גן נעול, בית שני ה׳:א׳Gan Naul, House II 5:1
א׳החדר החמישי ובו עשרה חלונות יתבאר שכל בניני שרש "חכם" מורים ג"כ על הנוהגים כפי החכמה. יובאו כל הכתובים שבכ"ד ספרי הקדש שנזכר בהן אחד מבניני השרש הנזכר, יתפרשו כולם על דרך אחד.
בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון י"ב), שכל מקום שתמצא בתורה ונביאים גזרות בניני השרש הזה, הן בבנין הקל והן בבנין הכבד,1פִּעֵל והכבד הנוסף,2הפעיל או התפעל תדע שהנחתן על ההנהגה בחכמה, כמו שם התאר "חכם". ועתה יתבאר הענין על נכון. ואולם לבד יבואו בחדר זה אלו שהן מבנין קל; ואותם שהם מבנין הכבד והכבד הנוסף, יתבארו בחדר האחרון מבית זה. והנה תראה כי הכתובים כולם יורו על אמתת יסודנו שיסדנו, והוא שהנחתן על ההנהגה כפי החכמה, לא על העיון והחקירה בשכל האנושי, לעשות מופתי השכל באלהיות או בטבעיות, [או] בכל מלאכת מעשה, ואין צריך לומר שאין הנחת אחד מהן על הערמה והתחבולה הרעה במדות ובדעות. ואלו הן הכתובים המזכירים בניני השרש הזה:
בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון י"ב), שכל מקום שתמצא בתורה ונביאים גזרות בניני השרש הזה, הן בבנין הקל והן בבנין הכבד,1פִּעֵל והכבד הנוסף,2הפעיל או התפעל תדע שהנחתן על ההנהגה בחכמה, כמו שם התאר "חכם". ועתה יתבאר הענין על נכון. ואולם לבד יבואו בחדר זה אלו שהן מבנין קל; ואותם שהם מבנין הכבד והכבד הנוסף, יתבארו בחדר האחרון מבית זה. והנה תראה כי הכתובים כולם יורו על אמתת יסודנו שיסדנו, והוא שהנחתן על ההנהגה כפי החכמה, לא על העיון והחקירה בשכל האנושי, לעשות מופתי השכל באלהיות או בטבעיות, [או] בכל מלאכת מעשה, ואין צריך לומר שאין הנחת אחד מהן על הערמה והתחבולה הרעה במדות ובדעות. ואלו הן הכתובים המזכירים בניני השרש הזה:
1
ב׳[דברים לב, כט] "לו חָכְמוּ ישכילו זאת יבינו לאחריתם". פירוש "חכמו", אילו היו מציירים בלבם דרכי החכמה, והיו נוהגים בחכמה כפי הֶמְשֵׁל הציור הטוב בלב, וכדברי הכלל הי"ב. וזה הפירוש, העכומ"ז שיגלו ישראל ביניהם יהיו בני נבל, בוזי חכמה ומוסר, כמו שאמר (לב, כא) "ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם". ולפי שנפשם שִׁקְצָה בחכמה, ומלעיגים על חֻקוֹתיה, לא יאמינו שדרכי החכמה הן דרכי השם ברוך הוא, ושהשגחת השם דבקה בחכמים. וכן לא יאמינו שהנלוז מן החכמה והולך עקלקלות תבער בו חמת ה' ולא יצליח את דרכיו; כי הם מִכַּת המכחישים החושבים שהכל מקרה ושהטבע נוהג מאליה, ואין אלהים שופטים בארץ. ולכן אמרה התורה (לב, כח) "כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה", ויתבאר בבית השלישי בעז"ה. גם רמזנו עליו למעלה (חדר ד' חלון ג') שבכל מקום שנזכר בכתבי הקדש שם דבר "עצה" סתם, מבלי שנזכר מלפניו או מלאחריו באיזו ענין מדבר, תמיד הכונה על עצה בחכמה.3כלומר עצה המועילה למטרתו של השואל וכן בפסוק זה שאמר "אובד עצות המה" הכונה על חֻקֵי החכמה, והן שבע מצות בני נח ופרטיהן, שהן כולם עצת עליון, ובכללן עבודת אלילים האסורה להן. ומפרטי איסור עבודת אלילים שלא להכחיש בכבוד מלכות השם ברוך הוא ובהשגחתו העליונה, ושהוא משלם לאיש כמעשהו. והן הן דברי בינות ותבונות, וכדברי הכלל הראשון. והגוים הללו הן אובדי עצות ולא יאמינו בכל אלה. גם יסורו מדרכי החכמה כמו העריות והדינין ושאר פרטי ז' מצות, שהן כולם עצת עליון, כדרך (משלי א, ל) "לא אבו לעצתי", (תהלים קז, יא) "כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו". ועל זה אמר "כי גוי אובד עצות המה". ובפירוש אמרו ז"ל בספרי פרשת האזינו, "'כי גוי אובד עצות המה', אמר ר' נחמיה אלו שבע מצות בני נח".
2
ג׳ונגד תעות שכלם ובינתם להכחיש בדעות הטהורות בהשגחת השם ברוך הוא, ובפרעון הטוב והרע שהן דרכי הבינה, אמר "ואין בהם תבונה". ולפי שהם מכחישים בכל, לא יאמינו כי לכת ישראל בגולה ונוּסם מנוסת חרב, נגזר עליהם בעבור עזבם תורת ה', אלא יתלו הדבר בכחם ובגבורתם, ויאמרו כי גבורתם עשתה זאת ושהושיעה להם זרועם, כמו שהזכירה התורה בפירוש במקרא שלפניו (דברים לב, כז) "פן יאמרו ידינו רמה ולא יי' פעל כל זאת". ונתן הטעם איך משתבש דעת הגוים כל כך לחשוב אולת כזאת, ואמר "כי גוי אובד עצות המה", וכמו שפרשנו. ובארה התורה גם כן שיהיו העמים האלו מִכַּת ה"חכמים בעיניהם" מנאצי אֵל, כמו שהיו אנשי סדום ועמורה, שנאמר בענינם (בראשית יט, יד) "ויהי כמצחק בעיני חתניו". ובארנוהו בפתיחתינו לבית הראשון בפסוק "ויתמהמה". וכבר בארנו בפתיחה הנזכרת בכונה השלשית, שהמשילו הבינה אל היין. גם הרחבנו שם בבאור משל יותם בן ירובעל שאמר (שופטים ט, יב) "ויאמרו העצים לגפן" שהוא משל לאיש מבין בעל הבינה, ועל זה אמר (דברים לב, לב) "כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו". כלומר אל תתמה על רוע מחשבת העכומ"ז האלו, כי הם מִכַּת רשעי סדום ועמורה שהכחישו בה' ובנפלאותיו, וטוענים טענות נאצות גדולות מכח שכלם ובינתם לעקור את האמת, ולהפוך הקערה על פיה. וכל זה בא להם בעבור שסרו מחֻקֵי החכמה, ונשענו על כחות נפשם הנוטים לרע, ובשחתותם נלכד שכלם ובינתם, וכדברי הכלל הי"ח, והתבאר ברחבה בבית הראשון (חדר ד' חלון ה'). ולכן אחר שהזכירה התורה הטעם איך ישתבשו העמים האלו נגד שקול דעם האדם לאמר "ידינו רמה ולא יי' פעל כל זאת", לפי שהן "גוי אובד עצות", חזר ופירש הדבר ואמר "לוא חכמו ישכילו זאת", כלומר אם לא היו הגוים האלה אובדי עצות אלא שהיו נוהגים במנהגיהם כפי העצות הללו שהן דרכי החכמה, והיו הציורים הטובים האלו מושלים בלבם, היה נקל להם להשכיל זאת, שאי אפשר שתהיה מנוסת ישראל ומורך לבבם בטבע בעבור גבורת אויביהם. ואם היו משכילים הדבר הזה, מיד היו גם כן מבינים סוד הדבר, והוא שישראל נרדפים מן השמים בעבור כובד עונם, ועל זה אמר "יבינו לאחריתם". ופירש הענין מה היו משכילים (דברים לב, ל) "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה". כלומר אף על פי שבדרך הטבע אימת גבורים על חלשים, מכל מקום רחוק מדרכי הטבע שתפול אימת איש אחד על אלף בני אדם, ושיניסו שנים רבבה. ובפרט שמעט לפנים היו ישראל מצליחים וגבורי חיל, ואימתם מוטלת על כל הגוים, ואיך נהפך הדבר, היפך שאיננו בדרך הטבע כלל. ומן ההשכלה הזאת היו באים לכלל בינה להבין האמת, והוא שבמופת היה כן ובגזרת יוצר הכל יתברך; להענישם למעלה מדרך הטבע, בעבור עברם את פי ה' ותורותיו הנשגבים מדרכי הטבע. ועל זה אמר (שם) "אם לא כי צורם מכרם ויי' הסגירם", כלומר כך היה להם להבין שהשם ברוך הוא עשה כן על רוב פשעיהם. אבל לפי שהן בני נבל, ואין ציורי החכמה מושלים בלבם, ושכלם ובינתם הולכים ותועים, אינן יכולים לצייר שבעבור פשעי ישראל בא עליהם הצרה הזאת, כי אין לבם מצייר כאלה. ולפי שאין הציור הזה עומד בלב, שוב אינן יכולים להשכיל ולהבין. כי כל השכלה והבנה בנויים על ציור פנימי, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה') שאי אפשר להשכיל ולהבין על דבר, אלא בהיותו עומד לנגד עיני הלב. והמשלנו שם משל מן השמש והירח. ובעבור שנמנע מהן ההשכלה וההבנה, נפלו במהמורות בל יקומו, ליחס הכל לגבורתם, אף על פי שהוא נגד שקול הדעת ואולת שאין למעלה ממנה. ועוד יתבארו חדשות בפסוקים אלו בבית השלישי, כי שם יתבאר פסוק "כי גוי אובד עצות המה" ברחבה. גם בספר "מעין גנים" כשנדבר על שם דבר "תבונה" בעזרת השם, ושמור הפירוש הזה!
3