גן נעול, בית שני ד׳:ט״זGan Naul, House II 4:16
א׳בספר תהלות נזכר התאר הזה פעמים, ואלו הן: (תהלים מט, יא) "כי יראה חֲכָמִים ימותו, יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם". פירוש "חכמים", בעלי אסופות הנוהגים בצדק ובמישרים, וכדברי הכלל הי"ב. וענין המזמור להבדיל בין מעלת החכמים תופשי התורה ועושי צדק, ובין הכסילים הנלוזים מן החכמה, ובוטחים על חילם ועשרם, וכמו שהחל (מט, ז) "הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו". ולכן אינם שמים על לב לפדות נפשם משאול ומשחת ע"י חכמה וצדק וכשרון מעשים, כי לפי מחשבתם לא יועילו חכמה ודעת להציל הנפש מן האבדון, בעבור שרואים מקרה אחד לכל תחת השמש. וכמקרה הכסיל יקרה גם לחכמים, חושבים שמוֹתַר האחד מן השני אָיִן. וביותר לפי שרואין שגם שניהם ימותו, ויחשבו שגם מקרה אחד לכל בענין המות והזמן שאחריו. ועל זה אמר "כי יראה חכמים ימותו", כלומר הרשע רואה שהחכמים מתים, וכן רואה כי כסיל ובער יאבדו, וכולם עוזבים חילם לאחרים, ואין כבודם יורד אחריהם. ואומר בלבו שגם החכם לא יקח עמו צדקתו וכשרון מעשיו, ולא יועילו לו. ואמר המשורר שהם טועים מאד, שאע"פ שלפעמים מקרה אחד לחכם ולכסיל תחת השמש, הנה המות יפריד ביניהם, כי נשמת החכם תהיה צרורה עם השם ב"ה ותאיר באור החיים, ונשמת הכסיל תרד שאול. ועל זה אמר (מט, טז) "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, כי יקחני סלה". ועל הרשעים אמר (מט, טו) "כצאן לשאול שַׁתּוּ, מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו". כלומר הרשעים יִדּוֹנוּ וירדפם המות, ולעת קץ הימין יִרְדוּ בם הישרים, ויהיו [הרשעים] אפר תחת כפות רגליהם ויעסום, כדרך (מלאכי ג, כא) "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם". ונשמת הצדיק יפדה אלהים משאול, כי יקחנו, כדרך (בראשית ה, כד) "ואיננו, כי לקח אותו אלהים", והוא הִדָבֵק הנפש בעליונים. ודברי המזמור דומים לדברי קהלת שאמר (קהלת ב, יד-טז) "וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם. ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו' כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' ואיך ימות החכם עם הכסיל", ובארנוהו יפה למעלה (חדר ג' חלון א'). והזכיר אצל חכמים "ימותו", בעבור שאין המות רק לגוף, כי נשמתם צרורה בצרור החיים, ואצל כסיל ובער הזכיר "יאבדו", בעבור רדת נפשם לאבדון.
1
ב׳[תהלים ק"ז מ"ג] "מי חָכָם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יי'". פירוש "חכם", שלמד חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. כי המשורר הזכיר בשירו ארבעה שצריכין להודות לה' על טובו ועל חסדו שגמל עמהם, תועי מדברות, והיוצאים מ[בית] סהר, וחולים שנרפאו, ויורדין הים באניות. והודיע כי בעבור פשעיהם נגעה צרתם עד נפשם. וכאשר צעקו אל ה' ושבו אליו, ראה בְעָנְיָם ונחם על הרעה. וכל זה מדרכי ההנהגה העליונה דבר והפוכו לעמת מצב המקבלים, וכדברי הכלל השלישי. וזכר עוד פרטים אחרים בסוד ההנהגה העליונה הזאת, ואמר (קז, לג-לד) "ישם נהרות למדבר ומוצאי מים לצמאון, ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה". כלומר אלה העונשים והמשפטים הקשים בארץ ובמים העוברים בארצות באים מרעת היושבים בארץ ההיא, ואמר (קז, לה-לח) "ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים. ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב. ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה. ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט". וזה הפוך מן הראשון, כי השם ב"ה לפעמים יבקע הרים ויוציא נוזלים ואגמי מים, להושיב בהם רעבים הבונים להם עיר מושב. ואז יזרעו שדות ויטעו כרמים ויאספו תבואות הארץ, והשם יברכם זרע אדם וזרע בהמה. ופעמים להיפך (קז, לט) "וימעטו וישוחו מעוצר רעה ויגון", כלומר המבורכים כְּשֶׁיָרֵעוּ דרכם ימעיטם השם ב"ה וישוחו, מעוצר כחם ומרעת התחלואים, ויגון הלב, והן המשפטים היורדים מן השמים על החוטאים. והזכיר עוד (קז, מ) "שופך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך", ולהיפך (קז, מא) "וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות", הכל כפי סוד חכמתו העליונה שהוא נוהג בה את עולמו טוב ורע, כפי מצב המקבלים, שהן הן דרכי החכמה שיש בכל ענין מהם דבר והפוכו, וכדברי הכלל הא' והכלל הי"ד. והנה חכמי לב הנפלאים שזכו לעזר האלוהי ממרומים, המבינים בסוד ההנהגה העליונה שעור רב, והן ה"ישרים" או "ישרי לב" בעבור שיש בהן תוספת בינה והשכל, שעל זה נופל תואר "ישר", כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה'), הם ישמחו בראותם המשפטים הנזכרים לטוב ולרע, בעבור שהם מבינים ויודעים ארחות השם ב"ה. ועל הבינה נופל לשון "שמחה", כמו שבארנו בכונה השלישית מפתיחתנו לבית הראשון. ולכן אמר (קז, מב) "יראו ישרים וישמחו וכל עַוְלָה קפצה פיה", כלומר הישרים הרואים אלה המשפטים ישמחו בהבינם יושרם וצדקתם. וְהָעַוְלָה המסכלת תסתום פיה, בעבור כי תכסה כלימה את פניה בראותה היפך ממה שחשבה. ואולם החכם שאסף חכמה ונוהג בחכמה ואינו מבין בסוד דרכי ה' עדיין, הוא צריך לשמור בלבו אלו הדרכים, בעבור שהן דרכי ה', וכל דרכיו משפט וחכמה. וגם ישתמש בכח השכל והבינה הנטועים בו, לעיין ולחקור בדרכים הללו אולי יבין סודם, וכמבואר בבית הראשון (חדר ו' חלון ג'). ועל זה אמר (קז, מג) "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי יי'", כלומר אעפ"י שאיננו נבון וישר לב, עם כל זה ישמור הדרכים הללו בלבו, כדרך החכם המקבל יום יום חֻקֵי החכמה ודרכי השם ב"ה, וכדרך (משלי א, ה) "ישמע חכם ויוסף לקח". ומלת "וישמר" על השמירה בלב, כמו (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם". וגם יטה לבו לתבונה להתבונן בהם אולי יזכה להבינם. ולכן אמר "ויתבוננו" בבנין התפעל, ולא אמר "ויבינו" חסדי ה'. ולא אוכל לפרש פה, כי בספר "מעין גנים" בדברינו על שרש "בִּין" ולשונות של "בינה" וגזרותיו אז יתברר הכל על נכון. והנה מלבד שני הכתובים הללו נמצא עוד בספר תהלים (תהלים נח, ו) "חובר חברים מְחֻכָּם", ויתבאר בחדר האחרון בעז"ה.
2