גן נעול, בית שני ד׳:כ׳Gan Naul, House II 4:20
א׳[איוב לז, כד] "לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חַכְמֵי לב". פירוש "חכמי לב", החכמים המופלאים שאספו החכמה ונוהגים בחכמה, וזכו לרוח אלהים בחכמה, וכדברי הכלל הכ"ז. ודברי הכתוב הזה חתומים מאד, ובו חתם אליהוא דבריו ותוכחותיו. ובפסוק שלפניו אמר (לז, כג) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה". פירוש, אליהוא הוכיח את איוב על צַדקו נפשו מאלהים, וחשב כי אין אלהים שופטים בארץ. לכן הזכיר אליהוא תעלומות רבות של חכמה שאנו רואין במפעלות השם ברוך הוא בענין רדת הגשמים, כי בם ידין עמים. והודיע כי הוכן הכל פעם לחסד פעם לשבט, דבר והפוכו כפי דרכי החכמה. והודיע עוד כי עצמו וגבהו דרכי השם ברוך הוא, והאדם לא יבין אחת מני אלף, וכל שכן שלא ידע תכלית הדברים. ועל זה אמר "שדי לא מצאנוהו", כלומר אין ביכלתינו למצוא מעשה השם ברוך הוא, כדרך (קהלת ה, יז) "וגם אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ה'), וכדרך (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא", ויתבאר בחדר העשירי בעז"ה. וכן הוא ב"ה כל יכול, (תהלים קמז, ה) "גדול אדונינו ורב כח", ועל זה אמר "שגיא כח", וכדרך (איוב ט, ד) "חכם לב ואמיץ כח" המבואר בחלון י"ז. וגם כל דרכיו משפט צדק ומישרים, הוא יודע הכל ומבין הכל, ולכן הוא לבדו (תהלים צח, ט) "ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים". ועל זה אמר "ומשפט" כלומר שגיא משפט, כי מלת "שגיא" תשמש לשתים. וכן יסודות משפטיו כולם צדיקים, כי הוא ב"ה אדון כל צדק, והוא לבדו מחוקק חֻקֵי חכמה וצדק וכדברי הכלל העשירי. ועל זה אמר "ורוב צדקה", רב ואדון כל צדק. ולפי שכל דרכיו בצדק ובמשפט, ישלם לכל איש כמעשהו בלי ספק, טוב לטובים ורע לרשעים, ולא יחליף מדתו לעולם. ועל זה אמר "ולא יענה", כלומר חלילה לשופט כל הארץ לענות גבר שלא כמשפט, כמו שחשבת אתה איוב! וכענין (איכה ג, לג) "כי לא עִנָּה מלבו ויגה בני איש". ואחר שהאריך אליהוא ההודעות האלו, הוציא התולדה "לכן יראוהו אנשים", כלומר לפי שהוא ב"ה לבדו החכם בהחלט, וכל החכמה מאת השם לבדו, וגם אין ביכולת האדם לברר חֻקֵי חכמת השם ברוך הוא במופתי הדעת, הן מה שחקק לבני אדם, הן דרכי הנהגתו את עולמו, וכדברי הכלל התשיעי; הנה לא נשאר לבני אדם דרך לקבל החכמה ולהתנהג בדרכיה, זולתי ביראת ה', להשען על מצותיו וחֻקוֹתיו כְעִוֵּר הנשען על הפקח, וכדברי הכלל הכ"ה. ובעבור יראתו יתגבר על יצרו וינהג בחכמה, על כן הנני מצוה אתכם שתיראו את ה', וכדרך שחתם קהלת ספרו (קהלת יב, יג) "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור" וגו', וכמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון י').
1
ב׳וכבר בארנו כי החכמים לא המציאו חכמה משכלם ומדעתם. וחכמי התורה הם בעלי אסופות, שקבלו השמועות איש מפי איש עד הלכה למשה בנבואה מסיני. ואמרנו בכלל הי"א שמקצת דרכי החכמה יִוָדְעוּ בראית עין והבנת הלב, כי בעל הנפש היקרה המתבוננת בדרכי ה' שבהן מנהיג את עולמו יוכל להכיר ולהבין במקצת הדברים מה הן דרכי החכמה. ואמרנו שם שממין זה היו חכמי הגוים הצדיקים, כמו איוב ורֵעָיו, שהיו חכמים מקיימי שבע מצות בני נח, ונוהגים בדרכי החכמה שנודע להם בבינתם ובחקירותיהם ובנסיונותיהם. ואלו המבינים הן חכמי לבב, כי בצדקתם זוכים גם כן לאור נאצל ממרומים המעתיק כחותיהם מן הכח אל הפועל, וכמו שבארנו ברחבה בבית הראשון (חדר ה' חלון ד'), והכל תלוי בצדקת ההנהגה ויראת ה'. והנה מי האיש הירא את ה' מחכמי הגוים וצדיקיהם, יוכל לאסוף חכמה בראית עינו והבנת לבו, ואינו צריך ללכת אל חכמי לב המבינים לקבל מהם חכמה, כי הירא יוכל ללמוד החכמה באמצעות מראה עיניו ומשמע אזניו שרואה וששומע ממעשה השם ברוך הוא. ובצדקתו יהיה גם הוא נעזר מעם השם ברוך הוא, לקבץ ולצייר ציורי החכמה ולהבינם, וילמד הוא לעצמו מה שילמדוהו חכמי לב. ועל זה אמר "לא יראה כל חכמי לב", ושב על ראש הפסוק, כלומר מי הירא את ה' אינו צריך לראות ולבחור לו רב מכל חכמי לב, או לראות מנהגם ולשמוע חכמתם, ללמד מהם החכמה, כי גם נפשו קבלה מן הרועה המיוחד שקבלו מהם כולם. לא כמו שאמרת איוב בתתך מגערת ח"ו בדרכי ההנהגה העליונה, והתוַכחת נגדו. הנה כל דבריך הבל וסּכלות. וכמו שאמר כבר (איוב לה, טז) "ואיוב הבל יפצה פיהו בבלי דעת מלין יכביר". ופירוש זה יסודתו בהררי קדש.
2
ג׳ורש"י ז"ל פירוש "'לכן יראוהו אנשים' מלהתוַכח אליו, כי לא יראה כל חכמי לב המתחכמים אליו, כי אין חכמתם בעיניו כלום" ע"כ. ואני אומר שתאר "חכם לב", הוא תאר יקר מאד, ולא יפול על המתחכם נגד השם ברוך הוא, שהוא מִכַּת ה"חכמים בעיניהם". וראב"ע ז"ל פירוש ב' פירושים. ולא באתי להתוכח, רק לחזק הכללים שיסדנו. ואתה רואה שרבותינו ז"ל דרשו (ראש השנה יז, א), שאמר אליהוא "לפי שהיית מטיל אימה יתירה על הדור חנם, לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב" ע"כ. ואם דבריהם דרך דרש, למדנו מהם שתאר "חכמי לב" הנזכר בכתוב רומז על החכמים הגדולים הנוהגים בצדק ומישרים, וכן אמת. ויותר מאלו לא מצינו בספר איוב זכרון התואר הזה. ועם זה נשלם הענין כולו, לעד ולאות על יושר הכללים שהנחנו, וחוזק היסודות שיסדנו.
3