע צדיק אתה" וגו', (שם שם כ"ו) "שפתים ישק משיב דברים נכוחים". פירוש "לחכמים", בעלי השמועות הנוהגים בצדק כפי החכמה. ואלה ארבעה הכתובים דבקים, ומדברים בעניני המשפטים והשופטים הדנים דין, ונחלקים לשלש כתות. הכת האחת מקלקלים הדין בעבור שאין בכחם לעמוד על אמתתו, והן הטועים בדבר משפט. והכת השניה מטים משפט בזדון. והכת השלישית כולם נעימים, והן המבררים את הדין ודנין דין אמת לאמתו. ושלשתן סמוכים בתורה בפסוק "לא תטה משפט"¹צ"ע לאיזה פסוק מכוין רבינו כי הביטוי מופיע בשלש מקומות (שמות כג, ו; דברים טז, יט; ושם כד, יז). פשוט הוא שאין כוונתו לשלישי כי אין שם ג' מחלקות. והנראה כי כוונתו לדברים טז, יח-יט עיין שם וגו'. ויש בפסוקים אלו דברים נכבדים, כתבנום שם.

י׳[שם יח, טו] "לב נבון יקנה דעת, ואזן חֲכָמִים תבקש דעת". פירוש "חכמים", שאספו חכמה ונוהגים בצדק, ואזניהם תבקש לשמוע אמרי דעת, כדרך (כח, יב) "נזם זהב וגו' מוכיח חכם על אזן שומעת". ונעלה מהם איש נבון, כי יקנה דעת בלבבו והיא מעלה נפלאה מאד. ויתבאר בדברנו על תאר "נבון" בספר "מעין גנים".

י״א[משלי כא, יא] "בענש לץ יחכם פתי, ובהשכיל לְחָכָם יקח דעת". פירוש "לחכם", שלמד החכמה ונוהג בצדק. ופסוק זה יתבאר בחדר החמישי בע"ה. ועוד יתבאר בספר "מעין גנים" בדברנו על לשון "שֵׂכֶל" ובניניו.

י״ב[משלי ט, ט] "תן לְחָכָם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח". (שם י"ג כ') "הולך את חֲכָמִים יחכם ורועה כסילים ירוע". שניהן על החכמים בעלי החכמה הנוהגים בצדק. ויתבארו גם גם בחדר החמישי בע"ה. ועם זה נשלם הענין, כי לא נזכר התאר הזה יותר בספר משלי, רק (שם ל, כד) "והמה חֲכָמִים מחוכמים", ויתבאר בחדר האחרון מבית זה בעז"ה.