גן נעול, בית שני ד׳:י״זGan Naul, House II 4:17
א׳דע כי איוב החזיק את עצמו לחכם גדול מאד,1כמו שאמר (איוב יב, ב-ג) (איוב יג, א-ב) ועוד כמו שהתפאר במקומות רבים בספרו. ומלבד שהעיד על עצמו שהוא צדיק תם וישר ואסף חֻקוֹת החכמה, עוד לקח עטרה לעצמו שמבין בסוד דרכי ההנהגה העליונה שעור רב. ולכן כשהוכח במכאובות רבות ורבו פצעיו, תמה והשתאה לדעת ולהבין על מה עשה י"י ככה לאיש חכם וצדיק כמוהו? השתולל אביר לב2מליצה ע"פ תהלים עו, ו ונלאה לעמוד על סוד הדבר, וכדרך (קהלת ז, ז) "כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ד'). ומתוך צערו דִבֶּר דברים מגונים, הִצְדִיק נפשו מאלהים, ואמר כי השם ב"ה אויב לו, שְׁפָטוֹ בלי משפט, וְהִרְבָּה פצעיו חנם. ורֵעָיו הוכיחוהו על דבריו, הצדיקו את השם ב"ה, ואמרו שהוא ב"ה לבדו החכם באמת וכל דרכיו משפט, והנה מנהגיו בחכמה, אלא שאיוב מסכל דרכיו ולא למד חכמה ואינו מבין בסוד דרכי ה'. ואיוב לעג על דבריהם והחזיק בדעתו שהוא חכם מהם, ומבין יותר מהמה בדרכי ה', ושכל מה שקרהו היה בלי סבה. ולבסוף הוכיחו אליהוא בן ברכאל על הצדיקו נפשו מאלהים, ועל שאמר כי השם ב"ה חשבו לאויב ולשונא ושהביאו במשפט שלא כדין. והחל לספר מלאכות ה', והודיע לאיוב חכמות גדולות מאד בסוד דרכי ה' לא ידעום מקדם. אז שתק איוב כי נחם על מחשבותיו הראשונות, וקבל דברי אליהוא. וכאשר קבל דברי אליהוא, אז דבר השם ב"ה עמו בנבואה, והוכיחו גם הוא יתברך פנים אל פנים, על שהרבה מלין בבלי דעת להפר משפטי ה' שהן בחכמה, והודה איוב על סּכלותו, נחם על דבריו והתודה לפני ה', שאַל ישוב עוד לכסלה הזאת, ושכל מה שדבר עד הנה היה בלי דעת, בעבור שנעלמו ממנו דרכי ה' הנשגבים מבינת האדם. זהו יסוד ספר איוב. ושמור הדברים הקצרים הללו בלבבך! כי לא אכפול הדברים ללא צורך, אבל בפירוש הכתובים ארמוז ואשען על המבואר בחלון זה. ואחרי ההקדמה הזאת אחל לבאר הפסוקים שנזכר בהם תאר "חכם" או "חכמים" בספר זה, ר"ל בספר איוב.
1
ב׳[איוב ט, ד] "חֲכַם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם". פירוש "חכם לבב", שיש עמו מאסף החכמה, ונוהג בכל עת בחכמה; וכדברי הכלל הכ"ז, שתאר "חכם לב" הוא יקר מאד. והושאל פה על דרך משל על השם ב"ה, כי הוא ב"ה אדון החכמה, הוא ידע את מקומה, וממנו לא נעלם דבר, נוהג בכל מעשיו בחכמה בתבונה ובדעת כמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון ח'), וכמבואר בכלל הי"ג. וכן כל הנהגותיו בחכמה, כמבואר בבית הראשון (שם חלון ו'), וכדברי הכלל הי"ד. והוא דבר שיורה שקול דעת כל אדם ומן המושכלות הראשונות. וכן נודע בשקול הדעת שהשם ב"ה אמיץ כח, יכול על הכל, וכאשר יחפוץ כן יעשה. ולפי שעמו עוז וגבורה יוכל להשלים כל חפץ חכמתו העליונה, וכאשר יגזור כן יקום וכן יהיה. מה שאין כן בני האדם המסכלים דרכי החכמה, לא ידעו מה היא. וכן הם חסרי אומץ וכח, ולכן אין בכחם להשלים מה שיגזרו לעשות כפי רעיון רוחם, המנגד לדרך ה'. ונגד כל זה אמר בהיות השם ב"ה לבדו "חכם לבב ואמיץ כח", מי מבני אדם הקשה ערפו נגד השם ב"ה לחלוק על דרכיו ומנהגיו? כדרך ה"חכמים בעיניהם", וכדרך הסכלים האומרים "לא יתכן דרך ה'". "וישלם", כלומר השלים מחשבתו והיה שלם בחכמה. ומי מהם שהתחכם נגדו וגזר אומר נגד גזרת השם ב"ה וישלם במעשהו לעשות נגד רצון עליון ב"ה? הלא קשה הלב סכל ולא חכם, וילאה להשלים מעשהו אם לא חפץ בו השם ב"ה, כדרך (ישעיה ח, י) "עצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום". ואמר איוב הן כל זה (איוב יג, ב) "ידעתי גם אני", ובכל זאת אני מסכל אופן משפט הנהגתו בארץ, כי בראותי (איוב ט, כד) "ארץ נִתְּנָה ביד רשע", וצדיקים וברי לבב נגועים כל היום, הנני חושב בחפזי, שאיננו משגיח על הארץ השפלה הזאת כראוי. ועל זה אמר (איוב ט, כב) "אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכלה", וכדרך (קהלת ז, ז) "כי העושק יהולל חכם", וכמו שרמזנו בראש דברי החלון הזה.
2