גן נעול, בית שני ד׳:ד׳Gan Naul, House II 4:4
א׳[משלי י, ח] "חֲכַם לב יקח מצות, ואויל שפתים ילבט". פירוש "חכם-לב" שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה, וברוב צדקתו וחכמתו זכה לעזר האלוהי ממרומים, וכדברי הכלל הכ"ז. והודיע כי איש חכם לב שמעלתו גדולה מאד, כי נשמת שדי הבינתהו וזכה לאור הנאצל ממרומים. ולמי יאות להשען על רוחב שכלו ובינתו, הלא לאשר החמדה הזאת לו? ואעפ"כ מדתו לבלתי יהרהר אחר מצות השם ב"ה וחֻקוֹתיו. ולכן חכם לב יקח מצות שנצטוו לו מפי השם ב"ה, וכדרך (שם ב, א) "בני, אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך", הן מצות הכתובות בתורה שטעמם וסודם נעלם מלב האדם, או שמנגדים לשכל האדם ולבינתו, הן מצות הנביא במלחמות ובדברי הרשות, לא יהרהר אחריהן. וכענין (שמואל ב ה, כד) "כשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא ה' לפניך", ולא הרהר דוד אחר מדותיו ית', ושמר המצוה (מדרש תהלים, כז, פסקא ב). ומטעם זה עצמו חרה אף השם ב"ה בשאול הצדיק בעבור שלא לקח המצוה לאבד את עמלק ולא יחמול, אבל הרהר אחר מדתו ית' (יומא כב, ב), וכמו שבארנו בבית הא' (חדר יו"ד חלון ז'). ועוד בכמה מקומות כתובים ענינים כאלו בכתבי הקדש. ומלת "אויל" בארנוהו למעלה, שמלבד שאינו עושה המצוה, אבל גם יחשוב שהוא מבין כי ראוי להתנהג כפי דרכו הרעה. ובאמת זה האויל מלבד רשעתו גם הוא מבולבל השכל, ובכל זאת לא ישען על דבר השם ונביאיו וחכמי האמת, ומרבה דברי הבל כפי מחשבתו המשובשת, וחושב דרכו הרעה נכון, וכמבואר בחלון זה. וכבר בארנו למעלה (חדר ג' חלון ג'), שכל המאמרים הנשחתים המורגלים בפי האוילים והכסילים שכולם מסכימים עליהם, הונח עליהם לשון "שפה". ומלת "ילבט" כמו "ישתבש", והונחה המלה הזאת על המדבר שבושים אין תבונה בם ולא חכמה, וכדרך (הושע ד, יד) "ועם לא יבין ילבט". ופירוש רד"ק ז"ל "ישתבש בדעתו כאדם שלא ידע מה לעשות ומשתבש, וכן הוא בלשון ערבי. וכן פירש א"א ז"ל" עכ"ד. ועל זה אמר "ואויל שפתים ילבט", כלומר האויל המפטפט בשפתיו דברי הבל ואולת נגד חֻקֵי השם ותורותיו, ישתבש בדעתו ולא ידע כדת מה לעשות, ולכן יעשה אולת שהיא לו לכלימה גדולה. והנה חכם-לב שהוא מלא חכמה ותבונה, לא יהרהר ויעקש נגד שכלו ובינתו, ויקח מצות [ה'] ויעשם, ואויל אין תבונה בו, לא יחפוץ לקחתם וישתבש ברוב בלבולי מחשבותיו.
1
ב׳[משלי יא, כט] "עוכר ביתו ינחל רוח, ועבד אויל לַחֲכַם לב". פירוש "חכם לב" איש מלא חכמה ונוהג בחכמה ונאצל עליו אור החכמה, וכדברי הכלל הכ"ז. ולפי פשוטו של מקרא יאמר שהאויל הנוהג באולת ועוכר ביתו לרדות בהם בגאותו ואומר מי אדון לי? לא לו תעמוד הבית והעושר, כי ינחל רוח וישפל. כי (משלי ג, לג) "מְאֵרַת יי' בבית רשע". והיפך ממנו חכם לב שהוא שפל רוח ועניו, ונוהג עם כל בני אדם בחמלה, ואינו מתנשא עליהם. הוא יעלה לגדולה, ולבסוף יהיה האויל עבד לחכם הלב. כי השגחת השם ב"ה דבקה ביראיו הנוהגים בחכמה. והמשל הפנימי, מלת "בית" על הנפש וכחותיה, וכדרך (משלי כד, ג) "בחכמה יבנה בית", ויתבאר בחלון י"ג בעז"ה. והנה המשחית נפשו באולתו נקרא "עוכר ביתו". וכשנפשו נשחתת במדותיה, גם השכל הבינה והדעת הנטועים בה לא יחשבו מחשבת אמת, אבל ישתבש בכל מחשבותיו. ונגד זה אמר "ינחל רוח", כדרך (איוב טז, ג) "הַקֵץ לדברי רוח", (קהלת ד, טז) "ורעיון רוח", (הושע יב, ב) "אפרים רועה רוח". והנה זה השחית שכלו ובינתו שהיו נטועים בנפשו. ולהיפך חכם הלב, שברוב חכמתו וצדקתו נָחַל נחלת שדי ממרומים יתר על שכלו ובינתו, ונחה עליו רוח חכמה ובינה; ולא יצליח זה האויל בשום דבר, זולתי להיות עבד לחכם לב, יצוהו עשה כך ועשה כך. כי חכם הלב כמלך המנהיג המדינה בעצת יועציו. וכן חכם הלב עושה הכל בחכמת לבבו ובתבונתו, ולא יאות לאויל שום הנהגה,1כלומר להנהיג לאחרים קטנה או גדולה, בעבור שכל עניניו רעיון רוח, זולתי להיות עבד לעבוד עבודת חכם לב, חורש זורע וקוצר וכיוצא, והכל כפי מצות חכם הלב הַמְצַוֶה כפי חכמתו ומכריח האויל לעשות כמצותיו. וראב"ע ז"ל פירש "עוכר ביתו באולתו, הוא נוחל רוח והבל. ועבדו של האויל [יהיה] לחכם לב לנחלה, כי יקנהו ממנו. והודיע כי האויל משחית קניניו, והחכם קונהו בחכמתו, או האויל הוא עבד לחכם" ע"כ. ורלב"ג ז"ל פירש "מי שהוא משחית ביתו, ר"ל כגון בנין הגוף ואבריו וכחותיו הנפשיות, עד שלא ישתמש בהן לתועלת המכוון בהם, הנה הוא ינחל רוח והבל, כי אין בו תועלת. ותחת מונעו עצמו מלעבוד, שִׂכְלוֹ במכוון בו ישוב עבד לזולתו. או ירצה במלת "עבד" שם מקרה, והרצון בו שיגיעת2הריוח שהשיג בעמלו האויל אשר עבד בו יהיה לחכם לב, כענין (איוב כז, יז) 'יכין וצדיק ילבש'" ע"כ. וכל זה בהשגחת השם ב"ה המטיב עם יראיו ולשומרי מצותיו. והתברר שתאר "חכם לב" על הנוהג בחֻקֵי הצדק נגד יצר לבו הרע. ועם מה שפרשנו אנחנו, התבאר ענין הכתוב.
2